חזור
תרומות
פרק זהָאוֹכֵל תְּרוּמָה מֵזִיד – מְשַׁלֵּם אֶת הַקֶּרֶן, וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶת הַחוֹמֶשׁ.
זר הָאוֹכֵל תְּרוּמָה במֵזִיד – מְשַׁלֵּם לכהן אֶת הַקֶּרֶן וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶת הַחוֹמֶשׁ,
הַתַּשְׁלוּמִין חוּלִּין, אִם רָצָה הַכֹּהֵן לִמְחוֹל – מוֹחֵל.
והַתַּשְׁלוּמִין שמשלם הם חוּלִּין, ואין בהם קדושת תרומה. ולכן אִם רָצָה הַכֹּהֵן לִמְחוֹל למי שאכל, ולפטרו מן התשלומים – מוֹחֵל, כפי שכל אדם יכול למחול על חוב שאדם חייב לו.
בַּת כֹּהֵן שֶׁנִּשֵּׂאת לְיִשְׂרָאֵל, וְאַחַר כָּךְ אָכְלָה תְּרוּמָה – מְשַׁלֶּמֶת אֶת הַקֶּרֶן וְאֵינָהּ מְשַׁלֶּמֶת אֶת הַחוֹמֶשׁ; וּמִיתָתָהּ בִּשְׂרֵפָה.
בַּת כֹּהֵן שֶׁנִּשֵּׂאת לְיִשְׂרָאֵל, ומאותה שעה נאסרה לאכול תרומה, וְאַחַר כָּךְ, אחרי הנישואים, אָכְלָה תְּרוּמָה בשוגג – מְשַׁלֶּמֶת אֶת הַקֶּרֶן לכהן, אבל אֵינָהּ מְשַׁלֶּמֶת אֶת הַחוֹמֶשׁ, כדין זר שאכל תרומה, מפני שהיא בת כהן. ומטעם זה, שהיא עדיין קרויה בת כהן, אם זינתה תחת בעלה מִיתָתָהּ בִּשְׂרֵפָה, כדין בת כהן (ויקרא כא,ט).
נִשֵּׂאת לְאֶחָד מִכָּל הַפְּסוּלִין – מְשַׁלֶּמֶת קֶרֶן וָחוֹמֶש, וּמִיתָתָהּ בְּחֶנֶק. דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
אם בת הכהן נִשֵּׂאת לְאֶחָד מִכָּל הַפְּסוּלִין לה לנישואין, כגון ממזר, ובכך נתחללה מן הכהונה, ושוב אינה אוכלת תרומה לעולם, אם אכלה תרומה בשוגג – מְשַׁלֶּמֶת קֶרֶן וָחוֹמֶש, כאילו הייתה זרה ממש, ואם זנתה תחת בעלה – מִיתָתָהּ בְּחֶנֶק, ככל אשת איש מישראל, אלו דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: זוֹ וָזוֹ מְשַׁלְּמוֹת אֶת הַקֶּרֶן וְאֵינָן מְשַׁלְּמוֹת אֶת הַחוֹמֶשׁ, וּמִיתָתָן בִּשְׂרֵפָה.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: זוֹ וָזוֹ, גם זו שנישאה לישראל, וגם זו שנישאה לפסול, אם אכלו תרומה בשוגג, מְשַׁלְּמוֹת אֶת הַקֶּרֶן וְאֵינָן מְשַׁלְּמוֹת אֶת הַחוֹמֶשׁ, ואם זנו מִיתָתָן בִּשְׂרֵפָה. והלכה כחכמים.
הַמַּאֲכִיל אֶת בָּנָיו קְטַנִּים, וְאֶת עֲבָדָיו, בֵּין גְּדוֹלִים בֵּין קְטַנִּים,
זר הַמַּאֲכִיל תרומה בשוגג אֶת בָּנָיו הקְטַנִּים, וְאֶת עֲבָדָיו הכנענים, בֵּין גְּדוֹלִים בֵּין קְטַנִּים, שאין להם ממה לשלם,
הָאוֹכֵל תְּרוּמַת חוּצָה לָאָרֶץ, וְהָאוֹכֵל פָּחוֹת מִכַּזַּיִת תְּרוּמָה –
וכן הָאוֹכֵל בשוגג תְּרוּמַת חוּצָה לָאָרֶץ, שאינה מן התורה, וְהָאוֹכֵל פָּחוֹת מִכַּזַּיִת תְּרוּמָה –
מְשַׁלֵּם אֶת הַקֶּרֶן, וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶת הַחוֹמֶשׁ.
בכל מקרים אלו מְשַׁלֵּם אֶת הַקֶּרֶן לכהן, שהרי גזל את הכהנים, וְאולם אֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶת הַחוֹמֶשׁ, מפני שחיוב החומש הוא רק על מי שאכל את התרומה, וכן רק על תרומה מן התורה, ורק אם אכל ממנה כזית;
וְהַתַּשְׁלוּמִין חוּלִּין, אִם רָצָה הַכֹּהֵן לִמְחוֹל – מוֹחֵל.
