וַיָּבִיאוּ אֶת־אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וַיַּצִּיגוּ אֹתוֹ בְּתוֹךְ הָאֹהֶל אֲשֶׁר נָטָה לוֹ דָּוִיד וַיַּקְרִיבוּ עֹלוֹת וּשְׁלָמִים לִפְנֵי הָאֱלֹהִים

וַיָּבִיאוּ אֶת־אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וַיַּצִּיגוּ, הציבו אֹתוֹ בְּתוֹךְ הָאֹהֶל אֲשֶׁר נָטָה, פרש לוֹ דָּוִיד. וַיַּקְרִיבוּ קרבנות עֹלוֹת וּשְׁלָמִים לִפְנֵי הָאֱלֹהִים.

וַיְכַל דָּוִיד מֵהַעֲלוֹת הָעֹלָה וְהַשְּׁלָמִים וַיְבָרֶךְ אֶת־הָעָם בְּשֵׁם ה'

וַיְכַל, סיים דָּוִיד מֵהַעֲלוֹת הָעֹלָה וְהַשְּׁלָמִים, וַיְבָרֶךְ אֶת־הָעָם בְּשֵׁם ה'.

וַיְחַלֵּק לְכָל־אִישׁ יִשְׂרָאֵל מֵאִישׁ וְעַד־אִשָּׁה לְאִישׁ כִּכַּר־לֶחֶם וְאֶשְׁפָּר וַאֲשִׁישָׁה

וַיְחַלֵּק לְכָל־אִישׁ יִשְׂרָאֵל מֵאִישׁ וְעַד־אִשָּׁה מתנה לכבוד המאורע הגדול של הכנסת הארון למקומו, לְאִישׁ, לכל אחד מהנאספים נתן כִּכַּר־לֶחֶם וְאֶשְׁפָּר, חתיכת בשר, ויש שדרשו את המלה: 'אחד משישה בפר', שישית פר, וַאֲשִׁישָׁה, מאכל או משקה מענבים, או: קנקן יין.

וַיִּתֵּן לִפְנֵי אֲרוֹן ה' מִן־הַלְוִיִּם מְשָׁרְתִים וּלְהַזְכִּיר וּלְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לַה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל

וַיִּתֵּן לִפְנֵי אֲרוֹן ה' אנשים קבועים מִן־הַלְוִיִּם שיהיו מְשָׁרְתִים, וּלְהַזְכִּיר, לומר שיר המזכיר כביכול את ישראל לפני ה', או: המודיע את מעשי ה', וּלְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לַה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. אף על פי שעדיין לא הוקם בית המקדש, כבר היה אוהל מקודש. על כן ראוי שיעמדו ליד הארון אנשים שישרתו שם בקביעות.

אָסָף הָרֹאשׁ וּמִשְׁנֵהוּ זְכַרְיָה יְעִיאֵל וּשְׁמִירָמוֹת וִיחִיאֵל וּמַתִּתְיָה וֶאֱלִיאָב וּבְנָיָהוּ וְעֹבֵד אֱדֹם וִיעִיאֵל בִּכְלֵי נְבָלִים וּבְכִנֹּרוֹת וְאָסָף בַּמְצִלְתַּיִם מַשְׁמִיעַ

אָסָף הָרֹאשׁ וּמִשְׁנֵהוּ זְכַרְיָה, ואִתם יְעִיאֵל וּשְׁמִירָמוֹת וִיחִיאֵל וּמַתִּתְיָה וֶאֱלִיאָב וּבְנָיָהוּ וְעֹבֵד אֱדֹם וִיעִיאֵל מנגנים בִּכְלֵי נְבָלִים וּבְכִנֹּרוֹת, וְאָסָף בַּמְצִלְתַּיִם מַשְׁמִיעַ.

וּבְנָיָהוּ וְיַחֲזִיאֵל הַכֹּהֲנִים בַּחֲצֹצְרוֹת תָּמִיד לִפְנֵי אֲרוֹן בְּרִית־הָאֱלֹהִים

וּבְנָיָהוּ וְיַחֲזִיאֵל הַכֹּהֲנִים תוקעים בַּחֲצֹצְרוֹת תָּמִיד לִפְנֵי אֲרוֹן בְּרִית־הָאֱלֹהִים.

