הַפֵּיגָם, וְהַיַּרְבּוּזִין הַשּׁוֹטִים, וְהַחֲלַגְלוֹגִית, כּוּסְבָּר שֶׁבֶּהָרִים, וְהַכַּרְפַּס שֶׁבַּנְּהָרוֹת, וְהַגַּרְגֵּר שֶׁל אֲפַר — פְּטוּרִין מִן הַמַּעַשְׂרוֹת, וְנִלְקָחִין מִכָּל אָדָם בַּשְּׁבִיעִית, שֶׁאֵין כַּיּוֹצֵא בָהֶם נִשְׁמָר.

הַפֵּיגָם, וְהַיַּרְבּוּזִין (מיני אספרגוס) הַשּׁוֹטִים, הגדלים בר, וְהַחֲלַגְלוֹגִית, כּוּסְבָּר שֶׁצומח בֶּהָרִים, וְהַכַּרְפַּס שֶׁצומח בַּנְּהָרוֹת ולא בגינה, וְהַגַּרְגֵּר שֶׁל אֲפַר, שגדל באחו ולא בגינה — כל אלה פְּטוּרִין מִן הַמַּעַשְׂרוֹת, בשנים רגילות, כדין גידולי הפקר, וְנִלְקָחִין מִכָּל אָדָם בַּשְּׁבִיעִית, וגם ממי שחשוד שאינו מקפיד על דיני שביעית, מפני שֶׁאֵין כַּיּוֹצֵא בָהֶם נִשְׁמָר, שאין חשש שהוא מוכר לו ירק שזרע או שמר עליו בגינת הירק שלו בשביעית, שאסור לקנות מאדם כזה.

רַבִּי יְ הוּדָה אוֹמֵר: סְפִיחֵי חַרְדָּל מוּתָּרִין, שֶׁלֹּא נֶחְשְׁדוּ עֲלֵיהֶן עוֹבְרֵי עֲבֵירָה.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: סְפִיחֵי חַרְדָּל, שצמחו מאליהם בשדה או בגינה — מוּתָּרִין, שרשאי אדם לקנות חרדל מכל אדם, שֶׁלֹּא נֶחְשְׁדוּ עֲלֵיהֶן עוֹבְרֵי עֲבֵירָה, לזרוע אותם או לשמרם, ומן הסתם של הפקר הם.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: כָּל הַסְּפִיחִים מוּתָּרִין, חוּץ מִסְּפִיחֵי כְרוּב, שֶׁאֵין כַּיּוֹצֵא בָהֶם בְּיַרְקוֹת שָׂדֶה.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: כָּל הַסְּפִיחִים מוּתָּרִין, שאנו מניחים שצמחו מאליהם בשדה, ולא זרע או שמר אותם אדם בגינתו, חוּץ מִסְּפִיחֵי כְרוּב, מפני שֶׁאֵין כַּיּוֹצֵא בָהֶם בְּיַרְקוֹת שָׂדֶה, שאין הכרוב גדל בר.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: כָּל הַסְּפִיחִין אֲסוּרִין.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: כָּל הַסְּפִיחִין אֲסוּרִין, שגזרו על כולם, ולא חילקו בין מין למין.

שָׁלשׁ אֲרָצוֹת לַבִּיעוּר: יְהוּדָה, וְעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, וְהַגָּלִיל; וְשָׁלשׁ שָׁלשׁ אֲרָצוֹת לְכָל אַחַת וְאַחַת.

שָׁלשׁ אֲרָצוֹת, כלומר, שלושה חלקים בארץ ישראל יש לדין בִּיעוּר, כפי שיבואר במשנה הבאה: יְהוּדָה, וְעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, וְהַגָּלִיל. וְשָׁלשׁ שָׁלשׁ אֲרָצוֹת חלוקות יש לְכָל אַחַת וְאַחַת משלוש הארצות הללו.

