וַיִּשְׁלַח חוּרָם מֶלֶךְ־צֹר מַלְאָכִים אֶל־דָּוִיד ועֲצֵי אֲרָזִים וְחָרָשֵׁי קִיר וְחָרָשֵׁי עֵצִים לִבְנוֹת לוֹ בָּיִת

וַיִּשְׁלַח חוּרָם מֶלֶךְ־צֹר מַלְאָכִים, שליחיםיִּשְׁלַח חוּרָם מֶלֶךְ־צֹר מַלְאָכִים אֶל־דָּוִיד כדי להביע את רצונו לכונן אתו קשרים ויחסים טובים. ובנוסף לכך שלח עֲצֵי אֲרָזִים וְחָרָשֵׁי קִיר, בנאים וְחָרָשֵׁי עֵצִים, נגרים על מנת לִבְנוֹת לוֹ בָּיִת. מלך צור התנדב לסייע לדויד בבניית בית שיהיה עשוי מעצי ארז יקרים, לפי המתכונת המפוארת שמלך צור רגיל בה. המחווה כבדת המשקל הזו מעידה שחורם רואה בדויד מלך גדול שראוי לכבדו. אין זו העלאת מס, אלא מתנה יקרה שנועדה להביע כבוד כלפי דויד ורצון לשמור עמו על יחסי קרבה.

וַיֵּדַע דָּוִיד כִּי־הֱכִינוֹ ה' לְמֶלֶךְ עַל־יִשְׂרָאֵל כִּי־נִשֵּׂאת לְמַעְלָה מַלְכוּתוֹ בַּעֲבוּר עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל

דויד לא פירש את המחווה הנדיבה הזו כמתנה אישית. וַיֵּדַע דָּוִיד כִּי־הֱכִינוֹ, העמיד אותו ה' לְמֶלֶךְ עַל־יִשְׂרָאֵל, כִּי־נִשֵּׂאת לְמַעְלָה, התרוממה, התחזקה מַלְכוּתוֹ בַּעֲבוּר עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל. הוא ראה במעשה של מלך צור סימן לעליית קרנה של ממלכת ישראל בעיני העמים. מלכות דויד כבר אינה אפיזודה מקומית; תוקפה והשפעתה ניכרים בעמי האזור. מכיוון שממלכת ישראל גדולה הרבה יותר מצור, התחזקותה עוררה את צור לקשור יחסי ידידות עם מלכה.

וַיִּקַּח דָּוִיד עוֹד נָשִׁים בִּירוּשָׁלִָם וַיּוֹלֶד דָּוִיד עוֹד בָּנִים וּבָנוֹת

ושוב רשימת יחס קטנה, שרשימה דומה לה הובאה לעיל: וַיִּקַּח דָּוִיד עוֹד נָשִׁים בִּירוּשָׁלִָם, נוסף על אלה שהיו לו בחברון, וַיּוֹלֶד דָּוִיד עוֹד בָּנִים וּבָנוֹת.

וְאֵלֶּה שְׁמוֹת הַיְלוּדִים אֲשֶׁר הָיוּ־לוֹ בִּירוּשָׁלִָם שַׁמּוּעַ וְשׁוֹבָב נָתָן וּשְׁלֹמֹה

וְאֵלֶּה שְׁמוֹת הַיְלוּדִים, הילדים אֲשֶׁר הָיוּ־לוֹ בִּירוּשָׁלִָם: שַׁמּוּעַ וְשׁוֹבָב, נָתָן וּשְׁלֹמֹה

וְיִבְחָר וֶאֱלִישׁוּעַ וְאֶלְפָּלֶט

וְיִבְחָר וֶאֱלִישׁוּעַ וְאֶלְפָּלֶט

וְנֹגַהּ וְנֶפֶג וְיָפִיעַ

וְנֹגַהּ וְנֶפֶג וְיָפִיעַ

וֶאֱלִישָׁמָע וּבְעֶלְיָדָע וֶאֱלִיפָלֶט

וֶאֱלִישָׁמָע וּבְעֶלְיָדָע וֶאֱלִיפָלֶט. אלפלט ואליפלט הם שמות קרובים. שמות אלה וכן אלישוע ואלישמע מזכירים את האל שהציל את דויד מצרה.

וַיִּשְׁמְעוּ פְלִשְׁתִּים כִּי־נִמְשַׁח דָּוִיד לְמֶלֶךְ עַל־כָּל־יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלוּ כָל־פְּלִשְׁתִּים לְבַקֵּשׁ אֶת דָּוִיד וַיִּשְׁמַע דָּוִיד וַיֵּצֵא לִפְנֵיהֶם

וַיִּשְׁמְעוּ פְלִשְׁתִּים כִּי־נִמְשַׁח דָּוִיד לְמֶלֶךְ עַל־כָּל־יִשְׂרָאֵל, וַיַּעֲלוּ כָל־פְּלִשְׁתִּים לְבַקֵּשׁ אֶת נפשו של דָּוִיד. הם רצו להילחם בו ולנסות לעקור אותו ממלכותו. וַיִּשְׁמַע דָּוִיד, וַיֵּצֵא לִפְנֵיהֶם, לקראתם.

וּפְלִשְׁתִּים בָּאוּ וַיִּפְשְׁטוּ בְּעֵמֶק רְפָאִים

וּפְלִשְׁתִּים בָּאוּ וחדרו עמוק אל תוך ארץ ישראל, וַיִּפְשְׁטוּ בְּעֵמֶק רְפָאִים הסמוך לירושלים.

