בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ אוֹמְרִים: מְלַקֵּט אָדָם עֵצִים וַאֲבָנִים וַעֲשָׂבִים מִתּוֹךְ שֶׁלּוֹ, כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא מְלַקֵּט מִתּוֹךְ שֶׁל חֲבֵירוֹ, אֶת הַגַּס הַגַּס.

בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ החכמים אוֹמְרִים: מְלַקֵּט אָדָם, מותר אדם ללקט עֵצִים וַאֲבָנִים וַעֲשָׂבִים מִתּוֹךְ השדה שֶׁלּוֹ, כשהוא צריך להם בשביעית, כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא מְלַקֵּט מִתּוֹךְ שֶׁל חֲבֵירוֹ, שדבר זה הותר בשביעית (לעיל פ"ג מ"ו). ומכל מקום התירו ללקט רק אֶת הַגַּס הַגַּס, את העצים הגדולים, ולהניח את הדקים, שכך ניכר הדבר שאין כוונתו להכשיר את הקרקע.

מִשֶּׁרַבּוּ עוֹבְרֵי עֲבֵירָה, הִתְקִינוּ שֶׁיְּהֵא זֶה מְלַקֵּט מִתּוֹךְ שֶׁל זֶה וְזֶה מְלַקֵּט מִתּוֹךְ שֶׁל זֶה שֶׁלֹּא בְּטוֹבָה, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁיְּקַצֵּץ לָהֶם מְזוֹנוֹת.

מִשֶּׁרַבּוּ עוֹבְרֵי עֲבֵירָה, שהיו מלקטים גם את הדקים משדותיהם — הִתְקִינוּ שֶׁיְּהֵא אדם זֶה מְלַקֵּט מִתּוֹךְ שֶׁל זֶה וְזֶה מְלַקֵּט מִתּוֹךְ שֶׁל זֶה, אבל לא משל עצמו; וכשהתירו ללקט משל חברו הרי זה דווקא שֶׁלֹּא בְּטוֹבָה, שלא יכיר לו בעל השדה טובה על כך. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר, כלומר, מכל שכן שאסור לבעל שדה שֶׁיְּקַצֵּץ (יקצוב) לָהֶם מְזוֹנוֹת מראש, לאנשים כדי שיבואו ללקט בשדהו.

שָׂדֶה שֶׁנִּתְקַוְּצָה — תִּזָּרַע בְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית;

שָׂדֶה שֶׁנִּתְקַוְּצָה, שנטלו ממנה את הקוצים בשנה השביעית, אף על פי שהדבר אסור — תִּזָּרַע בְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית.

שֶׁנִּטַּיְּיבָה אוֹ שֶׁנִּדַּיְּירָה — לֹא תִּזָּרַע בְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית.

אבל שדה שֶׁנִּטַּיְּיבָה, שנחרשה היטב, אוֹ שֶׁנִּדַּיְּירָה, עשה אותה דיר לצאן כדי לזבל אותה — לֹא תִּזָּרַע בְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית, שקנסו אותו חכמים, כיוון שהשביח את הקרקע.

שָׂדֶה שֶׁנִּטַּיְּיבָה — בֵּית שַַׁמַּאי אוֹמְרִים: אֵין אוֹכְלִין פֵּירוֹתֶיהָ בַּשְּׁבִיעִית.

שָׂדֶה שֶׁנִּטַּיְּיבָה בשנה השביעית, והיו בה פירות — בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: אֵין אוֹכְלִין פֵּירוֹתֶיהָ בַּשְּׁבִיעִית, משום קנס.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: אוֹכְלִין.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: אוֹכְלִין, שאין לגזור בזה. והלכה כדברי בית הלל.

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: אֵין אוֹכְלִין פֵּירוֹת שְׁבִיעִית בְּטוֹבָה.

