Pe'ah 7

חזור

פאה

פרק ז

כָּל זַיִת שֶׁיֵּשׁ לוֹ שֵׁם בַּשָּׂדֶה, אֲפִילּוּ כְּזַיִת הַנְּטוֹפָה בִּשְׁעָתוֹ, וּשְׁכָחוֹ — אֵינוֹ שִׁכְחָה.

כָּל עץ זַיִת שֶׁיֵּשׁ לוֹ שֵׁם בַּשָּׂדֶה, שיש לו ייחוד מסתם עצי זית שבשדה, אֲפִילּוּ, כלומר, כגון כְּזַיִת הַנְּטוֹפָה בִּשְׁעָתוֹ, שהיה ניכר וידוע, וּשְׁכָחוֹ ולא מסקו — אֵינוֹ שִׁכְחָה.

בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים? בִּשְׁמוֹ וּבְמַעֲשָׂיו וּבִמְקוֹמוֹ.

בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים? שהיה הזית מיוחד בִּשְׁמוֹ, או בְמַעֲשָׂיו, כלומר, ביבולו, או בִמְקוֹמוֹ.

בִּשְׁמוֹ — שֶׁהָיָה שִׁפְכוֹנִי אוֹ בֵּישָׁנִי.

ומפרטים: בִּשְׁמוֹ — כגון שֶׁהָיָה קרוי שִׁפְכוֹנִי, שמזיתיו נשפך שמן מרובה, אוֹ בֵּישָׁנִי, על שם מקומו.

בְּמַעֲשָׂיו — שֶׁהוּא עוֹשֶׂה הַרְבֵּה.

בְּמַעֲשָׂיו — שֶׁהוּא עוֹשֶׂה זיתים הַרְבֵּה.

בִּמְקוֹמוֹ — שֶׁהוּא עוֹמֵד בְּצַד הַגַּת אוֹ בְּצַד הַפִּרְצָה.

בִּמְקוֹמוֹ — שֶׁהוּא עוֹמֵד במקום מיוחד בשדה, כגון בְּצַד הַגַּת, אוֹ בְּצַד הַפִּרְצָה שבגדר.

וּשְׁאָר כָּל הַזֵּיתִים, שְׁנַיִם — שִׁכְחָה, וּשְׁלשָׁה אֵינָן שִׁכְחָה.

אבל שְׁאָר כָּל הַזֵּיתִים שאין להם שם לעצמם, שכח למסוק שְׁנַיִם — שִׁכְחָה, וּשְׁלשָׁה אֵינָן שִׁכְחָה.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אֵין שִׁכְחָה לַזֵּיתִים.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אֵין שִׁכְחָה לַזֵּיתִים כלל, שעצים חשובים הם. והלכה כדברי התנא הראשון.

זַיִת שֶׁנִּמְצָא עוֹמֵד בֵּין שָׁלשׁ שׁוּרוֹת שֶׁל שְׁנֵי מַלְבְּנִים, וּשְׁכָחוֹ — אֵינוֹ שִׁכְחָה.

עץ זַיִת שֶׁנִּמְצָא עוֹמֵד בֵּין (באמצע) שָׁלשׁ שׁוּרוֹת שֶׁל שְׁנֵי מַלְבְּנִים, שיש שלוש שורות של עצי זית, ובין שורה לשורה ערוגה מלבנית של תבואה, וּשְׁכָחוֹ, למסוק את עץ הזית שבאמצע — אֵינוֹ שִׁכְחָה, בגלל מיקומו המיוחד, במרכז.

זַיִת שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סָאתַיִם, וּשְׁכָחוֹ — אֵינוֹ שִׁכְחָה.

וכן זַיִת שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סָאתַיִם, שתי סאים זיתים (כ־17 ליטר), וּשְׁכָחוֹ — אֵינוֹ שִׁכְחָה, כדרך שאמרו בעומרים ובקמה (לעיל פ"ו משנה ו–ז), משום שכמות גדולה כזאת אין שוכחים.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּזְמַן שֶׁלֹּא הִתְחִיל בּוֹ. אֲבָל אִם הִתְחִיל בּוֹ, אֲפִילּוּ כְּזֵית הַנְּטוֹפָה בִּשְׁעָתוֹ, וּשְׁכָחוֹ — יֵשׁ לוֹ שִׁכְחָה.

