כֹּה הִרְאַנִי ה' אֱלוֹהִים וְהִנֵּה יוֹצֵר גֹּבַי בִּתְחִלַּת עֲלוֹת הַלָּקֶשׁ וְהִנֵּה־לֶקֶשׁ אַחַר גִּזֵּי הַמֶּלֶךְ

כֹּה הִרְאַנִי ה' אֱלוֹהִים, וְהִנֵּה הוא יוֹצֵר, מביא גֹּבַי, ארבה בִּתְחִלַּת עֲלוֹת הַלָּקֶשׁ, הצמיחה האביבית. וְהִנֵּה־לֶקֶשׁ עולה אַחַר שנערכו גִּזֵּי, אירועי הגז של צאן הַמֶּלֶךְ.

וְהָיָה אִם כִּלָּה לֶאֱכוֹל אֶת־עֵשֶׂב הָאָרֶץ וָאֹמַר ה' אֱלוֹהִים סְלַח־נָא מִי יָקוּם יַעֲקֹב כִּי קָטֹן הוּא

וְהָיָה אִם, כאשר כִּלָּה הארבה לֶאֱכוֹל אֶת־עֵשֶׂב הָאָרֶץ, וָאֹמַר: ה' אֱלוֹהִים, סְלַח־נָא, מִי, האם יָקוּם יַעֲקֹב מהאסון הזה, כִּי, הרי קָטֹן הוּא, ואינו יכול לשאת מכה כזו.

נִחַם ה' עַל־זֹאת לֹא תִהְיֶה אָמַר ה'

נִחַם, ויתר ה' עַל־זֹאת, והמכה לֹא תִהְיֶה. אָמַר ה'.

כֹּה הִרְאַנִי ה' אֱלוֹהִים וְהִנֵּה קֹרֵא לָרִב בָּאֵשׁ ה' אֱלוֹהִים וַתֹּאכַל אֶת־תְּהוֹם רַבָּה וְאָכְלָה אֶת־הַחֵלֶק

כֹּה הִרְאַנִי ה' אֱלוֹהִים שוב, וְהִנֵּה קֹרֵא לָרִב בָּאֵשׁ ה' אֱלוֹהִים. הוא מביא אש וַתֹּאכַל בעצמתה הרבה אֶת־תְּהוֹם רַבָּה. וְאָכְלָה אֶת־הַחֵלֶק, חלקות האדמה.

וָאֹמַר ה' אֱלוֹהִים חֲדַל־נָא מִי יָקוּם יַעֲקֹב כִּי קָטֹן הוּא

וָאֹמַר: ה' אֱלוֹהִים, חֲדַל־נָא, עצור את הפורענות. מִי יָקוּם יַעֲקֹב, כִּי קָטֹן הוּא.

נִחַם ה' עַל־זֹאת גַּם־הִיא לֹא תִהְיֶה אָמַר ה' אֱלוֹהִים

ושוב, נִחַם ה' עַל־זֹאת, גַּם־הִיא לֹא תִהְיֶה. אָמַר ה' אֱלוֹהִים.

כֹּה הִרְאַנִי וְהִנֵּה אֲדֹנָי נִצָּב עַל־חוֹמַת אֲנָךְ וּבְיָדוֹ אֲנָךְ

כֹּה הִרְאַנִי במחזה הנבואה, וְהִנֵּה אֲדֹנָי נִצָּב עַל־חוֹמַת אֲנָךְ, חומה גבוהה וישרה, וּבְיָדוֹ אֲנָךְ, כלי מדידה העשוי ממשקולת התלויה על חוט ארוך, ומסייע לקבוע בדייקנות אם הקיר ישר.

וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי מָה־אַתָּה רֹאֶה עָמוֹס וָאֹמַר אֲנָךְ וַיֹּאמֶר אֲדֹנָי הִנְנִי שָׂם אֲנָךְ בְּקֶרֶב עַמִּי יִשְׂרָאֵל לֹא־אוֹסִיף עוֹד עֲבוֹר לוֹ

וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי: מָה־אַתָּה רֹאֶה, עָמוֹס? וָאֹמַר: אֲנָךְ. וַיֹּאמֶר אֲדֹנָי: הִנְנִי שָׂם אֲנָךְ בְּקֶרֶב עַמִּי יִשְׂרָאֵל. אמדוד ואעריך את מעשיהם בדקדקנות. לֹא־אוֹסִיף עוֹד עֲבוֹר, לוותר ולמחול לוֹ – לישראל.

וְנָשַׁמּוּ בָּמוֹת יִשְׂחָק וּמִקְדְּשֵׁי יִשְׂרָאֵל יֶחֱרָבוּ וְקַמְתִּי עַל־בֵּית יָרָבְעָם בֶּחָרֶב

וְנָשַׁמּוּ, יהיו שוממות הבָּמוֹת של בניו של יִשְׂחָק, יצחק, וּמִקְדְּשֵׁי יִשְׂרָאֵל יֶחֱרָבוּ. וְקַמְתִּי עַל־בֵּית יָרָבְעָם בֶּחָרֶב. למרות שבית יהוא, שירבעם השני היה מצאצאיו, שרד זמן רב יותר מכל שושלת אחרת בממלכת ישראל, אף הוא יאבד את מעמדו, ובנו של ירבעם, זכריהו המלך, ימות בחרב.

וַיִּשְׁלַח אֲמַצְיָה כֹּהֵן בֵּית־אֵל אֶל־יָרָבְעָם מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר קָשַׁר עָלֶיךָ עָמוֹס בְּקֶרֶב בֵּית יִשְׂרָאֵל לֹא־תוּכַל הָאָרֶץ לְהָכִיל אֶת־כָּל־דְּבָרָיו

וַיִּשְׁלַח אֲמַצְיָה כֹּהֵן הפולחן שבבֵּית־אֵל אֶל־יָרָבְעָם מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: קָשַׁר עָלֶיךָ עָמוֹס בְּקֶרֶב בֵּית יִשְׂרָאֵל. עמוס מטיף למרד בפומבי. לֹא־תוּכַל הָאָרֶץ, המדינה לְהָכִיל, לסבול אֶת־כָּל־דְּבָרָיו, דיבוריו.

כִּי־כֹה אָמַר עָמוֹס בַּחֶרֶב יָמוּת יָרָבְעָם וְיִשְׂרָאֵל גָּלֹה יִגְלֶה מֵעַל אַדְמָתוֹ

כִּי־כֹה אָמַר עָמוֹס: "בַּחֶרֶב יָמוּת יָרָבְעָם, וְיִשְׂרָאֵל גָּלֹה יִגְלֶה מֵעַל אַדְמָתוֹ". לאמתו של דבר, עמוס לא דיבר על המלך עצמו אלא על בית ירבעם, אבל הכהן הגזים כדי לגרום למלך להתערב ולפגוע בנביא. עָמוֹס: "בַּחֶרֶב יָמוּת יָרָבְעָם, וְיִשְׂרָאֵל גָּלֹה יִגְלֶה מֵעַל אַדְמָתוֹ".

וַיֹּאמֶר אֲמַצְיָה אֶל־עָמוֹס חֹזֶה לֵךְ בְּרַח־לְךָ אֶל־אֶרֶץ יְהוּדָה וֶאֱכָל־שָׁם לֶחֶם וְשָׁם תִּנָּבֵא

וַיֹּאמֶר אֲמַצְיָה אֶל־עָמוֹס, שמוצאו היה בארץ יהודה, אך הוא פעל והתנבא בעיקר בממלכת ישראל: חֹזֶה, נביא, לֵךְ בְּרַח־לְךָ אֶל־אֶרֶץ יְהוּדָה, וֶאֱכָל־שָׁם לֶחֶם. שם יפרנסו אותך, וְשָׁם תִּנָּבֵא כרצונך.

