כֹּה הִרְאַנִי ה' אֱלוֹהִים וְהִנֵּה כְּלוּב קָיִץ

כֹּה הִרְאַנִי ה' אֱלוֹהִים, וְהִנֵּה כְּלוּב, סל גדול קָיִץ, תאנים.

וַיֹּאמֶר מָה־אַתָּה רֹאֶה עָמוֹס וָאֹמַר כְּלוּב קָיִץ וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי בָּא הַקֵּץ אֶל־עַמִּי יִשְׂרָאֵל לֹא־אוֹסִיף עוֹד עֲבוֹר לוֹ

וַיֹּאמֶר: מָה־אַתָּה רֹאֶה, עָמוֹס? וָאֹמַר: כְּלוּב קָיִץ. וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי: מראה זה רומז כי ה' אֵלַי: בָּא הַקֵּץ אֶל־עַמִּי יִשְׂרָאֵל, לֹא־אוֹסִיף עוֹד עֲבוֹר, לסלוח לוֹ.

וְהֵילִילוּ שִׁירוֹת הֵיכָל בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם ה' אֱלוֹהִים רַב הַפֶּגֶר בְּכָל־מָקוֹם הִשְׁלִיךְ הָס

וְהֵילִילוּ, יהפכו לקולות יללה שִׁירוֹת הֵיכָל, ההמנונות והשירים הממלכתיים בַּיּוֹם הַהוּא, נְאֻם ה' אֱלוֹהִים, רַב הַפֶּגֶר, רבים הם הפגרים. בְּכָל־מָקוֹם הִשְׁלִיךְ הָס, ישנה דממת מוות.

שִׁמְעוּ־זֹאת הַשֹּׁאֲפִים אֶבְיוֹן וְלַשְׁבִּית עֲנִיֵּי אָרֶץ

שִׁמְעוּ־זֹאת, הַשֹּׁאֲפִים, השואבים ובולעים או דורכים את האֶבְיוֹן וְהגורמים לַשְׁבִּית, להשבית את עֲנִיֵּי האָרֶץ.

לֵאמֹר מָתַי יַעֲבֹר הַחֹדֶשׁ וְנַשְׁבִּירָה שֶּׁבֶר והַשַּׁבָּת וְנִפְתְּחָה־בָּר לְהַקְטִין אֵיפָה וּלְהַגְדִּיל שֶׁקֶל וּלְעַוֵּת מֹאזְנֵי מִרְמָה

לֵאמֹר: מָתַי יַעֲבֹר ראש הַחֹדֶשׁ, שכן בראש החודש נהגו לשבות ממסחר, וְנַשְׁבִּירָה שֶּׁבֶר, נבצע מכירות ועסקים, ומתי תעבור הַשַּׁבָּת וְנִפְתְּחָה־בָּר, אוצרות תבואה, שכן הם להוטים לנצל את עניי העיר בדרכי מסחר שאינן הוגנות – לְהַקְטִין במרמה את מידת האֵיפָה, שבה הם מוכרים, וּלְהַגְדִּיל שֶׁקֶל, יחידת משקל, שבאמצעותה משלמים להם, וּלְעַוֵּת מֹאזְנֵי מִרְמָה.

לִקְנוֹת בַּכֶּסֶף דַּלִּים וְאֶבְיוֹן בַּעֲבוּר נַעֲלָיִם ומַפַּל בַּר נַשְׁבִּיר

לִקְנוֹת בַּכֶּסֶף את הדַּלִּים לעבדים וְאֶבְיוֹן, עני בַּעֲבוּר נַעֲלָיִם, תמורת סכום פעוט, ואת מַפַּל, נפולת, פסולת הבַּר, התבואה נַשְׁבִּיר, נמכור לאחרים.

נִשְׁבַּע ה' בִּגְאוֹן יַעֲקֹב אִם־אֶשְׁכַּח לָנֶצַח כָּל־מַעֲשֵׂיהֶם

נִשְׁבַּע ה' בִּגְאוֹן, בערכו ובמעלתו או במקדשו של יַעֲקֹב: אִם־אֶשְׁכַּח לָנֶצַח כָּל־מַעֲשֵׂיהֶם. אף על פי שהם לכאורה שומרי מצוות, ונמנעים ממסחר בימי השביתה ממלאכה, תודעתם מכוונת לניצול העניים.

הַעַל זֹאת לֹא־תִרְגַּז הָאָרֶץ וְאָבַל כָּל־יוֹשֵׁב בָּהּ וְעָלְתָה כָאֹר כֻּלָּהּ וְנִגְרְשָׁה וְנִשְׁקְעָה כִּיאוֹר מִצְרָיִם!

