וַיַּקְהֵל דָּוִיד אֶת־כָּל־שָׂרֵי יִשְׂרָאֵל שָׂרֵי הַשְּׁבָטִים וְשָׂרֵי הַמַּחְלְקוֹת הַמְשָׁרְתִים אֶת־הַמֶּלֶךְ וְשָׂרֵי הָאֲלָפִים וְשָׂרֵי הַמֵּאוֹת וְשָׂרֵי כָל־רְכוּשׁ־וּמִקְנֶה לַמֶּלֶךְ וּלְבָנָיו עִם־הַסָּרִיסִים וְהַגִּבּוֹרִים וּלְכָל־גִּבּוֹר חָיִל אֶל־יְרוּשָׁלִָם

וַיַּקְהֵל דָּוִיד אֶת־כָּל־שָׂרֵי יִשְׂרָאֵל, כמפורט לעיל: שָׂרֵי הַשְּׁבָטִים וְשָׂרֵי הַמַּחְלְקוֹת הַמְשָׁרְתִים אֶת־הַמֶּלֶךְ וְשָׂרֵי הָאֲלָפִים וְשָׂרֵי הַמֵּאוֹת וְשָׂרֵי כָל־רְכוּשׁ־וּמִקְנֶה שלַמֶּלֶךְ וּלְבָנָיו שהתאספו עִם־הַסָּרִיסִים, הפקידים וְהַגִּבּוֹרִים וּלְכָל־גִּבּוֹר חָיִל אֶל־יְרוּשָׁלִָם.

וַיָּקָם דָּוִיד הַמֶּלֶךְ עַל־רַגְלָיו וַיֹּאמֶר שְׁמָעוּנִי אַחַי וְעַמִּי אֲנִי עִם־לְבָבִי לִבְנוֹת בֵּית מְנוּחָה לַאֲרוֹן בְּרִית־ה' וְלַהֲדֹם רַגְלֵי אֱלֹהֵינוּ וַהֲכִינוֹתִי לִבְנוֹת

וַיָּקָם דָּוִיד הַמֶּלֶךְ עַל־רַגְלָיו, וַיֹּאמֶר: שְׁמָעוּנִי, אַחַי וְעַמִּי! אֲנִי עִם־לְבָבִי, רצוני, תשוקתי לִבְנוֹת בֵּית מְנוּחָה לַאֲרוֹן בְּרִית־ה' וְלַהֲדֹם רַגְלֵי אֱלֹהֵינוּ, וַהֲכִינוֹתִי את כל הדרוש כדי לִבְנוֹת.

וְהָאֱלֹהִים אָמַר לִי לֹא־תִבְנֶה בַיִת לִשְׁמִי כִּי אִישׁ מִלְחָמוֹת אַתָּה וְדָמִים שָׁפָכְתָּ

וְאולם הָאֱלֹהִים אָמַר לִי: "לֹא־תִבְנֶה בַיִת לִשְׁמִי, כִּי אִישׁ מִלְחָמוֹת אַתָּה, וְדָמִים שָׁפָכְתָּ".

וַיִּבְחַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בִּי מִכֹּל בֵּית־אָבִי לִהְיוֹת לְמֶלֶךְ עַל־יִשְׂרָאֵל לְעוֹלָם כִּי בִיהוּדָה בָּחַר לְנָגִיד וּבְבֵית יְהוּדָה בֵּית אָבִי וּבִבְנֵי אָבִי בִּי רָצָה לְהַמְלִיךְ עַל־כָּל־יִשְׂרָאֵל

וַיִּבְחַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בִּי מִכֹּל בֵּית־אָבִי לִהְיוֹת לְמֶלֶךְ עַל־יִשְׂרָאֵל לְעוֹלָם, כִּי בִיהוּדָה בָּחַר ה' משכבר בָּחַר לְנָגִיד. ייתכן שכבר בימי חייו של יעקב היה יהודה ראש ומנהיג לאחיו אף על פי שלא היה הבכור ולא קיבל מינוי רשמי כלשהו. וּבְבֵית יְהוּדָה נבחר בֵּית אָבִי, וּבִבְנֵי אָבִי – בִּי רָצָה ה' לְהַמְלִיךְ אותי עַל־כָּל־יִשְׂרָאֵל.

