אֵין אָסוּר מִשּׁוּם כִּלְאַיִם אֶלָּא צֶמֶר וּפִשְׁתִּים.

אֵין אָסוּר מִשּׁוּם כִּלְאַיִם של בגדים אֶלָּא צֶמֶר וּפִשְׁתִּים, ולא כלאיים של חומרים אחרים, שנאמר: "לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז צֶמֶר וּפִשְׁתִּים יַחְדָּו" (דברים כב,יא).

וְאֵינוֹ מִטַּמֵּא בַּנְּגָעִים אֶלָּא צֶמֶר וּפִשְׁתִּים.

וְאֵינוֹ מִטַּמֵּא בַּנְּגָעִים, בצרעת הבגד (ויקרא יג,מז–נט), אֶלָּא בגד צֶמֶר וּבגד פִשְׁתִּים, שנאמר: "בְּבֶגֶד צֶמֶר אוֹ בְּבֶגֶד פִּשְׁתִּים" (שם,מז), ולא אריגים אחרים.

אֵין הַכֹּהֲנִים לוֹבְשִׁין לְשַׁמֵּשׁ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ אֶלָּא צֶמֶר וּפִשְׁתִּים.

אֵין הַכֹּהֲנִים לוֹבְשִׁין לְשַׁמֵּשׁ (לשרת) בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ אֶלָּא בגדים עשויים צֶמֶר וּפִשְׁתִּים.

צֶמֶר גְּמַלִּים וְצֶמֶר רְחֵלִים שֶׁטְּרָפָן זֶה בָּזֶה;

צֶמֶר גְּמַלִּים וְצֶמֶר רְחֵלִים שֶׁטְּרָפָן (שערבבם) זֶה בָּזֶה,

אִם רוֹב מִן הַגְּמַלִּים — מוּתָּר, וְאִם רוֹב מִן הָרְחֵלִים — אָסוּר. מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה — אָסוּר.

אִם רוֹב התערובת היא מִן צמר הַגְּמַלִּים — מוּתָּר לעשות ממנו בגד עם פשתן, ואין בזה איסור, וְאִם רוֹב התערובת מִן צמר הָרְחֵלִים — אָסוּר. מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה, חצי צמר גמלים וחצי צמר רחלים — גם הוא אָסוּר.

וְכֵן הַפִּשְׁתָּן וְהַקַּנְבּוֹס שֶׁטְּרָפָן זֶה בָּזֶה.

וְכֵן דין הַפִּשְׁתָּן וְהַקַּנְבּוֹס, שעושים מן הסיבים שלו בגדים, שֶׁטְּרָפָן זֶה בָּזֶה, אם רוב התערובת היא מן הקנבוס — מותר לעשות ממנה בגד עם צמר, ואם רובה או חצייה מן הפשתן — אסור הדבר.

הַשִּׁירָיִים וְהַכָּלָךְ — אֵין בָּהֶם מִשּׁוּם כִּלְאַיִם, אֲבָל אֲסוּרִים מִפְּנֵי מַרְאִית הָעָיִן.

הַשִּׁירָיִים וְהַכָּלָךְ, שהם מינים של משי; השיריים דומים לפשתן, והכלך לצמר — מדין תורה אֵין בָּהֶם מִשּׁוּם כִּלְאַיִם, בבגד עשוי משיריים עם צמר, או מכלך עם פשתן, אֲבָל הם אֲסוּרִים בלבישה מִפְּנֵי מַרְאִית הָעָיִן, שהדבר נראה כאילו הוא לובש כלאיים.

הַכָּרִים וְהַכְּסָתוֹת — אֵין בָּהֶם מִשּׁוּם כִּלְאַיִם, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִהְיֶה בְּשָׂרוֹ נוֹגֵעַ בָּהֶן.

הַכָּרִים וְהַכְּסָתוֹת, שאדם שוכב עליהם — אֵין בָּהֶם מִשּׁוּם כִּלְאַיִם, שהרי התורה אסרה רק לבישת כלאיים ("לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז", דברים כב,י), או העלאה על הגוף ("וּבֶגֶד כִּלְאַיִם שַׁעַטְנֵז לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךָ", ויקרא יט,יט), אבל מותר לשכב עליהם, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִהְיֶה בְּשָׂרוֹ נוֹגֵעַ בָּהֶן.

אֵין עֲרַאי לְכִלְאָיִם.

אֵין דין עֲרַאי לְכִלְאָיִם, ואסור ללבשם אפילו באופן זמני.

וְלֹא יִלְבַּשׁ כִּלְאַיִם אֲפִילּוּ עַל גַּבֵּי עֲשָׂרָה, אֲפִילּוּ לִגְנוֹב אֶת הַמֶּכֶס.

וְכן לֹא יִלְבַּשׁ אדם בגד כִּלְאַיִם אֲפִילּוּ עַל גַּבֵּי עֲשָׂרָה בגדים, שאינו נהנה מלבישת הכלאיים. ואסור לעשות כן אֲפִילּוּ אינו מתכוון כלל ללבישה, אלא רק כדי לִגְנוֹב אֶת הַמֶּכֶס, שהמוכסים לא היו גובים מכס על בגד שאדם לבוש בו.

