חזור
תרומות
פרק באֵין תּוֹרְמִין מִטָּהוֹר עַל הַטָּמֵא; וְאִם תָּרְמוּ – תְּרוּמָתָן תְּרוּמָה.
אֵין תּוֹרְמִין מִפרי טָּהוֹר עַל הַטָּמֵא, וְאולם, בדיעבד, אִם תָּרְמוּ – תְּרוּמָתָן תְּרוּמָה.
בֶּאֱמֶת אָמְרוּ: הָעִגּוּל שֶׁל דְּבֵילָה שֶׁנִּטְמָא מִקְצָתוֹ – תּוֹרֵם מִן הַטָּהוֹר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ עַל הַטָּמֵא שֶׁיֵּשׁ בּוֹ. וְכֵן אֲגוּדָּה שֶׁל יָרָק, וְכֵן עֲרֵימָה.
ומוסיפים: אף שאסור לתרום מטהור על הטמא, בֶּאֱמֶת אָמְרוּ, הלכה עתיקה יש בעניין זה: הָעִגּוּל שֶׁל דְּבֵילָה, עיגול של תאנים דרוסות יחד, שֶׁנִּטְמָא מִקְצָתוֹ, מקצת התאנים שבו – תּוֹרֵם מִן הַטָּהוֹר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ עַל הַטָּמֵא שֶׁיֵּשׁ בּוֹ, מפני שהוא גוף אחד. וְכֵן אֲגוּדָּה (חבילה קשורה) שֶׁל יָרָק, שנטמאה מקצתה, וְכֵן עֲרֵימָה של פירות, שנטמא מקצתה – תורמים מן הטהור שבה על הטמא שבה.
הָיוּ שְׁנֵי עִגּוּלִים, שְׁתֵּי אֲגוּדּוֹת, שְׁתֵּי עֲרֵמוֹת, אַחַת טְמֵאָה וְאַחַת טְהוֹרָה – לֹא יִתְרוֹם מִזֶּה עַל זֶה.
אבל אם הָיוּ לו שְׁנֵי עִגּוּלִים נפרדים של דבלה, או שְׁתֵּי אֲגוּדּוֹת נבדלות של ירק, או שְׁתֵּי עֲרֵמוֹת נבדלות של פירות, אַחַת טְמֵאָה וְאַחַת טְהוֹרָה – לֹא יִתְרוֹם מִזֶּה עַל זֶה.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: תּוֹרְמִין מִן הַטָּהוֹר עַל הַטָּמֵא.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: תּוֹרְמִין אפילו לכתחילה מִן הַטָּהוֹר עַל הַטָּמֵא. ואין הלכה כר' אליעזר.
אֵין תּוֹרְמִין מִן הַטָּמֵא עַל הַטָּהוֹר. וְאִם תָּרַם שׁוֹגֵג – תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה; וּמֵזִיד – לֹא עָשָׂה כְּלוּם.
אֵין תּוֹרְמִין מִן הַטָּמֵא עַל הַטָּהוֹר, מפני שהכהן אינו יכול לאכול את התרומה הטמאה; וְאִם עבר ותָּרַם; הרי אם עשה זאת בשׁוֹגֵג, כגון ששכח שהפירות טמאים – תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה. ואם עשה זאת במֵזִיד, שידע שהדבר אסור – לֹא עָשָׂה כְּלוּם, שפירותיו אינם מתוקנים.
וְכֵן בֶּן לֵוִי שֶׁהָיָה לוֹ מַעֲשֵׂר טֶבֶל, הָיָה מַפְרִישׁ עָלָיו וְהוֹלֵךְ; שׁוֹגֵג – מַה שֶּׁעָשָׂה עָשׂוּי, מֵזִיד – לֹא עָשָׂה כְּלוּם.
וְכֵן בֶּן לֵוִי שֶׁהָיָה לוֹ מַעֲשֵׂר טֶבֶל, שקיבל מעשר ראשון, ועדיין לא הופרשה ממנו תרומת מעשר לכהן; הָיָה מַפְרִישׁ עָלָיו וְהוֹלֵךְ, שבכל פעם שקיבל מעשר ראשון, היה אומר: תרומת מעשר שלו היא מאותם פירות שמונחים בביתי; ואותם פירות מעשר שבביתו היו טמאים; אם הפריש בשׁוֹגֵג, שלא ידע שהדבר אסור – מַה שֶּׁעָשָׂה עָשׂוּי, אבל אם עשה זאת במֵזִיד – לֹא עָשָׂה כְּלוּם.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם הָיָה יוֹדֵעַ בּוֹ בַּתְּחִלָּה, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא שׁוֹגֵג – לֹא עָשָׂה כְּלוּם.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם הָיָה יוֹדֵעַ בּוֹ בַּתְּחִלָּה, באותו מעשר הראשון טבל שהוא טמא, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא שׁוֹגֵג בשעה שהפריש – לֹא עָשָׂה כְּלוּם. והלכה כר' יהודה.
