סְאָה תְּרוּמָה טְמֵאָה שֶׁנָּפְלָה לְפָחוֹת מִמֵּאָה חוּלִּין, אוֹ לְמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן, אוֹ לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי, אוֹ לְהֶקְדֵּשׁ, בֵּין טְמֵאִין בֵּין טְהוֹרִים – יֵרָקְבוּ.

סְאָה חיטה של תְּרוּמָה טְמֵאָה, שאסורה באכילה לכהנים, שֶׁנָּפְלָה לְתוך פָחוֹת מִמֵּאָה סאים חוּלִּין, אוֹ לְפחות ממאה מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן, אוֹ לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי, אוֹ לְהֶקְדֵּשׁ, בֵּין אם היו טְמֵאִין, בֵּין טְהוֹרִים – נאסר הכול באכילה גם לכהנים, בגלל התרומה הטמאה, ולכן יֵרָקְבוּ כולן.

אִם טְהוֹרָה הָיְתָה אוֹתָהּ הַסְּאָה – יִמָּכְרוּ לַכֹּהֲנִים בִּדְמֵי תְרוּמָה, חוּץ מִדְּמֵי אוֹתָהּ סְאָה.

אִם טְהוֹרָה הָיְתָה אוֹתָהּ הַסְּאָה, ונפלה לפחות ממאה חולין – הכול אסור לזרים ומותר לכהנים. ולכן יִמָּכְרוּ כל החיטים לַכֹּהֲנִים בִּדְמֵי תְרוּמָה, בזול, חוּץ מִדְּמֵי אוֹתָהּ סְאָה תרומה שהם זכאים לה, שעליה לא ישלמו.

וְאִם לְמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן נָפְלָה – יִקְרָא שֵׁם לִתְרוּמַת מַעֲשֵׂר.

וְאִם לְתוך פחות ממאה מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן טהור של הלוי נָפְלָה סאה תרומה טהורה, אם עדיין לא הופרשה ממנו תרומת מעשר – יִקְרָא שֵׁם לִתְרוּמַת מַעֲשֵׂר, וימכור הכול לכהנים, בניכוי דמי התרומה ותרומת המעשר.

וְאִם לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי אוֹ לְהֶקְדֵּשׁ נָפְלָה – הֲרֵי אֵלּוּ יִפָּדוּ.

וְאִם לְתוך פחות ממאה סאים טהורות של מַעֲשֵׂר שֵׁנִי אוֹ לְהֶקְדֵּשׁ נָפְלָה תרומה טהורה – הֲרֵי אֵלּוּ יִפָּדוּ כולם מיד מעשר שני או ההקדש; ויימכר הכול לכהנים, וינכו את דמי התרומה.

וְאִם טְמֵאִים הָיוּ אוֹתָן הַחוּלִּין – יֵאָכְלוּ נִקּוּדִים אוֹ קְלָיוֹת, אוֹ יִלּוֹשׁוּ בְּמֵי פֵירוֹת, אוֹ יִתְחַלְּקוּ לְעִיסּוֹת, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא בְּמָקוֹם אֶחָד כַּבֵּיצָה.

וְאִם טְמֵאִים הָיוּ אוֹתָן הַחוּלִּין שנפלה תרומה טהורה לתוכם, ומוכרים הכול לכהן – אין התרומה נטמאת, שאין אוכל מקבל טומאה אלא אם הורטב במים. ומכל מקום יש לדאוג שלא תיטמא התרומה, ולפיכך יֵאָכְלוּ כל החטים נִקּוּדִים, גרגרים יבשים; אוֹ קְלָיוֹת, קלויות באש; אוֹ אם עשה מהן קמח יִלּוֹשׁוּ בְּמֵי פֵירוֹת, שאינם מכשירים לקבל טומאה; אוֹ אם רוצה ללוש במים יִתְחַלְּקוּ לְעִיסּוֹת קטנות, כְּדֵי (כך) שֶׁלֹּא יְהֵא בְּמָקוֹם אֶחָד עיסה שגודלה כַּבֵּיצָה, שאין אוכל מטמא אלא אם יש בו כביצה.

