כֹּה אָמַר ה' עַל־שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי מוֹאָב וְעַל־אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ עַל־שָׂרְפוֹ עַצְמוֹת מֶלֶךְ־אֱדוֹם לשִּׂיד

כֹּה אָמַר ה': עַל־שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי מוֹאָב, וְעַל־אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ – עַל־שָׂרְפוֹ עַצְמוֹת מֶלֶךְ־אֱדוֹם שרפה גמורה, עד כדי כך שהעצמות הופכות למעין שִּׂיד, סיד. יש לשער שמדובר במלחמתם של ישראל, יהודה ואדום כנגד מואב. לפי אחת הפרשנויות, מלך מואב לקח את בנו של מלך אדום, שהיה שבוי בידו, ושחט אותו על ראש החומה. ייתכן שלאחר מכן הוא שרף אותו, וזהו חטאו הרביעי והחמור של מואב שאליו מתייחס עמוס, שכן ההתעללות במתים היא עוול מגונה שלא יכופר.

וְשִׁלַּחְתִּי־אֵשׁ בְּמוֹאָב וְאָכְלָה אַרְמְנוֹת הַקְּרִיּוֹת וּמֵת בְּשָׁאוֹן מוֹאָב בִּתְרוּעָה בְּקוֹל שׁוֹפָר

לפיכך – וְשִׁלַּחְתִּי־אֵשׁ בְּמוֹאָב, וְאָכְלָה אַרְמְנוֹת הַקְּרִיּוֹת, הכרכים הגדולים שבמואב. וּמֵת בְּשָׁאוֹן מוֹאָב. העם או המדינה המואבית לא יגוועו לאִטם, אלא יפלו ברעש ומתוך מהומה, בִּתְרוּעָה בְּקוֹל שׁוֹפָר, קולות מלחמה.

וְהִכְרַתִּי שׁוֹפֵט מִקִּרְבָּהּ וְכָל־שָׂרֶיהָ אֶהֱרוֹג עִמּוֹ אָמַר ה'

וְהִכְרַתִּי שׁוֹפֵט, כינוי לראש האומה מִקִּרְבָּהּ, וְכָל־שָׂרֶיהָ אֶהֱרוֹג עִמּוֹ – עם השופט. אָמַר ה'.

כֹּה אָמַר ה' עַל־שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי יְהוּדָה וְעַל־אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ עַל־מָאֳסָם אֶת־תּוֹרַת ה' וְחֻקָּיו לֹא שָׁמָרוּ וַיַּתְעוּם כִּזְבֵיהֶם אֲשֶׁר־הָלְכוּ אֲבוֹתָם אַחֲרֵיהֶם

מן הנבואות על עמי האזור מתקרב הנביא אל החצר הפנימית של עם ישראל: כֹּה אָמַר ה': עַל־שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי יְהוּדָה, וְעַל־אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ – עַל־מָאֳסָם אֶת־תּוֹרַת ה', וְחֻקָּיו לֹא שָׁמָרוּ, וַיַּתְעוּם כִּזְבֵיהֶם אֲשֶׁר־הָלְכוּ אֲבוֹתָם אַחֲרֵיהֶם. חטאם הכבד ביותר הוא שלמרות שקיבלו את תורת ה', הם עוזבים את דברו והולכים אחרי פולחנים זרים למיניהם.

וְשִׁלַּחְתִּי אֵשׁ בִּיהוּדָה וְאָכְלָה אַרְמְנוֹת יְרוּשָׁלִָם

וְשִׁלַּחְתִּי אֵשׁ בִּיהוּדָה וְאָכְלָה אַרְמְנוֹת יְרוּשָׁלִָם. ְשִׁלַּחְתִּי אֵשׁ בִּיהוּדָה וְאָכְלָה אַרְמְנוֹת יְרוּשָׁלִָם.

