עַד אֵימָתַי חוֹרְשִׁין בִּשְׂדֵה הַלָּבָן עֶרֶב שְׁבִיעִית? עַד שֶׁתִּכְלֶה הַלֵּיחָה, כָּל זְמַן שֶׁבְּנֵי אָדָם חוֹרְשִׁים לִיטַּע בַּמִּקְשָׁאוֹת וּבַמִּדְלָעוֹת.

עַד אֵימָתַי חוֹרְשִׁין בִּשְׂדֵה הַלָּבָן (שדה שמיועד לתבואה ושאר גידולים) בעֶרֶב שְׁבִיעִית? עַד שֶׁתִּכְלֶה הַלֵּיחָה, כל עוד יש לחלוחית בקרקע מחמת הגשמים, שהוא כָּל זְמַן שֶׁבְּנֵי אָדָם חוֹרְשִׁים את הקרקע כדי לִיטַּע, כלומר, לזרוע בַּמִּקְשָׁאוֹת וּבַמִּדְלָעוֹת, מקומות הגידול של הקישואים ושל הדלועים, שזורעים אותם סמוך לפסח, והם נותנים יבול בקיץ. אבל חרישה לאחר מכן אין בה צורך לשנה השישית, ואינה אלא חלק מעבודת הקרקע של השנה השביעית.

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: נָתַתָּ תּוֹרַת כָּל אֶחָד וְאֶחָד בְּיָדוֹ!

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: אם אתה אומר "עד שתכלה הליחה" — נָתַתָּ תּוֹרַת כָּל אֶחָד וְאֶחָד בְּיָדוֹ, שכל אחד יקבע לו זמן אחר!

אֶלָּא, בִּשְׂדֵה הַלָּבָן — עַד הַפֶּסַח, וּבִשְׂדֵה הָאִילָן — עַד עֲצֶרֶת.

אֶלָּא צריך לקבוע לזה תאריך מסוים: בִּשְׂדֵה הַלָּבָן חורשים עַד הַפֶּסַח, וּבִשְׂדֵה הָאִילָן חורשים עַד עֲצֶרֶת.

מְזַבְּלִין וּמְעַדְּרִין בַּמִּקְשָׁאוֹת וּבַמִּדְלָעוֹת עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה. וְכֵן בְּבֵית הַשְּׁלָחִין.

מְזַבְּלִין, מפזרים זבל, וכן מְעַדְּרִין, הופכים את הקרקע במעדר, בַּמִּקְשָׁאוֹת וּבַמִּדְלָעוֹת עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה, לצורך הקישואים והדלועים של השנה השישית הגדלים שם. וְכֵן מזבלים ומעדרים בְּבֵית הַשְּׁלָחִין, במקומות שאין די להם בגשם, ומושקים בידי אדם.

מְיַבְּלִין, מְפָרְקִין, מְאַבְּקִין, מְעַשְּׁנִין, עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה.

מְיַבְּלִין, חותכים יבלות שבאילן, ומְפָרְקִין, מסירים את העלים היבשים, מְאַבְּקִין, מכסים באבק כדי להגן על העץ, או על השורשים המגולים, ומְעַשְּׁנִין, מעלים עשן תחת הגפן כדי להמית את המזיקים — עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אַף נוֹטֵל הוּא אֶת הֶעָלֶה מִן הָאֶשְׁכּוֹל בַּשְּׁבִיעִית.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אַף נוֹטֵל הוּא אֶת הֶעָלֶה מִן הָאֶשְׁכּוֹל, כלומר את העלים המכסים את אשכולות הענבים, אפילו בַּשנה השְּׁבִיעִית עצמה, כי דבר זה אינו מסייע, אלא רק מונע ריקבון של הענבים.

מְסַקְּלִין עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה.

מְסַקְּלִין, מסירים את האבנים מן השדה, עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה.

מְקַרְסְמִין מְזָרְדִין, מְפַסְּלִין, עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה.

מְקַרְסְמִין, גוזמים את החלק העליון של הענפים, ומְזָרְדִין, חותכים חלק מן הענפים החדשים כדי לאפשר לאחרים לגדול כראוי, ומְפַסְּלִין, קוצצים את כל ענפיו של האילן כדי לעבות את הגזע, עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה.

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: כְּזֵירוּדָהּ וּכְפִיסּוּלָהּ שֶׁל חֲמִישִׁית, כָּךְ שֶׁל שִׁשִּׁית.

