הַכּוֹבֵשׁ, הַשּׁוֹלֵק, הַמּוֹלֵחַ – חַיָּיב.

הַכּוֹבֵשׁ זיתים או ירקות בחומץ או ביין, הַשּׁוֹלֵק, המבשל ירקות, והַמּוֹלֵחַ אותם הרבה ביחד – חַיָּיב לעשר אותם לפני אכילה.

הַמְכַמֵּן בָּאֲדָמָה – פָּטוּר. הַמְטַבֵּל בַּשָּׂדֶה – פָּטוּר. הַפּוֹצֵעַ זֵיתִים שֶׁיֵּצֵא מֵהֶם הַשְּׂרָף – פָּטוּר.

הַמְכַמֵּן (מטמין) פירות בָּאֲדָמָה, כדי שיתחממו ויתרככו שם – פָּטוּר. וכן הַמְטַבֵּל ירקות במלח או בחומץ בַּשָּׂדֶה כדי לאכלם שם – הרי זה פָּטוּר, מפני שזו דרך אכילת עראי. וכן הַפּוֹצֵעַ זֵיתִים כדי שֶׁיֵּצֵא מֵהֶם הַשְּׂרָף, ויהיה טעמם מר פחות – פָּטוּר, שכל אלו אינם נחשבים כבישול לקבוע את הזיתים למעשרות.

הַסּוֹחֵט זֵיתִים עַל בְּשָׂרוֹ, פָּטוּר; אִם סָחַט וְנָתַן לְתוֹךְ יָדוֹ – חַיָּיב.

הַסּוֹחֵט זֵיתִים עַל בְּשָׂרוֹ, כדי למרוח מן השמן על בשרו – הרי זה פָּטוּר. אבל אִם סָחַט זיתים וְנָתַן את השמן לְתוֹךְ יָדוֹ – הרי זה חַיָּיב במעשרות, שכיוון שאסף אותו הרי זה כמו שמן שירד לעוקה (גומה) בבית הבד, שהוא גמר מלאכת השמן (לעיל פ״א מ״ז).

הַמְקַפֵּא לַתַּבְשִׁיל – פָּטוּר; לַקְּדֵרָה – חַיָּיב, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּבוֹר קָטָן.

בדומה לכך, הַמְקַפֵּא לַתַּבְשִׁיל, הנותן יין (שלא נגמרה מלאכתו) לתבשיל, ורק אחר כך מקפה, כלומר, מסיר את פסולת היין שצפה מלמעלה – הרי זה פָּטוּר מלעשר את היין שבתבשיל. ואין דינו כמקפה את היין בבור שבגת, שהוא גמר מלאכת היין (לעיל פ״א מ״ז), מפני שהוא בטל בתבשיל. אבל המקפא לַקְּדֵרָה, שנתן יין בקדרה ריקה, והסיר ממנו את הפסולת – הרי זה חַיָּיב לעשר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא, הקדרה, נחשבת כְּבוֹר קָטָן.

תִּינוֹקוֹת שֶׁטָּמְנוּ תְּאֵנִים לַשַּׁבָּת, וְשָׁכְחוּ לְעַשְּׂרָן – לֹא יֹאכְלוּ לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת עַד שֶׁיְּעַשְּׂרוּ.

תִּינוֹקוֹת, ילדים, שֶׁטָּמְנוּ, החביאו תְּאֵנִים כדי לאכול מהם בשַּׁבָּת, וְשָׁכְחוּ לְעַשְּׂרָן – לֹא יֹאכְלוּ את התאנים לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת עַד שֶׁיְּעַשְּׂרוּ, כי השבת קבעה את התאנים האלו למעשרות.

כַּלְכָּלַת שַׁבָּת – בֵּית שַׁמַּאי פּוֹטְרִין, וּבֵית הִלֵּל מְחַיְּיבִין.