גָּלִיל הָעֶלְיוֹן, וְגָלִיל הַתַּחְתּוֹן, וְהָעֵמֶק. מִכְּפַר חֲנַנְיָה וּלְמַעְלָן, כָּל שֶׁאֵינוֹ מְגַדֵּל שִׁקְמִין — גָּלִיל הָעֶלְיוֹן; וּמִכְּפַר חֲנַנְיָה וּלְמַטָּן, כָּל שֶׁהוּא מְגַדֵּל שִׁקְמִין — גָּלִיל הַתַּחְתּוֹן; וּתְחוּם טְבֶרְיָא — הָעֵמֶק.

בארץ הגליל יש שלוש ארצות: גָּלִיל הָעֶלְיוֹן, וְגָלִיל הַתַּחְתּוֹן, וְהָעֵמֶק. מִכְּפַר חֲנַנְיָה וּלְמַעְלָן צפונה, כָּל שֶׁאֵינוֹ מְגַדֵּל עצי שִׁקְמִין — הרי הוא גָּלִיל הָעֶלְיוֹן. וּמִכְּפַר חֲנַנְיָה וּלְמַטָּן, כָּל שֶׁהוּא מְגַדֵּל שִׁקְמִין — גָּלִיל הַתַּחְתּוֹן. וּתְחוּם טְבֶרְיָא חוף הכנרת — הוא הָעֵמֶק של ארץ הגליל.

וּבִיהוּדָה — הָהָר, שְׁפֵלָה, וְהָעֵמֶק.

וּבִיהוּדָה יש שלושה חלקים: הָהָר, השְׁפֵלָה, אזור הגבעות המשתפל מהרי יהודה מערבה, וְהָעֵמֶק, מזרחה להרי יהודה, מעין גדי בדרום ליריחו בצפון.

וּשְׁפֵלַת לוֹד כִּשְׁפֵלַת הַדָּרוֹם, וְהָהָר שֶׁלָּהּ כְּהַר הַמֶּלֶךְ.

וּשְׁפֵלַת לוֹד, שהיא מצפון לשפלת יהודה, נידונה כִּשְׁפֵלַת הַדָּרוֹם, כשפלת יהודה לעניין ביעור; וְהָהָר שֶׁלָּהּ, של שפלת לוד, הרי בנימין — כְּהַר הַמֶּלֶךְ, כלומר, ההר של יהודה.

מִבֵּית חוֹרוֹן וְעַד הַיָּם מְדִינָה אֶחָת.

מִבֵּית חוֹרוֹן ומערבה וְעַד הַיָּם — הרי זו מְדִינָה אֶחָת, שפלת לוד שנזכרה כאן, אף על פי שיש בה אזורים שונים באופיים, הר, שפלה ועמק.

וְלָמָּה אָמְרוּ שָׁלשׁ אֲרָצוֹת? שֶׁיִּהְיוּ אוֹכְלִין בְּכָל אַחַת וְאַחַת, עַד שֶׁיִּכְלֶה הָאַחֲרוֹן שֶׁבָּהּ.

וְלָמָּה, לאיזה עניין אָמְרוּ שָׁלשׁ אֲרָצוֹת נפרדות בכל אחת ואחת מהן? שֶׁיִּהְיוּ אוֹכְלִין בְּכָל אַחַת וְאַחַת, עַד שֶׁיִּכְלֶה הָאַחֲרוֹן שֶׁבָּהּ, שכל עוד יש פירות ממין מסוים באחת מהן, לא חלה בה חובת הביעור, אלא בשאר הארצות שכלה מהן אותו מין.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לֹא אָמְרוּ שָׁלשׁ אֲרָצוֹת אֶלָּא בִּיהוּדָה. וּשְׁאָר כָּל הָאֲרָצוֹת — כְּהַר הַמֶּלֶךְ.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לֹא אָמְרוּ שָׁלשׁ אֲרָצוֹת נבדלות זו מזו, אֶלָּא בִּיהוּדָה. וּשְׁאָר כָּל הָאֲרָצוֹת נידונות כְּהַר הַמֶּלֶךְ, ואם עדיין יש שם פירות — מותר לאכול בשאר הארצות מאותו מין.

וְכָל הָאֲרָצוֹת כְּאַחַת לַזֵּיתִים וְלַתְּמָרִים.

