חזור
ערלה
פרק גבֶּגֶד שֶׁצְּבָעוֹ בִּקְלִיפֵּי עָרְלָה — יִדָּלֵק.
בֶּגֶד שֶׁצְּבָעוֹ בִּקְלִיפֵּי עָרְלָה, בצבע המופק מקליפות של פירות ערלה, כגון רימון — יִדָּלֵק, כלומר, ישרפו את הבגד הזה, שגם הקליפות אסורות בהנאה.
נִתְעָרֵב בַּאֲחֵרִים — כֻּלָּם יִדָּלְקוּ, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
אם נִתְעָרֵב הבגד שנצבע בקליפי ערלה בבגדים אֲחֵרִים דומים לו — כֻּלָּם יִדָּלְקוּ, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: יַעֲלֶה בְּאֶחָד וּמָאתַיִם.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: יַעֲלֶה, יתבטל הבגד בְּאֶחָד וּמָאתַיִם, שאם יש שם בגד אחד אסור ומאתיים בגדים מותרים — הכול מותר, כשיעור שקבעו חכמים לביטול ערלה (לעיל פ"ב מ"א). והלכה כחכמים.
הַצּוֹבֵעַ מְלֹא הַסִּיט בִּקְלִיפֵּי עָרְלָה, וַאֲרָגוֹ בַּבֶּגֶד, וְאֵין יָדוּעַ אֵיזֶה הוּא –
הַצּוֹבֵעַ חוט באורך מְלֹא הַסִּיט, כמרחק שבין קצה האצבע לקצה האמה כשמרחיקים אותן זו מזו, בִּקְלִיפֵּי עָרְלָה, וַאֲרָגוֹ את החוט בַּבֶּגֶד, וְאֵין יָדוּעַ אֵיזֶה הוּא החוט האסור, כדי שניתן יהיה להוציאו –
רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: יִדָּלֵק הַבֶּגֶד.
רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: יִדָּלֵק (יישרף) הַבֶּגֶד כולו.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: יַעֲלֶה בְּאֶחָד וּמָאתַיִם.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: יַעֲלֶה יתבטל החוט בְּאֶחָד וּמָאתַיִם, שאם הוא פחות מאחד ממאתיים בבגד — הבגד מותר. והלכה כחכמים.
הָאוֹרֵג מְלֹא הַסִּיט מִצֶּמֶר הַבְּכוֹר, בַּבֶּגֶד — יִדָּלֵק הַבֶּגֶד.
הָאוֹרֵג חוט מְלֹא הַסִּיט מִצֶּמֶר הַבְּכוֹר, בכור בהמה טהורה, כגון כבשה, שאסור ליהנות מן הצמר שלו, בתוך בֶּגֶד — יִדָּלֵק (יישרף) הַבֶּגֶד.
וּמִשְּׂעַר הַנָּזִיר וּמִפֶּטֶר חֲמוֹר, בַּשַּׂק — יִדָּלֵק הַשַּׂק.
וכן האורג מלא הסיט מִשְּׂעַר הַנָּזִיר שאסור בהנאה, או מִשער פֶּטֶר חֲמוֹר, שגם כן אסור בהנאה, בַּשַּׂק, שעשוי מחוטי שער — יִדָּלֵק הַשַּׂק.
וּבַמּוּקְדָּשִׁין — מְקַדְּשִׁין כָּל שֶׁהֵן.
וּבַמּוּקְדָּשִׁין, בבהמות של הקדש יש חומרה מיוחדת, שהם מְקַדְּשִׁין, אוסרים את הבגד בכָּל שֶׁהֵן, אם ארג משערן בשק, גם אם אין בו חוט מלא הסיט.
תַּבְשִׁיל שֶׁבִּשְּׁלוֹ בִּקְלִיפֵּי עָרְלָה — יִדָּלֵק.
תַּבְשִׁיל שֶׁבִּשְּׁלוֹ בִּקְלִיפֵּי עָרְלָה, שהשתמש בקליפות של פירות ערלה כחומר בערה לבישול — יִדָּלֵק (יישרף) התבשיל, שהרי נוצר על ידי חום עצי הערלה, שהם אסורים בהנאה.
נִתְעָרֵב בַּאֲחֵרִים — יַעֲלֶה בְּאֶחָד וּמָאתַיִם.