הַמַּטְבִּיל כֵּלִים בַּשַּׁבָּת, שׁוֹגֵג – יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם, מֵזִיד – לֹא יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם.
הַמַּטְבִּיל כֵּלִים טמאים בַּשַּׁבָּת כדי לטהרם, והדבר אסור, אם עשה זאת שׁוֹגֵג – יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם בשבת, אם עשה מֵזִיד – לֹא יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם באותה שבת.
הַמְעַשֵּׂר וְהַמְבַשֵּׁל בַּשַּׁבָּת, שׁוֹגֵג – יֹאכַל, מֵזִיד – לֹא יֹאכַל.
הַמְעַשֵּׂר, המפריש תרומות ומעשרות בשבת, והדבר אסור, וְכן הַמְבַשֵּׁל בַּשַּׁבָּת, אם עשה זאת בשׁוֹגֵג – יֹאכַל בשבת מן הפירות שעישר, או מן התבשיל שבישל. ואם היה מֵזִיד – לֹא יֹאכַל עד מוצאי שבת.
הַנּוֹטֵעַ בַּשַּׁבָּת, שׁוֹגֵג – יְקַיֵּים, מֵזִיד – יַעֲקוֹר.
הַנּוֹטֵעַ עץ בַּשַּׁבָּת, בשׁוֹגֵג – יְקַיֵּים, ישאיר אותו, ואם נטע אותו במֵזִיד – יַעֲקוֹר.
וּבַשְּׁבִיעִית, בֵּין שׁוֹגֵג, בֵּין מֵזִיד – יַעֲקוֹר.
וּלעומת זאת, אם נטע עץ בַשְּׁבִיעִית, בֵּין שהיה שׁוֹגֵג בֵּין שהיה מֵזִיד – יַעֲקוֹר אותו.
אֵין תּוֹרְמִין מִמִּין עַל שֶׁאֵינוֹ מִינוֹ, וְאִם תָּרַם – אֵין תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה.
אֵין תּוֹרְמִין מִמִּין עַל שֶׁאֵינוֹ מִינוֹ, וְאִם תָּרַם – אֵין תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה.
כָּל מִין חִטִּים אֶחָד, כָּל מִין תְּאֵנִים וּגְרוֹגְרוֹת וּדְבֵלָה – אֶחָד, וְתוֹרֵם מִזֶּה עַל זֶה.
מה נחשב מין אחד לעניין זה? כָּל מִין חִטִּים הוא אֶחָד, אף על פי שהם מזנים שונים. כָּל מִין תְּאֵנִים, מזנים שונים, וכן גְרוֹגְרוֹת (תאנים מיובשות) וּדְבֵלָה (תאנים דרוסות יחד) – נחשב למין אֶחָד, וְתוֹרֵם מִזֶּה עַל זֶה.
כָּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ כֹּהֵן – תּוֹרֵם מִן הַיָּפֶה. וְכָל מָקוֹם שֶׁאֵין כֹּהֵן – תּוֹרֵם מִן הַמִּתְקַיֵּים.
כָּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ בו כֹּהֵן שאפשר לתת לו את התרומה – תּוֹרֵם מִן הַיָּפֶה, מן המשובח והחשוב יותר לאכילה, כגון מן התאנים הטריות על הגרוגרות. אבל כָל מָקוֹם שֶׁאֵין כֹּהֵן, וצריך להמתין עד שיבוא כהן – תּוֹרֵם מִן הַמִּתְקַיֵּים לזמן ממושך, כגון מן הגרוגרות, כדי שיגיע לידי כהן.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לְעוֹלָם הוּא תּוֹרֵם מִן הַיָּפֶה.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לְעוֹלָם הוּא תּוֹרֵם מִן הַיָּפֶה, אפילו כשאין שם כהן. ואין הלכה כר' יהודה.
תּוֹרְמִין בָּצָל קָטָן שָׁלֵם, וְלֹא חֲצִי בָּצָל גָּדוֹל.
תּוֹרְמִין בָּצָל קָטָן שָׁלֵם, וְלֹא חֲצִי בָּצָל גָּדוֹל.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לֹא כִּי, אֶלָּא חֲצִי בָּצָל גָּדוֹל.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לֹא כִּי, לא כך. אֶלָּא תורם חֲצִי בָּצָל גָּדוֹל, מפני שבצל גדול הוא חשוב יותר.
