Shevi'it 3

חזור

שביעית

פרק ג

מֵאֵימָתַי מוֹצִיאִין זְבָלִים לָאַשְׁפַּתּוֹת?

מֵאֵימָתַי מוֹצִיאִין זְבָלִים לָאַשְׁפַּתּוֹת, לצורך השנה שלאחר השמיטה?

מִשֶּׁיִּפְסְקוּ עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

מִשֶּׁיִּפְסְקוּ עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה, משעה שאנשים פוסקים לעבד את השדות, וכבר אין חשד לעברה, אלו דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מִשֶּׁיִּיבַשׁ הַמָּתוֹק.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מִשֶּׁיִּיבַשׁ הַמָּתוֹק, האדמה הלחה שבשדות.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: מִשֶּׁיִּקְשׁוֹר.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: מִשֶּׁיִּקְשׁוֹר המתוק, שלאחר שהוא מתייבש הוא מתקשה, ונעשה גושים גושים ('קשרים'). והלכה כדברי רבי יוסי.

עַד כַּמָּה מְזַבְּלִין? עַד שָׁלשׁ שָׁלשׁ אַשְׁפַּתּוֹת לְבֵית סְאָה, שֶׁל עֶשֶׂר עֶשֶׂר מַשְׁפֵּלוֹת שֶׁל לֶתֶךְ לֶתֶךְ.

עַד כַּמָּה מְזַבְּלִין, כלומר כמה אשפתות (ערמות) של זבל מותר לעשות בשדה בשביעית, משעה שהותר הדבר? עַד שָׁלשׁ שָׁלשׁ אַשְׁפַּתּוֹת לְכל בֵית סְאָה, בשטח של חמישים אמה (כ־25 מטר) על חמישים אמה; כאשר כל אחת מן האשפות היא שֶׁל עֶשֶׂר עֶשֶׂר מַשְׁפֵּלוֹת (סלים להובלת זבל) בעלות תכולה שֶׁל לֶתֶךְ לֶתֶךְ, חמש עשרה סאה (כ־125 ליטר) כל אחת. כלומר, כל אשפה בת מאה וחמישים סאה לפחות (כ־1250 ליטר), כדי שיהא ניכר שהוא צובר את הזבל, ולא מזבל את השדה.

מוֹסִיפִין עַל הַמַּשְׁפֵּלוֹת, וְאֵין מוֹסִיפִין עַל הָאַשְׁפַּתּוֹת.

מוֹסִיפִין עַל הַמַּשְׁפֵּלוֹת, אפשר להוסיף משפלות, וכך להגדיל את כמות הזבל בכל אשפה, וְאֵין מוֹסִיפִין עַל מספר הָאַשְׁפַּתּוֹת, יותר משלוש לבית סאה, מפני שהוא נראה כמפזר את הזבל בשדה.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אַף עַל הָאַשְׁפַּתּוֹת.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: מוסיפים אַף עַל מספר הָאַשְׁפַּתּוֹת, שכיוון שהזבל צבור בערמות גדולות אין לחשוש למראית העין. והלכה כדברי התנא הראשון.

עוֹשֶׂה אָדָם אֶת שָׂדֵהוּ שָׁלשׁ שָׁלשׁ אַשְׁפַּתּוֹת לְבֵית סְאָה; יָתֵר מִכָּאן — מַחֲצִיב, דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן.

עוֹשֶׂה אָדָם אֶת שָׂדֵהוּ שָׁלשׁ שָׁלשׁ אַשְׁפַּתּוֹת לְבֵית סְאָה; יָתֵר מִכָּאן, אם רצונו לעשות יותר אשפתות — מַחֲצִיב, מעמיד את הערמות בצורה מיוחדת, כעין חצובה, אלו דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן.

וַחֲכָמִים אוֹסְרִין, עַד שֶׁיַּעֲמִיק שְׁלשָׁה, אוֹ עַד שֶׁיַּגְבִּיהַּ שְׁלשָׁה.

וַחֲכָמִים אוֹסְרִין להוסיף על מספר האשפתות, עַד שֶׁיַּעֲמִיק שיעשה חפירה באדמה בעומק שְׁלשָׁה טפחים (כ־25 ס"מ), ויניח שם את הזבל, אוֹ עַד שֶׁיַּגְבִּיהַּ את הקרקע באותו מקום שְׁלשָׁה טפחים, כדי שייראה כעורם אשפה, ולא כמזבל את שדהו. והלכה כדברי חכמים.