בַּיּוֹם הַהוּא אָז נָתַן דָּוִיד בָּרֹאשׁ לְהֹדוֹת לַה' בְּיַד־אָסָף וְאֶחָיו

בַּיּוֹם הַהוּא אָז נָתַן דָּוִיד בָּרֹאשׁ, לראשונה את השיר לְהֹדוֹת לַה' בְּיַד־אָסָף וְאֶחָיו. לא ברור אם דויד הוא שחיבר את השירה הבאה, או שהוא רק קבע את תוכן השירה או את מסגרתה, ואחד המשוררים כתב אותה:

הוֹדוּ לַה' קִרְאוּ בִשְׁמוֹ הוֹדִיעוּ בָעַמִּים עֲלִילֹתָיו

הפסוקים הבאים מופיעים בשינויים קלים כחלק ממזמור גדול יותר בספר תהלים. הוֹדוּ לַה', קִרְאוּ בִשְׁמוֹ, הוֹדִיעוּ בָעַמִּים את עֲלִילֹתָיו, מעשיו.

שִׁירוּ לוֹ זַמְּרוּ־לוֹ שִׂיחוּ בְּכָל־נִפְלְאוֹתָיו

שִׁירוּ לוֹ, זַמְּרוּ־לוֹ, שִׂיחוּ, דברו בְּכָל־נִפְלְאוֹתָיו.

הִתְהַלְלוּ בְּשֵׁם קָדְשׁוֹ יִשְׂמַח לֵב מְבַקְשֵׁי ה'

הִתְהַלְלוּ, השתבחו בְּשֵׁם קָדְשׁוֹ שנקרא עליכם, ועל כך שאתם מאמינים בו ומתברכים על ידו. יִשְׂמַח לֵב מְבַקְשֵׁי ה' בשמעם את כל אלה.

דִּרְשׁוּ ה' וְעֻזּוֹ בַּקְּשׁוּ פָנָיו תָּמִיד

דִּרְשׁוּ, פנו, חפשו את ה' וְעֻזּוֹ, כוחו, בַּקְּשׁוּ את פָנָיו תָּמִיד.

זִכְרוּ נִפְלְאֹתָיו אֲשֶׁר עָשָׂה מֹפְתָיו ומִשְׁפְּטֵי־פִיהוּ

זִכְרוּ את נִפְלְאֹתָיו אֲשֶׁר עָשָׂה, את מֹפְתָיו וגם את מִשְׁפְּטֵי־פִיהוּ, שציווה אותנו לעשות,

זֶרַע יִשְׂרָאֵל עַבְדּוֹ בְּנֵי יַעֲקֹב בְּחִירָיו

זֶרַע יִשְׂרָאֵל עַבְדּוֹ, בְּנֵי יַעֲקֹב בְּחִירָיו.

הוּא ה' אֱלֹהֵינוּ בְּכָל־הָאָרֶץ מִשְׁפָּטָיו

הוּא ה' אֱלֹהֵינוּ שבְּכָל־הָאָרֶץ, העולם יוצאים לפועל מִשְׁפָּטָיו, גזרותיו.

זִכְרוּ לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ דָּבָר צִוָּה לְאֶלֶף דּוֹר

זִכְרוּ לְעוֹלָם את בְּרִיתוֹ הנצחית, את הדָּבָר שצִוָּה לְאֶלֶף דּוֹר, לדור דורים.

אֲשֶׁר כָּרַת אֶת אַבְרָהָם ושְׁבוּעָתוֹ לְיִצְחָק

זוהי הברית אֲשֶׁר כָּרַת בתחילה אֶת, עם אַבְרָהָם, והיא שְׁבוּעָתוֹ לְיִצְחָק,

וַיַּעֲמִידֶהָ לְיַעֲקֹב לְחֹק לְיִשְׂרָאֵל בְּרִית עוֹלָם

וַיַּעֲמִידֶהָ – את השבועה לְיַעֲקֹב לְחֹק קבוע, לְיִשְׂרָאֵל העמיד אותה בתור בְּרִית עוֹלָם.

לֵאמֹר לְךָ אֶתֵּן אֶרֶץ־כְּנָעַן חֶבֶל נַחֲלַתְכֶם

לֵאמֹר: "לְךָ אֶתֵּן את אֶרֶץ־כְּנָעַן, חֶבֶל, חלק, אזור נַחֲלַתְכֶם". הבטחת הארץ הייתה חלק מהברית שכרת ה' עם אבות האומה.

