וְאֵלֶּה הַבָּאִים אֶל־דָּוִיד לְצִיקְלָג עוֹד עָצוּר מִפְּנֵי שָׁאוּל בֶּן־קִישׁ וְהֵמָּה בַּגִּבּוֹרִים עֹזְרֵי הַמִּלְחָמָה

ברשימה הבאה, שחלקה ברור ומובן וחלקה שמות לא ידועים, מפורטים תומכי דויד שהגיעו אליו לפני שעלה לשלטון וגם אלה שבאו לאחר שהמליכו אותו: וְאֵלֶּה הַבָּאִים אֶל־דָּוִיד לְצִיקְלָג. צקלג הייתה עיר שהפלשתים כבשו מארץ ישראל, העניקו אותה לדויד, והיא נשארה נחלת מלכי בית דויד לדורות. בעוֹד הוא היה עָצוּר, מעוכב שם מִפְּנֵי שָׁאוּל בֶּן־קִישׁ. כשדויד ישב בצקלג הוא לא היה אדם חופשי. הוא נחשב אז מעין מורד במלכות, ושאול רדף אחריו ועלול היה לפגוע בו. באותה עת באו אליו לשם אנשים שונים, וְהֵמָּה נחשבים בַּגִּבּוֹרִים, עם הגיבורים עֹזְרֵי הַמִּלְחָמָה.

נֹשְׁקֵי קֶשֶׁת מַיְמִינִים וּמַשְׂמִאלִים בָּאֲבָנִים וּבַחִצִּים בַּקָּשֶׁת מֵאֲחֵי שָׁאוּל מִבִּנְיָמִן

ביניהם היו נֹשְׁקֵי, חמושים בקֶשֶׁת, מַיְמִינִים וּמַשְׂמִאלִים בָּאֲבָנִים וּבַחִצִּים בַּקָּשֶׁת. לוחמים שיכלו להשתמש בשתי ידיהם על מנת לירות ולהילחם. זהו בוודאי יתרון גדול בשדה הקרב. ומהם היו אפילו מֵאֲחֵי שָׁאוּל מִבִּנְיָמִן. ייתכן שהתופעה של אנשים איטרי יד, המשתמשים בעיקר ביד שמאל, הייתה עניין תורשתי בשבט בנימין, כי היא מופיעה אצלם יותר מפעם אחת. חלק מהמשְׂמאליים לומדים להשתמש גם ביד ימין בגלל תנאי הסביבה או מסיבות אחרות, ובעקבות זאת הם נהנים מיתרון המיומנות בשתי ידיהם.

הָרֹאשׁ אֲחִיעֶזֶר וְיוֹאָשׁ בְּנֵי הַשְּׁמָעָה הַגִּבְעָתִי וִיזִיאֵל וָפֶלֶט בְּנֵי עַזְמָוֶת וּבְרָכָה וְיֵהוּא הָעַנְּתֹתִי

הָרֹאשׁ שלהם היה אֲחִיעֶזֶר, וְיוֹאָשׁ בְּנֵי הַשְּׁמָעָה הַגִּבְעָתִי, מגבעת בנימין וִיזִיאֵל וָפֶלֶט בְּנֵי עַזְמָוֶת וּבְרָכָה וְיֵהוּא הָעַנְּתֹתִי, בן ענתות

וְיִשְׁמַעְיָה הַגִּבְעוֹנִי גִּבּוֹר בַּשְּׁלֹשִׁים וְעַל־הַשְּׁלֹשִׁים

וְיִשְׁמַעְיָה הַגִּבְעוֹנִי, מגבעון שהיה גִּבּוֹר בַּשְּׁלֹשִׁים, אחד משלושים הגיבורים שנעשו יחידה לעצמה, וְאף ממונה עַל־הַשְּׁלֹשִׁים