עוֹשֶׂה אָדָם אֶת זִבְלוֹ אוֹצָר.

עוֹשֶׂה אָדָם אֶת זִבְלוֹ אוֹצָר (מחסן), כלומר, עושה ערמה גדולה של זבל בשדה.

רַבִּי מֵאִיר אוֹסֵר, עַד שֶׁיַּעֲמִיק שְׁלשָׁה אוֹ עַד שֶׁיַּגְבִּיהַּ שְׁלשָׁה.

רַבִּי מֵאִיר אוֹסֵר, עַד שֶׁיַּעֲמִיק שְׁלשָׁה טפחים באדמה אוֹ עַד שֶׁיַּגְבִּיהַּ שְׁלשָׁה. והלכה כדברי התנא הראשון.

הָיָה לוֹ דָּבָר מוּעָט — מוֹסִיף עָלָיו וְהוֹלֵךְ.

הָיָה לוֹ דָּבָר מוּעָט, מעט זבל בשדהו מערב שביעית — מוֹסִיף עָלָיו וְהוֹלֵךְ, מעט בכל פעם, עד שיצבור שם זבל באשפה.

רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹסֵר, עַד שֶׁיַּעֲמִיק שְׁלשָׁה, אוֹ עַד שֶׁיַּגְבִּיהַּ שְׁלשָׁה, אוֹ עַד שֶׁיִּתֵּן עַל הַסֶּלַע.

רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹסֵר להוסיף מעט מעט, מפני שהוא נראה כמזבל את שדהו, עַד שֶׁיַּעֲמִיק שְׁלשָׁה, אוֹ עַד שֶׁיַּגְבִּיהַּ שְׁלשָׁה, אוֹ עַד שֶׁיִּתֵּן את הזבל עַל הַסֶּלַע, שאז ברור לכל שאינו לצורך זיבול השדה. והלכה כדברי התנא הראשון.

הַמְדַיֵּיר אֶת שָׂדֵהוּ — עוֹשֶׂה סַהַר לְבֵית סָאתַיִם, עוֹקֵר שָׁלשׁ רוּחוֹת וּמַנִּיחַ אֶת הָאֶמְצָעִית. נִמְצָא, מְדַיֵּיר בֵּית אַרְבַּעַת סְאִין.

הַמְדַיֵּיר אֶת שָׂדֵהוּ, שעושה את שדהו דיר, מקום מגודר לצאן, ששם חולבים וגוזזים את הצאן, והם מטילים שם את גלליהם — אינו רשאי לעשות כן בכל השדה, מפני שהוא נראה כמזבל את שדהו. אלא עוֹשֶׂה סַהַר (שטח מגודר) של בֵית סָאתַיִם (מאה על חמישים אמה, חמשת אלפים אמות מרובעות) בצד אחד של השדה, וכשהוא מתמלא בזבל עוֹקֵר שָׁלשׁ רוּחוֹת של הגדר, וּמַנִּיחַ (משאיר במקומה) אֶת הגדר הָאֶמְצָעִית, שבאמצע השדה, ומציב בצדה השני את שלוש הגדרות, וכך עושה סהר נוסף של בית סאתיים שמדייר בו, נִמְצָא שמְדַיֵּיר בֵּית אַרְבַּעַת סְאִין.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: בֵּית שְׁמֹנַת סְאִין.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אפשר לדייר באופן זה בֵּית שְׁמֹנַת סְאִין, שעושה כן בכל אחת מן הרוחות של הסהר הראשון. והלכה כדברי התנא הראשון.

הָיְתָה כָּל שָׂדֵהוּ בֵּית אַרְבַּעַת סְאִין, מְשַׁיֵּיר מִמֶּנָּה מִקְצָת, מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן.

אם הָיְתָה כָּל שָׂדֵהוּ בֵּית אַרְבַּעַת סְאִין — מְשַׁיֵּיר מִמֶּנָּה מִקְצָת, אינו עושה את כולה דיר, מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן, שלא ייראה כמזבל את שדהו.

וּמוֹצִיא מִן הַסַּהַר וְנוֹתֵן לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ כְּדֶרֶךְ הַמְזַבְּלִין.

וּמוֹצִיא זבל מִן הַסַּהַר, מהמקום שהקיף לצורך הבהמות, וְנוֹתֵן לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ כְּדֶרֶךְ הַמְזַבְּלִין, באופן שבו הותר לעשות במשניות הקודמות, עד שלוש אשפות של עשר משפלות מכילות לתך, לכל בית סאה.

