Terumot 4

חזור

תרומות

פרק ד

הַמַּפְרִישׁ מִקְצָת תְּרוּמָה וּמַעַשְׂרוֹת – מוֹצִיא מִמֶּנּוּ תְּרוּמָה עָלָיו, אֲבָל לֹא לְמָקוֹם אַחֵר.

הַמַּפְרִישׁ מִקְצָת תְּרוּמָה וּמַעַשְׂרוֹת, פחות מן השיעור הראוי לאותו כרי (ערמת התבואה) – מוֹצִיא מִמֶּנּוּ, מן הכרי עצמו, עוד תְּרוּמָה ומעשרות עָלָיו, כדי לתקנו בשלמות. אֲבָל לֹא יוציא ממנו תרומה ומעשרות לְתקן מָקוֹם אַחֵר שחייב בתרומה, מפני שחלקו מתוקן, ואין תורמים מדבר שפטור מתרומה על דבר שחייב.

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אַף מוֹצִיא הוּא מִמָּקוֹם אַחֵר תְּרוּמָה וּמַעַשְׂרוֹת.

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אַף מוֹצִיא הוּא מכרי זה מִמָּקוֹם אַחֵר תְּרוּמָה וּמַעַשְׂרוֹת, ולא רק ממנו עליו. והלכה כדברי התנא הראשון.

מִי שֶׁהָיוּ פֵּירוֹתָיו בַּמְּגוּרָה, וְנָתַן סְאָה לְבֶן לֵוִי וּסְאָה לֶעָנִי – מַפְרִישׁ עַד שְׁמוֹנֶה סְאִין וְאוֹכְלָן, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

מִי שֶׁהָיוּ פֵּירוֹתָיו בַּמְּגוּרָה (אסם), ועדיין לא הופרשו מהם מעשר ראשון ומעשר עני (שהם עשרים אחוזים מן הפירות). וְנָתַן סְאָה מן הפירות לְבֶן לֵוִי כמעשר ראשון, וכן נתן סְאָה לֶעָנִי כמעשר עני, ואין בהם כדי לתקן את כל המגורה – מַפְרִישׁ לעצמו עַד שְׁמוֹנֶה סְאִין מן המגורה, על סמך אותן שתי סאים שנתן, וְאוֹכְלָן, אלו דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵינוֹ מַפְרִישׁ אֶלָּא לְפִי חֶשְׁבּוֹן.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אם אותן שתי סאים שנתן ללוי ולעני עדיין קיימות – מפריש לעצמו שמונה סאים ואוכל. אבל אם הלוי והעני כבר אכלו חלק ממה שקיבלו – אֵינוֹ מַפְרִישׁ מן המגורה ואוכל אֶלָּא לְפִי חֶשְׁבּוֹן מה שנותר מאותן שתי סאים. ולדוגמה, אם נותרה ביד הלוי חצי סאה וכן ביד העני – מפריש רק ארבע סאים ואוכל. והלכה כחכמים.

שִׁיעוּר תְּרוּמָה: עַיִן יָפָה – אַחַת מֵאַרְבָּעִים. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: מִשְּׁלשִׁים.

שִׁיעוּר תְּרוּמָה: אם נותן בעַיִן יָפָה – נותן אַחַת מֵאַרְבָּעִים, שניים וחצי אחוזים. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: נתינה בעין יפה היא אחת מִשְּׁלשִׁים, שלושה אחוזים ושליש.

וְהַבֵּינוֹנִית – מֵחֲמִשִּׁים. וְהָרָעָה – מִשִּׁשִּׁים.

ושבים לדברי התנא הראשון. וְעין הַבֵּינוֹנִית, מה שסתם אדם נותן כרגיל – אחת מֵחֲמִשִּׁים, שני אחוזים. וְעין הָרָעָה - אחת מִשִּׁשִּׁים, אחוז ושני שליש. ואין הלכה כדברי בית שמאי.

תָּרַם וְעָלָה בְּיָדוֹ אֶחָד מִשִּׁשִּׁים – תְּרוּמָה, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לִתְרוֹם. חָזַר וְהוֹסִיף – חַיָּיב בַּמַּעַשְׂרוֹת.

