Terumot 6

חזור

תרומות

פרק ו

הָאוֹכֵל תְּרוּמָה שׁוֹגֵג – מְשַׁלֵּם קֶרֶן וָחוֹמֶשׁ.

זר הָאוֹכֵל תְּרוּמָה שׁוֹגֵג, כגון שלא ידע שהוא אוכל תרומה – מְשַׁלֵּם לכהנים קֶרֶן, מה שאכל, ומוסיף חוֹמֶשׁ (חמישית).

אֶחָד הָאוֹכֵל וְאֶחָד הַשּׁוֹתֶה וְאֶחָד הַסָּךְ, אֶחָד תְּרוּמָה טְהוֹרָה וְאֶחָד תְּרוּמָה טְמֵאָה – מְשַׁלֵּם חוּמְשָׁהּ, וְחוֹמֶשׁ חוּמְשָׁהּ.

ובעניין זה אֶחָד הָאוֹכֵל, וְאֶחָד הַשּׁוֹתֶה יין של תרומה, וְאֶחָד הַסָּךְ בשמן של תרומה, וכן אֶחָד האוכל תְּרוּמָה טְהוֹרָה וְאֶחָד האוכל תְּרוּמָה טְמֵאָה – בכל אלו מְשַׁלֵּם חוּמְשָׁהּ, וְאם אכל בשוגג את החומש הזה – מוסיף גם חוֹמֶשׁ חוּמְשָׁהּ.

אֵינוֹ מְשַׁלֵּם תְּרוּמָה, אֶלָּא חוּלִּין מְתוּקָּנִים, וְהֵם נַעֲשִׂין תְּרוּמָה.

אֵינוֹ מְשַׁלֵּם לכהן תְּרוּמָה, אֶלָּא נותן לכהן חוּלִּין מְתוּקָּנִים, שהופרשו מהם תרומות ומעשרות, וְכיוון שנתן אותם לכהן הֵם נַעֲשִׂין תְּרוּמָה.

וְהַתַּשְׁלוּמִין – תְּרוּמָה; אִם רָצָה הַכֹּהֵן לִמְחוֹל – אֵינוֹ מוֹחֵל.

וְהַתַּשְׁלוּמִין, כיוון שהם נעשים תְּרוּמָה, אִם רָצָה הַכֹּהֵן לִמְחוֹל כך שלא יצטרך האוכל לשלם – אֵינוֹ מוֹחֵל, מפני שאין מדובר בחוב ממוני, אלא בדבר שהתורה ציוותה לתת כתרומה.

בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁאָכְלָה תְּרוּמָה וְאַחַר כָּךְ נִשֵּׂאת לַכֹּהֵן,

בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁאָכְלָה תְּרוּמָה בשוגג, ובכך התחייבה לשלם קרן וחומש לכהנים, וְאַחַר כָּךְ נִשֵּׂאת אותה בת ישראל לַכֹּהֵן, ומאותה שעה היא זכאית לתרומה;

אִם תְּרוּמָה שֶׁלֹּא זָכָה בָּהּ כֹּהֵן אָכְלָה – מְשַׁלֶּמֶת קֶרֶן וְחוֹמֶשׁ לְעַצְמָהּ.

אִם תְּרוּמָה שֶׁלֹּא זָכָה בָּהּ כֹּהֵן אָכְלָה מתחילה – מְשַׁלֶּמֶת קֶרֶן וְחוֹמֶשׁ לְעַצְמָהּ, שהרי אין כהן מסוים שצריך לשלם לו.

וְאִם תְּרוּמָה שֶׁזָּכָה בָּהּ כֹּהֵן אָכְלָה – מְשַׁלֶּמֶת קֶרֶן לַבְּעָלִים, וְחוֹמֶשׁ לְעַצְמָהּ.

וְאִם תְּרוּמָה שֶׁזָּכָה בָּהּ כֹּהֵן אָכְלָה - מְשַׁלֶּמֶת קֶרֶן לַבְּעָלִים, לכהן שזכה מתחילה בתרומה, ומשלמת את החוֹמֶשׁ לְעַצְמָהּ.

מִפְּנֵי שֶׁאָמְרוּ: הָאוֹכֵל תְּרוּמָה שׁוֹגֵג – מְשַׁלֵּם קֶרֶן לַבְּעָלִים, וְחוֹמֶשׁ לְכָל מִי שֶׁיִּרְצֶה.

וטעמה של הלכה זו הוא, מִפְּנֵי שֶׁאָמְרוּ: הָאוֹכֵל תְּרוּמָה בשׁוֹגֵג – מְשַׁלֵּם את הקֶרֶן לַבְּעָלִים, וְחוֹמֶשׁ נותן לְכָל מִי שֶׁיִּרְצֶה מן הכהנים, והרי גם היא כהנת.

