הוֹי הַשַּׁאֲנַנִּים בְּצִיּוֹן וְהַבֹּטְחִים בְּהַר שֹׁמְרוֹן נְקֻבֵי רֵאשִׁית הַגּוֹיִם וּבָאוּ לָהֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל

הוֹי הַשַּׁאֲנַנִּים בְּצִיּוֹן, וְהַבֹּטְחִים בְּהַר שֹׁמְרוֹן. השאננות והביטחון נבעו הן מכוח פוליטי וצבאי הן משפע כלכלי. נְקֻבֵי, אלה המכנים את עצמם רֵאשִׁית הַגּוֹיִם, העם הראשון והמועדף בין העמים. וּבָאוּ לָהֶם – לגויים בשם הזה, בֵּית יִשְׂרָאֵל, שכך הם רואים ומציגים את עצמם לעמים.

עִבְרוּ כַלְנֵה וּרְאוּ וּלְכוּ מִשָּׁם חֲמַת רַבָּה וּרְדוּ גַת פְּלִשְׁתִּים הֲטוֹבִים מִן הַמַּמְלָכוֹת הָאֵלֶּה ! אִם־רַב גְּבוּלָם מִגְּבֻלְכֶם!

עִבְרוּ לכַלְנֵה, מדינה קטנה וקרובה וּרְאוּ, וּלְכוּ מִשָּׁם לחֲמַת רַבָּה, העיר הגדולה שבסוריה, וּרְדוּ לגַת, אחת מחמש ערי פְּלִשְׁתִּים – הֲטוֹבִים, הטוב מצבם מִן, בגלל נתוניהן של הַמַּמְלָכוֹת הָאֵלֶּה, ציון ושומרון?! אִם־רַב, רחב גְּבוּלָם מִגְּבֻלְכֶם?! ולמה אתם פונים לאלוהים אחרים וסרים ממני?!

הַמְנַדִּים לְיוֹם רָע וַתַּגִּשׁוּן שֶׁבֶת חָמָס

אתם הַמְנַדִּים לְיוֹם רָע, המרחיקים ומדחיקים מתודעתכם את יום הפורענות הצפוי לכם, וַתַּגִּשׁוּן, והמקרבים ומאמצים שֶׁבֶת, דרכי התנהלות המבוססות על חָמָס,

הַשֹּׁכְבִים עַל־מִטּוֹת שֵׁן וּסְרֻחִים עַל־עַרְשׂוֹתָם וְאֹכְלִים כָּרִים מִצֹּאן וַעֲגָלִים מִתּוֹךְ מַרְבֵּק

הַשֹּׁכְבִים עַל־מִטּוֹת שֵׁן, שנהב, וּסְרֻחִים עַל־עַרְשׂוֹתָם, מיטותיהם ואינם עושים דבר, וְאֹכְלִים כָּרִים, כבשים גדולים ושמנים מִצֹּאן, וַעֲגָלִים לוקחים לאכילה מִתּוֹךְ מַרְבֵּק, מקום פיטומם.

הַפֹּרְטִים עַל־פִּי הַנָּבֶל כְּדָוִיד חָשְׁבוּ לָהֶם כְּלֵי־שִׁיר

אנשים עשירים אלה הם הַפֹּרְטִים עַל־פִּי הַנָּבֶל, כְּדָוִיד חָשְׁבוּ לָהֶם כְּלֵי־שִׁיר. הם מחשיבים את נגינתם כנגינתו של נְעִים זְמִרוֹת יִשְׂרָאֵל. זהו תיאור סאטירי ועוקצני של בטלנים זוללים וסובאים, העוסקים באומנות, כביכול.

הַשֹּׁתִים בְּמִזְרְקֵי יַיִן וְרֵאשִׁית שְׁמָנִים יִמְשָׁחוּ וְלֹא נֶחְלוּ עַל־שֵׁבֶר יוֹסֵף

הַשֹּׁתִים יין בְּמִזְרְקֵי יַיִן, כלים המיוחדים לשתייתו, וְרֵאשִׁית שְׁמָנִים יִמְשָׁחוּ, הם סכים את גופם בשמנים ריחניים מובחרים לעינוג עצמם, וְלֹא נֶחְלוּ, הם אינם כואבים עַל־שֵׁבֶר יוֹסֵף, מלכות ישראל.

לָכֵן עַתָּה יִגְלוּ בְּרֹאשׁ גֹּלִים וְסָר מִרְזַח סְרוּחִים

לָכֵן עַתָּה יִגְלוּ אותם זחוחי דעת מפונקים בְּרֹאשׁ גֹּלִים, וְסָר מִרְזַח, מקום ההתכנסות ההוללת של הסְרוּחִים על מיטותיהם.