סְאָה תְּרוּמָה טְמֵאָה שֶׁנָּפְלָה לְתוֹךְ מֵאָה חוּלִּין טְהוֹרִין –

סְאָה גרעיני חיטה של תְּרוּמָה טְמֵאָה שֶׁנָּפְלָה לְתוֹךְ מֵאָה סאים של גרעיני חיטה של חוּלִּין טְהוֹרִין –

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: תֵּרוֹם וְתִשָּׂרֵף, שֶׁאֲנִי אוֹמֵר: סְאָה שֶׁנָּפְלָה הִיא סְאָה שֶׁעָלְתָה.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: תֵּרוֹם, ירים סאה אחת מתוך התערובת כאילו זו אותה סאה, וְתִשָּׂרֵף אותה סאה, כדין תרומה טמאה, שֶׁאֲנִי אוֹמֵר: הסְאָה הטמאה שֶׁנָּפְלָה – הִיא הסְאָה שֶׁעָלְתָה.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: תַּעֲלֶה וְתֵאָכֵל נִקּוּדִים אוֹ קְלָיוֹת, אוֹ תִּלּוֹשׁ בְּמֵי פֵירוֹת, אוֹ תִּתְחַלֵּק לְעִיסּוֹת, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא בְּמָקוֹם אֶחָד כַּבֵּיצָה.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: תַּעֲלֶה, תיבטל אותה תרומה בחולין, ואין אומרים שהסאה שנפלה היא הסאה שעלתה. ומכל מקום, אותה סאה, כיוון שהיא ניתנת לכהנים לשם תרומה צריך לנהוג בה כתרומה טהורה, שאסור לטמא אותה, וְלכן תֵאָכֵל נִקּוּדִים, כשהיא יבשה, אוֹ קְלָיוֹת, חיטים קלויות באש, כדי שלא תוכשר במים לקבל טומאה, אוֹ תִּלּוֹשׁ בְּמֵי פֵירוֹת, אוֹ אם רצונו ללוש במים – תִּתְחַלֵּק לְעִיסּוֹת קטנות כְּדֵי (כך) שֶׁלֹּא יְהֵא בְּמָקוֹם אֶחָד כַּבֵּיצָה. והלכה כחכמים.

סְאָה תְּרוּמָה טְהוֹרָה שֶׁנָּפְלָה לְמֵאָה חוּלִּין טְמֵאִין – תַּעֲלֶה וְתֵאָכֵל נִקּוּדִים אוֹ קְלָיוֹת, אוֹ תִּלּוֹשׁ בְּמֵי פֵירוֹת, אוֹ תִּתְחַלֵּק לְעִיסּוֹת, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא בְּמָקוֹם אֶחָד כַּבֵּיצָה.

סְאָה גרעיני חיטה של תְּרוּמָה טְהוֹרָה שֶׁנָּפְלָה לְתוך מֵאָה סאים של גרעיני חיטה חוּלִּין טְמֵאִין – תַּעֲלֶה, תיבטל אותה תרומה בחולין. ואותה סאה, ששנינו שצריך להרים ולתת לכהנים, כיוון שהיא ניתנת לכהנים לשם תרומה, צריך לנהוג בה כאילו הייתה תרומה, שאסור לטמא אותה, ולכן תֵאָכֵל נִקּוּדִים, כשהיא יבשה, אוֹ קְלָיוֹת, כדי שלא תוכשר במים לקבל טומאה במים, אוֹ תִּלּוֹשׁ בְּמֵי פֵירוֹת, אוֹ אם רצונו ללוש במים – תִּתְחַלֵּק לְעִיסּוֹת קטנות כְּדֵי (כך) שֶׁלֹּא יְהֵא בְּמָקוֹם אֶחָד כַּבֵּיצָה.

סְאָה תְּרוּמָה טְמֵאָה שֶׁנָּפְלָה לְמֵאָה סְאָה תְּרוּמָה טְהוֹרָה – בֵּית שַׁמַּאי אוֹסְרִים, וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין.