הַמַּאֲכִיל אֶת פּוֹעֲלָיו וְאֶת אוֹרְחָיו תְּרוּמָה – הוּא מְשַׁלֵּם אֶת הַקֶּרֶן, וְהֵם מְשַׁלְּמִין אֶת הַחוֹמֶשׁ, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

הַמַּאֲכִיל אֶת פּוֹעֲלָיו וְאֶת אוֹרְחָיו תְּרוּמָה בשוגג – הוּא מְשַׁלֵּם אֶת הַקֶּרֶן לכהן, שהרי הוא שגזל מן הכהנים, למרות שלא אכל מן התרומה; וְהֵם הפועלים או האורחים מְשַׁלְּמִין אֶת הַחוֹמֶשׁ, מפני שחובת החומש חלה על מי שאכל את התרומה, שנאמר: “וְאִישׁ כִּי יֹאכַל קֹדֶשׁ בִּשְׁגָגָה וְיָסַף חֲמִשִׁיתוֹ״ (ויקרא כב,יד), אלו דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: הֵם מְשַׁלְּמִין קֶרֶן וְחוֹמֶשׁ, וְהוּא מְשַׁלֵּם לָהֶם דְּמֵי סְעוּדָתָן.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: לא כך, אלא הֵם, הפועלים או האורחים, מְשַׁלְּמִין לכהן קֶרֶן וְחוֹמֶשׁ, כדין האוכל תרומה בשוגג, וְהוּא, בעל הבית, מְשַׁלֵּם לָהֶם, לפועלים או לאורחים, דְּמֵי סְעוּדָתָן, דמי חולין שהיה מאכיל אותם. והלכה כחכמים.

הַגּוֹנֵב תְּרוּמָה וְלֹא אֲכָלָהּ – מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֵפֶל דְּמֵי תְרוּמָה.

הַגּוֹנֵב תְּרוּמָה מן הכהן וְלֹא אֲכָלָהּ, כשנתפס הגנב – מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֵפֶל לכהן, כדין גנב שצריך לשלם פי שניים (שמות כב,ו). אבל אינו משלם פירות חולין מתוקנים, כפי שמשלם האוכל תרומה (ראו לעיל משנה א), אלא רק דְּמֵי תְרוּמָה שגנב, שהם פחותים מדמי חולין (שהרי אין לתרומה ביקוש, מפני שרק כהנים אוכלים אותה).

אֲכָלָהּ – מְשַׁלֵּם שְׁנֵי קְרָנִים וָחוֹמֶשׁ; קֶרֶן וְחוֹמֶשׁ מִן הַחוּלִּין, וְקֶרֶן דְּמֵי תְרוּמָה.

אם הגונב את התרומה אֲכָלָהּ בשוגג – מְשַׁלֵּם שְׁנֵי קְרָנִים, פעמיים תשלום קרן, כתשלומי כפל על הגנבה, וָחוֹמֶשׁ אחד; ומפרטים: קֶרֶן וְחוֹמֶשׁ נותן מִן הַחוּלִּין, שנותן לו חולין מתוקנים, כדין האוכל תרומה בשוגג. וְקֶרֶן נוספת משלם דְּמֵי תְרוּמָה, כדין תשלומי כפל.

גָּנַב תְּרוּמַת הֶקְדֵּשׁ וַאֲכָלָהּ – מְשַׁלֵּם שְׁנֵי חוּמְּשִׁים וְקֶרֶן, שֶׁאֵין בַּהֶקְדֵּשׁ תַּשְׁלוּמֵי כֵפֶל.

גָּנַב אדם תְּרוּמַת הֶקְדֵּשׁ, תרומה שכהן קיבל והקדיש למקדש, וַאֲכָלָהּ בשוגג – הרי זה מְשַׁלֵּם שְׁנֵי חוּמְּשִׁים, חומש על אכילת התרומה, ועוד חומש שמשלם כל אדם שנהנה מן ההקדש בשוגג, וְכן משלם קֶרֶן להקדש. ומדוע אינו משלם פעמיים? לפי שֶׁאֵין בַּהֶקְדֵּשׁ תַּשְׁלוּמֵי כֵפֶל, שדין זה נאמר רק בגונב מן ההדיוט.

אֵין מְשַׁלְּמִין מִן הַלֶּקֶט וּמִן הַשִּׁכְחָה וּמִן הַפֵּאָה וּמִן הַהֶפְקֵר.