וְיִרְמְיָה וְיַחֲזִיאֵל וְיוֹחָנָן וְיוֹזָבָד הַגְּדֵרָתִי

וְיִרְמְיָה וְיַחֲזִיאֵל וְיוֹחָנָן וְיוֹזָבָד הַגְּדֵרָתִי,

אֶלְעוּזַי וִירִימוֹת וּבְעַלְיָה וּשְׁמַרְיָהוּ וּשְׁפַטְיָהוּ הַחֲרוּפִי

אֶלְעוּזַי וִירִימוֹת וּבְעַלְיָה וּשְׁמַרְיָהוּ וּשְׁפַטְיָהוּ הַחֲרוּפִי,

אֶלְקָנָה וְיִשִּׁיָּהוּ וַעֲזַרְאֵל וְיוֹעֶזֶר וְיָשָׁבְעָם הַקָּרְחִים

אֶלְקָנָה וְיִשִּׁיָּהוּ וַעֲזַרְאֵל וְיוֹעֶזֶר וְיָשָׁבְעָם הַקָּרְחִים, אולי מבני קֹרח,

וְיוֹעֵאלָה וּזְבַדְיָה בְּנֵי יְרֹחָם מִן־הַגְּדוֹר

וְיוֹעֵאלָה וּזְבַדְיָה בְּנֵי יְרֹחָם מִן־הַגְּדוֹר.

וּמִן־הַגָּדִי נִבְדְּלוּ אֶל־דָּוִיד לַמְצַד מִדְבָּרָה גִּבֹּרֵי הַחַיִל אַנְשֵׁי צָבָא לַמִּלְחָמָה עֹרְכֵי צִנָּה וָרֹמַח וּפְנֵי אַרְיֵה פְּנֵיהֶם וְכִצְבָאיִם עַל־הֶהָרִים לְמַהֵר

וּמִן־הַגָּדִי, משבט גד נִבְדְּלוּ, פרשו אֶל־דָּוִיד לַמְצַד מִדְבָּרָה, למצודה שבמדבר גִּבֹּרֵי הַחַיִל שהיו אַנְשֵׁי צָבָא לַמִּלְחָמָה, לוחמים פנים אל פנים עֹרְכֵי צִנָּה, המאומנים להשתמש במגן גדול וָרֹמַח, חנית ארוכה וכבדה, וּפְנֵי אַרְיֵה פְּנֵיהֶם, הם נראו מפחידים, וְכִצְבָאיִם היו קלי רגליים עַל־הֶהָרִים לְמַהֵר. האנשים משבט גד באו מעבר הירדן אף שלא היה להם כל עניין במלחמות אלה מצד עצמם. נראה שהלגיון שהתלקט סביב דויד בתחילה, הורכב מאנשים בודדים שהגיעו ממקומות שונים. חלקם באו מפני שנרדפו במקומם מפני שהיו חייבים כסף או שנמלטו מאיומים שונים, ומן הסתם היו גם הרפתקנים שהצטרפו אליהם.

עֵזֶר הָרֹאשׁ עֹבַדְיָה הַשֵּׁנִי אֱלִיאָב הַשְּׁלִשִׁי

עֵזֶר היה הָרֹאשׁ, עֹבַדְיָה הַשֵּׁנִי, אֱלִיאָב הַשְּׁלִשִׁי,

מִשְׁמַנָּה הָרְבִיעִי יִרְמְיָה הַחֲמִשִׁי

מִשְׁמַנָּה הָרְבִיעִי, יִרְמְיָה הַחֲמִשִׁי,

עַתַּי הַשִּׁשִּׁי אֱלִיאֵל הַשְּׁבִעִי

עַתַּי הַשִּׁשִּׁי, אֱלִיאֵל הַשְּׁבִעִי,

יוֹחָנָן הַשְּׁמִינִי אֶלְזָבָד הַתְּשִׁיעִי

יוֹחָנָן הַשְּׁמִינִי, אֶלְזָבָד הַתְּשִׁיעִי,

יִרְמְיָהוּ הָעֲשִׂירִי מַכְבַּנַּי עַשְׁתֵּי עָשָׂר

יִרְמְיָהוּ הָעֲשִׂירִי, מַכְבַּנַּי עַשְׁתֵּי עָשָׂר, האחד-עשר.

