וַיִּוָּעֵץ דָּוִיד עִם־שָׂרֵי הָאֲלָפִים וְהַמֵּאוֹת לְכָל־נָגִיד

וַיִּוָּעֵץ דָּוִיד עִם־שָׂרֵי הָאֲלָפִים וְהַמֵּאוֹת לְכָל־נָגִיד, כל בעלי המשרה.

וַיֹּאמֶר דָּוִיד לְכֹל קְהַל יִשְׂרָאֵל אִם־עֲלֵיכֶם טוֹב וּמִן־ה' אֱלֹהֵינוּ נִפְרְצָה נִשְׁלְחָה עַל אַחֵינוּ הַנִּשְׁאָרִים בְּכֹל אַרְצוֹת יִשְׂרָאֵל וְעִמָּהֶם הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם בְּעָרֵי מִגְרְשֵׁיהֶם וְיִקָּבְצוּ אֵלֵינוּ

וַיֹּאמֶר דָּוִיד לְכֹל קְהַל יִשְׂרָאֵל: אִם־עֲלֵיכֶם טוֹב, אם הדבר נראה בעיניכם, וּמִן־ה' אֱלֹהֵינוּ יצא הדבר, אם הוא לרצון ה', נִפְרְצָה, נפרוץ, נצא ונִשְׁלְחָה עַל, אל אַחֵינוּ הַנִּשְׁאָרִים בְּכֹל אַרְצוֹת, נחלות יִשְׂרָאֵל שלא באו הנה, וְעִמָּהֶם הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם בְּעָרֵי מִגְרְשֵׁיהֶם, וְיִקָּבְצוּ אֵלֵינוּ. נכנס את כולם לאספה גדולה.

וְנָסֵבָּה אֶת־אֲרוֹן אֱלֹהֵינוּ אֵלֵינוּ כִּי־לֹא דְרַשְׁנֻהוּ בִּימֵי שָׁאוּל

וְנָסֵבָּה, נעביר אֶת־אֲרוֹן אֱלֹהֵינוּ אֵלֵינוּ, לירושלים, כִּי־לֹא דְרַשְׁנֻהוּ, ביקשנו אותו, לא פנינו לעסוק בעניינו בִּימֵי שָׁאוּל עד כה.

וַיֹּאמְרוּ כָל־הַקָּהָל לַעֲשׂוֹת כֵּן כִּי־יָשַׁר הַדָּבָר בְּעֵינֵי כָל־הָעָם

וַיֹּאמְרוּ, הביעו את רצונם כָל־הַקָּהָל לַעֲשׂוֹת כֵּן, כִּי־יָשַׁר, נראה הַדָּבָר בְּעֵינֵי כָל־הָעָם. אנשים חשבו שכדאי להעלות את הארון למקום מרכזי שבו יוכלו לחדש את עבודת ה'.

וַיַּקְהֵל דָּוִיד אֶת־כָּל־יִשְׂרָאֵל מִן־שִׁיחוֹר מִצְרַיִם וְעַד־לְבוֹא חֲמָת לְהָבִיא אֶת־אֲרוֹן הָאֱלֹהִים מִקִּרְיַת יְעָרִים

וַיַּקְהֵל דָּוִיד אֶת־כָּל־יִשְׂרָאֵל מִן־שִׁיחוֹר, הנהר המציין את גבולה המזרחי של מִצְרַיִם, וְעַד־לְבוֹא חֲמָת שבצפון כדי לְהָבִיא אֶת־אֲרוֹן הָאֱלֹהִים מִקִּרְיַת יְעָרִים.

וַיַּעַל דָּוִיד וְכָל־יִשְׂרָאֵל בַּעֲלָתָה אֶל־קִרְיַת יְעָרִים אֲשֶׁר לִיהוּדָה לְהַעֲלוֹת מִשָּׁם אֵת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים ה' יוֹשֵׁב הַכְּרוּבִים אֲשֶׁר־נִקְרָא שֵׁם

וַיַּעַל דָּוִיד וְכָל־יִשְׂרָאֵל בַּעֲלָתָה, אל המקום שנקרא בעלה, כלומר אֶל־קִרְיַת יְעָרִים אֲשֶׁר לִיהוּדָה, על מנת לְהַעֲלוֹת מִשָּׁם אֵת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים, ה' יוֹשֵׁב הַכְּרוּבִים, אֲשֶׁר־נִקְרָא שֵׁם ה' עליו. הארון, שהכרובים עדיין סוככו עליו בכנפיהם, מסמל את הנוכחות האלוקית בתוך ישראל, ולכן ה' נקרא 'יושב הכרובים'. זהו מוקד הקודש החשוב ביותר.

וַיַּרְכִּיבוּ אֶת־אֲרוֹן הָאֱלֹהִים עַל־עֲגָלָה חֲדָשָׁה מִבֵּית אֲבִינָדָב וְעֻזָּא וְאַחְיוֹ נֹהֲגִים בַּעֲגָלָה

בתורה נאמר במפורש שהארון איננו נלקח בעגלה אלא נישא על הכתף על ידי הלויים, אבל גם הפלשתים החזירו אותו בעגלה מפני שפחדו לנגוע בו. וַיַּרְכִּיבוּ אֶת־אֲרוֹן הָאֱלֹהִים עַל־עֲגָלָה חֲדָשָׁה מִבֵּית אֲבִינָדָב, כי לא רצו לנגוע בו, וְעֻזָּא וְאַחְיוֹ נֹהֲגִים בַּעֲגָלָה.