אֵין מְשַׁלְּמִין על אכילת תרומה בשוגג לא מִן הַלֶּקֶט, משיבולים שהעני ליקט אחר הקוצרים; ולא מִן הַשִּׁכְחָה, מן העומרים שאדם שכח בשדה, והם של העניים; ולא מִן הַפֵּאָה, שאדם צריך להניח לעניים בקצה שדהו; ולא ממה שאדם זכה מִן הַהֶפְקֵר. שכל אלו פטורים מעיקרם מתרומה, וכיוון שאינם יכולים להיעשות תרומה, לא ניתן לתת אותם לכהן כתשלומי תרומה.

וְלֹא מִמַּעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁנִּטְּלָה תְּרוּמָתוֹ, וְלֹא מִמַּעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁנִּפְדּוּ, שֶׁאֵין הֶקְדֵּשׁ פּוֹדֶה אֶת הֶקְדֵּשׁ, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

וְכן אין משלמים לֹא מִמַּעֲשֵׂר רִאשׁוֹן הניתן ללוי, על אף שֶׁנִּטְּלָה תְּרוּמָתוֹ, תרומת המעשר, וניתנה לכהן, והוא מותר באכילה לזרים. וְלֹא משלמים מִפירות מַּעֲשֵׂר שֵׁנִי או פירות של הֶקְדֵּשׁ למרות שֶׁנִּפְדּוּ, מפני שֶׁאֵין הֶקְדֵּשׁ פּוֹדֶה אֶת הֶקְדֵּשׁ, וכיוון שלפני שנפדו נקראו קודש – שוב אינם ראויים לכך, אלו דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

וַחֲכָמִים, מַתִּירִין בָּאֵלּוּ.

וַחֲכָמִים מַתִּירִין בָּאֵלּוּ, לשלם בפירות מעשר שני והקדש שנפדו, שהרי עכשיו אינם קודש. והלכה כחכמים.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מְשַׁלְּמִין מִמִּין עַל שֶׁאֵינוֹ מִינוֹ, בִּלְבַד שֶׁיְּשַׁלֵּם מִן הַיָּפֶה עַל הָרָע.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מְשַׁלְּמִין לכהן גם מִמִּין עַל שֶׁאֵינוֹ מִינוֹ, כלומר פירות ממין אחר מזה שאכל, בִּלְבַד שֶׁיְּשַׁלֵּם מִן הַיָּפֶה עַל הָרָע, שייתן ממין משובח יותר.

וְרַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֵין מְשַׁלְּמִין אֶלָּא מִמִּין עַל מִינוֹ. לְפִיכָךְ, אִם אָכַל קִשּׁוּאִין שֶׁל עֶרֶב שְׁבִיעִית – יַמְתִּין לְקִשּׁוּאִין שֶׁל מוֹצָאֵי שְׁבִיעִית, וִישַׁלֵּם מֵהֶם.

וְרַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֵין מְשַׁלְּמִין אֶלָּא מִמִּין עַל מִינוֹ, ולא ממין אחר, אפילו הוא משובח יותר. לְפִיכָךְ, אִם אָכַל קִשּׁוּאִין של תרומה שֶׁל עֶרֶב שְׁבִיעִית, ולא נותרו קישואים לשלם מהם, וגם אינו יכול לשלם מקישואים של שביעית, שהרי אסור לפרוע חוב בפירות שביעית – יַמְתִּין לְקִשּׁוּאִין שֶׁל מוֹצָאֵי שְׁבִיעִית, וִישַׁלֵּם מֵהֶם.

מִמָּקוֹם שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מֵקֵל – מִשָּׁם רַבִּי עֲקִיבָא מַחְמִיר, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְנָתַן לַכֹּהֵן אֶת הַקֹּדֶשׁ" – כָּל שֶׁהוּא רָאוּי לִהְיוֹת קֹדֶשׁ, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר.

ומעירים: מִמָּקוֹם שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מֵקֵל, מן הכתוב שממנו למד ר׳ אליעזר להקל – מִשָּׁם רַבִּי עֲקִיבָא מַחְמִיר. שֶׁנֶּאֱמַר: "ואיש כי יאכל קדש בשגגה... וְנָתַן לַכֹּהֵן אֶת הַקֹּדֶשׁ" (ויקרא כב,יד) – כוונתו כָּל דבר שֶׁהוּא רָאוּי לִהְיוֹת קֹדֶשׁ משלמים ממנו, אפילו אינו מינו, אלו דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר.

וְרַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: "וְנָתַן לַכֹּהֵן אֶת הַקֹּדֶשׁ" – קֹדֶשׁ שֶׁאָכַל.

וְרַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: "וְנָתַן לַכֹּהֵן אֶת הַקֹּדֶשׁ" בה״א הידיעה – כוונתו הקֹדֶשׁ שֶׁאָכַל. והלכה כר' עקיבא.