אם תָּרַם וכוונתו לתת אחד מארבעים או אחד מחמישים, וְעָלָה בְּיָדוֹ רק אֶחָד מִשִּׁשִּׁים – הרי זו תְּרוּמָה, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לִתְרוֹם שנית. ולכן, אם בכל זאת חָזַר וְהוֹסִיף, על מנת להשלימה לשיעור גדול יותר, מה שתרם אינו נחשב לתרומה, אלא חַיָּיב בַּמַּעַשְׂרוֹת, כדין חולין.

עָלָה בְּיָדוֹ מִשִּׁשִּׁים וְאֶחָד – תְּרוּמָה, וְיַחֲזוֹר וְיִתְרוֹם כְּמוֹת שֶׁהוּא לָמוּד, בַּמִּדָּה וּבַמִּשְׁקָל וּבַמִּנְיָן.

אם תרם ועָלָה בְּיָדוֹ פחות מאחת משישים – כגון אחת מִשִּׁשִּׁים וְאֶחָד, הרי מה שתרם כבר הוא תְּרוּמָה, וְיַחֲזוֹר וְיִתְרוֹם כְּמוֹת שֶׁהוּא לָמוּד (רגיל) לתרום, בעין יפה, רעה, או בינונית. וכשהוא מוסיף רשאי לעשות זאת בין בַּמִּדָּה, שמודד בכלי מדידה, וּבין בַמִּשְׁקָל מדויק, וּבין בַמִּנְיָן מדויק של פירות, למרות שבעיקר התרומה צריך לתרום באומדן בלבד (לעיל פ"א מ"ז).

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף שֶׁלֹּא מִן הַמּוּקָּף.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: תוספת זו יכול לתרום אַף שֶׁלֹּא מִן הַמּוּקָּף, גם מפירות שאינם סמוכים לפירות שהוא מתקן, כפי שצריך לעשות בעיקר התרומה.

הָאוֹמֵר לִשְׁלוּחוֹ: "צֵא וּתְרוֹם" – תּוֹרֵם כְּדַעְתּוֹ שֶׁל בַּעַל הַבָּיִת.

הָאוֹמֵר לִשְׁלוּחוֹ: "צֵא וּתְרוֹם", ולא אמר לו כמה יתרום – תּוֹרֵם כְּדַעְתּוֹ שֶׁל בַּעַל הַבָּיִת, כפי שהוא נוהג, בעין יפה, רעה, או בינונית.

אִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ דַּעְתּוֹ שֶׁל בַּעַל הַבָּיִת – תּוֹרֵם כַּבֵּינוֹנִית, אַחַת מֵחֲמִשִּׁים.

אִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ דַּעְתּוֹ שֶׁל בַּעַל הַבָּיִת – תּוֹרֵם כַּבֵּינוֹנִית, אַחַת מֵחֲמִשִּׁים.

פִּיחֵת עֲשָׂרָה אוֹ הוֹסִיף עֲשָׂרָה – תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה.

אם פִּיחֵת עֲשָׂרָה אוֹ הוֹסִיף עֲשָׂרָה, כגון שדרך בעל הבית לתרום אחד מחמישים, ותרם אחד מארבעים או אחד משישים – תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה.

אִם נִתְכַּוֵּין לְהוֹסִיף אֲפִילּוּ אַחַת – אֵין תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה.

ודין זה הוא כשהשליח סבר בטעות שכך דעת בעל הבית. אבל אִם ידע מהי דעת בעל הבית, ונִתְכַּוֵּין לְהוֹסִיף, אֲפִילּוּ הוסיף אַחַת – אֵין תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה, שכל שנתכוון השליח לשנות מדעת המשלח – בטלה השליחות.

הַמַּרְבֶּה בִּתְרוּמָה –

הַמַּרְבֶּה בִּתְרוּמָה, שנותן יותר משיעור אחד מארבעים שקבעו חכמים ל'עין יפה' –

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אֶחָד מֵעֲשָׂרָה, כִּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר. יָתֵר מִכָּאן, יַעֲשֶׂנָּה תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר לְמָקוֹם אַחֵר.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: יכול לתת עד אֶחָד מֵעֲשָׂרָה מן התבואה, כדין תְרוּמַת מַעֲשֵׂר, התרומה שהלוי נותן לכהן מן המעשר שהוא מקבל (במדבר יח,כו). ואם נתן יָתֵר מִכָּאן, יותר מאחד מעשרה – יַעֲשֶׂנָּה את המותר שהפריש תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר לְמָקוֹם אַחֵר, על מעשר ראשון שברשותו שמיועד ללוי.

רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: מֶחֱצָה חוּלִּין וּמֶחֱצָה תְּרוּמָה.

רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: אפילו עשה מֶחֱצָה חוּלִּין וּמֶחֱצָה תְּרוּמָה – תרומתו תרומה.

רַבִּי טַרְפוֹן וְרַבִּי עֲקִיבָא אוֹמְרִים: עַד שֶׁיְּשַׁיֵּיר שָׁם חוּלִּין.

רַבִּי טַרְפוֹן וְרַבִּי עֲקִיבָא אוֹמְרִים: יכול להרבות בתרומה עַד שֶׁיְּשַׁיֵּיר שָׁם אפילו רק מקצת חוּלִּין. והלכה כדבריהם.

בִּשְׁלשָׁה פְּרָקִים מְשַׁעֲרִים אֶת הַכַּלְכָּלָה: בַּבַּכּוּרוֹת, וּבַסְּיָפוֹת, וּבְאֶמְצַע הַקָּיִץ.

בִּשְׁלשָׁה פְּרָקִים (זמנים) בשנה מְשַׁעֲרִים, מודדים אֶת הַכַּלְכָּלָה, הסל שבו התאנים, לדעת כמה פירות היא מכילה, כדי שיוכל לאמוד את התרומה שייתן ממנה: בַּבַּכּוּרוֹת, בזמן הפירות הראשונים, וּבַסְּיָפוֹת, בפירות שמבשילים בסוף הקיץ, וּבְאֶמְצַע הַקָּיִץ, באמצע זמן לקיטת התאנים. שכיוון שגודל התאנים שונה בכל אחד מזמנים אלו, עליו לדעת כמה פירות מכילה הכלכלה בכל פעם, כדי שיתרום כראוי.

הַמּוֹנֶה – מְשׁוּבָּח, וְהַמּוֹדֵד – מְשׁוּבָּח מִמֶּנּוּ, וְהַשּׁוֹקֵל – מְשׁוּבָּח מִשְּׁלָשְׁתָּן.

הַמּוֹנֶה את הפירות – הרי זה מְשׁוּבָּח ממי שרק אומד כמה פירות יש בכלכלה, וְהַמּוֹדֵד בכלי מדידה – מְשׁוּבָּח מִמֶּנּוּ מן המונה, שהרי אם הולכים לפי מניין – יש פירות קטנים ופירות גדולים, וְהַשּׁוֹקֵל – מְשׁוּבָּח מִשְּׁלָשְׁתָּן.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: תְּרוּמָה עוֹלָה בְּאֶחָד וּמֵאָה.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: תְּרוּמָה שנפלה לתוך חולין עוֹלָה כלומר, נעשית מותרת בְּאֶחָד וּמֵאָה, כגון שאם יש בתערובת מאה ואחת סאים, מאה חולין וסאה תרומה – אין התרומה מדמעת, אלא התערובת כולה מותרת באכילה (אלא שצריך להרים ממנה סאה, ולתת לכהן).

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: בְּמֵאָה וָעוֹד.

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: התרומה עולה בְּמֵאָה וָעוֹד. כלומר, אף אם נפלה סאה תרומה לתוך מעט יותר מתשעים ותשע סאים חולין, כך שבתערובת יש מעט יותר ממאה סאים – אין התרומה מדמעת.

"וָעוֹד" זֶה, אֵין לוֹ שִׁיעוּר.

ומוסיפים: "וָעוֹד" זֶה, שנזכר בדברי ר׳ יהושע, אֵין לוֹ שִׁיעוּר מסוים, אלא אפילו כלשהו.

רַבִּי יוֹסֵי בֶּן מְשׁוּלָּם אוֹמֵר: “וָעוֹד״ – קַב לְמֵאָה סְאָה, שְׁתוּת לַמְּדַמֵּעַ.

רַבִּי יוֹסֵי בֶּן מְשׁוּלָּם אוֹמֵר: "וָעוֹד" זה יש לו שיעור – קַב (שישית הסאה) לְכל מֵאָה סְאָה, שהוא שְׁתוּת לַמְּדַמֵּעַ, כלומר, לעולם צריך שיהיה בחולין שבתערובת פי תשעים ותשע ועוד שישית משיעור התרומה שנפלה לתוכם (המדמע). והלכה כר' אליעזר, שתרומה עולה באחד ומאה.