סְאָה תְּרוּמָה טְמֵאָה שֶׁנָּפְלָה לְתוך מֵאָה סְאָה תְּרוּמָה טְהוֹרָה – בֵּית שַׁמַּאי אוֹסְרִים הכול באכילה לכהנים, כדין תרומה טמאה, מפני שלדעתם הטמאה אינה בטלה כלל בתוך הטהורה. וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין אותה באכילה לכהנים.

אָמְרוּ בֵּית הִלֵּל לְבֵית שַׁמַּאי: הוֹאִיל וּטְהוֹרָה אֲסוּרָה לַזָּרִים, וּטְמֵאָה אֲסוּרָה לַכֹּהֲנִים; מַה טְּהוֹרָה עוֹלָה – אַף טְמֵאָה תַּעֲלֶה!

אָמְרוּ בֵּית הִלֵּל לְבֵית שַׁמַּאי: הוֹאִיל וּתרומה טְהוֹרָה אֲסוּרָה לַזָּרִים, וּתרומה טְמֵאָה אֲסוּרָה לַכֹּהֲנִים, אם כן, מַה טְּהוֹרָה עוֹלָה, בטלה, ומותרת לזרים, כשיש מאה חולין כנגדה, אַף טְמֵאָה תַּעֲלֶה ותהיה מותרת לכהנים אם יש מאה תרומה טהורה כנגדה!

אָמְרוּ לָהֶם בֵּית שַׁמַּאי: לֹא, אִם הֶעֱלוּ הַחוּלִּין הַקַּלִּין הַמּוּתָּרִין לַזָּרִים, אֶת הַטְּהוֹרָה; תַּעֲלֶה תְּרוּמָה הַחֲמוּרָה הָאֲסוּרָה לַזָּרִים, אֶת הַטְּמֵאָה?

אָמְרוּ לָהֶם בֵּית שַׁמַּאי: לֹא, יש לדחות את ההשוואה, אִם הֶעֱלוּ (ביטלו) הַחוּלִּין הַקַּלִּין, שהם מּוּתָּרִין לַזָּרִים, אֶת התרומה הַטְּהוֹרָה, האם תַּעֲלֶה תְּרוּמָה הַחֲמוּרָה, הָאֲסוּרָה לַזָּרִים, אֶת הַטְּמֵאָה?

לְאַחַר שֶׁהוֹדוּ – רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: תֵּירוֹם וְתִשָּׂרֵף. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אָבְדָה בְּמִעוּטָהּ.

לְאַחַר שֶׁהוֹדוּ בית שמאי לבית הלל שהטהורה מעלה את הטמאה, נשאלה השאלה, מה עושים בתערובת הזו? רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: תֵּירוֹם, יוציא סאה אחת מן התערובת וְתִשָּׂרֵף, מתוך הנחה שהסאה שנפלה היא הסאה שעלתה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אָבְדָה בְּמִעוּטָהּ, ולכן אין צריך להרים, ויכולים הכהנים לאכול את הכול. והלכה כחכמים.

סְאָה תְּרוּמָה שֶׁנָּפְלָה לְמֵאָה, הִגְבִּיהָהּ וְנָפְלָה לְמָקוֹם אַחֵר –

סְאָה תְּרוּמָה שֶׁנָּפְלָה לְתוך מֵאָה סאים של חולין, ששנינו שהיא בטלה; אם הִגְבִּיהָהּ, הרים סאה מן התערובת, וְנָפְלָה לְמָקוֹם אַחֵר שיש בו פחות ממאה סאים חולין –

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מְדַמַּעַת כִּתְרוּמָה וַדַּאי.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אם אין באותו מקום מאה סאה חולין הרי היא מְדַמַּעַת, אוסרת את הכול לזרים, כאילו הייתה כולה תְּרוּמָה וַדַּאי.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵינָהּ מְדַמַּעַת אֶלָּא לְפִי חֶשְׁבּוֹן.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: סאה זו אֵינָהּ מְדַמַּעַת, אוסרת חולין שהתערבה בהם, אֶלָּא לְפִי חֶשְׁבּוֹן התרומה המעורבת בה. והרי לפי החשבון, יש בסאה זאת פחות מאחד ממאה תרומה. ואם כן, אינה מדמעת כלל. והלכה כחכמים.