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: אֵין אוֹכְלִין פֵּירוֹת שְׁבִיעִית משדהו של אדם אחר בְּטוֹבָה, אין להחזיק לו טובה, כאילו הוא בעל הפירות, שהרי פירות שביעית הפקר הם.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: אוֹכְלִין בְּטוֹבָה וְשֶׁלֹּא בְּטוֹבָה.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: אוֹכְלִין משל חברו בְּטוֹבָה וְשֶׁלֹּא בְּטוֹבָה, כלומר, מותר לאכול משל חברו בטובה.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: חִלּוּף הַדְּבָרִים. זוֹ מִקּוּלֵּי בֵּית שַׁמַּאי וּמֵחוּמְרֵי בֵּית הִלֵּל.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: חִלּוּף הַדְּבָרִים, בית הלל הם האומרים שאין אוכלים בטובה, ובית שמאי אומרים שאוכלים בטובה ושלא בטובה. ולדעתו הלכה זוֹ היא מִקּוּלֵּי בֵּית שַַׁמַּאי וּמֵחוּמְרֵי בֵּית הִלֵּל, מאותן מחלוקות נדירות, שבית שמאי מקילים בהן ובית הלל מחמירים. והלכה כדברי בית הלל לדעת התנא הראשון.

חוֹכְרִין נִירִין מִן הַגּוֹיִם בַּשְּׁבִיעִית, אֲבָל לֹא מִיִּשְׂרָאֵל.

חוֹכְרִין, שוכרים נִירִין (שדות חרושים) מִן הַגּוֹיִם בַּשְּׁבִיעִית, כדי שאפשר יהיה לזרוע אותם בשמינית, אֲבָל לֹא חוכרים נירים מִיִּשְׂרָאֵל, שהרי עשו עברה, שחרשו בשביעית.

וּמַחֲזִיקִין יְדֵי גוֹיִם בַּשְּׁבִיעִית, אֲבָל לֹא יְדֵי יִשְׂרָאֵל.

וּמַחֲזִיקִין יְדֵי גוֹיִם בַּשְּׁבִיעִית, שאם רואים גוי שעובד בשדהו בשנה השביעית, מותר להגיד לו שיחזקו ידיו ושאר דברי עידוד, אֲבָל לֹא יְדֵי יִשְׂרָאֵל, מפני שהוא עובר עברה.

וְשׁוֹאֲלִין בִּשְׁלוֹמָן, מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם.

ובכלל שׁוֹאֲלִין בִּשְׁלוֹמָן של גויים בכל זמן, ואפילו בימי חגיהם, מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם, כדי לשמור על השלום בין בני האדם.

הַמֵּדֵל בַּזֵּיתִים — בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: יָגוֹם.

הַמֵּדֵל (המדלל) בַּזֵּיתִים, שכורת חלק מעצי הזית שיש לו, כגון שכורת אחד ומניח אחד, כדי להשתמש בהם לרהיטים וכדומה — בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: יָגוֹם, כלומר, יכרות אך לא לגמרי, שיניח מן הגזע, שלא ייראה כמכשיר את הקרקע לעיבוד.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: יְשָׁרֵשׁ.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: אם ירצה יְשָׁרֵשׁ, יעקור את הזיתים מן השורש.

וּמוֹדִים בַּמַּחֲלִיק עַד שֶׁיָּגוֹם.

וּמוֹדִים בית הלל בַּמַּחֲלִיק, שמפנה ("מחליק") חלק מן השדה, שכורת כמה עצים ברצף — שאינו רשאי לעשות כן עַד שֶׁיָּגוֹם, כלומר, אלא אם כן גמם, אבל אם ישרש נראה הדבר כמכשיר את הקרקע לזריעת תבואה.

אֵיזֶה הוּא הַמֵּדֵל — אֶחָד אוֹ שְׁנַיִם; הַמַּחֲלִיק — שְׁלשָׁה, זֶה בְּצַד זֶה.

ומסבירים: אֵיזֶה הוּא הַמֵּדֵל? הכורת עץ אֶחָד אוֹ שְׁנַיִם, ומניח אחד, ושוב כורת אחד או שנים, ומניח אחד. ואיזה הוא הַמַּחֲלִיק — שכורת שְׁלשָׁה, זֶה בְּצַד זֶה.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? מִתּוֹךְ שֶׁלּוֹ. אֲבָל מִתּוֹךְ שֶׁל חֲבֵירוֹ — אַף הַמַּחֲלִיק יְשָׁרֵשׁ.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, שהמחליק אינו רשאי לשרש? כשכורת עצי זית מִתּוֹךְ שדה שֶׁלּוֹ, שיש לחשוש שהוא מתכוון להכשרת הקרקע, אֲבָל אם עשה זאת מִתּוֹךְ שֶׁל חֲבֵירוֹ — אַף הַמַּחֲלִיק יְשָׁרֵשׁ, שאין לחשוד שכוונתו לעבד את שדהו של חברו. והלכה כדברי בית הלל.