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: תְּאֵנִים שְׁחוֹרוֹת מַעֲלוֹת אֶת הַלְּבָנוֹת; לְבָנוֹת מַעֲלוֹת אֶת הַשְּׁחוֹרוֹת. עִגּוּלֵי דְבֵלָה, הַגְּדוֹלִים מַעֲלִים אֶת הַקְּטַנִּים, וְהַקְּטַנִּים מַעֲלִין אֶת הַגְּדוֹלִים. הָעִגּוּלִים מַעֲלִין אֶת הַמַּלְבְּנִים, וְהַמַּלְבְּנִים מַעֲלִין אֶת הָעִגּוּלִים.

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: תְּאֵנִים שְׁחוֹרוֹת מַעֲלוֹת, אֶת התאנים הַלְּבָנוֹת, מצטרפות עמהן כדי להתירן. כגון אם נפלה תאנה לבנה של תרומה לתוך מאה תאנים חולין, שחציין לבנות וחציין שחורות – הכול מותר, אף על פי שאין מאה תאנים לבנות של חולין להעלות בהן את התאנה של התרומה. וכן תאנים לְבָנוֹת מַעֲלוֹת אֶת הַשְּׁחוֹרוֹת. עִגּוּלֵי דְבֵלָה, גושים עגולים של תאנים דרוסות, ויש בהם גדלים שונים – הַגְּדוֹלִים מַעֲלִים אֶת הַקְּטַנִּים, שאם התערב עיגול דבלה קטן במאה עיגולים בגדלים שונים – גם העיגולים הקטנים מותרים. וְכן הַקְּטַנִּים מַעֲלִין אֶת הַגְּדוֹלִים. ועוד, הָעִגּוּלִים עיגולי הדבלה בצורת עיגול, מַעֲלִין אֶת הַמַּלְבְּנִים, גושי דבלים דרוסות בצורת מלבנים, וְהַמַּלְבְּנִים מַעֲלִין אֶת הָעִגּוּלִים. כל אלו דברי ר' יהושע.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹסֵר.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹסֵר בכל אלה, וכגון אם תאנה לבנה של תרומה נפלה לתוך תערובת תאנים שחורות ולבנות, ואין בהן מאה תאנים לבנות – כל הלבנות אסורות, כיוון שהשחורות אינן חלק מן התערובת.

וְרַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: בְּיָדוּעַ מַה נָּפְלָה – אֵין מַעֲלוֹת זוֹ אֶת זוֹ. וּכְשֶׁאֵינוֹ יָדוּעַ מַה נָּפְלָה – מַעֲלוֹת זוֹ אֶת זוֹ.

וְאילו רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: בְּיָדוּעַ מַה נָּפְלָה, כגון תאנה לבנה – אֵין השחורות והלבנות מַעֲלוֹת, מצטרפות כדי להתיר זוֹ אֶת זוֹ, כיוון שהשחורות אינן חלק מן הספק. אבל כְשֶׁאֵינוֹ יָדוּעַ מַה נָּפְלָה, אם שחורה או לבנה – מַעֲלוֹת זוֹ אֶת זוֹ, שהרי הספק נוגע לכולן בשווה. והלכה כדבריו.

כֵּיצַד? חֲמִשִּׁים תְּאֵנִים שְׁחוֹרוֹת וַחֲמִשִּׁים לְבָנוֹת; נָפְלָה שְׁחוֹרָה – שְׁחוֹרוֹת אֲסוּרוֹת וְהַלְּבָנוֹת מוּתָּרוֹת; נָפְלָה לְבָנָה – לְבָנוֹת אֲסוּרוֹת וּשְׁחוֹרוֹת מוּתָּרוֹת; בְּשֶׁאֵינוֹ יָדוּעַ מַה נָּפְלָה – מַעֲלוֹת זוֹ אֶת זוֹ.

כֵּיצַד? היו חֲמִשִּׁים תְּאֵנִים שְׁחוֹרוֹת וַחֲמִשִּׁים לְבָנוֹת של חולין, ונָפְלָה לתוכן תאנה שְׁחוֹרָה של תרומה – כל השְׁחוֹרוֹת אֲסוּרוֹת, שאין מאה שחורות של חולין כנגד שחורה של תרומה, אבל הלְבָנוֹת מוּתָּרוֹת, שוודאי אין בהן תרומה. וכן אם נָפְלָה לְבָנָה – לְבָנוֹת אֲסוּרוֹת וּשְׁחוֹרוֹת מוּתָּרוֹת. בְּשֶׁאֵינוֹ יָדוּעַ מַה נָּפְלָה, תאנה שחורה או לבנה – השחורות והלבנות מַעֲלוֹת, מצטרפות כדי להתיר זוֹ אֶת זוֹ, שהרי הספק נוגע לכולן בשווה.