לֹא יִפְתַּח אָדָם מַחֲצֵב בַּתְּחִלָּה לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ, עַד שֶׁיִּהְיוּ בּוֹ שָׁלשׁ מוּרְבִּיּוֹת, שֶׁהֵם שָׁלשׁ עַל שָׁלשׁ עַל רוּם שָׁלשׁ, שִׁיעוּרָן עֶשְׂרִים וְשִׁבְעָה אֲבָנִים.

לֹא יִפְתַּח אָדָם מַחֲצֵב בַּתְּחִלָּה לְתוֹךְ (בתוך) שָׂדֵהוּ, לא יתחיל לחצוב אבנים מסלע שנמצא בשדה, מפני שהוא נראה כמתקן את השדה, עַד שֶׁיִּהְיוּ בּוֹ בסלע כדי לחצוב שָׁלשׁ מוּרְבִּיּוֹת שלושה נדבכים של אבנים, שֶׁהֵם שָׁלשׁ עַל שָׁלשׁ עַל רוּם שָׁלשׁ, ששִׁיעוּרָן עֶשְׂרִים וְשִׁבְעָה אֲבָנִים.

גָּדֵר שֶׁיֶּשׁ בּוֹ עֲשָׂרָה אֲבָנִים שֶׁל מַשְּׂאוּי שְׁנַיִם שְׁנַיִם — הֲרֵי אֵלּוּ יִנָּטְלוּ.

גָּדֵר שֶׁיֶּשׁ בּוֹ עֲשָׂרָה אֲבָנִים שכל אחת מהם שֶׁל מַשְּׂאוּי שְׁנַיִם שְׁנַיִם, שרק שני בני אדם יכולים ליטול אותם, והן משמשות לבניין — הֲרֵי אֵלּוּ יִנָּטְלוּ, כל אבני הגדר, כי אין הוא נראה כמכשיר את השדה, אלא רק כזקוק לאבנים לבניין.

שִׁיעוּר גָּדֵר — עֲשָׂרָה טְפָחִים. פָּחוֹת מִיכָּן — מְחַצֵּב, וְגוֹמְמוֹ עַד פָּחוֹת מֵהָאָרֶץ טֶפַח.

שִׁיעוּר גָּדֵר שהתירו לפנות את כולה — גובה עֲשָׂרָה טְפָחִים לפחות. הייתה פָּחוֹת מִיכָּן — מְחַצֵּב (חוצב) בגדר וְגוֹמְמוֹ חותך אותו עַד פָּחוֹת מֵהָאָרֶץ טֶפַח, כלומר, ישאיר פחות מטפח מעל הארץ, כדי שיהיה ניכר שאינו מתקן את השדה לזריעה.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? מִתּוֹךְ שֶׁלּוֹ. אֲבָל מִתּוֹךְ שֶׁל חֲבֵרוֹ — מַה שֶּׁהוּא רוֹצֶה יִטּוֹל.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? שנוטל אבנים מִתּוֹךְ השדה שֶׁלּוֹ, שיש מקום לחשוד בו שהוא עושה זאת לשם תיקון השדה, אֲבָל מִתּוֹךְ שֶׁל חֲבֵרוֹ, שהכול מבינים שאינו עושה לצורך השדה, אלא רק לצורך האבנים — מַה שֶּׁהוּא רוֹצֶה יִטּוֹל.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּזְמַן שֶׁלֹּא הִתְחִיל בּוֹ מֵעֶרֶב שְׁבִיעִית. אֲבָל אִם הִתְחִיל בּוֹ מֵעֶרֶב שְׁבִיעִית — מַה שֶּׁהוּא רוֹצֶה נוֹטֵל.

ועוד, בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּזְמַן שֶׁלֹּא הִתְחִיל בּוֹ בחציבה, או בנטילת אבנים מהגדר מֵעֶרֶב שְׁבִיעִית. אֲבָל אִם הִתְחִיל בּוֹ מֵעֶרֶב שְׁבִיעִית — מַה שֶּׁהוּא רוֹצֶה נוֹטֵל גם בשביעית.

אֲבָנִי ם שֶׁזִּעְזְעָתַן הַמַּחֲרֵישָׁה, אוֹ שֶׁהָיוּ מְכוּסּוֹת וְנִתְגַּלּוּ, אִם יֵשׁ בָּהֶם שְׁתַּיִם שֶׁל מַשְּׂאוּי שְׁנַיִם שְׁנַיִם — הֲרֵי אֵלּוּ יִנָּטְלוּ.