וּמִכָּל־בָּנַי כִּי רַבִּים בָּנִים נָתַן לִי ה' וַיִּבְחַר בִּשְׁלֹמֹה בְנִי לָשֶׁבֶת עַל־כִּסֵּא מַלְכוּת ה' עַל־יִשְׂרָאֵל

וּמִכָּל־בָּנַי, כִּי רַבִּים הם הבָּנִים שנָתַן לִי ה', וַיִּבְחַר בִּשְׁלֹמֹה בְנִי לָשֶׁבֶת עַל־כִּסֵּא מַלְכוּת ה' עַל־יִשְׂרָאֵל. הבחירה בשלמה מבוססת גם על הבטחתו של דויד לבת-שבע, אבל גם על דברים שמסר לו הנביא עוד בזמן לידתו של שלמה.

וַיֹּאמֶר לִי שְׁלֹמֹה בִנְךָ הוּא־יִבְנֶה בֵיתִי וַחֲצֵרוֹתָי כִּי־בָחַרְתִּי בוֹ לִי לְבֵן וַאֲנִי אֶהְיֶה־לּוֹ לְאָב

וַיֹּאמֶר לִי: "שְׁלֹמֹה בִנְךָ הוּא־יִבְנֶה בֵיתִי וַחֲצֵרוֹתָי, כִּי־בָחַרְתִּי בוֹ לִי לְבֵן וַאֲנִי אֶהְיֶה־לּוֹ לְאָב.

וַהֲכִינוֹתִי אֶת־מַלְכוּתוֹ עַד־לְעוֹלָם אִם־יֶחֱזַק לַעֲשׂוֹת מִצְוֹתַי וּמִשְׁפָּטַי כַּיּוֹם הַזֶּה

וַהֲכִינוֹתִי אֶת־מַלְכוּתוֹ עַד־לְעוֹלָם, אִם־יֶחֱזַק לַעֲשׂוֹת מִצְוֹתַי וּמִשְׁפָּטַי כַּיּוֹם הַזֶּה". התנאי הזה, שייאמר אחר כך גם לשלמה, עשוי להיות אמירה כללית המופנית לעם ישראל, אבל ייתכן שיש לו גם משמעות מעשית כלפיהם – מחובתו של העם לשים לב להתנהגותו של המלך ולבחון אם הוא נוהג כדת וכדין.

וְעַתָּה לְעֵינֵי כָל־יִשְׂרָאֵל קְהַל־ה' וּבְאָזְנֵי אֱלֹהֵינוּ שִׁמְרוּ וְדִרְשׁוּ כָּל־מִצְוֹת ה' אֱלֹהֵיכֶם לְמַעַן תִּירְשׁוּ אֶת־הָאָרֶץ הַטּוֹבָה וְהִנְחַלְתֶּם לִבְנֵיכֶם אַחֲרֵיכֶם עַד־עוֹלָם

וְעַתָּה אני מצווה לְעֵינֵי כָל־יִשְׂרָאֵל, בפניכם, קְהַל־ה', וּבְאָזְנֵי אֱלֹהֵינוּ: שִׁמְרוּ וְדִרְשׁוּ את כָּל־מִצְוֹת ה' אֱלֹהֵיכֶם, לְמַעַן תִּירְשׁוּ אֶת־הָאָרֶץ הַטּוֹבָה גם הלאה, וְהִנְחַלְתֶּם אותה לִבְנֵיכֶם אַחֲרֵיכֶם עַד־עוֹלָם.