וְהַתַּשְׁלוּמִין שמשלם הם חוּלִּין, ואינם נעשים תרומה, ולכן אִם רָצָה הַכֹּהֵן לִמְחוֹל – מוֹחֵל.
זֶה הַכְּלָל:
זֶה הַכְּלָל בדיני תשלומים על אכילת תרומה בידי זרים:
כָּל הַמְשַׁלֵּם קֶרֶן וָחוֹמֶשׁ – הַתַּשְׁלוּמִין תְּרוּמָה, אִם רָצָה הַכֹּהֵן לִמְחוֹל – אֵינוֹ מוֹחֵל.
כָּל הַמְשַׁלֵּם קֶרֶן וָחוֹמֶשׁ – הַתַּשְׁלוּמִין הם תְּרוּמָה, ואִם רָצָה הַכֹּהֵן לִמְחוֹל – אֵינוֹ מוֹחֵל.
וְכָל הַמְשַׁלֵּם אֶת הַקֶּרֶן וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶת הַחוֹמֶשׁ – הַתַּשְׁלוּמִין חוּלִּין, אִם רָצָה הַכֹּהֵן לִמְחוֹל – מוֹחֵל.
וְכָל הַמְשַׁלֵּם אֶת הַקֶּרֶן וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶת הַחוֹמֶשׁ – הַתַּשְׁלוּמִין חוּלִּין, ואִם רָצָה הַכֹּהֵן לִמְחוֹל – מוֹחֵל.
שְׁתֵּי קוּפּוֹת, אַחַת שֶׁל תְּרוּמָה וְאַחַת שֶׁל חוּלִּין, שֶׁנָּפְלָה סְאָה תְּרוּמָה לְתוֹךְ אַחַת מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ לְאֵיזוֹ מֵהֶן נָפְלָה – הֲרֵי אֲנִי אוֹמֵר: לְתוֹךְ שֶׁל תְּרוּמָה נָפְלָה.
היו שְׁתֵּי קוּפּוֹת, מעין סלים גדולים, אַחַת מכילה חיטים שֶׁל תְּרוּמָה וְאַחַת חיטים שֶׁל חוּלִּין, שֶׁנָּפְלָה סְאָה תְּרוּמָה לְתוֹךְ אַחַת מֵהֶן, וְאֵין יָדוּעַ לְאֵיזוֹ מֵהֶן נָפְלָה – הֲרֵי אֲנִי אוֹמֵר, רשאי אני להניח, שהתרומה לְתוֹךְ שֶׁל תְּרוּמָה נָפְלָה, והחיטים שבקופת החולין מותרות לגמרי לזרים.
אֵין יָדוּעַ אֵיזוֹ הִיא שֶׁל תְּרוּמָה וְאֵיזוֹ הִיא שֶׁל חוּלִּין, אָכַל אַחַת מֵהֶן – פָּטוּר.
שתי קופות, אחת של תרומה ואחת של חולין, ואֵין יָדוּעַ אֵיזוֹ הִיא שֶׁל תְּרוּמָה וְאֵיזוֹ הִיא שֶׁל חוּלִּין, אם אָכַל את החיטים של אַחַת מֵהֶן – פָּטוּר מלשלם לכהן, שמא של חולין אכל, ואין מוציאים ממון מספק.
וְהַשְּׁנִיָּה – נוֹהֵג בָּהּ בִּתְרוּמָה, וְחַיֶּבֶת בַּחַלָּה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יוֹסֵי פּוֹטְרָהּ.
וְהַשְּׁנִיָּה שלא אכל – נוֹהֵג בָּהּ בִּתְרוּמָה, כלומר, כתרומה, שצריך לתת אותה לכהן, שהרי אחת מן הקופות שלו, וכן אסור לזר לאכלה. ומכל מקום, הואיל ויש ספק שמא היא של חולין – העיסה שעושים מחיטים אלו חַיֶּבֶת בּהפרשת חַלָּה לכהן (שלא כדין תרומה), אלו דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. ואילו רַבִּי יוֹסֵי פּוֹטְרָהּ מחלה. והלכה כר' יוסי.
אָכַל אַחֵר אֶת הַשְּׁנִיָּה – פָּטוּר. אָכַל אֶחָד אֶת שְׁתֵּיהֶן – מְשַׁלֵּם כַּקְּטַנָּה שֶׁבִּשְׁתֵּיהֶן.
אם לאחר שאכל קופה אחת, ושנינו שהוא פטור מלשלם לכהן, אָכַל אדם אַחֵר אֶת הַשְּׁנִיָּה – פָּטוּר גם השני מלשלם לכהן, מספק שמא מן החולין אכל, ובספק אי אפשר להוציא ממון מבעליו. אבל אם אָכַל אֶחָד אֶת שְׁתֵּיהֶן, ובוודאי אכל גם מן התרומה – מְשַׁלֵּם לכהן כַּקְּטַנָּה שֶׁבִּשְׁתֵּיהֶן, שהרי בשיעור זה בוודאי מתחייב.