בָּזוֹ, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מַחְמִיר, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מֵקֵל.

בָּזוֹ, בתאנים שונות זו מזו במראה, או בעיגולי דבלה שונים זה מזה בגודלם או בצורתם, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר היה מַחְמִיר, וסבור שאינן מעלות (מצטרפות לבטל) זו את זו, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מֵקֵל.

וּבָזוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מֵקֵל, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מַחְמִיר – בְּדוֹרֵס לִיטְרָא קְצִיעוֹת עַל פִּי הַכַּד וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיזוֹהִי,

וּבָזוֹ, בהלכה דומה, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מֵקֵל, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מַחְמִיר – בְּדוֹרֵס יחד לִיטְרָא קְצִיעוֹת (תאנים) של תרומה עַל פִּי הַכַּד, שיש בתוכו קציעות חולין; והיו שם הרבה כדים שיש על פיהם ליטרות קציעות (חולין), וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיזוֹהִי הליטרא של תרומה;

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: רוֹאִין אוֹתָן כְּאִילּוּ הֵם פְּרוּדוֹת, וְהַתַּחְתּוֹנוֹת מַעֲלוֹת אֶת הָעֶלְיוֹנוֹת.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: רוֹאִין אוֹתָן, את כל הקציעות שבכדים ועל פי הכדים, כְּאִילּוּ הֵם פְּרוּדוֹת זו מזו ומעורבות יחד, וְכל הַתַּחְתּוֹנוֹת, הקציעות שבתוך הכדים מַעֲלוֹת אֶת הָעֶלְיוֹנוֹת, מצטרפות עם הקציעות שעל פי הכדים, לבטל אותה ליטרא קציעות של תרומה, אם יש בהן יחד כדי מאה ליטרות.

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: לֹא תַּעֲלֶה עַד שֶׁיִּהְיוּ שָׁם מֵאָה כַּדִּים.

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: לֹא תַּעֲלֶה לא תתבטל אותה ליטרא, עַד שֶׁיִּהְיוּ שָׁם מֵאָה כַּדִּים של חולין, ובפיו של כל אחד מהם ליטרא קציעות. אבל התחתונות אינן מצטרפות. והלכה כר' יהושע.

סְאָה תְּרוּמָה שֶׁנָּפְלָה עַל פִּי מְגוּרָה וּקְפָאָהּ,

סְאָה תְּרוּמָה שֶׁנָּפְלָה עַל פִּי מְגוּרָה, מחסן של תבואה, והוא יודע היכן היא נמצאת, וּבמקום ליטול את הסאה לבד, קְפָאָהּ, הסיר את כל השכבה העליונה של המגורה, שבתוכה אותה סאת תרומה;

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אִם יֵשׁ בַּקָּפוּי מֵאָה סְאָה – תַּעֲלֶה בְּאֶחָד וּמֵאָה.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אִם יֵשׁ בַּקָּפוּי, במה שהסיר, מֵאָה סְאָה, מלבד אותה סאת תרומה – תַּעֲלֶה, תתבטל התרומה בְּאֶחָד וּמֵאָה.

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: לֹא תַּעֲלֶה.

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: לֹא תַּעֲלֶה, אין ביטול לתרומה, כיוון שנהג שלא כשורה, שהיה מוטל עליו להסיר אותה לבדה, ולא לתת לה להתבטל בחולין.

סְאָה תְּרוּמָה שֶׁנָּפְלָה עַל פִּי מְגוּרָה – יַקְפִּיאֶנָּה. וְאִם כֵּן, לָמָּה אָמְרוּ תְּרוּמָה עוֹלָה בְּאֶחָד וּמֵאָה? אִם אֵינוֹ יָדוּעַ אִם בְּלוּלוֹת הֵן, אוֹ לְאַיִן נָפְלָה.