נִתְעָרֵב התבשיל בתבשילים אֲחֵרִים, של היתר — יַעֲלֶה, יתבטל בְּאֶחָד וּמָאתַיִם.
תַּנּוּר שֶׁהִסִּיקוּהוּ בִּקְלִיפֵּי עָרְלָה וְאָפָה בּוֹ אֶת הַפַּת — תִּדָּלֵק הַפַּת.
תַּנּוּר שֶׁהִסִּיקוּהוּ בִּקְלִיפֵּי עָרְלָה וְאָפָה בּוֹ אֶת הַפַּת — תִּדָּלֵק (תישרף) הַפַּת, שהרי נאפתה על ידי חום עצי הערלה, שהם אסורים בהנאה.
נִתְעָרְבָה בַּאֲחֵרוֹת — תַּעֲלֶה בְּאֶחָד וּמָאתַיִם.
אם נִתְעָרְבָה פת זו בַּאֲחֵרוֹת — תַּעֲלֶה, תתבטל בְּאֶחָד וּמָאתַיִם.
מִי שֶׁהָיוּ לוֹ חֲבִילֵי תִלְתָּן שֶׁל כִּלְאֵי הַכֶּרֶם — יִדָּלְקוּ.
מִי שֶׁהָיוּ לוֹ חֲבִילֵי (חבילות) תִלְתָּן שֶׁל כִּלְאֵי הַכֶּרֶם, שגדלו בכרם — יִדָּלְקוּ, כיוון שהם אסורים בהנאה.
נִתְעָרְבוּ בַּאֲחֵרִים — כֻּלָּם יִדָּלְקוּ, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
אם נִתְעָרְבוּ אותם חבילי תלתן בּחבילי תלתן אֲחֵרִים, של היתר — כֻּלָּם יִדָּלְקוּ, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: יַעֲלוּ בְּאֶחָד וּמָאתַיִם.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: יַעֲלוּ, יתבטלו בְּאֶחָד וּמָאתַיִם, אם יש בתערובת מאתיים חבילי היתר כנגד חבילה אחת של תלתן אסור.
שֶׁהָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אֶת שֶׁדַּרְכּוֹ לִמָּנוֹת, מְקַדֵּשׁ.
שֶׁהָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אֶת שֶׁדַּרְכּוֹ לִמָּנוֹת (להימנות), להיספר אחד אחד כשמוכרים אותו, אינו בטל בתערובת, ולכן מְקַדֵּשׁ, אוסר הכול.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵינוֹ מְקַדֵּשׁ אֶלָּא שִׁשָּׁה דְּבָרִים בִּלְבָד.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵינוֹ מְקַדֵּשׁ את התערובת אֶלָּא שִׁשָּׁה דְּבָרִים בִּלְבָד, שהם חשובים במיוחד.
וְרַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: שִׁבְעָה.
וְרַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: שִׁבְעָה דברים הם.
וְאֵלּוּ הֵם: אֱגוֹזֵי פֶרֶךְ, רִמּוֹנֵי בָדָן, וְחָבִיּוֹת סְתוּמוֹת, וְחוּלְפוֹת תְּרָדִין, וְקוּלְסֵי כְרוּב, וּדְלַעַת יְוָנִית.
וְאֵלּוּ הֵם הדברים שמקדשים: אֱגוֹזֵי פֶרֶךְ, אגוזים משובחים, שקליפתם נפרכת (נשברת) בקלות; רִמּוֹנֵי בָדָן, מקום בשומרון; חָבִיּוֹת סְתוּמוֹת (מוגפות) של יין; וְחוּלְפוֹת תְּרָדִין (צלעות סלק עלים), וְקוּלְסֵי כְרוּב (קלחים של כרוב), וּדְלַעַת יְוָנִית.
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אַף כִּכָּרוֹת שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת.
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אַף כִּכָּרוֹת שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת, שאדם אופה בביתו, שהן גדולות וחשובות יותר משל נחתום (אופה).
הָרָאוּי לְעָרְלָה — עָרְלָה, לְכִלְאֵי הַכֶּרֶם — כִּלְאֵי הַכֶּרֶם.