וְאַתָּה שְׁלֹמֹה־בְנִי דַּע אֶת־אֱלֹהֵי אָבִיךָ וְעָבְדֵהוּ בְּלֵב שָׁלֵם וּבְנֶפֶשׁ חֲפֵצָה כִּי כָל־לְבָבוֹת דּוֹרֵשׁ ה' וְכָל־יֵצֶר מַחֲשָׁבוֹת מֵבִין אִם־תִּדְרְשֶׁנּוּ יִמָּצֵא לָךְ וְאִם־תַּעַזְבֶנּוּ יַזְנִיחֲךָ לָעַד

הדברים הבאים הם דברי רוממות הנאמרים בסגנון פיוטי. את חלקם אמר דויד מול לפני הקהל, ואת חלקם – באופן פרטי. וְאַתָּה, שְׁלֹמֹה־בְנִי, דַּע אֶת־אֱלֹהֵי אָבִיךָ וְעָבְדֵהוּ בְּלֵב שָׁלֵם וּבְנֶפֶשׁ חֲפֵצָה, כִּי ידיעתו של ה' אינה מקפת רק את מעשיו של האדם, אלא גם כָל־לְבָבוֹת דּוֹרֵשׁ ה', וְכָל־יֵצֶר מַחֲשָׁבוֹת מֵבִין. אִם־תִּדְרְשֶׁנּוּ, תחפש אותו ותלך אחריו – הוא יִמָּצֵא לָךְ, וְאִם־תַּעַזְבֶנּוּ – יַזְנִיחֲךָ לָעַד.

רְאֵה עַתָּה כִּי־ה' בָּחַר בְּךָ לִבְנוֹת־בַּיִת לַמִּקְדָּשׁ חֲזַק וַעֲשֵׂה

רְאֵה עַתָּה כִּי־ה' בָּחַר בְּךָ לִבְנוֹת־בַּיִת לַמִּקְדָּשׁ. חֲזַק, התחזק וַעֲשֵׂה!

וַיִּתֵּן דָּוִיד לִשְׁלֹמֹה בְנוֹ אֶת־תַּבְנִית הָאוּלָם וְאֶת־בָּתָּיו וְגַנְזַכָּיו וַעֲלִיֹּתָיו וַחֲדָרָיו הַפְּנִימִים וּבֵית הַכַּפֹּרֶת

לאחר שהודיע דויד לכל ישראל את התכניות הגדולות והסביר שהוא לא יבצע אותן אלא שלמה, הוא מעביר לבנו את התפקיד גם באופן פרטי. וַיִּתֵּן דָּוִיד לִשְׁלֹמֹה בְנוֹ אֶת־תַּבְנִית הָאוּלָם וְאֶת־בָּתָּיו וְגַנְזַכָּיו, אוצרותיו וַעֲלִיֹּתָיו וַחֲדָרָיו הַפְּנִימִים וּבֵית הַכַּפֹּרֶת, קודש הקודשים

וְתַבְנִית כֹּל אֲשֶׁר הָיָה בָרוּחַ עִמּוֹ לְחַצְרוֹת בֵּית־ה' וּלְכָל־הַלְּשָׁכוֹת סָבִיב לְאֹצְרוֹת בֵּית הָאֱלֹהִים וּלְאֹצְרוֹת הַקֳּדָשִׁים

וְתַבְנִית כֹּל אֲשֶׁר הָיָה בָרוּחַ, בהשראה הנבואית שעִמּוֹ לְחַצְרוֹת בֵּית־ה' וּלְכָל־הַלְּשָׁכוֹת סָבִיב, לְאֹצְרוֹת בֵּית הָאֱלֹהִים וּלְאֹצְרוֹת הַקֳּדָשִׁים. כפי שנאמר במקום אחר, דויד גיבש את התכניות הללו עוד בעצתו של שמואל הנביא.

וּלְמַחְלְקוֹת הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וּלְכָל־מְלֶאכֶת עֲבוֹדַת בֵּית־ה' וּלְכָל־כְּלֵי עֲבוֹדַת בֵּית־ה'

וּלְמַחְלְקוֹת, משמרות הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וּלְכָל־מְלֶאכֶת עֲבוֹדַת בֵּית־ה' וּלְכָל־כְּלֵי עֲבוֹדַת בֵּית־ה'. הוא מוסר לשלמה גם את צורת הכלים.