בִּהְיוֹתְכֶם מְתֵי מִסְפָּר כִּמְעַט וְגָרִים בָּהּ

גם בִּהְיוֹתְכֶם מְתֵי מִסְפָּר, אנשים ספורים, כִּמְעַט וְגָרִים בָּהּ. לא הייתם תושבי הארץ אלא רק גֵּרים בה, מועטים וחלשים.

וַיִּתְהַלְּכוּ מִגּוֹי אֶל־גּוֹי וּמִמַּמְלָכָה אֶל־עַם אַחֵר

וַיִּתְהַלְּכוּ, נדדו אבותיכם מִגּוֹי אֶל־גּוֹי, וּמִמַּמְלָכָה אֶל־עַם אַחֵר, בתוך גבולות הארץ, ולעתים מחוץ להם, כמו אברהם שהלך למצרים ולארץ פלשתים.

לֹא־הִנִּיחַ לְאִישׁ לְעָשְׁקָם וַיּוֹכַח עֲלֵיהֶם מְלָכִים

ואף על פי שהם היו גרים ותלושים, לֹא־הִנִּיחַ לְאִישׁ לְעָשְׁקָם, לקפחם, לגזלם, וַיּוֹכַח, ה' הזהיר וייסר עֲלֵיהֶם, למענם ובענייניהם את המְלָכִים, כמו שמסופר על אברהם ויצחק בעניין פרעה ואבימלך, ואמר להם:

אַל־תִּגְּעוּ בִּמְשִׁיחָי וּבִנְבִיאַי אַל־תָּרֵעוּ

אַל־תִּגְּעוּ בִּמְשִׁיחָי, אלה שמשחתי להיות נסיכי. גם אם כלפי חוץ, הם אינם נראים מלכים גדולים, אלו הם המלכים שלי. וּבִנְבִיאַי, אבות האומה, שהיו גם נביאים, אַל־תָּרֵעוּ, תפגעו.

שִׁירוּ לַה' כָּל־הָאָרֶץ בַּשְּׂרוּ מִיּוֹם־אֶל־יוֹם יְשׁוּעָתוֹ

גם פסוקים אלה מופיעים, בכמה שינויים, כמזמור לעצמו בספר תהלים:שִׁירוּ לַה', כָּל־הָאָרֶץ, בַּשְּׂרוּ מִיּוֹם־אֶל־יוֹם, בכל יום ויום את יְשׁוּעָתוֹ מחדש.

סַפְּרוּ בַגּוֹיִם אֶת־כְּבוֹדוֹ בְּכָל־הָעַמִּים נִפְלְאֹתָיו

סַפְּרוּ בַגּוֹיִם אֶת־כְּבוֹדוֹ, בְּכָל־הָעַמִּים ספרו את נִפְלְאֹתָיו.

כִּי גָדוֹל ה' וּמְהֻלָּל מְאֹד וְנוֹרָא הוּא עַל־כָּל־אֱלֹהִים

כִּי גָדוֹל ה' וּמְהֻלָּל מְאֹד, וְנוֹרָא, נשגב, מעורר יראה הוּא עַל־כָּל־אֱלֹהִים.

כִּי כָּל־אֱלֹהֵי הָעַמִּים אֱלִילִים וַה' שָׁמַיִם עָשָׂה

כִּי כָּל־אֱלֹהֵי הָעַמִּים אינם אלים אמתיים אלא אֱלִילִים, ביטוי להקטנה וזלזול, כצעצועים, וַה' הוא אשר שָׁמַיִם עָשָׂה.

הוֹד וְהָדָר לְפָנָיו עֹז וְחֶדְוָה בִּמְקֹמוֹ

הוֹד וְהָדָר לְפָנָיו, עֹז וְחֶדְוָה בִּמְקֹמוֹ.

הָבוּ לַה' מִשְׁפְּחוֹת עַמִּים הָבוּ לַה' כָּבוֹד וָעֹז

הָבוּ, תנו לַה', מִשְׁפְּחוֹת עַמִּים, הָבוּ לַה' כָּבוֹד וָעֹז, פאר והדר.

