חֲמִשָּׁה לֹא יִתְרוֹמוּ, וְאִם תָּרְמוּ – אֵין תְּרוּמָתָן תְּרוּמָה:

חֲמִשָּׁה בני אדם לֹא יִתְרוֹמוּ, לא יפרישו תרומה, וְגם אִם תָּרְמוּ – אֵין תְּרוּמָתָן תְּרוּמָה, שמה שתרמו לא נעשה תרומה, והפירות אינם מתוקנים:

הַחֵרֵשׁ, וְהַשּׁוֹטֶה, וְהַקָּטָן, וְהַתּוֹרֵם אֶת שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ.

הַחֵרֵשׁ, שאינו שומע ואינו מדבר, וְהַשּׁוֹטֶה, וְהַקָּטָן (ילד) שלא הגיע לגיל מצוות. וְכן הַתּוֹרֵם אֶת שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ, שהפריש תרומה מפירות חברו שלא ברשותו.

נָכְרִי שֶׁתָּרַם אֶת שֶׁל יִשְׂרָאֵל, אֲפִילּוּ בִּרְשׁוּת – אֵין תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה.

וכן נָכְרִי שֶׁתָּרַם אֶת שֶׁל יִשְׂרָאֵל, אֲפִילּוּ בִּרְשׁוּת – אֵין תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה, לפי שלא נצטווה עליה.

חֵרֵשׁ הַמְדַבֵּר וְאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ – לֹא יִתְרוֹם, וְאִם תָּרַם – תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה.

חֵרֵשׁ הַמְדַבֵּר וְאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ – לֹא יִתְרוֹם לכתחילה, וְאִם תָּרַם – תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה.

חֵרֵשׁ שֶׁדִּבְּרוּ בּוֹ חֲכָמִים בְּכָל מָקוֹם – שֶׁאֵינוֹ לֹא שׁוֹמֵע וְלֹא מְדַבֵּר.

ומוסיפים: ואין זה חולק על מה ששנינו במשנה הקודמת, שחרש שתרם אין תרומתו תרומה, שכן סתם חֵרֵשׁ שֶׁדִּבְּרוּ בּוֹ חֲכָמִים בְּכָל מָקוֹם, וגם במשנה הקודמת, כוונתו שֶׁאֵינוֹ לֹא שׁוֹמֵע וְלֹא מְדַבֵּר.

קָטָן שֶׁלֹּא הֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה.

קָטָן שֶׁלֹּא הֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת ערווה – רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אִם עַד שֶׁלֹּא בָּא לְעוֹנַת נְדָרִים – אֵין תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה, וּמִשֶּׁבָּא לְעוֹנַת נְדָרִים – תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אִם עַד שֶׁלֹּא בָּא (הגיע) לְעוֹנַת נְדָרִים, לגיל שאם נדר בו – הנדר חל, שהוא גיל אחת עשרה בבנים, וגיל שתים עשרה בבנות, שנה לפני גיל המצוות – אֵין תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה. וּמִשֶּׁבָּא לְעוֹנַת נְדָרִים – תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה, למרות שלא הביא שתי שערות.

אֵין תּוֹרְמִין זֵיתִים עַל הַשֶּׁמֶן, וְלֹא עֲנָבִים עַל הַיַּיִן.

אֵין תּוֹרְמִין זֵיתִים עַל הַשֶּׁמֶן, שאם יש לו זיתים ושמן, ושניהם חייבים בתרומה – אינו רשאי לתת תרומה מן הזיתים על השמן, למרות שהשמן מופק מזיתים, וְכן לֹא יתרום עֲנָבִים עַל הַיַּיִן, משום שהוא צריך לתת לכהן מוצר מוגמר, כפי שנטל לעצמו.

וְאִם תָּרְמוּ, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: תְּרוּמַת עַצְמָן בָּהֶם.

וְאִם עברו ותָּרְמוּ זיתים על שמן, או ענבים על היין, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: תְּרוּמַת עַצְמָן יש בָּהֶם, כלומר, התרומה הזו יפה כוחה כדי לתקן את הזיתים או את הענבים שהופרשה מהם התרומה, ולא את השמן והיין.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: אֵין תְּרוּמָתָן תְּרוּמָה.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: אֵין תְּרוּמָתָן תְּרוּמָה כלל, שגם מה שהפריש עבור הזיתים או הענבים אינו תרומה.