וְכֵן הָיָה רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: תּוֹרְמִין בְּצָלִים מִבְּנֵי הַמְּדִינָה עַל הַכּוּפְרִים, אֲבָל לֹא מִן הַכּוּפְרִים עַל בְּנֵי הַמְּדִינָה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַאֲכַל פּוֹלִיטִיקִין.
וְכֵן הָיָה רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: תּוֹרְמִין בְּצָלִים מִשל בְּנֵי הַמְּדִינָה, שמגדלים בסביבות העיר הגדולה, עַל הבצלים הַכּוּפְרִים, שמגדלים בכפרים, אֲבָל לֹא מִן הַכּוּפְרִים עַל בְּנֵי הַמְּדִינָה, למרות שהם עמידים יותר, מִפְּנֵי שֶׁהבצלים של בני המדינה הוּא מַאֲכַל פּוֹלִיטִיקִין, בני העיר ("פוליס"), ובשל כך הוא חשוב יותר. ואין הלכה כר' יהודה.
וְתוֹרְמִין זֵיתֵי שֶׁמֶן עַל זֵיתֵי כֶבֶשׁ, וְלֹא זֵיתֵי כֶבֶשׁ עַל זֵיתֵי שֶׁמֶן; וְיַיִן שֶׁאֵינוֹ מְבוּשָּׁל עַל הַמְבוּשָּׁל, וְלֹא מִן הַמְבוּשָּׁל עַל שֶׁאֵינוֹ מְבוּשָּׁל.
וְתוֹרְמִין זֵיתֵי שֶׁמֶן, שמיועדים להפיק מהם שמן, והם משובחים, עַל זֵיתֵי כֶבֶשׁ, ששמנם מועט, וכובשים אותם במי מלח או בחומץ, לצורך אכילה; וְלֹא תורמים זֵיתֵי כֶבֶשׁ עַל זֵיתֵי שֶׁמֶן. וְכן תורמים מיַיִן שֶׁאֵינוֹ מְבוּשָּׁל עַל היין הַמְבוּשָּׁל, שהוא חשוב פחות, וְלֹא מִן היין הַמְבוּשָּׁל עַל שֶׁאֵינוֹ מְבוּשָּׁל.
זֶה הַכְּלָל:
זֶה הַכְּלָל בעניין תרומה ממין אחד של פירות על מין אחר:
כָּל שֶׁהוּא כִּלְאַיִם בַּחֲבֵרוֹ – לא יִתְרוֹם מִזֶּה עַל זֶה, אֲפִילּוּ מִן הַיָּפֶה עַל הָרָע.
כָּל שֶׁהוּא כִּלְאַיִם בַּחֲבֵרוֹ, שהם נחשבים לשני מינים, שאסור לזרוע אותם יחד, או להרכיב אותם (ראו כלאים פרק א) – לא יִתְרוֹם מִזֶּה עַל זֶה, אֲפִילּוּ מִן הַיָּפֶה יותר עַל הָרָע.
וְכָל שֶׁאֵינוֹ כִּלְאַיִם בַּחֲבֵרוֹ – תּוֹרֵם מִן הַיָּפֶה עַל הָרַע, אֲבָל לֹא מִן הָרַע עַל הַיָּפֶה.
וְכָל שֶׁאֵינוֹ כִּלְאַיִם בַּחֲבֵרוֹ, אלא הם בני אותו מין – תּוֹרֵם מִן הַיָּפֶה עַל הָרַע, אֲבָל לֹא מִן הָרַע עַל הַיָּפֶה.
וְאִם תָּרַם מִן הָרַע עַל הַיָּפֶה – תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה, חוּץ מִן הַזּוּנִין עַל הַחִטִּים, שֶׁאֵינָן אוֹכֶל.
וְאִם תָּרַם מִן הָרַע עַל הַיָּפֶה – בדיעבד תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה, חוּץ מִן הַזּוּנִין, מין גרוע של חיטה, שאם תרם מהם עַל הַחִטִּים אין זו תרומה, למרות שאינם כלאיים בחיטים (ראו כלאים פ״א מ״א) לפי שֶׁאֵינָן אוֹכֶל, שאינם ראויים לאכילה.
וְהַקִּישּׁוּת וְהַמְּלָפְפוֹן, מִין אֶחָד. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: שְׁנֵי מִינִין.
וְהַקִּישּׁוּת וְהַמְּלָפְפוֹן נחשבים למִין אֶחָד, ותורמים מזה על זה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: שְׁנֵי מִינִין הם, לעניין כלאיים ולעניין תרומה. ואין הלכה כר' יהודה.