וְכָל הָאֲרָצוֹת נחשבות כְּארץ אַחַת לעניין זֵּיתִים וְלַתְּמָרִים, שכל זמן שיש זיתים במקום כל שהוא, אין צריך לבער בשום מקום.

אוֹכְלִין עַל הַמּוּפְקָר, אֲבָל לֹא עַל הַשָּׁמוּר.

אוֹכְלִין ממה שנשמר בבית עַל הַמּוּפְקָר, כל זמן שיש ממין זה מן ההפקר, אֲבָל לֹא עַל הַשָּׁמוּר, שאם כלה מין זה מן השדות, ועדיין נמצא בבתים ובגינות — צריך לבער.

רַבִּי יוֹסֵי מַתִּיר אַף עַל הַשָּׁמוּר.

רַבִּי יוֹסֵי מַתִּיר לאכול אַף עַל הַשָּׁמוּר, כל זמן שיש ממין זה בגינות. והלכה כדברי התנא הראשון.

אוֹכְלִין עַל הַטְּפִיחִין וְעַל הַדּוּפְּרָא, אֲבָל לֹא עַל הַסִּתְוָונִיּוֹת.

אוֹכְלִין חיטים עַל הַטְּפִיחִין, כל זמן שמצויים חיטים בטפיחים, שהם כלי חרס קטנים, ששימשו כקִנים לעופות; וְכן אוכלים תאנים עַל סמך הַדּוּפְּרָא, עצי תאנים שמצמיחים פירות פעמיים בשנה, שסומכים על הפירות המאוחרים שעדיין לא צמחו, אֲבָל לֹא אוכלים עַל הַסִּתְוָונִיּוֹת, העצים שפירותיהם מבשילים בזמן הסתיו, מפני שהם כפירות השנה הבאה.

רַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר כָּל זְמַן שֶׁבִּכְּרוּ, עַד שֶׁלֹּא יִכְלֶה הַקַּיִץ.

רַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר לאכול על סמך הסתווניות כָּל זְמַן שֶׁבִּכְּרוּ, החלו להוציא פרי, עַד שֶׁלֹּא יִכְלֶה הַקַּיִץ, עונת קטיף התאנים. אבל אם ביכרו רק לאחר שכלה הקיץ — אין אוכלים מאותו מין. והלכה כדברי התנא הראשון.

הַכּוֹבֵשׁ שְׁלשָׁה כְּבָשִׁים בְּחָבִית אַחַת —

הַכּוֹבֵשׁ בחומץ או במי מלח, שְׁלשָׁה כְּבָשִׁים, מינים שונים של ירק, בְּחָבִית אַחַת, וזמן ביעורם שונה, כיצד ינהג?

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אוֹכְלִין עַל הָרִאשׁוֹן.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אוֹכְלִין עַל הָרִאשׁוֹן, כלומר, שכשיגיע זמן הביעור של המין הכלה ראשון מן השדה אסור לאכול גם את השאר, ומבערים את הכול.

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: אַף עַל הָאַחֲרוֹן.

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: אוכלים אַף עַל הָאַחֲרוֹן, רשאי לאכול משלושתם עד שיגיע זמן הביעור של האחרון.

רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: כָּל שֶׁכָּלָה מִינוֹ מִן הַשָּׂדֶה — יְבַעֵר מִינוֹ מִן הֶחָבִית, וַהֲלָכָה כִּדְבָרָיו.

רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: כל אחד נידון לעצמו, כָּל שֶׁכָּלָה מִינוֹ מִן הַשָּׂדֶה — יְבַעֵר מִינוֹ מִן הֶחָבִית, ומוסיפים: וַהֲלָכָה כִּדְבָרָיו.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: כָּל יָרָק — אֶחָד לַבִּיעוּר.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: כָּל מיני היָרָק נחשבים מין אֶחָד לַבִּיעוּר, וכל זמן שמצוי מין של ירק כלשהו בשדה — מותר לאכול את כל מיני הירק.

אוֹכְלִין בָּרְגִילָה עַד שֶׁיִּכְלוּ סִגָּרִיּוֹת מִבִּקְעַת בֵּית נְטוֹפָה.