אֵין תּוֹרְמִין מִן הַלֶּקֶט, וּמִן הַשִּׁכְחָה, וּמִן הַפֵּאָה, וּמִן הַהֶפְקֵר;

אֵין תּוֹרְמִין (מפרישים תרומה) מִן הַלֶּקֶט, השיבולים הבודדות הנופלות בשעת הקציר; וּמִן הַשִּׁכְחָה, מן העומרים שאדם שכח בשדה; וּמִן הַפֵּאָה שצריך לשייר בשדהו; שכל אלה מתנות שהתורה ציוותה לתת לעניים (ויקרא כב,כג. דברים כד,יט), והן פטורות מן התרומה. וכן אינו תורם מִן הַהֶפְקֵר, מפירות שהופקרו, שהם פטורים מן התרומה.

וְלֹא מִמַּעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁנִּטְּלָה תְּרוּמָתוֹ, וְלֹא מִמַּעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁנִּפְדּוּ;

וְלֹא ירים תרומה גדולה מִמַּעֲשֵׂר רִאשׁוֹן הניתן ללוי, שֶׁנִּטְּלָה ממנו תְּרוּמָתוֹ (תרומת המעשר), אם לא הופרשה מתחילה תרומה גדולה מן התבואה. וְלֹא יתרום מִמַּעֲשֵׂר שֵׁנִי וְלא מהֶקְדֵּשׁ שֶׁנִּפְדּוּ.

וְלֹא מִן הַחַיָּיב עַל הַפָּטוּר, וְלֹא מִן הַפָּטוּר עַל הַחַיָּיב;

ובכלל, לֹא יתרום מִן הַחַיָּיב בתרומה עַל הַפָּטוּר מן התרומה, וְלֹא יתרום מִן הַפָּטוּר מתרומה עַל הַחַיָּיב בתרומה.

וְלֹא מִן הַתָּלוּשׁ עַל הַמְחוּבָּר, וְלֹא מִן הַמְחוּבָּר עַל הַתָּלוּשׁ;

וְלֹא יתרום מִן הַתָּלוּשׁ מן הקרקע, שכבר נקצר, עַל הַמְחוּבָּר לקרקע, שעדיין לא נקצר, ועדיין לא חייב בתרומה; וְלֹא מִן הַמְחוּבָּר עַל הַתָּלוּשׁ.

וְלֹא מִן הַחָדָשׁ עַל הַיָּשָׁן, וְלֹא מִן הַיָּשָׁן עַל הֶחָדָשׁ;

וְלֹא יתרום מִן הַחָדָשׁ עַל הַיָּשָׁן, מפירות שנה זו, על פירות השנה שעברה, וְלֹא מִן הַיָּשָׁן עַל הֶחָדָשׁ.

וְלֹא מִפֵּירוֹת הָאָרֶץ עַל פֵּירוֹת חוּצָה לָאָרֶץ, וְלֹא מִפֵּירוֹת חוּצָה לָאָרֶץ עַל פֵּירוֹת הָאָרֶץ.

וְלֹא יתרום מִפֵּירוֹת הָאָרֶץ עַל פֵּירוֹת חוּצָה לָאָרֶץ, שהם פטורים מן התרומה, וְלֹא מִפֵּירוֹת חוּצָה לָאָרֶץ עַל פֵּירוֹת הָאָרֶץ.

וְאִם תָּרְמוּ – אֵין תְּרוּמָתָן תְּרוּמָה.

ובכל אלה ששנינו במשנה, אִם תָּרְמוּ –אֵין תְּרוּמָתָן תְּרוּמָה.