אֵלֶּה מִבְּנֵי־גָד רָאשֵׁי הַצָּבָא אֶחָד לְמֵאָה הַקָּטָן וְהַגָּדוֹל לְאָלֶף

אֵלֶּה מִבְּנֵי־גָד שהיו במקומותיהם רָאשֵׁי הַצָּבָא, מפקדים אֶחָד לְמֵאָה – הַקָּטָן, הקטן ביניהם היה שר מאה, וְהַגָּדוֹל היה שר לְאָלֶף. על מנת לתאר את נחישותם ואת כוחם נוספת כאן הערה:

אֵלֶּה הֵם אֲשֶׁר עָבְרוּ אֶת־הַיַּרְדֵּן בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וְהוּא מְמַלֵּא עַל־כָּל־גְּדוֹתָיו וַיַּבְרִיחוּ אֶת־כָּל הָעֲמָקִים למִּזְרָח ולמַּעֲרָב

אֵלֶּה הֵם אֲשֶׁר עָבְרוּ אֶת־הַיַּרְדֵּן בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, בניסן, אחרי עונת הגשמים, וְהוּא מְמַלֵּא את האפיק עַל־כָּל־גְּדוֹתָיו, שפות הנהר. חציית הנהר בזמנים כאלה קשה ועלולה להיות מסוכנת. אפשר היה לטבוע בירדן במצבי גאות, בפרט באזורים הללו של אמצע הירדן, שם זרימת הנהר חזקה בתקופה זו של השנה. וַיַּבְרִיחוּ אֶת־כָּל יושבי הָעֲמָקִים שהתנכלו להם, ואולי רצו למנוע את חבירתם לדויד, אלו שלמִּזְרָח ולמַּעֲרָב הירדן.

וַיָּבֹאוּ מִן־בְּנֵי בִנְיָמִן וִיהוּדָה עַד־לַמְצָד לְדָוִיד

וַיָּבֹאוּ גם אנשים מִן־בְּנֵי בִנְיָמִן וִיהוּדָה עַד־לַמְצָד לְדָוִיד.

וַיֵּצֵא דָוִיד לִפְנֵיהֶם וַיַּעַן וַיֹּאמֶר לָהֶם אִם־לְשָׁלוֹם בָּאתֶם אֵלַי לְעָזְרֵנִי יִהְיֶה־לִּי עֲלֵיכֶם לֵבָב ליָחַד וְאִם־לְרַמּוֹתַנִי לְצָרַי בְּלֹא חָמָס בְּכַפַּי יֵרֶא אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ וְיוֹכַח

וַיֵּצֵא דָוִיד לִפְנֵיהֶם, וַיַּעַן וַיֹּאמֶר לָהֶם: אִם־לְשָׁלוֹם בָּאתֶם אֵלַי לְעָזְרֵנִי – יִהְיֶה־לִּי עֲלֵיכֶם לֵבָב להיות יָחַד, לבי יהיה אתכם עם לבכם כְּלב אחד. וְאִם־לְרַמּוֹתַנִי ולמסור אותי לְצָרַי, לאויבי בְּלֹא חָמָס, על לא עוול בְּכַפַּי – יֵרֶא אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ וְיוֹכַח. ה' ישפוט ויוכיח עם מי הצדק. דויד טען שוב ושוב, ובצדק, שלא בגד ולא עשה רעה, ושהוא נרדף לחינם.