כַּלְכָּלַת שַׁבָּת, סל פירות שייעד לשבת, והוא רוצה לאכול ממנה לפני השבת – בֵּית שַׁמַּאי פּוֹטְרִין אותה מהמעשר, כיוון שעדיין לא הגיעה השבת, וּבֵית הִלֵּל מְחַיְּיבִין, שכיוון שייחדו אותה לצורך השבת הרי זו קביעות, שמחייבת במעשר. והלכה כבית הלל.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף הַלּוֹקֵט אֶת הַכַּלְכָּלָה לִשְׁלוֹחַ לַחֲבֵרוֹ, לֹא יֹאכַל עַד שֶׁיִּתְעַשֵּׂר.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף הַלּוֹקֵט אֶת הַכַּלְכָּלָה, כלומר, לוקט את התאנים ומניחם בכלכלה, כדי לִשְׁלוֹחַ אותה מתנה לַחֲבֵרוֹ – לֹא יֹאכַל ממנה עַד שֶׁיִּתְעַשֵּׂר, שגם זה נחשב כקביעות. ואין הלכה כר' יהודה.

הַנּוֹטֵל זֵיתִים מִן הַמַּעֲטָן – טוֹבֵל אֶחָד אֶחָד בַּמֶּלַח וְאוֹכֵל; אִם מָלַח וְנָתַן לְפָנָיו – חַיָּיב.

הַנּוֹטֵל זֵיתִים מִן הַמַּעֲטָן, כלי שמניחים בו את הזיתים לאחר המסיק – טוֹבֵל אֶחָד אֶחָד מן הזיתים בַּמֶּלַח וְאוֹכֵל. אבל אִם מָלַח כמה זיתים וְנָתַן אותם לְפָנָיו – הרי זה חַיָּיב, שהמליחה היא אחד הדברים הקובעים למעשר, כאשר הוא אוסף יחד כמה פירות.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מִן הַמַּעֲטָן הַטָּהוֹר – חַיָּיב, וּמִן הַטָּמֵא – פָּטוּר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַחֲזִיר אֶת הַמּוֹתָר.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אם לקח זיתים מִן הַמַּעֲטָן הַטָּהוֹר, שהוא שומר על הזיתים שבו שלא ייטמאו – הרי זה חַיָּיב לעשר, אם מלח ונתן לפניו, מפני שאינו עתיד להחזיר את הזיתים למעטן, כדי שלא יטמאו את שאר הזיתים, וזהו אפוא גמר מלאכתם. ואם לקח מִן המעטן הַטָּמֵא – פָּטוּר מלעשר מה שנתן לפניו, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַחֲזִיר למעטן אֶת הַמּוֹתָר, את מה שלא אכל, כדי לעשות ממנו שמן, ולא נגמרה מלאכתם של זיתים אלו, ולכן לא נקבעו למעשר. ואין הלכה כר' אליעזר.

שׁוֹתִים עַל הַגַּת, בֵּין עַל הַחַמִּין בֵּין עַל הַצּוֹנֵן – פָּטוּר, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

יין ששׁוֹתִים עַל הַגַּת, שמוציאים מן הגת ושותים, לפני שהסיר ממנו את הפסולת, בֵּין עַל הַחַמִּין, בין שהוא מוזג אותו במים חמים, בֵּין עַל הַצּוֹנֵן – הרי זה פָּטוּר ממעשר, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי צָדוֹק מְחַיֵּיב.

רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי צָדוֹק מְחַיֵּיב לעשר, בכל מקרה שנטל יין מן הגת כדי לשתות.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: עַל הַחַמִּין – חַיָּיב, וְעַל הַצּוֹנֵן – פָּטוּר.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: השותה יין בגת עַל הַחַמִּין – חַיָּיב, שזו דרך קביעות, כעין בישול שקובע למעשר. וְעַל הַצּוֹנֵן – פָּטוּר, שהרי הוא מחזיר לגת את מה שלא שתה. והלכה כחכמים.

הַמְקַלֵּף שְׂעוֹרִים – מְקַלֵּף אַחַת אַחַת וְאוֹכֵל; וְאִם קִלֵּף וְנָתַן לְתוֹךְ יָדוֹ – חַיָּיב.

הַמְקַלֵּף שְׂעוֹרִים כדי לאכלן – מְקַלֵּף אַחַת אַחַת וְאוֹכֵל אותה, וְאִם קִלֵּף כמה שעורים וְנָתַן לְתוֹךְ יָדוֹ – הרי זה חַיָּיב.