כֹּה אָמַר ה' עַל־שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל־אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ עַל־מִכְרָם בּכֶּסֶף צַדִּיק וְאֶבְיוֹן בַּעֲבוּר נַעֲלָיִם

מכאן לנבואה המרכזית יותר, העוסקת בשומרון ובממלכת ישראל: כֹּה אָמַר ה': עַל־שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי ממלכת יִשְׂרָאֵל, וְעַל־אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ – עַל־מִכְרָם בּעד כֶּסֶף את הצַדִּיק, הם מטים את הדין ומוכרים את מי שיצא צודק בדינו בעבור בצע כסף, וְאת האֶבְיוֹן, העני המסכן הם מוכרים בַּעֲבוּר נַעֲלָיִם, למען רווחים של מה-בכך.

הַשֹּׁאֲפִים עַל־עֲפַר־אֶרֶץ בְּרֹאשׁ דַּלִּים וְדֶרֶךְ עֲנָוִים יַטּוּ וְאִישׁ וְאָבִיו יֵלְכוּ אֶל־הַנַּעֲרָה לְמַעַן חַלֵּל אֶת־שֵׁם קָדְשִׁי

הַשֹּׁאֲפִים, שפים, דורכים עַל־עֲפַר־אֶרֶץ, ולמעשה הם צועדים בְּרֹאשׁ דַּלִּים. בעלי הכוח דורסים את הדלים ללא התחשבות, כאילו היו עפר, וְדֶרֶךְ עֲנָוִים יַטּוּ. הם מאלצים את העניים או את הצדיקים לנטות מדרך הישר, לנהוג שלא ביושר או להתחבא, וְאִישׁ וְאָבִיו יֵלְכוּ יחד אֶל־הַנַּעֲרָה לזנות, לְמַעַן חַלֵּל אֶת־שֵׁם קָדְשִׁי. מעשה משותף זה של אב עם בנו מעיד על איבוד הבושה. אין כאן רק כניעה לתאווה, אלא הפגנה של אדישות וקהות מוסרית, כאילו אין עוד גבולות. ובכך מתחלל שם ה'.

וְעַל־בְּגָדִים חֲבֻלִים יַטּוּ אֵצֶל כָּל־מִזְבֵּחַ וְיֵין עֲנוּשִׁים יִשְׁתּוּ בֵּית אֱלֹהֵיהֶם

וְעַל־בְּגָדִים חֲבֻלִים, ממושכנים שלא הוחזרו לבעליהם, יַטּוּ, יסבו לסעוד אֵצֶל, ליד כָּל־מִזְבֵּחַ של עבודה זרה, וְיֵין עֲנוּשִׁים, יין שנקנה מכספי קנסות והיטלים שרירותיים, יִשְׁתּוּ המנהיגים בתוך בֵּית אֱלֹהֵיהֶם. במעשים אלה, שיש בהם גם גזלה וחמס של סכומים קטנים, מעורבים שחיתות, שפלות, מידות רעות וחילול ה'.

וְאָנֹכִי הִשְׁמַדְתִּי אֶת הָאֱמֹרִי מִפְּנֵיהֶם אֲשֶׁר כְּגֹבַהּ אֲרָזִים גָּבְהוֹ וְחָסֹן הוּא כָּאַלּוֹנִים וָאַשְׁמִיד פִּרְיוֹ מִמַּעַל וְשָׁרָשָׁיו מִתָּחַת

וְאָנֹכִי הלוא בשעת כניסתם של ישראל לארץ הִשְׁמַדְתִּי אֶת מלכי הָאֱמֹרִי הגדולים מִפְּנֵיהֶם, אֲשֶׁר כְּגֹבַהּ אֲרָזִים גָּבְהוֹ, וְחָסֹן הוּא כָּאַלּוֹנִים. האמורים נודעו בגובהם ובחוסנם, ולמרות זאת – וָאַשְׁמִיד את פִּרְיוֹ מִמַּעַל וְאת שָׁרָשָׁיו מִתָּחַת מפניכם ולמענכם.