וְרוּחַ לָבְשָׁה אֶת־עֲמָשַׂי רֹאשׁ הַשָּׁלִישִׁים לְךָ דָוִיד וְעִמְּךָ בֶן־יִשַׁי שָׁלוֹם שָׁלוֹם לְךָ וְשָׁלוֹם לְעֹזְרֶךָ כִּי עֲזָרְךָ אֱלֹהֶיךָ וַיְקַבְּלֵם דָּוִיד וַיִּתְּנֵם בְּרָאשֵׁי הַגְּדוּד

וְרוּחַ התעוררות, השראה עליונה לָבְשָׁה אֶת־עֲמָשַׂי, שהוא כנראה עמשא, בן אחותו של דויד, שהיה רֹאשׁ הַשָּׁלִישִׁים, קבוצת הגיבורים. רוחו גרמה לו להצהיר דברים שנשמעים כדברי שירה, ושסגנונם שונה מהסגנון הרווח בדיבורו של חייל מקצועי רגיל: לְךָ אנחנו, דָוִיד, וְעִמְּךָ, בֶן־יִשַׁי. שָׁלוֹם, שָׁלוֹם לְךָ וְשָׁלוֹם לְעֹזְרֶךָ, כִּי עֲזָרְךָ אֱלֹהֶיךָ. מכיוון שדויד פנה אליהם במצב לא נוח, במעין בקשה שיתמכו בו, עמשי הצהיר בשם כולם שהצטרפותם אליו שלמה ומוחלטת. וַיְקַבְּלֵם דָּוִיד וַיִּתְּנֵם מפקדים בְּרָאשֵׁי הַגְּדוּד.

וּמִ מְּנַשֶּׁה נָפְלוּ עַל דָּוִיד בְּבֹאוֹ עִם־פְּלִשְׁתִּים עַל־שָׁאוּל לַמִּלְחָמָה ולֹא עֲזָרֻם כִּי בְעֵצָה שִׁלְּחֻהוּ סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים לֵאמֹר בְּרָאשֵׁינוּ יִפּוֹל אֶל־אֲדֹנָיו שָׁאוּל

וּמִשבט מְּנַשֶּׁה נָפְלוּ עַל, חברו אל דָּוִיד בְּבֹאוֹ עִם־פְּלִשְׁתִּים עַל־שָׁאוּל לַמִּלְחָמָה, בזמן שדויד עוד שירת את הפלשתים, כאשר הם באו להילחם בשאול. כמסופר בספר שמואל, דויד לא יכול היה ללחום בצבא ישראל כי שאול רדף אחריו, אך הוא גם לא רצה להילחם נגד בני עמו. ובסופו של דבר דויד ואנשיו לֹא עֲזָרֻם – לפלשתים בקרב, כִּי בְעֵצָה, בהתייעצות ובמחשבה מכוונת שִׁלְּחֻהוּ סַרְנֵי, מנהיגי פְלִשְׁתִּים מהמערכה, כי הם לא האמינו לו וחששו שיבגוד בהם, לֵאמֹר: בְּהסרת רָאשֵׁינוּ יִפּוֹל ויתרצה אֶל־אֲדֹנָיו שָׁאוּל.

בְּלֶכְתּוֹ אֶל־צִיקְלַג נָפְלוּ עָלָיו מִמְּנַשֶּׁה עַדְנַח וְיוֹזָבָד וִידִיעֲאֵל וּמִיכָאֵל וְיוֹזָבָד וֶאֱלִיהוּא וְצִלְּתָי רָאשֵׁי הָאֲלָפִים אֲשֶׁר לִמְנַשֶּׁה

ואז, בְּלֶכְתּוֹ אֶל־צִיקְלַג, כשחזר מן המערכה, נָפְלוּ עָלָיו אנשים מִמְּנַשֶּׁה: עַדְנַח וְיוֹזָבָד וִידִיעֲאֵל וּמִיכָאֵל וְיוֹזָבָד וֶאֱלִיהוּא וְצִלְּתָי, שהיו רָאשֵׁי הָאֲלָפִים אֲשֶׁר לִמְנַשֶּׁה.

וְהֵמָּה עָזְרוּ עִם־דָּוִיד עַל־הַגְּדוּד כִּי־גִבּוֹרֵי חַיִל כֻּלָּם וַיִּהְיוּ שָׂרִים בַּצָּבָא

וְהֵמָּה עָזְרוּ עִם־דָּוִיד בהתנפלו עַל־הַגְּדוּד של העמלקים ששרפו את צקלג ושבו את משפחות דויד ואנשיו שיצאו מן העיר, כִּי־גִבּוֹרֵי חַיִל כֻּלָּם, וַיִּהְיוּ שָׂרִים בַּצָּבָא.