לַזָּהָב בַּמִּשְׁקָל לזָּהָב לְכָל־כְּלֵי עֲבוֹדָה וַעֲבוֹדָה לְכֹל כְּלֵי הַכֶּסֶף בְּמִשְׁקָל לְכָל־כְּלֵי עֲבוֹדָה וַעֲבוֹדָה

לַזָּהָב בַּמִּשְׁקָל הנדרש ליצירת כלי הזָּהָב, כך לְכָל־כְּלֵי עֲבוֹדָה וַעֲבוֹדָה. וכיוצא בזה, לְכֹל כְּלֵי הַכֶּסֶף בְּמִשְׁקָל, לְכָל־כְּלֵי עֲבוֹדָה וַעֲבוֹדָה. שלמה קיבל רשימות מפורטות איזה חומר נמצא, ומה צריך לעשות בו בכל כלי וכלי.

וּמִשְׁקָל לִמְנֹרוֹת הַזָּהָב וְנֵרֹתֵיהֶם זָהָב בְּמִשְׁקַל מְנוֹרָה וּמְנוֹרָה וְנֵרֹתֶיהָ וְלִמְנֹרוֹת הַכֶּסֶף בְּמִשְׁקָל לִמְנוֹרָה וְנֵרֹתֶיהָ כַּעֲבוֹדַת מְנוֹרָה וּמְנוֹרָה

וּמִשְׁקָל לִמְנֹרוֹת הַזָּהָב וְנֵרֹתֵיהֶם, כלי קיבול השמן, גם הם של זָהָב, בְּמִשְׁקַל מסוים לכל מְנוֹרָה וּמְנוֹרָה וְנֵרֹתֶיהָ. שלא כבמשכן, שבו עמדה רק מנורה אחת, ורק בה התקיימה מצוות ההדלקה, בבית המקדש עמדו כמה וכמה מנורות זהב. וְלִמְנֹרוֹת הַכֶּסֶף בְּמִשְׁקָל לִמְנוֹרָה וְנֵרֹתֶיהָ, כַּעֲבוֹדַת מְנוֹרָה וּמְנוֹרָה. בפועל, לא נזכר שהיו בתוך המקדש מנורות כסף, וגם במשכן לא היו כלי כסף מקושטים.

וְאֶת־הַזָּהָב מִשְׁקָל לְשֻׁלְחֲנוֹת הַמַּעֲרֶכֶת לְשֻׁלְחָן וְשֻׁלְחָן וְכֶסֶף לְשֻׁלְחֲנוֹת הַכָּסֶף

וְאֶת־הַזָּהָב במִשְׁקָל שנועד לְשֻׁלְחֲנוֹת הַמַּעֲרֶכֶת של לחם הפנים לְכל ְשֻׁלְחָן וְשֻׁלְחָן, וְכֶסֶף לְשֻׁלְחֲנוֹת הַכָּסֶף, שנועדו לסייע בעבודות שונות.

וְהַמִּזְלָגוֹת וְהַמִּזְרָקוֹת וְהַקְּשָׂוֹת זָהָב טָהוֹר וְלִכְפוֹרֵי הַזָּהָב בְּמִשְׁקָל לִכְפוֹר וּכְפוֹר וְלִכְפוֹרֵי הַכֶּסֶף בְּמִשְׁקָל לִכְפוֹר וּכְפוֹר

וְהַמִּזְלָגוֹת, מעין קלשונות לאחיזת בשר הקרבנות, וְהַמִּזְרָקוֹת, כלי קיבול לדם הנזרק על המזבח, וְהַקְּשָׂוֹת, מעין צינורות דקים המורכבים קומות קומות מעל לשולחן כדי להניח עליהם את הלחם. או: כלי קיבול לניסוך וכדומה, זָהָב טָהוֹר, וְלִכְפוֹרֵי הַזָּהָב, מין מזרקים או טסים לכיסוי, בְּמִשְׁקָל לִכְפוֹר וּכְפוֹר. וְלִכְפוֹרֵי הַכֶּסֶף בְּמִשְׁקָל לִכְפוֹר וּכְפוֹר.