הָבוּ לַה' כְּבוֹד שְׁמוֹ שְׂאוּ מִנְחָה וּבֹאוּ לְפָנָיו הִשְׁתַּחֲווּ לַה' בְּהַדְרַת־קֹדֶשׁ

הָבוּ לַה' את כְּבוֹד שְׁמוֹ, הכבוד שראוי לתת לשמו. שְׂאוּ מִנְחָה וּבֹאוּ לְפָנָיו, הִשְׁתַּחֲווּ לַה' בְּהַדְרַת־קֹדֶשׁ.

חִילוּ מִלְּפָנָיו כָּל הָאָרֶץ אַף־תִּכּוֹן תֵּבֵל בַּל־תִּמּוֹט

חִילוּ, רעדו מִלְּפָנָיו, כָּל תושבי הָאָרֶץ, העולם. אַף־תִּכּוֹן, תתייצב תֵּבֵל בַּל־תִּמּוֹט. העולם, שנראה לעתים רופף, יעמוד איתן כאשר כל יושביו יכבדו את ה' וייכנעו מלפניו. אז השמחה והשירה יקיפו את הבריאה כולה –

יִשְׂמְחוּ הַשָּׁמַיִם וְתָגֵל הָאָרֶץ וְיֹאמְרוּ בַגּוֹיִם ה' מָלָךְ

יִשְׂמְחוּ הַשָּׁמַיִם, וְתָגֵל, תשמח גם הָאָרֶץ, וְיֹאמְרוּ בַגּוֹיִם: ה' מָלָךְ.

יִרְעַם הַיָּם וּמְלוֹאוֹ יַעֲלֹץ הַשָּׂדֶה וְכָל־אֲשֶׁר־בּוֹ

יִרְעַם, יגעש, ירעיש הַיָּם וּמְלוֹאוֹ, כל מה שבו. קולות הגלים נתפסים כשירתו של הים. יַעֲלֹץ, ישמח הַשָּׂדֶה וְכָל־אֲשֶׁר־בּוֹ.

אָז יְרַנְּנוּ עֲצֵי הַיָּעַר מִלִּפְנֵי ה' כִּי בָא לִשְׁפּוֹט אֶת־הָאָרֶץ

אָז יְרַנְּנוּ עֲצֵי הַיָּעַר, מִלִּפְנֵי ה', כִּי, כאשר בָא לִשְׁפּוֹט אֶת־הָאָרֶץ. גם הטבע שאינו בתחום שלטונו של האדם, יתמלא שמחה ורגש כאשר ה' יתגלה בעולם באמצעות משפטו.

הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ

ולסיום, מעין הפתיחה: הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.

וְאִמְרוּ הוֹשִׁיעֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ וְקַבְּצֵנוּ וְהַצִּילֵנוּ מִן־הַגּוֹיִם לְהֹדוֹת לְשֵׁם קָדְשֶׁךָ לְהִשְׁתַּבֵּחַ בִּתְהִלָּתֶךָ

וְאִמְרוּ: "הוֹשִׁיעֵנוּ, אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ, וְקַבְּצֵנוּ וְהַצִּילֵנוּ מִן־הַגּוֹיִם, לְהֹדוֹת לְשֵׁם קָדְשֶׁךָ ולְהִשְׁתַּבֵּחַ בִּתְהִלָּתֶךָ".

בָּרוּךְ ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מִן־הָעוֹלָם וְעַד־הָעֹלָם וַיֹּאמְרוּ כָל־הָעָם אָמֵן וְהַלֵּל לַה'

בָּרוּךְ ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מִן־הָעוֹלָם וְעַד־הָעֹלָם, לנצח נצחים. זו שירתו של דויד לכבוד הבאת ארון ה' למקומו הקבוע. וַיֹּאמְרוּ כָל־הָעָם: אָמֵן וְהַלֵּל לַה'.

וַיַּעֲזָב שָׁם לִפְנֵי אֲרוֹן בְּרִית־ה' לְאָסָף וּלְאֶחָיו לְשָׁרֵת לִפְנֵי הָאָרוֹן תָּמִיד לִדְבַר־יוֹם בְּיוֹמוֹ

וַיַּעֲזָב, דויד השאיר שָׁם לִפְנֵי אֲרוֹן בְּרִית־ה' לְאָסָף וּלְאֶחָיו, את אסף ואחיו כדי לְשָׁרֵת לִפְנֵי הָאָרוֹן תָּמִיד לִדְבַר־יוֹם בְּיוֹמוֹ, כפי המעשה הנצרך בכל יום.