כִּי לְעֶת־יוֹם בְּיוֹם יָבֹאוּ עַל־דָּוִיד לְעָזְרוֹ עַד לְמַחֲנֶה גָדוֹל כְּמַחֲנֵה אֱלֹהִים

כִּי לְעֶת־יוֹם בְּיוֹם, מדי יום, תמיד יָבֹאוּ אנשים נוספים עַל־דָּוִיד לְעָזְרוֹ, עַד שהפך לְמַחֲנֶה גָדוֹל כְּמַחֲנֵה אֱלֹהִים, מחנה גדול מאוד. עד כאן רשימת גיבורי דויד שעזרו לו לפני היותו מלך.

וְאֵלֶּה מִסְפְּרֵי רָאשֵׁי הֶחָלוּץ לַצָּבָא בָּאוּ עַל דָּוִיד חֶבְרוֹנָה לְהָסֵב מַלְכוּת שָׁאוּל אֵלָיו כְּפִי ה'

הרשימה הבאה מדברת על זמן מאוחר יותר.וְאֵלֶּה מִסְפְּרֵי רָאשֵׁי הֶחָלוּץ לַצָּבָא שבָּאוּ עַל, אל דָּוִיד חֶבְרוֹנָה כדי לְהָסֵב את מַלְכוּת שָׁאוּל אֵלָיו כְּפִי, כדבר ה':

בְּנֵי יְהוּדָה נֹשְׂאֵי צִנָּה וָרֹמַח שֵׁשֶׁת אֲלָפִים וּשְׁמוֹנֶה מֵאוֹת חֲלוּצֵי צָבָא

בְּנֵי יְהוּדָה נֹשְׂאֵי צִנָּה וָרֹמַח – שֵׁשֶׁת אֲלָפִים וּשְׁמוֹנֶה מֵאוֹת חֲלוּצֵי צָבָא. זו יחידת הלוחמים ששבט יהודה שלח.

מִן־בְּנֵי שִׁמְעוֹן גִּבּוֹרֵי חַיִל לַצָּבָא שִׁבְעַת אֲלָפִים וּמֵאָה

מִן־בְּנֵי שִׁמְעוֹן הגיעו גִּבּוֹרֵי חַיִל לַצָּבָא – שִׁבְעַת אֲלָפִים וּמֵאָה.

מִן־בְּנֵי הַלֵּוִי אַרְבַּעַת אֲלָפִים וְשֵׁשׁ מֵאוֹת

מִן־בְּנֵי הַלֵּוִי – אַרְבַּעַת אֲלָפִים וְשֵׁשׁ מֵאוֹת.

וִיהוֹיָדָע הַנָּגִיד לְאַהֲרֹן וְעִמּוֹ שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וּשְׁבַע מֵאוֹת

וִיהוֹיָדָע הַנָּגִיד לְאַהֲרֹן, מנהיג הכהנים בא וְעִמּוֹ שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וּשְׁבַע מֵאוֹת איש.

וְצָדוֹק נַעַר גִּבּוֹר חָיִל וּבֵית־אָבִיו שָׂרִים עֶשְׂרִים וּשְׁנָיִם

וְצָדוֹק הכהן היה נַעַר גִּבּוֹר חָיִל, וּבֵית־אָבִיו היו שָׂרִים – עֶשְׂרִים וּשְׁנָיִם.

וּמִן־בְּנֵי בִנְיָמִן אֲחֵי שָׁאוּל שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וְעַד־הֵנָּה מַרְבִּיתָם שֹׁמְרִים מִשְׁמֶרֶת בֵּית שָׁאוּל

וּמִן־בְּנֵי בִנְיָמִן אֲחֵי שָׁאוּל באוי בִנְיָמִן אֲחֵי שָׁאוּל שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים, וְעַד־הֵנָּה, קודם לכן מַרְבִּיתָם היו שֹׁמְרִים מִשְׁמֶרֶת, מתיצבים בשֵׁרות בֵּית שָׁאוּל ומנאמניו, ואז עברו למחנה של דויד ובאו להמליך אותו.