וּלְמִזְבַּח הַקְּטֹרֶת זָהָב מְזֻקָּק בַּמִּשְׁקָל וּלְתַבְנִית הַמֶּרְכָּבָה הַכְּרוּבִים זָהָב לפֹרְשִׂים וְסֹכְכִים עַל־אֲרוֹן בְּרִית־ה'

וּלְמִזְבַּח הַקְּטֹרֶת היה זָהָב מְזֻקָּק בַּמִּשְׁקָל, וּלְתַבְנִית הַמֶּרְכָּבָה, שהם הַכְּרוּבִים זָהָב להיות פֹרְשִׂים וְסֹכְכִים עַל־אֲרוֹן בְּרִית־ה'.

הַכֹּל בִּכְתָב מִיַּד ה' עָלַי הִשְׂכִּיל כֹּל מַלְאֲכוֹת הַתַּבְנִית

דויד מסכם:הַכֹּל ניתן בִּכְתָב מִיַּד ה' אשר עָלַי הִשְׂכִּיל, החכים אותי, כֹּל מַלְאֲכוֹת הַתַּבְנִית. שלמה לא קיבל רק הדרכה בעלמא אלא תכנית שלמה ומפורטת הכוללת הן את האדריכלות והן את פרטי הבניין. אמנם המקדש לא נבנה כמו המשכן, שנעשה בהוראה ישירה מפי ה' על כל פרט ופרט, אבל דויד הדגיש שגם התכנית שמסר לבנו באה בהשראה עליונה. כאשר שלמה יבצע את הדברים, הוא יפעל לפי התבנית שקיבל מאביו, גם אם האחראים בפועל על המימוש יהיו האדריכלים ובעלי המלאכה מצור.

וַיֹּאמֶר דָּוִיד לִשְׁלֹמֹה בְנוֹ חֲזַק וֶאֱמַץ וַעֲשֵׂה אַל־תִּירָא וְאַל־תֵּחָת כִּי ה' אֱלֹהִים אֱלֹהַי עִמָּךְ לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַעַזְבֶךָּ עַד־לִכְלוֹת כָּל־מְלֶאכֶת עֲבוֹדַת בֵּית־ה'

מדובר במפעל גדול ומורכב. ייתכן שאדם צעיר העומד בפני משימה נכבדת זו בתחילת שנות מלכותו יחשוש או יעכב את העבודה. וַיֹּאמֶר אפוא דָּוִיד לִשְׁלֹמֹה בְנוֹ: חֲזַק וֶאֱמַץ וַעֲשֵׂה, אַל־תִּירָא וְאַל־תֵּחָת. כִּי ה' אֱלֹהִים אֱלֹהַי עִמָּךְ, לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַעַזְבֶךָּ עַד־לִכְלוֹת, שתכלה כָּל־מְלֶאכֶת עֲבוֹדַת בֵּית־ה'. אתה מובטח שתהיה לך עזרה משמים.

וְהִנֵּה מַחְלְקוֹת הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם לְכָל־עֲבוֹדַת בֵּית הָאֱלֹהִים וְעִמְּךָ בְכָל־מְלָאכָה לְכָל־נָדִיב בַּחָכְמָה לְכָל־עֲבוֹדָה וְהַשָּׂרִים וְכָל־הָעָם לְכָל־דְּבָרֶיךָ

וְהִנֵּה מַחְלְקוֹת הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם מוכנות לְכָל־עֲבוֹדַת בֵּית הָאֱלֹהִים, וְעִמְּךָ בְכָל־מְלָאכָה יהיו לְכָל־נָדִיב בַּחָכְמָה, כל מי שמתנדב בחכמתו לְכָל־עֲבוֹדָה, וְהַשָּׂרִים וְכָל־הָעָם נשמעים לְכָל־דְּבָרֶיךָ. הכול מוכן בעבורך, התכנית, האמצעים וההתארגנות האנושית.