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: כְּזֵירוּדָהּ וּכְפִיסּוּלָהּ שֶׁל חֲמִישִׁית, כָּךְ שֶׁל שִׁשִּׁית. כלומר, כשם שמזרדים ומפסלים את עצי השנה החמישית גם בשנה השישית — כך מותר לעשות כן לעצי השנה השישית, אפילו בשנה השביעית עצמה.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: כָּל זְמַן שֶׁאֲנִי רַשַּׁאי בַּעֲבוֹדַת הָאִילָן — רַשַּׁאי אֲנִי בְּפִיסּוּלוֹ.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר שיטה אחרת: כָּל זְמַן שֶׁאֲנִי רַשַּׁאי (מותר) בַּעֲבוֹדַת הָאִילָן כלומר עד העצרת, שעד אז מותר לחרוש בשדה האילן — רַשַּׁאי אֲנִי בְּפִיסּוּלוֹ, אבל לא לאחר מכן. והלכה כדברי התנא הראשון.

מְזַהֲמִין אֶת הַנְּטִיעוֹת, וְכוֹרְכִין אוֹתָן, וְקוֹטְמִין אוֹתָן, וְעוֹשִׂין לָהֶם בָּתִּים, וּמַשְׁקִין אוֹתָן, עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה.

מְזַהֲמִין ('מלכלכים') אֶת הַנְּטִיעוֹת, מורחים אותם בחומר שמבריח את התולעים; וְכוֹרְכִין אוֹתָן, קושרים את הענפים לגזע, כדי שיצמחו כלפי מעלה; וְקוֹטְמִין אוֹתָן קוצצים את ראשי הנטיעות או הענפים, כדי שיצמיחו ענפים נוספים; וְעוֹשִׂין לָהֶם בָּתִּים, כעין סוכות כדי להצל עליהם; וכן מַשְׁקִין אוֹתָן, את הנטיעות, עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה.

רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר צָדוֹק אוֹמֵר: אַף מַשְׁקֶה הוּא אֶת הַנּוֹף בַּשְּׁבִיעִית, אֲבָל לֹא אֶת הָעִיקָּר.

רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר צָדוֹק אוֹמֵר: אַף מַשְׁקֶה הוּא אֶת הַנּוֹף של הנטיעות בַּשנה השְּׁבִיעִית, ומשם יורדים המים לגזע ולשורשים, מפני שהוא חיוני לקיום הנטיעות, אֲבָל לֹא משקה אֶת הָעִיקָּר, את הגזע והשורשים, כדי לשנות משאר השנים.

סָכִין אֶת הַפַּגִּים וּמְנַקְּבִים אוֹתָם, עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה.

סָכִין, מורחים בשמן אֶת הַפַּגִּים (הפירות שאינם בשלים) של התאנה בערב שביעית, כדי למהר את בישולם, וכן מְנַקְּבִים אוֹתָם בקיסם לצורך כך, עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה.

פַּגֵּי עֶרֶב שְׁבִיעִית שֶׁנִּכְנְסוּ לַשְּׁבִיעִית, וְשֶׁל שְׁבִיעִית שֶׁיָּצְאוּ לְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית, לֹא סָכִין וְלֹא מְנַקְּבִין אוֹתָן.

אבל פַּגֵּי תאנה של עֶרֶב שְׁבִיעִית (השנה השישית) שֶׁנִּכְנְסוּ לַשְּׁבִיעִית, ועדיין לא הבשילו, או פגים שֶׁל שְׁבִיעִית שֶׁיָּצְאוּ לְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית, שנכנסה השנה השמינית, ועדיין לא הבשילו — לֹא סָכִין וְלֹא מְנַקְּבִין אוֹתָן.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לָסוּךְ — אֵינָן סָכִין, מִפְּנֵי שֶׁהִיא עֲבוֹדָה; מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לָסוּךְ — סָכִין.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: פגי ערב שביעית שנכנסו לשביעית, מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ בכל השנים לָסוּךְ פגי תאנה — אֵינָן סָכִין, אין סכים אותם, מִפְּנֵי שֶׁהִיא עֲבוֹדָה, עבודת האדמה הרגילה, שאסורה בשביעית, גם אם מדובר בפירות השנה השישית. אבל מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ בדרך כלל שֶׁלֹּא לָסוּךְ — סָכִין פגי ערב שביעית שנכנסו לשביעית.

רַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר בָּאִילָן, מִפְּנֵי שֶׁהוּא רַשַּׁאי בַּעֲבוֹדַת הָאִילָן.

רַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר בָּאִילָן, כלומר, למרות שאין סכים את הפגים עצמם במוצאי שביעית, מותר לעסוק בעבודת האילן עצמו לצורך פירות שביעית שעליו, מִפְּנֵי שֶׁלאחר שיצאה השנה השביעית הוּא רַשַּׁאי בַּעֲבוֹדַת הָאִילָן.