וּמִן־בְּנֵי אֶפְרַיִם עֶשְׂרִים אֶלֶף וּשְׁמוֹנֶה מֵאוֹת גִּבּוֹרֵי חַיִל אַנְשֵׁי שֵׁמוֹת לְבֵית אֲבוֹתָם

וּמִן־בְּנֵי אֶפְרַיִם – עֶשְׂרִים אֶלֶף וּשְׁמוֹנֶה מֵאוֹת גִּבּוֹרֵי חַיִל, אַנְשֵׁי שֵׁמוֹת, מפורסמים לְבֵית אֲבוֹתָם.

וּמֵחֲצִי מַטֵּה מְנַשֶּׁה שְׁמוֹנָה עָשָׂר אָלֶף אֲשֶׁר נִקְּבוּ בְּשֵׁמוֹת לָבוֹא לְהַמְלִיךְ אֶת־דָּוִיד

וּמֵחֲצִי מַטֵּה מְנַשֶּׁה – שְׁמוֹנָה עָשָׂר אָלֶף אֲשֶׁר נִקְּבוּ, נתפרשו בְּשֵׁמוֹת לָבוֹא לְהַמְלִיךְ אֶת־דָּוִיד.

וּמִבְּנֵי יִשָּׂשכָר יוֹדְעֵי בִינָה לָעִתִּים לָדַעַת מַה־יַּעֲשֶׂה יִשְׂרָאֵל רָאשֵׁיהֶם מָאתַיִם וְכָל־אֲחֵיהֶם עַל־פִּיהֶם

וּמִבְּנֵי יִשָּׂשכָר, באו יוֹדְעֵי בִינָה לָעִתִּים. יודעי הבינה ידעו לייעץ לפי הזמנים והנסיבות לָדַעַת מַה־יַּעֲשֶׂה יִשְׂרָאֵל בין בחיים האזרחיים ובין בהתנהלות הצבאית. רָאשֵׁיהֶם היו מָאתַיִם מנהיגים, וְכָל־אֲחֵיהֶם נוהגים עַל־פִּיהֶם. את קבוצת ההנהגה המייעצת הזו זיהו בדורות מאוחרים יותר עם ראשי הסנהדרין והבקיאים בקביעת החודשים ועיבור השנים.

מִזְּבֻלוּן יוֹצְאֵי צָבָא עֹרְכֵי מִלְחָמָה בְּכָל־כְּלֵי מִלְחָמָה חֲמִשִּׁים אָלֶף וְלַעֲדֹר בְּלֹא־לֵב וָלֵב

מִזְּבֻלוּן באו יוֹצְאֵי צָבָא, עֹרְכֵי מִלְחָמָה בְּכָל־כְּלֵי מִלְחָמָה – חֲמִשִּׁים אָלֶף, וְלַעֲדֹר, לערוך מלחמה או גם לעבוד בתחומים אחרים בְּלֹא־לֵב וָלֵב, בלא לב חלוק, כלומר התמסרו למשימותיהם בלב שלם.

וּמִנַּפְתָּלִי שָׂרִים אָלֶף וְעִמָּהֶם בְּצִנָּה וַחֲנִית שְׁלֹשִׁים וְשִׁבְעָה אָלֶף

וּמִנַּפְתָּלִי הגיעו שָׂרִים – אָלֶף, וְעִמָּהֶם לוחמים בְּצִנָּה וַחֲנִית – שְׁלֹשִׁים וְשִׁבְעָה אָלֶף.

וּמִן־הַדָּנִי עֹרְכֵי מִלְחָמָה עֶשְׂרִים־וּשְׁמוֹנָה אֶלֶף וְשֵׁשׁ מֵאוֹת

וּמִן־הַדָּנִי באו עֹרְכֵי מִלְחָמָה – עֶשְׂרִים־וּשְׁמוֹנָה אֶלֶף וְשֵׁשׁ מֵאוֹת.