סְאָה תְּרוּמָה שֶׁנָּפְלָה לְפָחוֹת מִמֵּאָה וְנִדַּמְּעוּ, וְנָפַל מִן הַמְדוּמָּע לְמָקוֹם אַחֵר –

סְאָה תְּרוּמָה שֶׁנָּפְלָה לְפָחוֹת מִמֵּאָה סאים של חולין וְנִדַּמְּעוּ, כלומר, נעשה הכול תערובת אסורה של תרומה וחולין, וְנָפַל מִן הַמְדוּמָּע לְמָקוֹם אַחֵר, שיש בו פחות ממאה סאים חולין,

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מְדַמַּעַת כִּתְרוּמָה וַדַּאי.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: הרי זו מְדַמַּעַת, אוסרת את החולין שנפלה לתוכם כאילו הייתה כולה תְרוּמָה וַדַּאי.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵין הַמְדוּמָּע מְדַמֵּעַ אֶלָּא לְפִי חֶשְׁבּוֹן,

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אינו כן, אלא אֵין הַמְדוּמָּע מְדַמֵּעַ אֶלָּא לְפִי חֶשְׁבּוֹן, לפי כמות התרומה שיש בו, ואם יש בתערובת פי מאה מהתרומה שבאותו מדומע – התערובת מותרת.

וְאֵין הַמְחוּמָּץ מַחְמִיץ אֶלָּא לְפִי חֶשְׁבּוֹן,

וְכן אֵין הַמְחוּמָּץ מַחְמִיץ אֶלָּא לְפִי חֶשְׁבּוֹן. עיסה של חולין שהוחמצה על ידי שאור של תרומה, ובכך נאסרה לזרים (ערלה פ"ב מ"ד), אם התערבה עיסה זו בעיסה אחרת של חולין והחמיצה אותה – העיסה השנייה נאסרת רק אם שאור התרומה המעורב בעיסה הראשונה יכול היה להחמיץ אותה לבדו.

וְאֵין הַמַּיִם שְׁאוּבִים פּוֹסְלִים אֶת הַמִּקְוֶה אֶלָּא לְפִי חֶשְׁבּוֹן.

וְאֵין הַמַּיִם השְׁאוּבִים פּוֹסְלִים אֶת הַמִּקְוֶה אֶלָּא לְפִי חֶשְׁבּוֹן. מקווה חסר, שיש בו פחות מארבעים סאה, ונפלו לתוכו אפילו שלושה לוגים מים שאובים בכלי – הרי הם פוסלים אותו. אבל אם שפך מים שאובים על הקרקע ומשם נמשכו למקווה – המקווה כשר, ובלבד שלפי החשבון יש במקווה רוב, כלומר, יותר מעשרים סאה, של מי גשמים. והלכה כחכמים.

סְאָה תְּרוּמָה שֶׁנָּפְלָה לְמֵאָה; הִגְבִּיהָהּ וְנָפְלָה אַחֶרֶת, הִגְבִּיהָהּ וְנָפְלָה אַחֶרֶת – הֲרֵי זוֹ מוּתֶּרֶת, עַד שֶׁתִּרְבֶּה תְּרוּמָה עַל הַחוּלִּין.

סְאָה תְּרוּמָה שֶׁנָּפְלָה לְמֵאָה סאים חולין, והתבטלה בהם; אם הִגְבִּיהָהּ, הרים משם סאה אחת, ונשארו שם מאה סאים; וְנָפְלָה לשם סאה אַחֶרֶת של תרומה, וחזר והִגְבִּיהָהּ, הרים משם סאה אחת; וְשוב נָפְלָה לשם סאה אַחֶרֶת של תרומה – הֲרֵי זוֹ מוּתֶּרֶת, למרות שבסך הכול נפלה לשם יותר מסאה תרומה. כיוון שבכל פעם נפלה סאה תרומה לתוך מאה סאים שכבר בטלה בהם התרומה, עַד שֶׁתִּרְבֶּה תְּרוּמָה עַל הַחוּלִּין, עד שבסך הכול יפלו לשם יותר ממאה סאים של תרומה.