אֲבָנִים היושבות בתוך אדמה, שֶׁזִּעְזְעָתַן הַמַּחֲרֵישָׁה, אוֹ אבנים שֶׁהָיוּ מְכוּסּוֹת באדמה וְנִתְגַּלּוּ, אִם יֵשׁ בָּהֶם בין האבנים שְׁתַּיִם שֶׁל מַשְּׂאוּי שְׁנַיִם שְׁנַיִם, שדרושים שני אנשים כדי ליטול אותם — הֲרֵי אֵלּוּ יִנָּטְלוּ, שאין זה נראה כמעבד את השדה, אלא כנוטל אבנים לבנייה וכדומה.

הַמְסַקֵּל אֶת שָׂדֵהוּ — נוֹטֵל אֶת הָעֶלְיוֹנוֹת, וּמַנִּיחַ אֶת הַנּוֹגְעוֹת בָּאָרֶץ. וְכֵן גַּרְגַּר שֶׁל צְרוֹרוֹת אוֹ גַּל שֶׁל אֲבָנִים — נוֹטֵל אֶת הָעֶלְיוֹנוֹת, וּמַנִּיחַ אֶת הַנּוֹגְעוֹת בָּאָרֶץ.

הַמְסַקֵּל אֶת שָׂדֵהוּ, שרוצה להוציא ממנו את האבנים שפזורות על פני השדה — נוֹטֵל אֶת האבנים הָעֶלְיוֹנוֹת, וּמַנִּיחַ אֶת האבנים הַנּוֹגְעוֹת בָּאָרֶץ, כדי שלא ייראה הדבר כמכשיר את הקרקע לחרישה וזריעה. וְכֵן גַּרְגַּר שֶׁל צְרוֹרוֹת (גל של אבנים קטנטנות), אוֹ גַּל שֶׁל אֲבָנִים — נוֹטֵל אֶת הָעֶלְיוֹנוֹת, וּמַנִּיחַ אֶת הַנּוֹגְעוֹת בָּאָרֶץ.

אִם יֵשׁ תַּחְתֵּיהֶן סֶלַע אוֹ קַשׁ — הֲרֵי אֵלּוּ יִנָּטְלוּ.

אבל אִם יֵשׁ תַּחְתֵּיהֶן, תחת האבנים הללו, סֶלַע אוֹ קַשׁ — הֲרֵי אֵלּוּ יִנָּטְלוּ, מפני שנטילתן אינה מכשירה את הקרקע לזריעה.

אֵין בּוֹנִין מַדְרֵגוֹת עַל פִּי הַגֵּאָיוֹת עֶרֶב שְׁבִיעִית מִשֶּׁפָּסְקוּ הַגְּשָׁמִים, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְתַקְּנָן לַשְּׁבִיעִית. אֲבָל בּוֹנֶה הוּא בַּשְּׁבִיעִית מִשֶּׁפָּסְקוּ הַגְּשָׁמִים, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְתַקְּנָן לְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית.

אֵין בּוֹנִין מַדְרֵגוֹת עַל פִּי הַגֵּאָיוֹת, על מדרונות ההרים, שבונים מעין גדר ('חייץ') וממלאים בעפר את החלל שבין המדרון לבין הגדר, עֶרֶב שְׁבִיעִית, בשנה השישית, מִשֶּׁפָּסְקוּ כבר הַגְּשָׁמִים, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְתַקְּנָן, מכין אותן לַשְּׁבִיעִית, שיוכל לזרוע על גביהן. אֲבָל בּוֹנֶה הוּא מדרגות בַּשנה השְּׁבִיעִית מִשֶּׁפָּסְקוּ הַגְּשָׁמִים, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְתַקְּנָן רק לְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית.

וְלֹא יִסְמוֹךְ בֶּעָפָר, אֲבָל עוֹשֶׂה הוּא חַיִיץ.

וכשהוא בונה מדרגות בשביעית, לֹא יִסְמוֹךְ את המדרגה בֶּעָפָר, לא ימלא את החלל בעפר, באופן שניתן יהיה לזרוע עליה בשביעית, אֲבָל עוֹשֶׂה הוּא חַיִיץ (גדר) בלבד.

כָּל אֶבֶן שֶׁהוּא יָכוֹל לִפְשׁוֹט אֶת יָדוֹ וְלִיטְּלָהּ — הֲרֵי זוֹ תִּנָּטֵל.