וכך אוֹכְלִין בָּרְגִילָה (חלוגלוגות), שכלה מן השדה בשלב מוקדם יחסית, עַד שֶׁיִּכְלוּ סִגָּרִיּוֹת, שהם מין ירק, מִבִּקְעַת בֵּית נְטוֹפָה, שהיא מקום עשיר במים, והסיגריות שבו נשארות לחות זמן מרובה. והלכה כדברי רבן גמליאל.

הַמְלַקֵּט עֲשָׂבִים לַחִים — עַד שֶׁיִּיבַשׁ הַמָּתוֹק. וְהַמְגַבֵּב בַּיָּבֵשׁ — עַד שֶׁתֵּרֵד רְבִיעָה שְׁנִיָּה.

הַמְלַקֵּט עֲשָׂבִים לַחִים, יכול לשמור אותם בביתו עַד שֶׁיִּיבַשׁ הַמָּתוֹק, האדמה הלחה שבשדות. וְהַמְגַבֵּב (אוסף) בַּיָּבֵשׁ, מיני עשבים יבשים — יכול להשתמש בהם עַד שֶׁתֵּרֵד רְבִיעָה (עונה) שְׁנִיָּה של גשמים בשנה השמינית.

עֲלֵי קָנִים וַעֲלֵי גְפָנִים — עַד שֶׁיִּשְּׁרוּ מֵאֲבִיהֶן. וְהַמְגַבֵּב בַּיָּבֵשׁ, עַד שֶׁתֵּרֵד רְבִיעָה שְׁנִיָּה.

עֲלֵי קָנִים וַעֲלֵי גְפָנִים מותר לאכלם עַד שֶׁיִּשְּׁרוּ מֵאֲבִיהֶן, עד שיפלו העלים מן הקנים ומן הגפנים בשדה. וְהַמְגַבֵּב בַּיָּבֵשׁ, האוסף מן העלים היבשים, אינו צריך לבער עַד שֶׁתֵּרֵד רְבִיעָה שְׁנִיָּה.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: בְּכוּלָּן עַד שֶׁתֵּרֵד רְבִיעָה שְׁנִיָּה.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: בְּכוּלָּן השיעור הוא עַד שֶׁתֵּרֵד רְבִיעָה שְׁנִיָּה. והלכה כדברי התנא הראשון.

כַּיּוֹצֵא בוֹ, הַמַּשְׂכִּיר בַּיִת לַחֲבֵרוֹ עַד הַגְּשָׁמִים — עַד שֶׁתֵּרֵד רְבִיעָה שְׁנִיָּה.

כַּיּוֹצֵא בוֹ, הַמַּשְׂכִּיר בַּיִת לַחֲבֵרוֹ עַד הַגְּשָׁמִים, ולא פירש תאריך מוגדר — מחויב להשכיר לו עַד שֶׁתֵּרֵד רְבִיעָה שְׁנִיָּה.

הַמּוּדָּר הֲנָאָה מֵחֲבֵרוֹ עַד הַגְּשָׁמִים — עַד שֶׁתֵּרֵד רְבִיעָה שְׁנִיָּה.

וכן הַמּוּדָּר הֲנָאָה מֵחֲבֵרוֹ, שנדר שלא ייהנה מחברו עַד הַגְּשָׁמִים — אסור ליהנות ממנו עַד שֶׁתֵּרֵד רְבִיעָה שְׁנִיָּה.

עַד אֵימָתַי עֲנִיִּים נִכְנָסִים לַפַּרְדֵּסוֹת — עַד שֶׁתֵּרֵד רְבִיעָה שְׁנִיָּה.

עַד אֵימָתַי עֲנִיִּים נִכְנָסִים לַפַּרְדֵּסוֹת כדי לקחת משם מתנות עניים, לקט שכחה ופאה? עַד שֶׁתֵּרֵד רְבִיעָה שְׁנִיָּה.

מֵאֵימָתַי נֶהֱנִין וְשׂוֹרְפִין בַּתֶּבֶן וּבַקַּשׁ שֶׁל שְׁבִיעִית — מִשֶּׁתֵּרֵד רְבִיעָה שְׁנִיָּה.