חֲמִשָּׁה לֹא יִתְרוֹמוּ, וְאִם תָּרְמוּ – תְּרוּמָתָן תְּרוּמָה:

חֲמִשָּׁה אנשים לֹא יִתְרוֹמוּ, וְאִם תָּרְמוּ – בדיעבד תְּרוּמָתָן תְּרוּמָה, והם:

הָאִלֵּם, וְהַשִׁכּוֹר, וְהֶעָרוֹם, וְהַסּוּמָא, וּבַעַל קֶרִי –

הָאִלֵּם, שאינו יכול לדבר, ולפיכך אינו יכול לברך על הפרשת התרומה; וְהַשִׁכּוֹר, שמא לא יתרום כדין מחמת שכרותו; וְהֶעָרוֹם, מפני שאינו יכול לברך; וְהַסּוּמָא (=העיוור), שכיוון שאינו רואה – שמא יתרום פירות שאינם מובחרים, או פחות מן הראוי; וּבַעַל קֶרִי, מי שיצאה מגופו שכבת זרע, וחכמים אסרוהו בדברי תורה ובתפילה עד שיטבול –

לֹא יִתְרוֹמוּ, וְאִם תָּרְמוּ – תְּרוּמָתָן תְּרוּמָה.

כל אלה לֹא יִתְרוֹמוּ לכתחילה, וְאולם אִם תָּרְמוּ – תְּרוּמָתָן תְּרוּמָה.

אֵין תּוֹרְמִין, לֹא בַּמִּדָּה, וְלֹא בַּמִּשְׁקָל, וְלֹא בַּמִּנְיָן;

אֵין תּוֹרְמִין לֹא בַּמִּדָּה, וְלֹא בַּמִּשְׁקָל, וְלֹא בַּמִּנְיָן, שלא ימדוד בכלי את כמות התרומה שהוא מפריש, ולא ישקול את הפירות, ולא ימנה אותם, אלא ייתן לפי אומדן.

אֲבָל תּוֹרֵם הוּא אֶת הַמָּדוּד וְאֶת הַשָּׁקוּל וְאֶת הַמָּנוּי.

אֲבָל תּוֹרֵם הוּא אֶת הַמָּדוּד וְאֶת הַשָּׁקוּל וְאֶת הַמָּנוּי. כלומר, רשאי למדוד מתחילה את הפירות שהוא עומד להפריש מהם את התרומה, וייטול מהם תרומה באומדן.

אֵין תּוֹרְמִין בַּסַּל וּבַקּוּפָּה שֶׁהֵם שֶׁל מִדָּה,

אֵין תּוֹרְמִין בַּסַּל וּבַקּוּפָּה (מעין סל גדול) שֶׁהֵם שֶׁל מִדָּה, שמשתמשים בהם למדידה, למרות שאינו מתכוון לכך, כיוון שהדבר נראה כמדידה,

אֲבָל תּוֹרֵם הוּא בָּהֶן חֶצְיָין וּשְׁלִישָׁן.

אֲבָל תּוֹרֵם הוּא בָּהֶן חֶצְיָין וּשְׁלִישָׁן, ממלא חצי או שליש מהם בתרומה. שכיוון שנוהגים למדוד בהם רק כשהם מלאים, כך וכך סלים או קופות, אין זה נראה כמדידה.

לֹא יִתְרוֹם בַּסְּאָה חֶצְיָהּ, שֶׁחֶצְיָהּ מִדָּה.

לעומת זאת, לֹא יִתְרוֹם בַּסְּאָה (כלי מדידה) את חֶצְיָהּ, לפי שֶׁחֶצְיָהּ של סאה גם הוא מִדָּה, שאנשים מודדים חצי סאה.

אֵין תּוֹרְמִין שֶׁמֶן עַל זֵיתִים הַנִּכְתָּשִׁין, וְלֹא יַיִן עַל עֲנָבִים הַנִּדְרָכִים;

אֵין תּוֹרְמִין, אין מפרישים תרומה מן השֶׁמֶן עַל זֵיתִים הַנִּכְתָּשִׁין כדי להוציא מהם שמן, וְלֹא תורמים יַיִן עַל עֲנָבִים הַנִּדְרָכִים בגת, מפני שעדיין לא נגמרה מלאכתם, ואין תורמים מדבר שנגמרה מלאכתו על דבר שלא נגמרה מלאכתו (להלן משנה י),

וְאִם תָּרַם – תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה, וְיַחֲזוֹר וְיִתְרוֹם.

ומכל מקום, אִם עבר ותָּרַם – תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה, כפי ששנינו שם. אלא שאמרו חכמים שכאשר יגמור את כתישת הזיתים או את דריכת הענבים יַחֲזוֹר וְיִתְרוֹם מהשמן או מן היין שיצא מהם.