נָפְלָה אַחַת מֵהֶן לְתוֹךְ הַחוּלִּין – אֵינָהּ מְדַמַּעְתָּן.
נָפְלָה אַחַת מֵהֶן מן הקופות לְתוֹךְ הַחוּלִּין – אֵינָהּ מְדַמַּעְתָּן, כלומר, אינה אוסרת אותן, אם אין בחולין שנפלה לתוכן פי מאה ממנה. מפני שרק תרומה ודאית מדמעת, ושמא זו שנפלה היא של חולין.
וְהַשְּׁנִיָּה – נוֹהֵג בָּהּ בִּתְרוּמָה, וְחַיֶּיבֶת בַּחַלָּה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
וְכיוון שאנו מתייחסים אל הראשונה שנפלה כאל ספק חולין, הרי הַשְּׁנִיָּה נוֹהֵג בָּהּ בִּתְרוּמָה, כלומר, כתרומה, וְאולם חַיֶּיבֶת בַּהפרשת חַלָּה, מספק שמא היא החולין, אלו דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
וְרַבִּי יוֹסֵי פּוֹטֵר.
וְרַבִּי יוֹסֵי פּוֹטֵר אותה מן החלה. והלכה כר' יוסי.
נָפְלָה שְׁנִיָּה לְמָקוֹם אַחֵר – אֵינָהּ מְדַמַּעְתָּן.
אם לאחר שנפלה אחת מן הקופות, שהן ספק תרומה ספק חולין, לתוך חולין, נָפְלָה גם השְׁנִיָּה לְמָקוֹם אַחֵר של חולין – גם כן אֵינָהּ מְדַמַּעְתָּן, אינה אוסרת אותם, שהרי אותו ספק יש בה.
נָפְלוּ שְׁתֵּיהֶן לְמָקוֹם אֶחָד – מְדַמְּעוֹת כַּקְּטַנָּה שֶׁבִּשְׁתֵּיהֶן.
אבל אם נָפְלוּ שְׁתֵּיהֶן לְמָקוֹם אֶחָד – הרי הן מְדַמְּעוֹת, אוסרות כל מה שיש שם, ואולם כַּקְּטַנָּה שֶׁבִּשְׁתֵּיהֶן, שרק אם היה באותו מקום שנפלו לתוכו פחות מפי מאה חולין משיעור הקופה הקטנה – הכול נאסר כדין מדומע. אבל אם יש יותר ממאה כנגד הקטנה, למרות שאין מאה כנגד הגדולה – אין הכול נאסר, אלא נותן לכהן כשיעור הקופה הקטנה, והכול מותר.
זָרַע אֶת אַחַת מֵהֶן – פָּטוּר,
זָרַע אֶת החיטים של אַחַת מֵהֶן בקרקע – הרי זה פָּטוּר מלהפוך את הקרקע כדי שלא תצמח, כפי ששנינו ביחס לזורע תרומה ודאית (להלן פ"ט מ"א), שאין דין זה נוהג בספק תרומה.
וְהַשְּׁנִיָּה – נוֹהֵג בָּהּ בִּתְרוּמָה, וְחַיֶּיבֶת בַּחַלָּה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
וְהקופה הַשְּׁנִיָּה נוֹהֵג בָּהּ בִּתְרוּמָה, כלומר, כתרומה, מספק שמא היא התרומה. ומצד אחר, אם עשה ממנה עיסה – חַיֶּיבֶת בַּהפרשת חַלָּה, מספק שמא היא החולין, אלו דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
וְרַבִּי יוֹסֵי פּוֹטֵר.
וְרַבִּי יוֹסֵי פּוֹטֵר מן החלה. והלכה כר' יוסי.
זָרַע אַחֵר אֶת הַשְּׁנִיָּיה – פָּטוּר.
אם לאחר שזרע אחת מהן, והוא פטור מלהפוך את הקרקע, זָרַע אַחֵר אֶת הַשְּׁנִיָּיה – פָּטוּר גם השני מלהפוך את הקרקע, שהרי אותו ספק קיים גם ביחס אליה.
זָרַע אֶחָד אֶת שְׁתֵּיהֶן; בְּדָבָר שֶׁזַּרְעוֹ כָּלֶה – מוּתָּר, וּבְדָבָר שֶׁאֵין זַרְעוֹ כָּלֶה – אָסוּר.
אבל אם זָרַע אֶחָד אֶת שְׁתֵּיהֶן; הרי אם מדובר בְּדָבָר שֶׁזַּרְעוֹ כָּלֶה, כמו חיטה וכיוצא בה, שהזרע נרקב ונעשה לצמח – הרי זה מוּתָּר, כי התרומה עצמה כבר אינה קיימת. וּבְדָבָר שֶׁאֵין זַרְעוֹ כָּלֶה, כגון בצל, שהוא נשאר באדמה ומצמיח עלים, ולאחר שנה חוזר ומצמיח – הרי זה אָסוּר.