ומוסיפים: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּזְמַן שֶׁלֹּא הִתְחִיל בּוֹ, שלא מסק אותו כלל. אֲבָל אִם הִתְחִיל בּוֹ ושכח למסוק חלק ממנו, אֲפִילּוּ היה כְּזֵית הַנְּטוֹפָה בִּשְׁעָתוֹ שיש לו שם מיוחד, אם שְׁכָחוֹ — יֵשׁ לוֹ שִׁכְחָה.

כָּל זְמַן שֶׁיֵּשׁ לוֹ תַּחְתָּיו — יֵשׁ לוֹ בְּרֹאשׁוֹ.

כָּל זְמַן שֶׁיֵּשׁ לוֹ תַּחְתָּיו, שיש זיתים שלא גמר למסוק בחלקו התחתון של עץ הזית — יֵשׁ לוֹ גם בְּרֹאשׁוֹ, למרות שכבר גמר למסוק בראשו, ואין זה נחשב שכחה.

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: מִשֶּׁתֵּלֵךְ הַמַּחְבָּא.

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: מִשֶּׁתֵּלֵךְ הַמַּחְבָּא, רק משעה שמסיים לחבוט במקל כדי להשיר את הזיתים החבויים בין העלים, יש לזיתים דין שכחה. אבל קודם לכן נוטל בעל הבית ממה שבראש הזית, גם אם כבר אין זיתים תחתיו. והלכה כדברי התנא הראשון.

אֵיזֶהוּ פֶּרֶט? הַנּוֹשֵׁר בִּשְׁעַת הַבְּצִירָה.

אֵיזֶהוּ פֶּרֶט? ענב שנּוֹשֵׁר מן האשכול בִּשְׁעַת הַבְּצִירָה, בשעה שחותך את האשכול מן הגפן.

הָיָה בּוֹצֵר; עָקַץ אֶת הָאֶשְׁכּוֹל, הוּסְבַּךְ בֶּעָלִים, נָפַל מִיָּדוֹ לָאָרֶץ וְנִפְרַט — הֲרֵי הוּא שֶׁל בַּעַל הַבָּיִת.

אבל הָיָה בּוֹצֵר, ולאחר שעָקַץ (חתך) אֶת הָאֶשְׁכּוֹל מן הגפן הוּסְבַּךְ (הסתבך) האשכול בֶּעָלִים של הגפן, ונָפַל מִיָּדוֹ לָאָרֶץ, וְאז נִפְרַט, נשרו ממנו ענבים — הֲרֵי הוּא שֶׁל בַּעַל הַבָּיִת, משום שלא נפרט בשעת בצירתו.

הַמַּנִּיחַ אֶת הַכַּלְכָּלָה תַּחַת הַגֶּפֶן בְּשָׁעָה שֶׁהוּא בּוֹצֵר — הֲרֵי זֶה גּוֹזֵל אֶת הָעֲנִיִּים. עַל זֶה נֶאֱמַר: "אַל תַּסֵּג גְּבוּל עוֹלִים".

הַמַּנִּיחַ אֶת הַכַּלְכָּלָה (הסל) תַּחַת הַגֶּפֶן בְּשָׁעָה שֶׁהוּא בּוֹצֵר, כדי שהפֶּרֶט ייפול לתוכה — הֲרֵי זֶה גּוֹזֵל אֶת הָעֲנִיִּים, עַל זֶה נֶאֱמַר: "אַל תַּסֵּג גְּבוּל עוֹלִים" (משלי כב,ח), שבמעשיו הוא מסיג את גבולם של העניים.

אֵיזוֹהִי עוֹלֶלֶת? כָּל שֶׁאֵין לָהּ לֹא כָּתֵף וְלֹא נָטֵף.

אֵיזוֹהִי עוֹלֶלֶת שצריך להניח בגפן? כָּל אשכול קטן שֶׁאֵין לָהּ לֹא כָּתֵף רחבה של ענבים מלמעלה, וְלֹא נָטֵף, שאין ענבים הנראים כנוטפים למטה מן האשכול.

אִם יֵשׁ לָהּ כָּתֵף אוֹ נָטֵף — שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת. אִם סָפֵק — לָעֲנִיִּים.