וְדָוִיד וְכָל־יִשְׂרָאֵל מְשַׂחֲקִים לִפְנֵי הָאֱלֹהִים בְּכָל־עֹז וּבְשִׁירִים וּבְכִנֹּרוֹת וּבִנְבָלִים וּבְתֻפִּים וּבִמְצִלְתַּיִם וּבַחֲצֹצְרוֹת

וְדָוִיד וְכָל־יִשְׂרָאֵל מְשַׂחֲקִים לִפְנֵי הָאֱלֹהִים בְּכָל־עֹז, רוקדים בהתלהבות ובכל המרץ, וּבְשִׁירִים וּבְכִנֹּרוֹת וּבִנְבָלִים וּבְתֻפִּים וּבִמְצִלְתַּיִם וּבַחֲצֹצְרוֹת.

וַיָּבֹאוּ עַד גֹּרֶן כִּידֹן וַיִּשְׁלַח עֻזָּא אֶת־יָדוֹ לֶאֱחֹז אֶת־הָאָרוֹן כִּי שָׁמְטוּ הַבָּקָר

וַיָּבֹאוּ עַד מקום שנקרא גֹּרֶן כִּידֹן, וַיִּשְׁלַח עֻזָּא אֶת־יָדוֹ לֶאֱחֹז אֶת־הָאָרוֹן שלא ייפול, כִּי שָׁמְטוּ, הזיזו הַבָּקָר את העגלה בתנועתם הנה והנה. נראה שהעגלה הייתה פתוחה וללא דפנות, ובעקבות תנועת הבקר נראה היה שהארון עומד ליפול. באופן טבעי מיהר עוזא והושיט ידו אל הארון להחזיק בו.

וַיִּחַר־אַף ה' בְּעֻזָּא וַיַּכֵּהוּ עַל אֲשֶׁר־שָׁלַח יָדוֹ עַל־הָאָרוֹן וַיָּמָת שָׁם לִפְנֵי הָאֱלֹהִים

וַיִּחַר־אַף, כעס ה' בְּעֻזָּא וַיַּכֵּהוּ עַל אֲשֶׁר־שָׁלַח יָדוֹ עַל־הָאָרוֹן, וַיָּמָת שָׁם לִפְנֵי הָאֱלֹהִים.

וַיִּחַר לְדָוִיד כִּי־פָרַץ ה' פֶּרֶץ בְּעֻזָּא וַיִּקְרָא לַמָּקוֹם הַהוּא פֶּרֶץ עֻזָּא עַד הַיּוֹם הַזֶּה

וַיִּחַר, היה קשה לְדָוִיד כִּי־פָרַץ ה' פֶּרֶץ, המית בהתערבות נסית בְּעֻזָּא, כי כוונותיו של עוזא היו בוודאי רצויות, גם אם לא פעל כדין. וַיִּקְרָא לַמָּקוֹם הַהוּא, שנקרא עד אז כידֹן, פֶּרֶץ עֻזָּא עַד הַיּוֹם הַזֶּה.

וַיִּירָא דָוִיד אֶת־הָאֱלֹהִים בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר הֵיךְ אָבִיא אֵלַי אֵת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים

וַיִּירָא דָוִיד אֶת־הָאֱלֹהִים בַּיּוֹם הַהוּא, לֵאמֹר: הֵיךְ, איך אָבִיא אֵלַי אֵת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים? אם מי שמתוך כוונות טובות נגע בארון לשמרו מיד נהרג, מה עלול להתרחש עוד בקרבתו?

וְלֹא־הֵסִיר דָּוִיד אֶת־הָאָרוֹן אֵלָיו אֶל־עִיר דָּוִיד וַיַּטֵּהוּ אֶל־בֵּית עֹבֵד־אֱדֹם הַגִּתִּי

וְלֹא־הֵסִיר דָּוִיד אֶת־הָאָרוֹן אֵלָיו – אֶל־עִיר דָּוִיד, וַיַּטֵּהוּ, הפנה אותו אֶל־בֵּית עֹבֵד־אֱדֹם הַגִּתִּי, שהיה לוי והתגורר מחוץ לעיר.

וַיֵּשֶׁב אֲרוֹן הָאֱלֹהִים עִם־בֵּית עֹבֵד אֱדֹם בְּבֵיתוֹ שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים וַיְבָרֶךְ ה' אֶת־בֵּית עֹבֵד־אֱדֹם וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־לוֹ

וַיֵּשֶׁב אֲרוֹן הָאֱלֹהִים עִם־בֵּית עֹבֵד אֱדֹם בְּבֵיתוֹ שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים, וַיְבָרֶךְ ה' אֶת־בֵּית עֹבֵד־אֱדֹם וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־לוֹ. דויד חשש שהקִּרבה לארון עלולה להביא פורענות, אבל בבית עובד אדום לא כך קרה אלא להיפך. ברכה מיוחדת באה בביתו ולמשפחתו. מכאן אפשר היה ללמוד שכאשר נוהגים בארון האלוקים בכבוד, לא נגרם כל נזק, אלא להיפך – ברכה וישועה.