סְאָה תְּרוּמָה שֶׁנָּפְלָה לְמֵאָה, וְלֹא הִסְפִּיק לְהַגְבִּיהָהּ עַד שֶׁנָּפְלָה אַחֶרֶת – הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה.

סְאָה תְּרוּמָה שֶׁנָּפְלָה לְמֵאָה סאים של חולין; ובכך היא בטלה, אלא שצריך להגביה משם סאה ולתת לכהן; וְלֹא הִסְפִּיק לְהַגְבִּיהָהּ, עַד שֶׁנָּפְלָה לשם סאה אַחֶרֶת של תרומה – הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה, שהרי יש שם שתי סאים של תרומה בתוך מאה.

וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר.

וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר, שהרי הראשונה כבר בטלה במאה לפני שנפלה השנייה. ואין הלכה כרבי שמעון.

סְאָה תְּרוּמָה שֶׁנָּפְלָה לְמֵאָה, וּטְחָנָן וּפָחֲתוּ, כְּשֵׁם שֶׁפָּחֲתוּ הַחוּלִּין – כָּךְ פָּחֲתָה הַתְּרוּמָה, וּמוּתָּר.

סְאָה חיטים של תְּרוּמָה שֶׁנָּפְלָה לְמֵאָה סאים של חולין, ובטלה בהן, וּטְחָנָן את כל התערובת הזו, וּפָחֲתוּ, שנפח הקמח מועט מנפח החיטים – אין חוששים שמא השתנה היחס הכמותי בין התרומה וחולין, ויש יותר קמח תרומה בתערובת, מאשר קמח חולין. אלא כְּשֵׁם שֶׁפָּחֲתוּ הַחוּלִּין – כָּךְ פָּחֲתָה הַתְּרוּמָה, וּמוּתָּר.

סְאָה תְּרוּמָה שֶׁנָּפְלָה לְפָחוֹת מִמֵּאָה, וּטְחָנָן וְהוֹתִירוּ, כְּשֵׁם שֶׁהוֹתִירוּ הַחוּלִּין – כָּךְ הוֹתִירָה הַתְּרוּמָה, וְאָסוּר.

כיוצא בדבר, לצד השני: סְאָה תְּרוּמָה שֶׁנָּפְלָה לְפָחוֹת מִמֵּאָה סאים חולין, וכך נעשה הכול מדומע, שאסור לזרים, וּטְחָנָן וְהוֹתִירוּ, שיש שם יותר ממה שהיה מתחילה, וכגון שהקמח נרטב והתנפח, כְּשֵׁם שֶׁהוֹתִירוּ הַחוּלִּין והתרבו – כָּךְ הוֹתִירָה הַתְּרוּמָה, וְלכן עדיין זה אָסוּר.

אִם יָדוּעַ שֶׁהַחִטִּים שֶׁל חוּלִּין יָפוֹת מִשֶּׁל תְּרוּמָה – מוּתָּר.

אבל אִם יָדוּעַ שֶׁהַחִטִּים שֶׁל חוּלִּין היו יָפוֹת מִשֶּׁל תְּרוּמָה, והקמח שבחיטים של חולין מרובה יותר מן הקמח שבחיטים של התרומה – הכול מוּתָּר, שהרי עכשיו יש פי מאה חולין מן התרומה.

סְאָה תְּרוּמָה שֶׁנָּפְלָה לְפָחוֹת מִמֵּאָה, וְאַחַר כֵּן נָפְלוּ שָׁם חוּלִּין; אִם שׁוֹגֵג – מוּתָּר, וְאִם מֵזִיד – אָסוּר.

סְאָה תְּרוּמָה שֶׁנָּפְלָה לְפָחוֹת מִמֵּאָה חולין, ונעשה הכול מדומע ואסור לזרים, וְאַחַר כֵּן נָפְלוּ שָׁם חוּלִּין, ועכשיו יש יותר ממאה של חולין כנגד התרומה, אִם נפלו לשם בשׁוֹגֵג – הרי הכול מוּתָּר, וְאִם עשה זאת במֵזִיד – אָסוּר, שקנסו אותו חכמים מפני שביטל את האיסור במכוון.