כל אחד מאלו מקדש את התערובת, הָרָאוּי לְעָרְלָה, כלומר, אגוזים, רימונים וחביות יין — עָרְלָה, והראוי לְכִלְאֵי הַכֶּרֶם, תרדים, כרוב ודלעת, שנזרעו בכרם (וכן חביות יין) — מקדש את תערובתו משום כִּלְאֵי הַכֶּרֶם.
כֵּיצַד? נִתְפַּצְּעוּ הָאֱגוֹזִים, נִתְפָּרְדוּ הָרִמּוֹנִים, נִתְפַּתְּחוּ הֶחָבִיּוֹת, נִתְחַתְּכוּ הַדְּלוּעִים, נִתְפָּרְסוּ הַכִּכָּרוֹת — יַעֲלוּ בְּאֶחָד וּמָאתַיִם.
כֵּיצַד? מתי דברים אלו אוסרים את תערובתם — כאשר הם שלמים ועומדים בחשיבותם. אבל אם נִתְפַּצְּעוּ (נשברו) הָאֱגוֹזִים, או נִתְפָּרְדוּ הָרִמּוֹנִים, הוציא מהם את הגרגרים (ה'פרודות'), או נִתְפַּתְּחוּ הֶחָבִיּוֹת, או נִתְחַתְּכוּ הַדְּלוּעִים, או נִתְפָּרְסוּ הַכִּכָּרוֹת לפרוסות — יַעֲלוּ, יתבטלו בְּאֶחָד וּמָאתַיִם, כדין הרגיל של ערלה וכלאי הכרם.
סְפֵק עָרְלָה; בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל — אָסוּר, וּבְסוּרְיָא — מוּתָּר, וּבְחוּצָה לָאָרֶץ — יוֹרֵד וְלוֹקֵחַ, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִרְאֶנּוּ לוֹקֵט.
סְפֵק עָרְלָה, כגון גוי שהיה מוכר פירות, ויש בשדהו גם עצי ערלה; בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל — אָסוּר ישראל לקנות ממנו. וּבְסוּרְיָא, שנתנו לה מקצת דיני ארץ ישראל — מוּתָּר, שלא החמירו בספקה. וּבְחוּצָה לָאָרֶץ — יוֹרֵד לשדהו של הגוי וְלוֹקֵחַ (קונה) ממנו שם פירות, למרות שהוא יודע שיש שם גם פירות ערלה, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִרְאֶנּוּ את בעל השדה שהוא לוֹקֵט (קוטף) מפירות הערלה.
כֶּרֶם נָטוּעַ יָרָק, וְיָרָק נִמְכָּר חוּצָה לוֹ; בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל — אָסוּר, וּבְסוּרְיָא — מוּתָּר, וּבְחוּצָה לָאָרֶץ — יוֹרֵד וְלוֹקֵט, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִלְקוֹט בַּיָּד.
כֶּרֶם נָטוּעַ יָרָק, והירק נאסר משום כלאי הכרם, וְיָרָק נִמְכָּר חוּצָה לוֹ, חוץ לאותו כרם, ויש ספק שמא הוא קונה מן הירק האסור; בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל — אָסוּר. וּבְסוּרְיָא — מוּתָּר, שלא החמירו בספק שבה. וּבְחוּצָה לָאָרֶץ — יוֹרֵד הבעלים וְלוֹקֵט בפניו של הישראל, והוא לוקח ממנו, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִלְקוֹט הישראל בַּיָּד, בעצמו.
הֶחָדָשׁ, אָסוּר מִן הַתּוֹרָה בְּכָל מָקוֹם,
הֶחָדָשׁ, תבואת השנה החדשה, שאסור לאכלה לפני שישה עשר בניסן, שבו מביאים את קרבן העומר — אָסוּר מִן הַתּוֹרָה בְּכָל מָקוֹם, גם בחוצה לארץ.
וְהָעָרְלָה — הֲלָכָה,
וְהָעָרְלָה אסורה בחוץ לארץ משום הֲלָכָה, הלכה למשה מסיני, שאינה מפורשת בתורה.
וְהַכִּלְאַיִם — מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים.
וְהַכִּלְאַיִם, כלאי הכרם, אסורים בחוצה לארץ מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים (חכמים).