וּפְלִשְׁתִּים נִלְחֲמוּ בְיִשְׂרָאֵל וַיָּנָס אִישׁ־יִשְׂרָאֵל מִפְּנֵי פְלִשְׁתִּים וַיִּפְּלוּ חֲלָלִים בְּהַר גִּלְבֹּעַ

וּפְלִשְׁתִּים נִלְחֲמוּ בְיִשְׂרָאֵל את אחת המלחמות הגדולות של ישראל, וַיָּנָס אִישׁ־יִשְׂרָאֵל מִפְּנֵי פְלִשְׁתִּים, וַיִּפְּלוּ חֲלָלִים בְּהַר גִּלְבֹּעַ וסביבתו, שם התרחש הקרב. נוסף על המערכה הכללית, הייתה מלחמה ממוקדת יותר –

וַיַּדְבְּקוּ פְלִשְׁתִּים אַחֲרֵי שָׁאוּל וְאַחֲרֵי בָנָיו וַיַּכּוּ פְלִשְׁתִּים אֶת־יוֹנָתָן וְאֶת־אֲבִינָדָב וְאֶת־מַלְכִּי־שׁוּעַ בְּנֵי שָׁאוּל

וַיַּדְבְּקוּ, תקפו, נצמדו פְלִשְׁתִּים אַחֲרֵי שָׁאוּל וְאַחֲרֵי בָנָיו. הפלשתים ניסו לא רק להביס את מחנה ישראל אלא גם להרוג את מנהיגיו. וַיַּכּוּ, הרגו פְלִשְׁתִּים אֶת־יוֹנָתָן וְאֶת־אֲבִינָדָב וְאֶת־מַלְכִּי־שׁוּעַ בְּנֵי שָׁאוּל. לשאול נשאר רק בן אחד שמלך מאוחר יותר במקום אביו זמן קצר, ואילו שאר בניו נהרגו בקרב. נראה שבעקבות המפלה הפסיק מחנה ישראל להיות מערך קרבי מסודר, והוא התפלג לקבוצות קבוצות של לוחמים שנמלטו במרחב מפני הפלשתים התוקפים.

וַתִּכְבַּד הַמִּלְחָמָה עַל־שָׁאוּל וַיִּמְצָאֻהוּ הַמּוֹרִים בַּקָּשֶׁת וַיָּחֶל מִן־הַיּוֹרִים

וַתִּכְבַּד הַמִּלְחָמָה עַל־שָׁאוּל, שלהגנתו נשארה בצדו קבוצת לוחמים קטנה. הפלשתים הלכו וסגרו עליו, אף על פי שלא ידעו בדיוק היכן הוא. וַיִּמְצָאֻהוּ הַמּוֹרִים, היורים בַּקָּשֶׁת, פלוגת קשָּׁתים פלשתית. וַיָּחֶל, הוא חלה, נפצע מהירי, או: נתחלחל מִן־הַיּוֹרִים. לא היה זה קרב פנים אל פנים, אבל הפלשתים ירו לכיוונו ופצעו אותו קשה.

וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל־נֹשֵׂא כֵלָיו שְׁלֹף חַרְבְּךָ וְדָקְרֵנִי בָהּ פֶּן־יָבֹאוּ הָעֲרֵלִים הָאֵלֶּה וְהִתְעַלְּלוּ־בִי וְלֹא אָבָה נֹשֵׂא כֵלָיו כִּי יָרֵא מְאֹד וַיִּקַּח שָׁאוּל אֶת־הַחֶרֶב וַיִּפֹּל עָלֶיהָ

וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל־נֹשֵׂא כֵלָיו, שנמצא תמיד בצדו: שְׁלֹף חַרְבְּךָ וְדָקְרֵנִי, דקוֹר אותי בָהּ כדי שאמות, פֶּן־יָבֹאוּ הָעֲרֵלִים הָאֵלֶּה וימצאו אותי חי, וְהִתְעַלְּלוּ־בִי. כך גם אם הם יפגעו בגופי, הם לא יענו אותי בחיי. וְלֹא אָבָה, רצה נֹשֵׂא כֵלָיו, כִּי בהיותו האדם הקרוב ביותר אל המפקד והנאמן לו ביותר, עד כדי מסירות נפשו למענו, היה קשור מאוד לשאול, ועל כן יָרֵא מְאֹד לעשות מעשה כזה. מכיוון שכך – וַיִּקַּח שָׁאוּל אֶת־הַחֶרֶב וַיִּפֹּל עָלֶיהָ על מנת להתאבד. נפילה על חרב איננה דרך קלה או פשוטה למי שמנסה להרוג את עצמו. מהתיאור המקביל עולה שהוא לא הצליח לגמרי. נראה שהוא פצע את עצמו פצעים אנושים, אבל עדיין נותר נשאר קצת בהכרה.