הַמַּבְקִיעַ בַּזַּיִת — לֹא יְחַפֵּהוּ בֶּעָפָר, אֲבָל מְכַסֶּה הוּא בַּאֲבָנִים אוֹ בְּקַשׁ.

הַמַּבְקִיעַ בַּזַּיִת, המבקע חתיכות מגזע עץ הזית, כדי להשתמש בהן להסקה וכדומה — לֹא יְחַפֵּהוּ, לא יכסה את מקום החיתוך בֶּעָפָר, כדרך שרגילים לעשות, מפני שהוא מתקן ומשביח את האילן, אֲבָל מְכַסֶּה הוּא את מקום החיתוך בַּאֲבָנִים אוֹ בְּקַשׁ, כדי למנוע נזק של התייבשות.

הַקּוֹצֵץ קוֹרוֹת שִׁקְמָה — לֹא יְחַפֵּהוּ בֶּעָפָר, אֲבָל מְכַסֶּה הוּא בַּאֲבָנִים אוֹ בְּקַשׁ.

וכן הַקּוֹצֵץ קוֹרוֹת, ענפים גדולים ועבים המשמשים לבנייה, מעץ השִׁקְמָה — לֹא יְחַפֵּהוּ בֶּעָפָר, את מקום החיתוך, אֲבָל מְכַסֶּה הוּא את המקום בַּאֲבָנִים אוֹ בְּקַשׁ.

אֵין קוֹצְצִין בְּתוּלַת שִׁקְמָה בַּשְּׁבִיעִית, מִפְּנֵי שֶׁהִיא עֲבוֹדָה.

אֵין קוֹצְצִין בְּתוּלַת שִׁקְמָה, כלומר, שקמה שמעולם לא קצצו אותה — אין קוצצים את הגזע שלה בַּשְּׁבִיעִית, מִפְּנֵי שֶׁהִיא עֲבוֹדָה, עבודת האילן שנאסרה בשביעית, שהרי מטרתה המובהקת היא הצמחה של קורות, ולכן דבר זה נאסר, גם אם כוונתו רק להשתמש בחלק שקצץ.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כְּדַרְכָּהּ — אָסוּר; אֶלָּא אוֹ מַגְבִּיהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים, אוֹ גּוֹמֵם מֵעַל הָאָרֶץ.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לקצוץ את בתולת השקמה כְּדַרְכָּהּ, שהוא בגובה שלושה טפחים או מעט יותר מעל הארץ — הרי זה אָסוּר; אֶלָּא מה יעשה? אוֹ מַגְבִּיהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים וקוצץ, אוֹ גּוֹמֵם ממש מֵעַל הָאָרֶץ, ובכך מראה שכוונתו רק להשתמש במה שהוא קוצץ, ולא לעודד את הצמיחה. והלכה כדברי רבי יהודה.

הַמְזַנֵּב בַּגְּפָנִים וְהַקּוֹצֵץ קָנִים — רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: יַרְחִיק טֶפַח.

הַמְזַנֵּב בַּגְּפָנִים, הקוצץ את זמורות הגפן, וְהַקּוֹצֵץ קָנִים, לעשות מהם מחצלות, רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: יַרְחִיק טֶפַח מגזע הגפן, ובקנים — טפח מן הקרקע, כדי לשנות משאר השנים.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: קוֹצֵץ כְּדַרְכּוֹ, בְּקַרְדּוֹם אוֹ בְּמַגָּל וּבִמְגֵירָה, וּבְכָל מַה שֶּׁיִּרְצֶה.

ואילו רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: קוֹצֵץ כְּדַרְכּוֹ את הענפים בְּקַרְדּוֹם אוֹ בְּמַגָּל או בִּמְגֵירָה (במשור) וּבְכָל מַה שֶּׁיִּרְצֶה, ואין חוששים לזה. והלכה כדברי רבי עקיבא.

אִילָן שֶׁנִּפְשַׁח — קוֹשְׁרִין אוֹתוֹ בַּשְּׁבִיעִית, לֹא שֶׁיַּעֲלֶה אֶלָּא שֶׁלֹּא יוֹסִיף.