אבל אִם יֵשׁ לָהּ כָּתֵף אוֹ נָטֵף — הרי זו שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת. אִם יש סָפֵק האם יש לה כתף או נטף — הרי זו לָעֲנִיִּים.

עוֹלֶלֶת שֶׁבָּאַרְכּוּבָּה, אִם נִקְרֶצֶת עִם הָאֶשְׁכּוֹל — הֲרֵי הִיא שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת, וְאִם לָאו — הֲרֵי הִיא שֶׁל עֲנִיִּים.

עוֹלֶלֶת שֶׁתלויה בָּאַרְכּוּבָּה, במקום החיבור של אשכול גדול לזמורת הגפן, אִם כשהוא בוצר את האשכול נִקְרֶצֶת (נחתכת) העוללת הזו יחד עִם הָאֶשְׁכּוֹל — הֲרֵי הִיא שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת, כחלק מן האשכול, וְאִם לָאו, שהיא נחתכת לעצמה — הֲרֵי הִיא שֶׁל עֲנִיִּים.

גַּרְגֵּר יְחִידִי — רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֶשְׁכּוֹל. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: עוֹלֶלֶת.

גַּרְגֵּר יְחִידִי הצומח על שִׁדרת האשכול, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הרי זה אֶשְׁכּוֹל והוא של בעל הבית, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: כיוון שאינו אלא גרגיר יחידי — הרי זו עוֹלֶלֶת, והיא של העניים.

הַמֵּדֵל בַּגְּפָנִים, כְּשֵׁם שֶׁהוּא מֵדֵל בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ — כֵּן הוּא מֵדֵל בְּשֶׁל עֲנִיִּים, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.

הַמֵּדֵל (מדלל) בַּגְּפָנִים, שמסיר מהם חלק מן האשכולות כדי לאפשר צמיחה טובה יותר של הגפן, כְּשֵׁם שֶׁהוּא מֵדֵל בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ — כֵּן הוּא מֵדֵל בְּשֶׁל עֲנִיִּים, והוא רשאי להסיר גם עוללות לצורך הדילול, אלו דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: בְּשֶׁלּוֹ הוּא רַשַּׁאי, וְאֵינוֹ רַשַּׁאי בְּשֶׁל עֲנִיִּים.

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: בְּשֶׁלּוֹ הוּא רַשַּׁאי, וְאֵינוֹ רַשַּׁאי לדלל בְּשֶׁל עֲנִיִּים, שהעוללות שייכות להם. והלכה כדברי התנא הראשון.

כֶּרֶם רְבָעִי —

כֶּרֶם רְבָעִי –

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: אֵין לוֹ חוֹמֶשׁ, וְאֵין לוֹ בִּיעוּר.

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: אֵין לוֹ חוֹמֶשׁ, אין צריך להוסיף חמישית על שוויו, כשפודים אותו, כפי שחייבים במעשר שני. וְאֵין לוֹ בִּיעוּר, אין צריך לבער אותו לאחר כל שלוש שנים, כפי שמצווה לעשות במעשר שני.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: יֵשׁ לוֹ.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: יֵשׁ לוֹ גם חומש וגם ביעור, שדיניו דומים לגמרי לדין מעשר שני. והלכה כדברי בית הלל.

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: יֵשׁ לוֹ פֶּרֶט וְיֵשׁ לוֹ עוֹלֵלוֹת, וְהָעֲנִיִּים פּוֹדִין לְעַצְמָם.

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: כרם רבעי יֵשׁ לוֹ פֶּרֶט וְיֵשׁ לוֹ עוֹלֵלוֹת, וְהָעֲנִיִּים שמקבלים את הפרט והעוללות פּוֹדִין אותו לְעַצְמָם.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: כּוּלּוֹ לַגַּת.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: אין העניים נוטלים ממנו פרט ועוללות, אלא כּוּלּוֹ נלקח על ידי הבעלים לַגַּת, לעשות ממנו יין, והוא מעלה אותו לירושלים או פודה אותו. והלכה כדברי בית הלל.