וְעֹבֵד אֱדֹם וַאֲחֵיהֶם שִׁשִּׁים וּשְׁמוֹנָה וְעֹבֵד אֱדֹם בֶּן־יְדִיתוּן וְחֹסָה לְשֹׁעֲרִים

וְעֹבֵד אֱדֹם וַאֲחֵיהֶם המשוררים היו בסך הכול שִׁשִּׁים וּשְׁמוֹנָה, וְעֹבֵד אֱדֹם בֶּן־יְדִיתוּן וְחֹסָה ממונים לְשֹׁעֲרִים.

וְאֵת צָדוֹק הַכֹּהֵן וְאֶחָיו הַכֹּהֲנִים לִפְנֵי מִשְׁכַּן ה' בַּבָּמָה אֲשֶׁר בְּגִבְעוֹן

וְאֵת צָדוֹק הַכֹּהֵן וְאֶחָיו הַכֹּהֲנִים העמיד דויד לשרת לִפְנֵי מִשְׁכַּן ה' בַּבָּמָה, מקום מוגבה שעליו הוקם מזבח, אֲשֶׁר בְּגִבְעוֹן. שם היה מעין מקדש.

לְהַעֲלוֹת עֹלוֹת לַה' עַל־מִזְבַּח הָעֹלָה תָּמִיד לַבֹּקֶר וְלָעָרֶב וּלְ כָל הַכָּתוּב בְּתוֹרַת ה' אֲשֶׁר צִוָּה עַל־יִשְׂרָאֵל

לְהַעֲלוֹת שם עֹלוֹת לַה' עַל־מִזְבַּח הָעֹלָה תָּמִיד לַבֹּקֶר וְלָעָרֶב, וּלְפי כָל הַכָּתוּב בְּתוֹרַת ה' אֲשֶׁר צִוָּה עַל־יִשְׂרָאֵל. את הארון הביאו למקום מרכזי ומכובד יותר – ליד המלך וצבאו – עד שייבנה בית המקדש הקבוע. בינתיים הקריבו את קרבנות התמיד בבמה המרכזית שבגבעון. לאחר זמן יקריב שם גם שלמה המלך קרבנות.

וְעִמָּהֶם הֵימָן וִידוּתוּן וּשְׁאָר הַבְּרוּרִים אֲשֶׁר נִקְּבוּ בְּשֵׁמוֹת לְהֹדוֹת לַה' כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ

וְעִמָּהֶם – עם הכהנים המעלים את העולות היו הֵימָן וִידוּתוּן וּשְׁאָר הַבְּרוּרִים, הנבחרים אֲשֶׁר נִקְּבוּ, נזכרו בְּשֵׁמוֹת, לְהֹדוֹת לַה' כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. הם היו שרים עם קרבנות הציבור.

וְעִמָּהֶם הֵימָן וִידוּתוּן חֲצֹצְרוֹת וּמְצִלְתַּיִם למַשְׁמִיעִים וּכְלֵי שִׁיר הָאֱלֹהִים וּבְנֵי יְדוּתוּן לַשָּׁעַר

וְשוב, בפירוט – עִמָּהֶם הֵימָן וִידוּתוּן מנגנים בחֲצֹצְרוֹת וּמְצִלְתַּיִם להיות מַשְׁמִיעִים קול רם, וּשאר כְלֵי שִׁיר הָאֱלֹהִים. וּבְנֵי יְדוּתוּן לא שרו אלא היו אחראים לַשָּׁעַר.

וַיֵּלְכוּ כָל־הָעָם אִישׁ לְבֵיתוֹ וַיִּסֹּב דָּוִיד לְבָרֵךְ אֶת בֵּיתוֹ

כשהסתיימה החגיגה, וַיֵּלְכוּ כָל־הָעָם אִישׁ לְבֵיתוֹ, ולאחר שדויד נפרד לשלום מישראל – וַיִּסֹּב, פנה דָּוִיד לְבָרֵךְ אֶת בני בֵּיתוֹ ולשמוח עמם.