אִילָן שֶׁנִּפְשַׁח, שנסדק גזעו לשניים — קוֹשְׁרִין אוֹתוֹ בַּשְּׁבִיעִית, את החלקים שהחלו להיפרד, אבל לֹא באופן שֶׁיַּעֲלֶה, שיתאחה ויתחבר, אֶלָּא שֶׁלֹּא יוֹסִיף להיסדק יותר.

מֵאֵימָתַי אוֹכְלִין פֵּירוֹת הָאִילָן בַּשְּׁבִיעִית?

מֵאֵימָתַי אוֹכְלִין פֵּירוֹת הָאִילָן בַּשְּׁבִיעִית?

הַפַּגִּים, מִשֶּׁיַּזְרִיחוּ — אוֹכֵל בָּהֶם פִּתּוֹ בַּשָּׂדֶה; בִּיחֵלוּ — כּוֹנֵס לְתוֹךְ בֵּיתוֹ. וְכֵן כַּיּוֹצֵא בָּהֶם בִּשְׁאָר שְׁנֵי שָׁבוּעַ — חַיָּיב בַּמַּעַשְׂרוֹת.

הַפַּגִּים (פירות הבוסר) של התאנה, מִשֶּׁיַּזְרִיחוּ, משעה שהפגות הירוקות יתחילו לקבל צבע בהיר או אדמדם — אוֹכֵל בָּהֶם פִּתּוֹ בַּשָּׂדֶה, כדרך שעושים בשעת הדחק, למרות שאינן בשלות כדי לאכול אותן בפני עצמן. אם בִּיחֵלוּ, הגיעו סמוך להבשלה מלאה, כך שאם היה קוטף אותן ומניח אותן, היו ראויות לאכילה בתוך יממה — כּוֹנֵס (אוסף) אותן לְתוֹךְ בֵּיתוֹ. וְכֵן כַּיּוֹצֵא בָּהֶם בִּשְׁאָר שְׁנֵי שָׁבוּעַ, שלא בשנת השמיטה, משעה שביחלו התאנים — הרי הוא חַיָּיב בהפרשת מַּעַשְׂרוֹת, אבל קודם לכן אינו מעשר.

הַבּוֹסֶר, מִשֶּׁהֵבִיא מַיִם — אוֹכֵל בּוֹ פִּתּוֹ בַּשָּׂדֶה; הִבְאִישׁ — כּוֹנֵס לְתוֹךְ בֵּיתוֹ.

הַבּוֹסֶר של הענבים, מִשֶּׁהֵבִיא מַיִם, שבענב יש קצת נוזל — אוֹכֵל בּוֹ פִּתּוֹ בַּשָּׂדֶה. משעה שהִבְאִישׁ, נעשה שקוף, וניתן לראות דרכו את החרצן — כּוֹנֵס אותו לְתוֹךְ בֵּיתוֹ.

וְכֵן כַּיּוֹצֵא בוֹ בִּשְׁאָר שְׁנֵי שָׁבוּעַ — חַיָּיב בַּמַּעַשְׂרוֹת.

וְכֵן כַּיּוֹצֵא בוֹ בִּשְׁאָר שְׁנֵי שָׁבוּעַ, שלא בשנת השמיטה, משעה שהבאיש חַיָּיב בַּמַּעַשְׂרוֹת.

זֵיתִים, מִשֶּׁיַּכְנִיסוּ רְבִיעִית לַסְּאָה — פּוֹצֵעַ וְאוֹכֵל בַּשָּׂדֶה;

זֵיתִים, מִשֶּׁיַּכְנִיסוּ רְבִיעִית לַסְּאָה, שאפשר להפיק מסאה של זיתים (כ־8.3 ליטר) לפחות רביעית לוג (86 סמ"ק) של שמן — פּוֹצֵעַ את הזיתים האלה, כדי שיצא מהם המוהל המר, וְאוֹכֵל בַּשָּׂדֶה.

הִכְנִיסוּ חֲצִי לוֹג — כּוֹתֵשׁ וְסָךְ בַּשָּׂדֶה;

אם הִכְנִיסוּ כדי חֲצִי לוֹג שמן לסאה — הריהו כּוֹתֵשׁ את הזיתים הללו וְסָךְ את ידיו מן השמן היוצא מהם, בַּשָּׂדֶה.

הִכְנִיסוּ שְׁלִישׁ — כּוֹתֵשׁ בַּשָּׂדֶה וְכוֹנֵס לְתוֹךְ בֵּיתוֹ.