ובֵית־אֵל לֹא־תוֹסִיף עוֹד לְהִנָּבֵא כִּי מִקְדַּשׁ־מֶלֶךְ הוּא וּבֵית מַמְלָכָה הוּא

ועל בֵית־אֵל לֹא־תוֹסִיף עוֹד לְהִנָּבֵא את נבואותיך, כִּי מִקְדַּשׁ־מֶלֶךְ הוּא, וּבֵית מַמְלָכָה הוּא. בהשוואה לממלכתו הגדולה של ירבעם הייתה יהודה מדינה קטנה וענייה. אמציה רואה בעמוס מטרד, איש פשוט ועלום שבא ממקום קטן והגיע אל בית-אל, שאינה רק מרכז פולחן אלא שוכן בה מקדש שבו נמצא המלך, ושם ידו תקיפה.

וַיַּעַן עָמוֹס וַיֹּאמֶר אֶל־אֲמַצְיָה לֹא־נָבִיא אָנֹכִי וְלֹא בֶן־נָבִיא אָנֹכִי כִּי בוֹקֵר אָנֹכִי וּבוֹלֵס שִׁקְמִים

וַיַּעַן עָמוֹס וַיֹּאמֶר אֶל־אֲמַצְיָה: לֹא־נָבִיא אָנֹכִי מרצון, וְלֹא בֶן־נָבִיא, נביא מסורתי המתפרנס מן הנבואה אָנֹכִי, כִּי אם בוֹקֵר, מגדל בקר אָנֹכִי וּבוֹלֵס שִׁקְמִים, מטפל בעצי שקמה.

וַיִּקָּחֵנִי ה' מֵאַחֲרֵי הַצֹּאן וַיֹּאמֶר אֵלַי ה' לֵךְ הִנָּבֵא אֶל־עַמִּי יִשְׂרָאֵל

וַיִּקָּחֵנִי ה' מֵאַחֲרֵי הַצֹּאן, וַיֹּאמֶר אֵלַי ה': לֵךְ הִנָּבֵא אֶל־עַמִּי יִשְׂרָאֵל. לא התכוונתי ולא התכוננתי להתנבא, אבל ה' לקחני מעיסוקי החקלאי והטיל עלי תפקיד, ואותו אני ממלא.

וְעַתָּה שְׁמַע דְּבַר־ה' אַתָּה אֹמֵר לֹא תִנָּבֵא עַל־יִשְׂרָאֵל וְלֹא תַטִּיף עַל־בֵּית יִשְׂחָק

וְעַתָּה שְׁמַע את דְּבַר־ה'. אַתָּה אֹמֵר לי: לֹא תִנָּבֵא עַל־יִשְׂרָאֵל, וְלֹא תַטִּיף עַל־בֵּית יִשְׂחָק, יצחק, כי אין זה מקומך.

לָכֵן כֹּה־אָמַר ה' אִשְׁתְּךָ בָּעִיר תִּזְנֶה וּבָנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ בַּחֶרֶב יִפֹּלוּ וְאַדְמָתְךָ בַּחֶבֶל תְּחֻלָּק וְאַתָּה עַל־אֲדָמָה טְמֵאָה תָּמוּת וְיִשְׂרָאֵל גָּלֹה יִגְלֶה מֵעַל אַדְמָתוֹ

לָכֵן כֹּה־אָמַר ה': אִשְׁתְּךָ בָּעִיר תִּזְנֶה מרצון בגלל אופיה, או מאונס האויבים, וּבָנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ בַּחֶרֶב יִפֹּלוּ, וְאַדְמָתְךָ תישדד ובַּחֶבֶל תְּחֻלָּק, השודדים ימדדו אותה בחבל כדי לחלקה ביניהם, וְאַתָּה לא תישאר בארץ ישראל, אלא עַל־אֲדָמָה טְמֵאָה, בארצות הגולה תָּמוּת, וְיִשְׂרָאֵל גָּלֹה יִגְלֶה מֵעַל אַדְמָתוֹ כמו שניבאתי. הנבואה תתממש, ואתה עצמך תיפגע מן הפורענויות שיבואו.