וּמֵאָשֵׁר יוֹצְאֵי צָבָא לַעֲרֹךְ מִלְחָמָה אַרְבָּעִים אָלֶף

וּמֵאָשֵׁר באו יוֹצְאֵי צָבָא לַעֲרֹךְ מִלְחָמָה – אַרְבָּעִים אָלֶף.

וּמֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן מִן־הָראוּבֵנִי וְהַגָּדִי וַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה בְּכֹל כְּלֵי צְבָא מִלְחָמָה מֵאָה וְעֶשְׂרִים אָלֶף

וּמֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן, מִן־הָראוּבֵנִי וְהַגָּדִי וַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה באו לוחמים חמושים בְּכֹל כְּלֵי צְבָא מִלְחָמָה – מֵאָה וְעֶשְׂרִים אָלֶף.

כָּל־אֵלֶּה אַנְשֵׁי מִלְחָמָה עֹדְרֵי מַעֲרָכָה בְּלֵבָב שָׁלֵם בָּאוּ חֶבְרוֹנָה לְהַמְלִיךְ אֶת־דָּוִיד עַל־כָּל־יִשְׂרָאֵל וְגַם כָּל־שׁ רִית יִשְׂרָאֵל לֵב אֶחָד לְהַמְלִיךְ אֶת־דָּוִיד

כָּל־אֵלֶּה אַנְשֵׁי מִלְחָמָה עֹדְרֵי, עורכי מַעֲרָכָה, קרב בְּלֵבָב שָׁלֵם, בָּאוּ חֶבְרוֹנָה לְהַמְלִיךְ אֶת־דָּוִיד עַל־כָּל־יִשְׂרָאֵל, וְגַם כָּל־שׁארִית יִשְׂרָאֵל היה להם לֵב אֶחָד לְהַמְלִיךְ אֶת־דָּוִיד. הנציגים הללו ביטאו את הרצון הלאומי הכללי שדויד ימלוך על כל ישראל.

וַיִּהְיוּ־שָׁם עִם־דָּוִיד יָמִים שְׁלוֹשָׁה אֹכְלִים וְשׁוֹתִים כִּי־הֵכִינוּ לָהֶם אֲחֵיהֶם

וַיִּהְיוּ־שָׁם כל האורחים הללו, היחידות הצבאיות והאזרחיות ששלחו כל השבטים, עִם־דָּוִיד יָמִים שְׁלוֹשָׁה כשהם אֹכְלִים וְשׁוֹתִים, לחגוג לרגל מינוי המלך, כִּי־הֵכִינוּ לָהֶם מזון אֲחֵיהֶם, כנראה תושבי הסביבה.

וְגַם הַקְּרוֹבִים־אֲלֵיהֶם עַד־יִשָּׂשכָר וּזְבֻלוּן וְנַפְתָּלִי מְבִיאִים לֶחֶם בַּחֲמוֹרִים וּבַגְּמַלִּים וּבַפְּרָדִים וּבַבָּקָר מַאֲכָל קֶמַח דְּבֵלִים וְצִמּוּקִים וְיַיִן וְשֶׁמֶן וּבָקָר וְצֹאן לָרֹב כִּי שִׂמְחָה בְּיִשְׂרָאֵל

וְגַם השבטים הַקְּרוֹבִים־אֲלֵיהֶם, הסמוכים לאנשי דויד עַד־יִשָּׂשכָר וּזְבֻלוּן וְנַפְתָּלִי, הרחוקים יותר, מְבִיאִים לֶחֶם בַּחֲמוֹרִים וּבַגְּמַלִּים וּבַפְּרָדִים וּבַבָּקָר, מַאֲכָל קֶמַח, דְּבֵלִים, תאנים מיובשות וְצִמּוּקִים וְיַיִן וְשֶׁמֶן וּבָקָר וְצֹאן לָרֹב, כִּי שִׂמְחָה הייתה בְּיִשְׂרָאֵל.