כֶּרֶם שֶׁכּוּלּוֹ עוֹלֵלוֹת —

כֶּרֶם שֶׁכּוּלּוֹ עוֹלֵלוֹת, ואין בו אשכולות מושלמים, בעלי כתף ונטף –

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: לְבַעַל הַבַּיִת. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: לָעֲנִיִּים.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: הרי זה לְבַעַל הַבַּיִת. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: לָעֲנִיִּים.

אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: "כִּי תִבְצֹר לֹא תְעוֹלֵל", אִם אֵין בָּצִיר — מִנַּיִן עוֹלֵלוֹת?

אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: הרי נאמר "כִּי תִבְצֹר כַּרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל אַחֲרֶיךָ" (דברים כד,כא), שכשיש בציר רגיל עליו להשאיר את העוללות, אבל אִם אֵין בָּצִיר — מִנַּיִן עוֹלֵלוֹת?

אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא: "וְכַרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל" — אֲפִלּוּ כּוּלּוֹ עוֹלֵלוֹת.

אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא: הרי נאמר גם "וְכַרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל" (ויקרא יט,י), ומכאן יש לדייק — אֲפִלּוּ כרמך כּוּלּוֹ עוֹלֵלוֹת.

אִם כֵּן, לָמָּה נֶאֱמַר: "כִּי תִבְצוֹר לא תְעוֹלֵל"? אֵין לָעֲנִיִּים בָּעוֹלֵלוֹת קוֹדֶם הַבָּצִיר.

ושואלים: לשיטת ר' עקיבא, אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר "כִּי תִבְצוֹר לא תְעוֹלֵל"? כדי ללמד שאֵין לָעֲנִיִּים בָּעוֹלֵלוֹת קוֹדֶם הַבָּצִיר, שרק לאחר שבצר בעל הבית את כרמו רשאים העניים ליטול את העוללות. והלכה כדברי רבי עקיבא.

הַמַּקְדִּישׁ כַּרְמוֹ עַד שֶׁלֹּא נוֹדְעוּ בּוֹ הָעוֹלֵלוֹת — אֵין הָעוֹלֵלוֹת לָעֲנִיִּים. מִשֶּׁנּוֹדְעוּ בּוֹ הָעוֹלֵלוֹת — הָעוֹלֵלוֹת לָעֲנִיִּים.

הַמַּקְדִּישׁ כַּרְמוֹ עַד שֶׁלֹּא נוֹדְעוּ בּוֹ הָעוֹלֵלוֹת, בשלב שעדיין אי אפשר להבחין בין אשכולות מלאים לבין עוללות — אֵין הָעוֹלֵלוֹת שייכות לָעֲנִיִּים, אלא הכול שייך להקדש, ורכוש ההקדש פטור ממתנות עניים. אבל אם הקדיש את כרמו לאחר שֶּׁנּוֹדְעוּ בּוֹ הָעוֹלֵלוֹת — הָעוֹלֵלוֹת כבר שייכות לָעֲנִיִּים, ואינו יכול להקדיש דבר שאינו שלו, ועל גזבר ההקדש להניח אותן לעניים.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: יִתְּנוּ שְׂכַר גִּידּוּלָיו לַהֶקְדֵּשׁ.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: יִתְּנוּ העניים שְׂכַר גִּידּוּלָיו לַהֶקְדֵּשׁ, ישלמו להקדש על מה שהשביחו הענבים משעה שהוקדש הכרם ועד שנטלו את העוללות. והלכה כדברי רבי יוסי.

אֵיזֶה הִיא שִׁכְחָה בֶּעָרִיס? כָּל שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִפְשׁוֹט אֶת יָדוֹ וְלִיטְּלָהּ.

אֵיזֶה הִיא שִׁכְחָה בֶּעָרִיס, כעין סוכה שמדלים עליה גפנים? כָּל שֶׁהתרחק הבוצר מן העריס עד שאֵינוֹ יָכוֹל לִפְשׁוֹט אֶת יָדוֹ וְלִיטְּלָהּ את האשכול — הרי זה שכחה.

וּבָרֹגְלִיּוֹת? מִשֶּׁיַּעֲבוֹר הֵימֶנָּה.

וּבָרֹגְלִיּוֹת, בגפנים הגדלות על פני הקרקע — מִשֶּׁיַּעֲבוֹר הֵימֶנָּה וילך לגפן אחרת לבצור אותה, הרי זו שכחה.