נִשְׁבַּע ה' אֱלוֹהִים בְּנַפְשׁוֹ נְאֻם־ה' אֱלֹהֵי צְבָאוֹת מְתָאֵב אָנֹכִי אֶת־גְּאוֹן יַעֲקֹב וְאַרְמְנֹתָיו שָׂנֵאתִי וְהִסְגַּרְתִּי עִיר וּמְלֹאָהּ

נִשְׁבַּע ה' אֱלוֹהִים בְּנַפְשׁוֹ, בעצמו, נְאֻם־ה' אֱלֹהֵי צְבָאוֹת: מְתָאֵב, מתעב אָנֹכִי אֶת־גְּאוֹן, את גאוות יַעֲקֹב, שאולי הוא בית המקדש, שכן שרייתו של אלוקים בביתו שבקרב העם זוקפת את קומתם של ישראל, וְאַרְמְנֹתָיו שָׂנֵאתִי בגלל ההוללות שבהם. על כן – וְהִסְגַּרְתִּי עִיר וּמְלֹאָהּ ביד אויבים.

וְהָיָה אִם־יִוָּתְרוּ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים בְּבַיִת אֶחָד וָמֵתוּ

וְהָיָה אִם־יִוָּתְרוּ, יישארו עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים בְּבַיִת אֶחָד – וָמֵתוּ.

וּנְשָׂאוֹ דּוֹדוֹ וּמְסָרְפוֹ לְהוֹצִיא עֲצָמִים מִן־הַבַּיִת וְאָמַר לַאֲשֶׁר בְּיַרְכְּתֵי הַבַּיִת העוֹד עִמָּךְ! וְאָמַר אָפֶס וְאָמַר הָס כִּי לֹא לְהַזְכִּיר בְּשֵׁם ה'

מרוב מתים – וּנְשָׂאוֹ דּוֹדוֹ אחי אביו, וּמְסָרְפוֹ, אחי אמו, או: משרפו, שורף גווייתו. הקרובים יבואו לְהוֹצִיא עֲצָמִים, עצמות מִן־הַבַּיִת. וְאָמַר אחד מהם, העומד בפתח הבית לַאֲשֶׁר נמצא בְּיַרְכְּתֵי הַבַּיִת: "האם ישנם עוֹד מתים עִמָּךְ?!" וְאָמַר: "אָפֶס," אין.וְאָמַר: "הָס, כִּי לֹא לְהַזְכִּיר בְּשֵׁם ה'", מכיוון שהבית הוא מקום של טומאה ושל מוות, אל תזכיר את שם ה' בתגובתך על האסון.

כִּי־הִנֵּה ה' מְצַוֶּה וְהִכָּה הַבַּיִת הַגָּדוֹל רְסִיסִים וְהַבַּיִת הַקָּטֹן בְּקִעִים

כִּי־הִנֵּה ה' מְצַוֶּה וְהִכָּה את הַבַּיִת הַגָּדוֹל שיישבר לרְסִיסִים, וְהַבַּיִת הַקָּטֹן ייבקע ויהיה בְּקִעִים.

הַיְרֻצוּן בַּסֶּלַע סוּסִים! אִם־יַחֲרוֹשׁ בבְּקָרִים! כִּי־הֲפַכְתֶּם לְרֹאשׁ מִשְׁפָּט וּפְרִי צְדָקָה לְלַעֲנָה

הַיְרֻצוּן, האם יכולים לרוץ בַּסֶּלַע, באזור סלעי, סוּסִים?! האִם־יַחֲרוֹשׁ אדם במקום טרשי כזה באמצעות בְּקָרִים?! לכל היותר ניתן לעבד את הפינות במעדר. דומים אתם לשדה טרשים חסר תקנה. שום דבר טוב לא יצמח בממלכתכם. כִּי־הֲפַכְתֶּם לְרֹאשׁ, עשב מר ואף רעיל, את המִשְׁפָּט, וּפְרִי צְדָקָה הפך בידכם לְלַעֲנָה.

הַשְּׂמֵחִים לְלֹא דָבָר הָאֹמְרִים הֲלוֹא בְחָזְקֵנוּ לָקַחְנוּ לָנוּ קַרְנָיִם

אתם הַשְּׂמֵחִים לְלֹא דָבָר, בדברים של מה-בכך. הָאֹמְרִים: "הֲלוֹא בְחָזְקֵנוּ לָקַחְנוּ לָנוּ קַרְנָיִם, השגנו גדולה ותפארת.

כִּי הִנְנִי מֵקִים עֲלֵיכֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל נְאֻם־ה' אֱלֹהֵי הַצְּבָאוֹת גּוֹי וְלָחֲצוּ אֶתְכֶם מִלְּבוֹא חֲמָת עַד־נַחַל הָעֲרָבָה

כִּי הִנְנִי מֵקִים עֲלֵיכֶם, בֵּית יִשְׂרָאֵל, נְאֻם־ה' אֱלֹהֵי הַצְּבָאוֹת, גּוֹי שיכבוש את ארצכם, וְלָחֲצוּ אֶתְכֶם הכובשים הללו מִלְּבוֹא חֲמָת, מבואות העיר חמת עַד־נַחַל הָעֲרָבָה. אלה היו גבולות הממלכה בזמן ירבעם השני, שחי פחות או יותר באותה תקופה.