וכשהתירו לו לבנות מדרגות בשביעית, כָּל אֶבֶן שֶׁהוּא יָכוֹל לִפְשׁוֹט אֶת יָדוֹ וְלִיטְּלָהּ כשהוא בונה את המדרגה — הֲרֵי זוֹ תִּנָּטֵל, אבל ביותר מכך הריהו נראה מסקל את שדהו.

אַבְנֵי כָתֵף, בָּאוֹת מִכָּל מָקוֹם. וְהַקַּבְּלָן, מֵבִיא מִכָּל מָקוֹם.

אַבְנֵי כָתֵף, אבנים גדולות שנישאות בכתף, שמיועדות לבניין — בָּאוֹת מִכָּל מָקוֹם, גם משדהו, שניכר שהוא לצורך בנייה, ואינו נראה כמסקל את השדה. וְהַקַּבְּלָן, שדרכו לבנות בתים — מֵבִיא אבנים מִכָּל מָקוֹם, ואפילו הן קטנות מאבני כתף, שהרי הכול יודעים שמלאכתו בבניין ולא בחקלאות.

וְאֵלּוּ הֵם אַבְנֵי כָתֵף — כָּל שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לְהִנָּטֵל בְּאַחַת יָד, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

וְאֵלּוּ הֵם אַבְנֵי כָתֵף — כָּל אבן שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לְהִנָּטֵל בְּאַחַת יָד, כלומר, ביד אחת. אלו דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אַבְנֵי כָתֵף כִּשְׁמָן — כָּל שֶׁהֵן נִטָּלוֹת שְׁתַּיִם שָׁלשׁ עַל הַכָּתֵף.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אַבְנֵי כָתֵף כִּשְׁמָן, "אבני כתף" בלשון רבים — כָּל שֶׁהֵן נִטָּלוֹת אפילו שְׁתַּיִם שָׁלשׁ עַל הַכָּתֵף. והלכה כדברי רבי יוסי.

הַבּוֹנֶה גָּדֵר בֵּינוֹ וּבֵין רְשׁוּת הָרַבִּים — מוּתָּר לְהַעֲמִיק עַד הַסֶּלַע.

הַבּוֹנֶה גָּדֵר בֵּינוֹ וּבֵין רְשׁוּת הָרַבִּים בשביעית מוּתָּר לְהַעֲמִיק ולחפור לשם כך עַד הַסֶּלַע, כדרך שעושים בבניית גדר, ואין אוסרים משום עבודת השדה בשביעית.

מַה יַּעֲשֶׂה בֶּעָפָר? צוֹבְרוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וּמְתַקְּנוֹ, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ.

מַה יַּעֲשֶׂה בֶּעָפָר שהוצא מתוך החפירה הזו? צוֹבְרוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים ולא בשדהו שלו, וּמְתַקְּנוֹ ברשות הרבים כך שלא יזיק או יפריע לרבים, אלו דִּבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: כְּדֶרֶךְ שֶׁאֵין מְקַלְקְלִין בִּרְשׁוּת הָרַבִּים — כָּךְ לֹא יְתַקְּנוֹ. מַה יַּעֲשֶׂה בֶּעָפָר — צוֹבְרוֹ בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ כְּדֶרֶךְ הַמְזַבְּלִין.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: כְּדֶרֶךְ שֶׁאֵין מְקַלְקְלִין בִּרְשׁוּת הָרַבִּים — כָּךְ לֹא יְתַקְּנוֹ, כלומר, כשם שאסור לאדם לקלקל ברשות הרבים, כך אינו רשאי להוציא דבר באופן זמני על מנת שיתקנו לאחר מכן. אלא מַה יַּעֲשֶׂה בֶּעָפָר שחפר לצורך בניית הגדר? צוֹבְרוֹ בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ, עושה ערמות של עפר ולא יפזר אותן על פני השדה, כְּדֶרֶךְ הַמְזַבְּלִין, כדרך שהתירו חכמים למי שמוציא זבל לשדה בשביעית, בתחילת פרק זה.

וְכֵן הַחוֹפֵר בּוֹר וְשִׁיחַ וּמְעָרָה.

וְכֵן הַחוֹפֵר בשדהו בּוֹר או שִׁיחַ (מאגר מים פתוח) וכן מְעָרָה, לצורך אגירת מי גשמים — נחלקו בזה ר' יהושע ור' עקיבא, האם מוציא את העפר לרשות הרבים ומתקנו, או שיצבור אותו בתוך שדהו. והלכה בכל אלה כדברי רבי עקיבא.