אֵין נוֹטְעִין וְאֵין מַבְרִיכִין וְאֵין מַרְכִּיבִין עֶרֶב שְׁבִיעִית פָּחוֹת מִשְּׁלשִׁים יוֹם לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה. וְאִם נָטַע אוֹ הִבְרִיךְ אוֹ הִרְכִּיב — יַעֲקוֹר.

אֵין נוֹטְעִין אילן, וְאֵין מַבְרִיכִין, אין מכופפים ענף של אילן לקרקע כדי שיצמח ממנו אילן נוסף, וְאֵין מַרְכִּיבִין ענף של אילן על אילן אחר, עֶרֶב שְׁבִיעִית פָּחוֹת מִשְּׁלשִׁים יוֹם לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה, מפני שצריך שהאילן ייקלט באדמה לפני השנה השביעית. וְאִם נָטַע אילן אוֹ הִבְרִיךְ אוֹ הִרְכִּיב פחות משלושים יום לפני ראש השנה — יַעֲקוֹר מה שנטע.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כָּל הַרְכָּבָה שֶׁאֵינָהּ קוֹלֶטֶת לִשְׁלשָׁה יָמִים, שׁוּב אֵינָהּ קוֹלֶטֶת.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כָּל הַרְכָּבָה שֶׁאֵינָהּ קוֹלֶטֶת לִשְׁלשָׁה יָמִים, שׁוּב אֵינָהּ קוֹלֶטֶת, ואם כן רשאי להרכיב עד שלושה ימים לפני ראש השנה.

רַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים: לִשְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת.

רַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים: כל הרכבה שאינה קולטת לִשְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת (שבועות) — שוב אינה קולטת, ולשיטתם רשאי להרכיב עד שבועיים לפני ראש השנה.

הָאוֹרֶז וְהַדּוֹחַן וְהַפְּרָגִין וְהַשּׁוּמְשְׁמִין שֶׁהִשְׁרִישׁוּ לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה — מִתְעַשְּׂרִין לְשֶׁעָבַר, וּמוּתָּרִין בַּשְּׁבִיעִית;

הָאוֹרֶז וְהַדּוֹחַן וְהַפְּרָגִין וְהַשּׁוּמְשְׁמִין, השלב הקובע לאיזו שנה הם שייכים, אינו השנה שבה נלקטו מן הקרקע, כדין ירק, אלא ההשרשה (הוצאת שרשים) בקרקע, שֶׁאם הִשְׁרִישׁוּ לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה — מִתְעַשְּׂרִין לְשֶׁעָבַר, כלומר, דינם לעניין מעשרות כגידולי השנה הקודמת, ואם השרישו לפני ראש השנה השביעית — הריהם מוּתָּרִין בַּשְּׁבִיעִית.

וְאִם לָאו — אֲסוּרִין בַּשְּׁבִיעִית, וּמִתְעַשְּׂרִין לְשָׁנָה הַבָּאָה.

וְאִם לָאו, אם לא השרישו לפני ראש השנה — אֲסוּרִין בַּשְּׁבִיעִית, וּמִתְעַשְּׂרִין לְשָׁנָה הַבָּאָה, שאם היה זה בשאר השנים דינם לעניין מעשרות כדין פירות השנה הבאה (אבל פירות שביעית פטורים ממעשרות).

רַבִּי שִׁמְעוֹן שְׁזוּרִי אוֹמֵר: פּוֹל הַמִּצְרִי שֶׁזְּרָעוֹ לְזֶרַע בַּתְּחִלָּה — כַּיּוֹצֵא בָּהֶן.

רַבִּי שִׁמְעוֹן שְׁזוּרִי אוֹמֵר: פּוֹל הַמִּצְרִי שֶׁזְּרָעוֹ לְזֶרַע בַּתְּחִלָּה, שייעד אותו מתחילה כדי להשתמש בזרעים שלו (למאכל, או לזריעה), ולא כדי לאכול אותו כירק כשהוא טרי — הרי הוא כַּיּוֹצֵא בָּהֶן, כמו האורז וכו', ואם השריש לפני ראש השנה — מתעשר לשעבר, ואם השריש לפני ראש השנה השביעית — מותר בשביעית. אבל אם זרע אותו כדי לאכול אותו כירק — דינו כירק, ששייך לשנה שבה לקטו אותו מן הקרקע.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אֲפוּנִין הַגַּמְלוֹנִין כַּיּוֹצֵא בָּהֶן.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אֲפוּנִין הַגַּמְלוֹנִין, זן גדול של חִמצה ('חומוס') — גם הם כַּיּוֹצֵא בָּהֶן, ואם השרישו לפני ראש השנה — דינם כגידולי השנה הקודמת.

רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: אֲפוּנִין הַגַּמְלוֹנִין — מִשֶּׁתִּרְמְלוּ לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה.

רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: אֲפוּנִין הַגַּמְלוֹנִין אין הולכים בהם אחר השרשה, אלא הם נחשבים כגידולי השנה הקודמת מִשֶּׁתִּרְמְלוּ, רק אם כבר צמחו ועשו תרמילים (פולים) לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה.

הַבְּצָלִים הַסָּרִיסִים, וּפוֹל הַמִּצְרִי, שֶׁמָּנַע מֵהֶם מַיִם שְׁלשִׁים יוֹם לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה — מִתְעַשְּׂרִין לְשֶׁעָבַר, וּמוּתָּרִים בַּשְּׁבִיעִית; וְאִם לָאו — אֲסוּרִים בַּשְּׁבִיעִית, וּמִתְעַשְּׂרִין לְשָׁנָה הַבָּאָה.

הַבְּצָלִים הַסָּרִיסִים, בצלים מזן מסוים, וכן פוֹל הַמִּצְרִי, הגדלים בבית השלחין, ומשקים אותם באופן קבוע, שֶׁמָּנַע מֵהֶם מַיִם שְׁלשִׁים יוֹם לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה, וליקט אותם לאחר ראש השנה — מִתְעַשְּׂרִין לְשֶׁעָבַר, כדין גידולי השנה הקודמת, ואם היה זה בערב השנה השביעית — מוּתָּרִים בַּשְּׁבִיעִית; וְאִם לָאו, אם לא מנע מהם מים שלושים יום לפני ראש השנה — אֲסוּרִים בַּשְּׁבִיעִית, דינם כדין ירקות שביעית. ואם מדובר בשנים אחרות — מִתְעַשְּׂרִין לְשָׁנָה הַבָּאָה.

וְשֶׁל בַּעַל — שֶׁמָּנַע מֵהֶם מַיִם שְׁתֵּי עוֹנוֹת, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: שָׁלשׁ.

וְאם הבצלים הסריסים או הפול המצרי היו שֶׁל בַּעַל, שגידלו אותם בשדה שאינו מושקה באופן קבוע, אלא לפעמים, הרי כל שֶׁמָּנַע מֵהֶם מַיִם שְׁתֵּי עוֹנוֹת כלומר, שני זמני השקאה, לפני ראש השנה — הרי הם שייכים לשנה שעברה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: רק אם מנע מהם מים שָׁלשׁ עונות.

הַדִּלּוּעִין שֶׁקִּיְּימָן לְזֶרַע, אִם הֻקְשׁוּ לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְנִפְסְלוּ מֵאוֹכֶל אָדָם — מוּתָּר לְקַיְּימָן בַּשְּׁבִיעִית; וְאִם לָאו — אָסוּר לְקַיְּימָן בַּשְּׁבִיעִית.

הַדִּלּוּעִין שֶׁקִּיְּימָן, שהשאיר אותם בשדה לְזֶרַע, כדי שיבשילו הזרעים שבהם, וישתמש בהם לזריעה, אִם הֻקְשׁוּ (התייבשו ונעשו קשים) לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְנִפְסְלוּ מֵאוֹכֶל אָדָם — מוּתָּר לְקַיְּימָן בַּשְּׁבִיעִית; וְאִם לָאו, אם הוקשו רק לאחר ראש השנה — ירקות שביעית הן, ואָסוּר לְקַיְּימָן בַּשְּׁבִיעִית, שאין מקיימים פירות שביעית לזרע.

הַתְּמָרוֹת שֶׁלָּהֶם — אֲסוּרוֹת בַּשְּׁבִיעִית.

ומכל מקום, הַתְּמָרוֹת שֶׁלָּהֶם, הענפים הרכים, אֲסוּרוֹת בַּשְּׁבִיעִית, אפילו הוקשו הדלועים עצמם לפני ראש השנה.

וּמַרְבִּיצִין בְּעָפָר לָבָן, דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹסֵר.

וּמַרְבִּיצִין בְּעָפָר לָבָן, משקים בשדה לבן (שדה תבואה או ירק) בערב שביעית, כדי שתעלה בשביעית ירקות שנזרעו בה לפני כן, אלו דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן. ואילו רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹסֵר.

מְמָרְסִין בָּאוֹרֶז בַּשְּׁבִיעִית. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אֲבָל אֵין מְכַסְּחִין.

מְמָרְסִין (מערבבים) בָּאוֹרֶז, משקים את שדה האורז (של שישית, שהשריש לפני השביעית) בכמות גדולה של מים, ומערבבים אותם עם העפר, אפילו בַּשְּׁבִיעִית, מפני שהדבר חיוני לקיום האורז. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אֲבָל אֵין מְכַסְּחִין, אין חותכים את העלים של האורז בשביעית כדרך שעושים בדרך כלל, מפני שרק מה שהוא חיוני הותר.