אם כבר הִכְנִיסוּ שְׁלִישׁ, שניתן להפיק מהם שליש מכמות השמן של זיתים בשלים — כּוֹתֵשׁ אותם בַּשָּׂדֶה וְאחר כך כוֹנֵס אותם לְתוֹךְ בֵּיתוֹ, כדי לעשות מהם שמן.

וְכֵן כַּיּוֹצֵא בָהֶם בִּשְׁאָר שְׁנֵי שָׁבוּעַ — חַיָּיבִים בַּמַּעַשְׂרוֹת.

וְכֵן כַּיּוֹצֵא בָהֶם בִּשְׁאָר שְׁנֵי שָׁבוּעַ, שלא בשנת השמיטה, אם הכניסו שליש — חַיָּיבִים בַּמַּעַשְׂרוֹת.

וּשְׁאָר כָּל פֵּירוֹת הָאִילָן, כְּעוֹנָתָן לַמַּעַשְׂרוֹת — כָּךְ עוֹנָתָן לַשְּׁבִיעִית.

וּשְׁאָר כָּל פֵּירוֹת הָאִילָן, כְּעוֹנָתָן לַמַּעַשְׂרוֹת, משעה שהם חייבים במעשרות (ראו מעשרות פ"א מ"ב) — כָּךְ עוֹנָתָן לַשְּׁבִיעִית, שמאותו זמן מותר גם לקטוף מהם, ולהכניסם לבית כדי לאכלם.

מֵאֵימָתַי אֵין קוֹצְצִין הָאִילָן בַּשְּׁבִיעִית?

מֵאֵימָתַי אֵין קוֹצְצִין את הָאִילָן בַּשְּׁבִיעִית?

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: כָּל הָאִילָן מִשֶּׁיּוֹצִיא.

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: כָּל הָאִילָן, כל מיני האילנות — מִשֶּׁיּוֹצִיא האילן תחילה של פרי.

בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים: הֶחָרוּבִין — מִשֶּׁיְּשַׁלְשְׁלוּ, וְהַגְּפָנִים — מִשֶּׁיְּגָרֵעוּ, וְהַזֵּיתִים — מִשֶּׁיָּנֵצוּ, וּשְׁאָר כָּל אִילָן — מִשֶּׁיּוֹצִיא.

בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים: הֶחָרוּבִין — מִשֶּׁיְּשַׁלְשְׁלוּ, משיגדלו על הענפים מעין שלשלאות של חרובים קטנים, וְהַגְּפָנִים — מִשֶּׁיְּגָרֵעוּ, משעה שיהיו גרעינים בתוך הענבים, וְהַזֵּיתִים — מִשֶּׁיָּנֵצוּ, משייפול הנץ, הפרח מן הפרי, וּשְׁאָר כָּל אִילָן חוץ משלושה אלו — מִשֶּׁיּוֹצִיא תחילת פרי. והלכה כדברי בית הלל.

וְכָל הָאִילָן, כֵּיוָן שֶׁבָּא לְעוֹנַת הַמַּעַשְׂרוֹת — מוּתָּר לְקוֹצְצוֹ.

ומוסיפים: וְכָל הָאִילָן, כולל חרוב, גפן וזית, כֵּיוָן (לאחר) שֶׁבָּא לְעוֹנַת הַמַּעַשְׂרוֹת, שהפירות שלו הגיעו לשלב ההבשלה, שבו הם חייבים במעשרות — מוּתָּר אז לְקוֹצְצוֹ, שכיוון שהם ראויים לשימוש — אין זה הפסד הפרי.

כַּמָּה יְהֵא בַּזַּיִת וְלֹא יְקוּצֶּנּוּ? רוֹבַע. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: הַכֹּל לְפִי הַזַּיִת.

עץ זית שכמעט ואינו מניב פרי, כַּמָּה יְהֵא בַּזַּיִת וְלֹא יְקוּצֶּנּוּ, ואסור לקצוץ אותו? כל עוד הוא מניב רוֹבַע הקב (כשליש ליטר) זיתים. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: הַכֹּל לְפִי הַזַּיִת, כלומר, אם העץ גדול ומניב פחות רובע — מותר לקצוץ אותו, ואם הוא קטן אסור. והלכה כדברי התנא הראשון.