וַיַּרְא נֹשֵׂא־כֵלָיו כִּי מֵת שָׁאוּל וַיִּפֹּל גַּם־הוּא עַל־הַחֶרֶב וַיָּמֹת

וַיַּרְא נֹשֵׂא־כֵלָיו כִּי מֵת שָׁאוּל, וַיִּפֹּל גַּם־הוּא עַל־הַחֶרֶב וַיָּמֹת. בגלל עומק הקשר ביניהם, כשראה במות שאול, חש שגם לו אין עוד חיים.

וַיָּמָת שָׁאוּל וּשְׁלֹשֶׁת בָּנָיו וְכָל־בֵּיתוֹ יַחְדָּו מֵתוּ

וַיָּמָת שָׁאוּל וּשְׁלֹשֶׁת בָּנָיו, וְכָל־בֵּיתוֹ יַחְדָּו מֵתוּ.

וַיִּרְאוּ כָּל־אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר־בָּעֵמֶק כִּי נָסוּ וְכִי־מֵתוּ שָׁאוּל וּבָנָיו וַיַּעַזְבוּ עָרֵיהֶם וַיָּנֻסוּ וַיָּבֹאוּ פְלִשְׁתִּים וַיֵּשְׁבוּ בָּהֶם

וַיִּרְאוּ כָּל־אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר־בָּעֵמֶק – עמק יזרעאל כִּי נָסוּ, ברחו הלוחמים לאחר התבוסה שנחלו, וְכִי־מֵתוּ שָׁאוּל וּבָנָיו, וַיַּעַזְבוּ את עָרֵיהֶם וַיָּנֻסוּ. לאחר המפלה נותרו אנשי ישראל שבאותו אזור חסרי הגנה מפני הפלשתים. לכן הם עזבו את מקומות היישוב שלהם ונמלטו לאזורים בטוחים יותר, וַיָּבֹאוּ פְלִשְׁתִּים וַיֵּשְׁבוּ בָּהֶם.

וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיָּבֹאוּ פְלִשְׁתִּים לְפַשֵּׁט אֶת־הַחֲלָלִים וַיִּמְצְאוּ אֶת־שָׁאוּל וְאֶת־בָּנָיו נֹפְלִים בְּהַר גִּלְבֹּעַ

נראה שהקרב נגמר בלילה, כי לא היה טעם להילחם כשאין אור. וַיְהִי מִמָּחֳרָת, וַיָּבֹאוּ פְלִשְׁתִּים לְפַשֵּׁט אֶת־הַחֲלָלִים, להסיר מהם חפצים ובגדים בעלי ערך ולקחתם שלל, כנהוג בכל הדורות, וַיִּמְצְאוּ אֶת־שָׁאוּל וְאֶת־בָּנָיו נֹפְלִים, מוטלים בְּהַר גִּלְבֹּעַ בלי שציפו לכך. שאול עשוי היה לברוח מהמערכה בחסות החשכה, והם לא ידעו שהוא נשאר בשדה הקרב עד הסוף.

וַיַּפְשִׁיטֻהוּ וַיִּשְׂאוּ אֶת־רֹאשׁוֹ וְאֶת־כֵּלָיו וַיְשַׁלְּחוּ בְאֶרֶץ־פְּלִשְׁתִּים סָבִיב לְבַשֵּׂר אֶת־עֲצַבֵּיהֶם וְאֶת־הָעָם

וַיַּפְשִׁיטֻהוּ, וַיִּשְׂאוּ אֶת־רֹאשׁוֹ שכרתו וְאֶת־כֵּלָיו – כלי המלחמה הפרטיים שלו, וַיְשַׁלְּחוּ בְאֶרֶץ־פְּלִשְׁתִּים סָבִיב, לכל עבר כדי לְבַשֵּׂר אֶת־עֲצַבֵּיהֶם, לאליליהם וְאֶת־הָעָם, ולעם. נראה שבטקס שערכו הביאו את החפצים המסמלים את ניצחונם תחילה אל בתי הפולחן ואחר כך הציגו אותם בפני כל העם.