וְאָנֹכִי הֶעֱלֵיתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה לָרֶשֶׁת אֶת־אֶרֶץ הָאֱמֹרִי

וְאָנֹכִי הֶעֱלֵיתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם בַּמִּדְבָּר תחת חסותי אַרְבָּעִים שָׁנָה לָרֶשֶׁת אֶת־אֶרֶץ הָאֱמֹרִי. לא רק טובות גשמיות הענקתי לכם:

וָאָקִים מִבְּנֵיכֶם לִנְבִיאִים וּמִבַּחוּרֵיכֶם לִנְזִרִים הַאַף אֵין־זֹאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל! נְאֻם־ה'

וָאָקִים מִבְּנֵיכֶם לִנְבִיאִים, נתתי לאנשים מכם את היכולת להיות נביאים או מתלמידיהם, 'בני הנביאים', וּמִבַּחוּרֵיכֶם הקמתי לִנְזִרִים, מורים רוחניים ואנשי מופת. הַאַף אֵין־זֹאת, הלוא כן, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל?! נְאֻם־ה'.

וַתַּשְׁקוּ אֶת־הַנְּזִרִים יָיִן וְעַל־הַנְּבִיאִים צִוִּיתֶם לֵאמֹר לֹא תִּנָּבְאוּ

ואתם כפרתם בטובה, וַתַּשְׁקוּ אֶת־הַנְּזִרִים יָיִן בכוח. הכרחתם אותם לעבור על נזירותם. וְעַל־הַנְּבִיאִים צִוִּיתֶם לֵאמֹר: "לֹא תִּנָּבְאוּ". במקום לראות בנבואה חסד ה' עליכם, ולקבלה באהבה ובתודה, התרסתם נגד הנביאים ודחיתם את דבריהם.

הִנֵּה אָנֹכִי מֵעִיק תַּחְתֵּיכֶם כַּאֲשֶׁר תָּעִיק הָעֲגָלָה הַמְלֵאָה לָהּ עָמִיר

אשר על כן, הִנֵּה אָנֹכִי מֵעִיק, לוחץ ומכביד ידי עליכם עד שתכרעו תַּחְתֵּיכֶם, במקומכם, כַּאֲשֶׁר תָּעִיק הָעֲגָלָה הַמְלֵאָה לָהּ עָמִיר, עומרים. כמו עגלה עמוסת תבואה הכורעת במקומה מכובד המשא.

וְאָבַד מָנוֹס מִקָּל וְחָזָק לֹא־יְאַמֵּץ כֹּחוֹ וְגִבּוֹר לֹא־יְמַלֵּט נַפְשׁוֹ

וְאָבַד מָנוֹס מִקָּל. קלי המרוץ לא יצליחו לנוס, וְחָזָק לֹא־יְאַמֵּץ כֹּחוֹ לעמוד על נפשו כי יהיו חזקים ממנו, וְגִבּוֹר לֹא־יְמַלֵּט, יציל את נַפְשׁוֹ.

וְתֹפֵשׂ הַקֶּשֶׁת לֹא יַעֲמֹד וְקַל בְּרַגְלָיו לֹא יְמַלֵּט וְרֹכֵב הַסּוּס לֹא יְמַלֵּט נַפְשׁוֹ

וְתֹפֵשׂ הַקֶּשֶׁת לֹא יַעֲמֹד. מלבד הקשתות הקטנות ששימשו את היורים מעל גבי מרכבות מלחמה, היו במערך המלחמה תופשי קשת שעמדו מרחוק וירו מנשק כבד. בזמן המפלה תופש הקשת יברח ולא יעמוד במקומו. וְקַל בְּרַגְלָיו לֹא יְמַלֵּט את עצמו, וְאפילו רֹכֵב הַסּוּס לֹא יְמַלֵּט נַפְשׁוֹ, למרות דהירתו המהירה של הסוס,

וְאַמִּיץ לִבּוֹ בַּגִּבּוֹרִים עָרוֹם יָנוּס בַּיּוֹם־הַהוּא נְאֻם־ה'

וְאַמִּיץ לִבּוֹ, האמיץ שבַּגִּבּוֹרִים, היוצא למלחמה בשריון ובכלי נשק כבדים, עָרוֹם יָנוּס, ישליך מעליו את כל מה שעלול להכביד על תנועתו כדי לברוח מהר ככל האפשר בַּיּוֹם־הַהוּא. נְאֻם־ה'. יהיו שיברחו, ויהיו שייהרגו. מפלה גמורה ומבישה זו תבוא לישראל כעונש על התנהגותם בחייהם האזרחיים, על העוולות שעוללו, על זנותם ועל העבודה הזרה שפשתה בהם.