מֵאֵימָתַי נֶהֱנִין וְשׂוֹרְפִין בַּתֶּבֶן וּבַקַּשׁ שֶׁל שְׁבִיעִית? מאימתי מותר לעשות בהם שימושים שונים בבית או בחצר, כגון לעשיית טיט, ולא רק להשתמש בהם כמאכל בהמה, כדין גידולי שביעית? מִשֶּׁתֵּרֵד רְבִיעָה שְׁנִיָּה של מוצאי שביעית, ושוב אין העשבים שבשדה ראויים למאכל.

מִי שֶׁהָיוּ לוֹ פֵּירוֹת שְׁבִיעִית וְהִגִּיעַ שְׁעַת הַבִּיעוּר — מְחַלֵּק מְזוֹן שָׁלשׁ סְעוּדוֹת לְכָל אֶחָד וְאֶחָד.

מִי שֶׁהָיוּ לוֹ פֵּירוֹת שְׁבִיעִית וְהִגִּיעַ שְׁעַת הַבִּיעוּר של אותו מין, מְחַלֵּק מְזוֹן שָׁלשׁ סְעוּדוֹת לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מבני ביתו, ולכל אדם שירצה לתת לו, ואחר כך מבער אותם מביתו, ומפקיר אותם לכול.

וַעֲנִיִּים אוֹכְלִין אַחַר הַבִּיעוּר, אֲבָל לֹא עֲשִׁירִים, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.

וַעֲנִיִּים אוֹכְלִין אַחַר הַבִּיעוּר, אֲבָל לֹא עֲשִׁירִים, אלו דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אֶחָד עֲנִיִּים וְאֶחָד עֲשִׁירִים אוֹכְלִין אַחַר הַבִּיעוּר.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אֶחָד עֲנִיִּים וְאֶחָד עֲשִׁירִים אוֹכְלִין אַחַר הַבִּיעוּר, שכל אדם רשאי ליטול מן הפירות שהופקרו.

מִי שֶׁהָיוּ לוֹ פֵּירוֹת שְׁבִיעִית שֶׁנָּפְלוּ לוֹ בִּירוּשָּׁה אוֹ שֶׁנִּתְּנוּ לוֹ בְּמַתָּנָה —

מִי שֶׁהָיוּ לוֹ פֵּירוֹת שְׁבִיעִית שֶׁנָּפְלוּ לוֹ בִּירוּשָּׁה אוֹ שֶׁנִּתְּנוּ לוֹ בְּמַתָּנָה, ופירות אלו של עברה הם, שהמוריש או הנותן שמר אותם לעצמו –

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: יִנָּתְנוּ לְאוֹכְלֵיהֶן.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: יִנָּתְנוּ לְאוֹכְלֵיהֶן, כלומר, ליורש או למקבל.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵין הַחוֹטֵא נִשְׂכָּר; אֶלָּא יִמָּכְרוּ לְאוֹכְלֵיהֶן, וּדְמֵיהֶם יִתְחַלְּקוּ לְכָל אָדָם.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵין הַחוֹטֵא נִשְׂכָּר, כלומר, אין זה ראוי שתתקיים מחשבתו של המוריש, שנהג שלא כראוי. אֶלָּא יִמָּכְרוּ על ידי בית הדין לְאוֹכְלֵיהֶן, ליורש או למקבל, וּדְמֵיהֶם יִתְחַלְּקוּ לְכָל אָדָם, כדמי שביעית.

הָא וֹכֵל מֵעִיסַּת שְׁבִיעִית עַד שֶׁלֹּא הוּרְמָה חַלָּתָהּ — חַיָּיב מִיתָה.

הָאוֹכֵל מֵעִיסַּת שְׁבִיעִית, מעיסה שנעשתה מחיטים של שביעית, עַד שֶׁלֹּא הוּרְמָה חַלָּתָהּ — חַיָּיב מִיתָה, כדין האוכל עיסה שלא הופרשה ממנה החלה, שאף ששביעית פטורה מתרומות ומעשרות, כדין הפקר — הריהי חייבת בחלה.