הַמּוֹלֵל מְלִילוֹת שֶׁל חִטִּים – מְנַפֶּה מִיָּד לְיָד וְאוֹכֵל; וְאִם נִפָּה וְנָתַן לְתוֹךְ חֵיקוֹ – חַיָּיב.

הַמּוֹלֵל מְלִילוֹת שֶׁל חִטִּים, משפשף בידיו חיטים כדי להסיר מעל הגרעינים את המוץ – מְנַפֶּה מִיָּד לְיָד, מעביר את המלילות מיד ליד, כך שהמוץ ייפול, וְאוֹכֵל מה שנמצא בידו בלי לעשר. וְאִם נִפָּה את המלילות באופן זה וְנָתַן אותן לְתוֹךְ חֵיקוֹ, שאסף אותן יחד בבגדו – הרי זה חַיָּיב לעשרן לפני שיאכל, שהרי זה כמין גורן.

כֻּסְבָּר שֶׁזְּרָעָהּ לְזֶרַע – יְרָקָהּ פָּטוּר; זְרָעָהּ לְיָרָק – מִתְעַשֶּׂרֶת זֶרַע וְיָרָק.

כֻּסְבָּר (כוסברה, צמח תבלין) שֶׁזְּרָעָהּ לְזֶרַע, שזרע אותה רק כדי להשתמש בזרעים למאכל – יְרָקָהּ, הירק שלה (העלים) פָּטוּר ממעשר, למרות שהוא משתמש בו לאכילה. אבל אם זְרָעָהּ לְיָרָק – הרי היא מִתְעַשֶּׂרֶת גם אם משתמש בזֶרַע וְגם אם ביָרָק.

רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: הַשֶּׁבֶת מִתְעַשֶּׂרֶת זֶרַע וְיָרָק וְזִירִין.

רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: הַשֶּׁבֶת, שהיא צמח תבלין (שמיר), שזרעה – מִתְעַשֶּׂרֶת, מעשרים גם את הזֶרַע, וְגם את היָרָק, העלים, וְגם את הזִירִין, הגבעולים, מפני שרגילים להשתמש בכולם.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵינוֹ מִתְעַשֵּׂר זֶרַע וְיָרָק אֶלָּא הַשַּׁחֲלַיִם וְהַגַּרְגִּיר בִּלְבָד.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵינוֹ מִתְעַשֵּׂר זֶרַע וְגם יָרָק, אֶלָּא הַשַּׁחֲלַיִם, וְהַגַּרְגִּיר בִּלְבָד, שבאופן רגיל משתמשים בהם גם לזה וגם לזה, אבל בשבת מעשרים רק את הזרעים. והלכה כחכמים.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: תְּמָרוֹת שֶׁל תִּלְתָּן וְשֶׁל חַרְדָּל וְשֶׁל פּוֹל הַלָּבָן, חַיָּיבוֹת בַּמַּעֲשֵׂר.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: תְּמָרוֹת, ענפים צעירים רכים, שֶׁל תִּלְתָּן וְשֶׁל חַרְדָּל וְשֶׁל פּוֹל הַלָּבָן – חַיָּיבוֹת בַּמַּעֲשֵׂר, אם רוצה לאכלן, למרות שלאחר זמן הן מתקשות ואינן עומדות למאכל.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: הַצָּלָף מִתְעַשֵּׂר תְּמָרוֹת וַאֲבִיּוֹנוֹת וְקַפְרַס.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: הַצָּלָף מִתְעַשֵּׂר תְּמָרוֹת, ענפים צעירים רכים, וַאֲבִיּוֹנוֹת שהם הפירות, וְקַפְרַס שהם ניצני הפרחים, המתפתחים אחר כך לפירות, שכל אלו נאכלים.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֵין מִתְעַשֵּׂר אֶלָּא אֲבִיּוֹנוֹת, מִפְּנֵי שֶׁהֵן פֶּרִי.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֵין מִתְעַשֵּׂר מן הצלף אֶלָּא אֲבִיּוֹנוֹת, מִפְּנֵי שֶׁהֵן פֶּרִי, והשאר אינם בגדר פרי. והלכה כר' עקיבא.