וַיִּשְׁאַל דָּוִיד בֵּאלֹהִים לֵאמֹר הַאֶעֱלֶה עַל־פְּלִשְׁתִּים וּנְתַתָּם בְּיָדִי וַיֹּאמֶר לוֹ ה' עֲלֵה וּנְתַתִּים בְּיָדֶךָ

וַיִּשְׁאַל דָּוִיד בֵּאלֹהִים לֵאמֹר: הַאֶעֱלֶה, האם אצא למלחמה עַל־פְּלִשְׁתִּים, וּנְתַתָּם בְּיָדִי?וַיֹּאמֶר לוֹ ה': עֲלֵה, וּנְתַתִּים בְּיָדֶךָ.

וַיַּעֲלוּ בְּבַעַל־פְּרָצִים וַיַּכֵּם שָׁם דָּוִיד וַיֹּאמֶר דָּוִיד פָּרַץ הָאֱלֹהִים אֶת־אוֹיְבַי בְּיָדִי כְּפֶרֶץ מָיִם עַל־כֵּן קָרְאוּ שֵׁם־הַמָּקוֹם הַהוּא בַּעַל פְּרָצִים

וַיַּעֲלוּ בְּמקוםלוּ בְּ שייקרא בַעַל־פְּרָצִים, וַיַּכֵּם שָׁם דָּוִיד. וַיֹּאמֶר דָּוִיד: פָּרַץ, שבר והפיץ הָאֱלֹהִים אֶת־אוֹיְבַי בְּיָדִי כְּפֶרֶץ מָיִם המגיחים ממקום צר ומתפשטים לכל עבר והורסים את הנקרה בדרכם. כך הפלשתים אפילו לא התנגדו כראוי אלא נסו על נפשם והתפזרו. עַל־כֵּן קָרְאוּ שֵׁם־הַמָּקוֹם הַהוּא בַּעַל פְּרָצִים.

וַיַּעַזְבוּ שָׁם אֶת־אֱלֹהֵיהֶם וַיֹּאמֶר דָּוִיד וַיִּשָּׂרְפוּ בָּאֵשׁ

מכיוון שהם ברחו בחפזה ממקום המערכה – וַיַּעַזְבוּ, הם נטשו שָׁם אֶת־אֱלֹהֵיהֶם, העבודה הזרה שהביאו אִתם לקרב. וַיֹּאמֶר, ציווה דָּוִיד, וַיִּשָּׂרְפוּ בָּאֵשׁ כאמור בתורה.

וַיֹּסִיפוּ עוֹד פְּלִשְׁתִּים וַיִּפְשְׁטוּ בָּעֵמֶק

וַיֹּסִיפוּ עוֹד פְּלִשְׁתִּים לתקוף, וַיִּפְשְׁטוּ שוב בָּעֵמֶק.

וַיִּשְׁאַל עוֹד דָּוִיד בֵּאלֹהִים וַיֹּאמֶר לוֹ הָאֱלֹהִים לֹא תַעֲלֶה אַחֲרֵיהֶם הָסֵב מֵעֲלֵיהֶם וּבָאתָ לָהֶם מִמּוּל הַבְּכָאִים

וַיִּשְׁאַל עוֹד דָּוִיד בֵּאלֹהִים. וַיֹּאמֶר לוֹ הָאֱלֹהִים: לֹא תַעֲלֶה ישירות אַחֲרֵיהֶם כמו בפעם הראשונה, אלא הָסֵב מֵעֲלֵיהֶם, לך מסביב וּבָאתָ לָהֶם מִמּוּל הַבְּכָאִים, שם עצים או שיחים, וכך לא ירגישו בך.

וִיהִי כְּשָׁמְעֲךָ אֶת־קוֹל הַצְּעָדָה בְּרָאשֵׁי הַבְּכָאִים אָז תֵּצֵא בַמִּלְחָמָה כִּי־יָצָא הָאֱלֹהִים לְפָנֶיךָ לְהַכּוֹת אֶת־מַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים

וִיהִי כְּשָׁמְעֲךָ אֶת־קוֹל הַצְּעָדָה, צעדת אנשים בְּרָאשֵׁי הַבְּכָאִים, שאינו קול טבעי, אָז תֵּצֵא בַמִּלְחָמָה, זה יהיה הסימן בעבורך כִּי־יָצָא הָאֱלֹהִים לְפָנֶיךָ לְהַכּוֹת אֶת־מַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים.

וַיַּעַשׂ דָּוִיד כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ הָאֱלֹהִים וַיַּכּוּ אֶת־מַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים מִגִּבְעוֹן וְעַד־גָּזְרָה

וַיַּעַשׂ דָּוִיד כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ הָאֱלֹהִים, וַיַּכּוּ אֶת־מַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים מִגִּבְעוֹן וְעַד־גָּזְרָה. כפי הנראה נסוג הצבא הפלשתי צפונה לכיוון גבעון ומורד בית-חורון לאחר שדויד חסם את אפשרות נסיגתו לדרום בנחל רפאים, ושם הוא הוכה.

וַיֵּצֵא שֵׁם־דָּוִיד בְּכָל־הָאֲרָצוֹת וַה' נָתַן אֶת־פַּחְדּוֹ עַל־כָּל־הַגּוֹיִם

אחרי הניצחון המזהיר על הפלשתים, וַיֵּצֵא שֵׁם־דָּוִיד בְּכָל־הָאֲרָצוֹת, וַה' נָתַן אֶת־פַּחְדּוֹ עַל־כָּל־הַגּוֹיִם. תבוסתם הכפולה של הפלשתים הגדילה את פרסומו ואת תוקפו של דויד בכל עמי הסביבה.