הָרִאשׁוֹנָה מְדַמַּעַת בִּפְנֵי עַצְמָהּ, וְחַיָּיבִין עָלֶיהָ חוֹמֶשׁ, אֲבָל לֹא שְׁנִיָּה.

ויש הבדל בין שתי התרומות: התרומה הָרִאשׁוֹנָה, שהיא תרומה מן התורה, מְדַמַּעַת בִּפְנֵי עַצְמָהּ, שאם נפלה לתוך חולין, ואין בחולין פי מאה מן התרומה, הריהי אוסרת את התערובת כולה באכילה למי שאינו כהן. וְכן חַיָּיבִין עָלֶיהָ, על התרומה הראשונה, חוֹמֶשׁ, שאם אכל ממנה זר (שאינו כהן) בשוגג, עליו לשלם לכהן את דמיה בתוספת חמישית, כפי שציוותה התורה (ויקרא כב,יד). אֲבָל לֹא התרומה השְׁנִיָּה, שכיוון שעיקרה מדברי חכמים אינה מדמעת, ואין לה דין חומש.

וְתוֹרְמִין שֶׁמֶן עַל זֵיתִים הַנִּכְבָּשִׁין, וְיַיִן עַל עֲנָבִים לַעֲשׂוֹתָם צִמּוּקִים.

וְאולם תוֹרְמִין שֶׁמֶן עַל זֵיתִים הַנִּכְבָּשִׁין במי מלח או בחומץ לשם אכילה, וְכן תורמים יַיִן עַל עֲנָבִים ששוטחים אותם בשמש כדי לַעֲשׂוֹתָם צִמּוּקִים ולאכלם. מפני שלגבי השמן או היין, רק זיתים המיועדים לשמן, וענבים המיועדים ליין, נחשבים כדבר שלא נגמרה מלאכתו.

הֲרֵי שֶׁתָּרַם שֶׁמֶן עַל זֵיתִים לַאֲכִילָה, וְזֵיתִים עַל זֵיתִים לַאֲכִילָה, וְיַיִן עַל עֲנָבִים לַאֲכִילָה, וַעֲנָבִים עַל עֲנָבִים לַאֲכִילָה, וְנִמְלַךְ לְדוֹרְכָן – אֵינוֹ צָרִיךְ לִתְרוֹם.

הֲרֵי שֶׁתָּרַם מתחילה שֶׁמֶן עַל זֵיתִים המיועדים לַאֲכִילָה, כגון זיתים הנכבשים, ששנינו שהדבר מותר; וכן אם תרם מתחילה מזֵיתִים סתם, המיועדים לשמן, עַל זֵיתִים העומדים לַאֲכִילָה; או אם תרם יַיִן עַל עֲנָבִים העומדים לַאֲכִילָה; או תרם מעֲנָבִים סתם, המיועדים ליין, עַל עֲנָבִים המיועדים לַאֲכִילָה; וְאחר כך נִמְלַךְ לְדוֹרְכָן את הענבים (או לכתוש את הזיתים) שייעד מתחילה לאכילה – אֵינוֹ צָרִיךְ לחזור ולִתְרוֹם מן היין או השמן שיוציא מהם, כפי ששנינו במשנה הקודמת, ביחס למי שתרם מן היין על ענבים המיועדים לדריכה, שהרי מתחילה תרם כראוי.

אֵין תּוֹרְמִין מִדָּבָר שֶׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ עַל דָּבָר שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ, וְלֹא מִדָּבָר שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ עַל דָּבָר שֶׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ, וְלֹא מִדָּבָר שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ עַל דָּבָר שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ; וְאִם תָּרְמוּ – תְּרוּמָתָן תְּרוּמָה.

אֵין תּוֹרְמִין מִדָּבָר שֶׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ עַל דָּבָר שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ, כגון מיין על ענבים שנדרכים בגת, או מערמת גרעיני חיטים על שיבולים, וְכן לֹא תורמים מִדָּבָר שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ עַל דָּבָר שֶׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ; וְאף לֹא תורמים מִדָּבָר שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ עַל דָּבָר שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ, ומכל מקום אִם תָּרְמוּ לפני גמר מלאכה – בדיעבד תְּרוּמָתָן תְּרוּמָה.