ומניין שכך צריך היה לעשות? שכך שנו חכמים: סְאָה תְּרוּמָה שֶׁנָּפְלָה עַל פִּי מְגוּרָה – יַקְפִּיאֶנָּה, יסיר את התרומה עצמה, ואינו רשאי ליטול אותה יחד עם החולין, וכך לבטל אותה. וְאִם כֵּן, לָמָּה, לאיזה מקרה אָמְרוּ חכמים: תְּרוּמָה עוֹלָה בְּאֶחָד וּמֵאָה? דווקא אִם אֵינוֹ יָדוּעַ אִם בְּלוּלוֹת הֵן, כלומר, כשייתכן שהתרומה והחולין נבללו ביחד, או לא; אוֹ שאינו ידוע לְאַיִן, לאיזה מקום נָפְלָה התרומה, כדי שיוכל ליטול אותה משם. והלכה כר' יהושע.

שְׁתֵּי קוּפּוֹת וּשְׁתֵּי מְגוּרוֹת שֶׁנָּפְלָה סְאָה תְּרוּמָה לְתוֹךְ אַחַת מֵהֶם, וְאֵין יָדוּעַ לְאֵיזוֹ מֵהֶן נָפְלָה – מַעֲלוֹת זוֹ אֶת זוֹ.

שְׁתֵּי קוּפּוֹת (מעין סלים גדולים) או שְׁתֵּי מְגוּרוֹת (מכלים גדולים) שיש בהן תבואה של חולין, שֶׁנָּפְלָה סְאָה תְּרוּמָה לְתוֹךְ אַחַת מֵהֶם, וְאֵין יָדוּעַ לְאֵיזוֹ מֵהֶן נָפְלָה, ואין באף אחת מהן מאה סאים – מַעֲלוֹת זוֹ אֶת זוֹ, מצטרפות יחד לבטל את התרומה שנפלה לתוך אחת מהן, כיוון שספק התרומה נוגע לשתיהן בשווה.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אֲפִילּוּ הֵם בִּשְׁתֵּי עֲיָירוֹת, מַעֲלוֹת זוֹ אֶת זוֹ.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לא רק אם היו שתי הקופות או שתי המגורות סמוכות זו לזו, אלא אֲפִילּוּ הֵם בִּשְׁתֵּי עֲיָירוֹת שונות, כיוון שהן שייכות לאדם אחד, ואינו יודע באיזו מהן נפלה תרומה – מַעֲלוֹת זוֹ אֶת זוֹ, והכול מותר. ואין הלכה כר' שמעון.

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: מַעֲשֶׂה בָּא לִפְנֵי רַבִּי עֲקִיבָא בַּחֲמִשִּׁים אֲגוּדּוֹת שֶׁל יָרָק, שֶׁנָּפְלָה אַחַת מֵהֶם לְתוֹכָן, חֶצְיָהּ תְּרוּמָה.

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: מַעֲשֶׂה בָּא לִפְנֵי רַבִּי עֲקִיבָא בַּערמה של חֲמִשִּׁים אֲגוּדּוֹת (חבילות קשורות) שֶׁל יָרָק, שֶׁנָּפְלָה אַחַת מֵהֶם (אגודת ירק כמותן) לְתוֹכָן, שהיה חֶצְיָהּ ירק תְּרוּמָה וחציה ירק חולין, ושאלו אותו כיצד יש לנהוג בתערובת זו.

וְאָמַרְתִּי לְפָנָיו: תַּעֲלֶה. לֹא שֶׁהַתְּרוּמָה תַּעֲלֶה בַּחֲמִשִּׁים וְאֶחָד, אֶלָּא שֶׁהָיוּ שָׁם מֵאָה וּשְׁנֵי חֲצָיִים.

וְאָמַרְתִּי לְפָנָיו: דינה של האגודה שתַּעֲלֶה, כלומר, האגודות כולן מותרות באכילה. אבל לֹא מפני שֶׁהַתְּרוּמָה תַּעֲלֶה בַּחֲמִשִּׁים וְאֶחָד, שהרי תרומה עולה דווקא בתערובת של מאה ואחד. אֶלָּא מפני שֶׁהָיוּ שָׁם מֵאָה וּשְׁנֵי חֲצָיִים של אגודות. שכיוון שיש שם רק חצי אגודה של תרומה, רואים לעניין זה את חמישים ואחת האגודות שבתערובת, כמאה ואחד חצאים של חולין, ועוד חצי אחד של תרומה.