וַיָּשִׂימוּ אֶת־כֵּלָיו בֵּית אֱלֹהֵיהֶם וְאֶת־גֻּלְגָּלְתּוֹ תָקְעוּ בֵּית דָּגוֹן

וַיָּשִׂימוּ, הניחו בסוף אֶת־כֵּלָיו של שאול בתוך בֵּית אֱלֹהֵיהֶם, וְאֶת־גֻּלְגָּלְתּוֹ תָקְעוּ בתוך בֵּית אלילם דָּגוֹן.

וַיִּשְׁמְעוּ כֹּל יָבֵישׁ גִּלְעָד אֵת כָּל־אֲשֶׁר־עָשׂוּ פְלִשְׁתִּים לְשָׁאוּל

וַיִּשְׁמְעוּ כֹּל אנשי יָבֵישׁ גִּלְעָד, שהיו קשורים מאוד לשבט בנימין בכלל ולשאול בפרט מזה שנים רבות, אֵת כָּל־אֲשֶׁר־עָשׂוּ פְלִשְׁתִּים לְשָׁאוּל.

וַיָּקוּמוּ כָּל־אִישׁ חַיִל וַיִּשְׂאוּ אֶת־גּוּפַת שָׁאוּל וְאֵת גּוּפֹת בָּנָיו וַיְבִיאוּם יָבֵישָׁה וַיִּקְבְּרוּ אֶת־עַצְמוֹתֵיהֶם תַּחַת הָאֵלָה בְּיָבֵשׁ וַיָּצוּמוּ שִׁבְעַת יָמִים

וַיָּקוּמוּ כָּל־אִישׁ חַיִל, וַיִּשְׂאוּ אֶת־גּוּפַת שָׁאוּל וְאֵת גּוּפֹת בָּנָיו וַיְבִיאוּם יָבֵישָׁה. הם גנבו את מה שנשאר מגוויות שאול ובניו שהוצגו בערי הפלשתים. שגם אם הגופות לא היו שמורות במיוחד, נדרשו אנשים נועזים שיחדרו לתוך העיר הפלשתית ויוציאו אותן. וַיִּקְבְּרוּ אֶת־עַצְמוֹתֵיהֶם תַּחַת הָאֵלָה, בנחלה מיוחדת בְּיָבֵשׁ גלעד, וַיָּצוּמוּ שִׁבְעַת יָמִים.

וַיָּמָת שָׁאוּל בְּמַעֲלוֹ אֲשֶׁר־מָעַל בַּה' עַל־דְּבַר ה' אֲשֶׁר לֹא־שָׁמָר וְגַם לִשְׁאוֹל בָּאוֹב לִדְרוֹשׁ

עד כאן תיאור המאורעות. עכשיו יובא הסבר למה שאירע, כדרכם של ספרי המקרא: וַיָּמָת שָׁאוּל בְּמַעֲלוֹ אֲשֶׁר־מָעַל בַּה', עַל־דְּבַר ה' במלחמת עמלק ובמקרים אחרים אֲשֶׁר לֹא־שָׁמָר בדיוק, וְגַם מעל בפנייתו בסוף חייו לִשְׁאוֹל בָּאוֹב לִדְרוֹשׁ אל המתים,

וְלֹא־דָרַשׁ בַּה' וַיְמִיתֵהוּ וַיַּסֵּב אֶת־הַמְּלוּכָה לְדָוִיד בֶּן־יִשָׁי

וְלֹא־דָרַשׁ בַּה'. אף ששאול ניסה באותה שעה לדרוש את ה' ולא נענה, היה עליו לדרוש יותר – וַיְמִיתֵהוּ ה' וַיַּסֵּב אֶת־הַמְּלוּכָה לְדָוִיד בֶּן־יִשָׁי. הסיפור הזה נועד לתאר את סופו של בית שאול ואת נפילת מלכותו. בספר זה אין מסופר לא על חייו ולא על שאר בני משפחתו, אלא על הריגתו במלחמה שבעקבותיה עברה המלוכה לדויד. כעת יתחיל הספר לעסוק בתולדותיו של המלך דויד ובמעשיו.