הַעַל התנהגות זֹאת לֹא־תִרְגַּז, תרעד הָאָרֶץ, וְאָבַל כָּל־יוֹשֵׁב בָּהּ, וְעָלְתָה כָאֹר, כמו ביאור כֻּלָּהּ, היא תיסחף במים, וְנִגְרְשָׁה ממקומה וְנִשְׁקְעָה במים כִּיאוֹר מִצְרָיִם?! יבואו עליה אבדון גמור ושיטפון – שאיננו דווקא של מים, והיא תכלה.

וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם ה' אֱלוֹהִים וְהֵבֵאתִי הַשֶּׁמֶשׁ בַּצָּהֳרָיִם וְהַחֲשַׁכְתִּי לָאָרֶץ בְּיוֹם אוֹר

וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, נְאֻם ה' אֱלוֹהִים, וְהֵבֵאתִי, אשקיע את הַשֶּׁמֶשׁ בַּצָּהֳרָיִם, קודם זמנה, וְהַחֲשַׁכְתִּי לָאָרֶץ בְּיוֹם אוֹר.

וְהָפַכְתִּי חַגֵּיכֶם לְאֵבֶל וְכָל־שִׁירֵיכֶם לְקִינָה וְהַעֲלֵיתִי עַל־כָּל־מָתְנַיִם שָׂק וְעַל־כָּל־רֹאשׁ קָרְחָה וְשַׂמְתִּיהָ כְּאֵבֶל יָחִיד וְאַחֲרִיתָהּ כְּיוֹם מָר

וְהָפַכְתִּי חַגֵּיכֶם לְאֵבֶל, וְכָל־שִׁירֵיכֶם – לְקִינָה, וְהַעֲלֵיתִי עַל־כָּל־מָתְנַיִם שָׂק כמנהג אבלות, וְעַל־כָּל־רֹאשׁ – קָרְחָה. גם מריטת שערות הראש מבטאת אבל. וְשַׂמְתִּיהָ כְּאֵבֶל שמתאבלים על בן יָחִיד, וְאַחֲרִיתָהּ – כְּיוֹם מָר, יום המוות עצמו.

הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה' אֱלוֹהִים וְהִשְׁלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ לֹא־רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא־צָמָא לַמַּיִם כִּי אִם־לִשְׁמֹעַ אֵת דִּבְרֵי ה'

לאחר דברי הנבואה הקשים הללו מגיעה גם נחמה: הִנֵּה יָמִים בָּאִים, נְאֻם ה' אֱלוֹהִים, וְהִשְׁלַחְתִּי, אשלח רָעָב בָּאָרֶץ, אבל לֹא־רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא־צָמָא לַמַּיִם, כִּי אִם־לִשְׁמֹעַ אֵת דִּבְרֵי ה'. עוד יבוא זמן שאנשים ישתוקקו לשמוע את דברי ה'.

וְנָעוּ מִיָּם עַד־יָם וּמִצָּפוֹן וְעַד־מִזְרָח יְשׁוֹטְטוּ לְבַקֵּשׁ אֶת־דְּבַר־ה' וְלֹא יִמְצָאוּ

וְנָעוּ מִיָּם עַד־יָם וּמִצָּפוֹן וְעַד־מִזְרָח, יְשׁוֹטְטוּ לְבַקֵּשׁ אֶת־דְּבַר־ה' וְלֹא יִמְצָאוּ. ּ לְבַקֵּשׁ אֶת־דְּבַר־ה' וְלֹא יִמְצָאוּ.

בַּיּוֹם הַהוּא תִּתְעַלַּפְנָה הַבְּתוּלֹת הַיָּפוֹת וְהַבַּחוּרִים בַּצָּמָא

בַּיּוֹם הַהוּא תִּתְעַלַּפְנָה הַבְּתוּלֹת הַיָּפוֹת וְהַבַּחוּרִים בַּצָּמָא. בזמן של מחסור במים דואגים בדרך כלל להשקות את הבחורות הענוגות, אבל אז לא יהיה במה להשקותן. בימי מחסור במים הבחורים הצעירים מצליחים להחזיק מעמד בצמא, אך אז הם יאבדו את הכרתם. אמנם תהיה באותם ימים נהייה עזה אחר דבר ה', אבל לא הכול יעמדו בתנאי הצימאון הקיצוניים שיפקדו את העם.

הַנִּשְׁבָּעִים בְּאַשְׁמַת שֹׁמְרוֹן וְאָמְרוּ חֵי אֱלֹהֶיךָ דָּן וְחֵי דֶּרֶךְ בְּאֵר־שָׁבַע וְנָפְלוּ וְלֹא־יָקוּמוּ עוֹד

הַנִּשְׁבָּעִים בְּאַשְׁמַת, באלילי שֹׁמְרוֹן וְאָמְרוּ בשבועה: "חֵי אֱלֹהֶיךָ, דָּן, ששם עמד עגל הזהב עוד מימי ירבעם, וְחֵי דֶּרֶךְ בְּאֵר־שָׁבַע", גם שם היה מקום פולחן זר – וְנָפְלוּ החוטאים הללו, וְלֹא־יָקוּמוּ עוֹד.