מִטְפְּחוֹת הַיָּדַיִם, מִטְפְּחוֹת הַסְּפָרִים, מִטְפְּחוֹת הַסַּפָּג — אֵין בָּהֶם מִשּׁוּם כִּלְאָיִם.

מִטְפְּחוֹת הַיָּדַיִם (מפיות), מִטְפְּחוֹת הַסְּפָרִים, שעוטפים בהם ספרי תורה, מִטְפְּחוֹת הַסַּפָּג (מגבות) — אֵין בָּהֶם מִשּׁוּם כִּלְאָיִם, כיוון שאינן משמשות למלבוש או לכיסוי.

רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹסֵר.

רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹסֵר את המטפחות הללו, משום שלעתים מזדמן שהן משמשות כעין מלבוש. והלכה כדברי רבי אלעזר.

וּמִטְפְּחוֹת הַסַּפָּרִים — אֲסוּרוֹת מִשּׁוּם כִּלְאָיִם.

וּמִטְפְּחוֹת הַסַּפָּרִים, שמניחים על כתפי המסתפרים, כדי שלא יתלכלכו בגדיהם בשערות — אֲסוּרוֹת מִשּׁוּם כִּלְאָיִם, שהרי הם כעין לבוש.

תַּכְרִיכֵי הַמֵּת וּמַרְדַּעַת שֶׁל חֲמוֹר — אֵין בָּהֶם מִשּׁוּם כִּלְאָיִם.

תַּכְרִיכֵי הַמֵּת, וּמַרְדַּעַת שֶׁל חֲמוֹר, מעין שטיח שמניחים על גב החמור, ועליו האוכף או המשא — אֵין בָּהֶם מִשּׁוּם איסור כִּלְאָיִם, אלא מותר לעטוף את המת בתכריכים עשויים כלאיים, וכן מותר לרכב על החמור ולשבת על המרדעת.

לֹא יִתֵּן הַמַּרְדַּעַת עַל כְּתֵיפוֹ, אֲפִילּוּ לְהוֹצִיא עָלֶיהָ זֶבֶל.

ומכל מקום, האדם עצמו לֹא יִתֵּן הַמַּרְדַּעַת עַל כְּתֵיפוֹ, אם יש בה כלאיים, אֲפִילּוּ כדי לְהוֹצִיא עָלֶיהָ זֶבֶל, שאינו לובש אותה כבגד, אלא מניח עליה משא. מפני שהוא בכלל "וּבֶגֶד כִּלְאַיִם שַׁעַטְנֵז לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךָ" (ויקרא יט,יט).

מוֹכְרֵי כְסוּת מוֹכְרִין כְּדַרְכָּן, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְכַּוְּנוּ בַּחַמָּה מִפְּנֵי הַחַמָּה, וּבַגְּשָׁמִים מִפְּנֵי הַגְּשָׁמִים.

מוֹכְרֵי כְסוּת מוֹכְרִין כְּדַרְכָּן, מותר להם להניח עליהם בגדי כלאיים, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְכַּוְּנוּ להתכסות בהם בשעת החַמָּה מִפְּנֵי הַחַמָּה, ובשעת הגְּשָׁמִים מִפְּנֵי הַגְּשָׁמִים.

וְהַצְּנוּעִים מַפְשִׁילִין בְּמַקֵּל.

וְהַצְּנוּעִים, המחמירים על עצמם, מַפְשִׁילִין בְּמַקֵּל, תולים את בגד הכלאיים על גבי מקל שעל כתפם, ואינם לובשים אותו כלל.

תּוֹפְרֵי כְסוּת תּוֹפְרִין כְּדַרְכָּן, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְכַּוְּנוּ בַּחַמָּה מִפְּנֵי הַחַמָּה, וּבַגְּשָׁמִים מִפְּנֵי הַגְּשָׁמִים.

תּוֹפְרֵי כְסוּת תּוֹפְרִין בגד כלאיים כְּדַרְכָּן, כגון כשהבגד מונח על ברכיהם, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְכַּוְּנוּ להתכסות בו בַּחַמָּה מִפְּנֵי הַחַמָּה, וּבַגְּשָׁמִים מִפְּנֵי הַגְּשָׁמִים.

וְהַצְּנוּעִים תּוֹפְרִים בָּאָרֶץ.

וְהַצְּנוּעִים, המחמירים על עצמם, תּוֹפְרִים כאשר הבגד מונח בָּאָרֶץ.

הַבַּרְסִין וְהַבַּרְדָּסִין וְהַדַּלְמְטִיקְיוֹן וּמִנְעֲלוֹת הַפִּינּוֹן — לֹא יִלְבַּשׁ בָּהֶן עַד שֶׁיִּבְדּוֹק.

הַבַּרְסִין וְהַבַּרְדָּסִין, שהם מינים של בגדי צמר עבים, וְהַדַּלְמְטִיקְיוֹן, גלימה, וּמִנְעֲלוֹת הַפִּינּוֹן, נעליים שעושים מפסולת הצמר — לֹא יִלְבַּשׁ בָּהֶן בכל אלה עַד שֶׁיִּבְדּוֹק אם אין בהם תערובת פשתן, או שהם תפורים בחוטי פשתן.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: הַבָּאִים מֵחוֹף הַיָּם וּמִמְּדִינַת הַיָּם אֵינָן צְרִיכִין בְּדִיקָה, מִפְּנֵי שֶׁחֶזְקָתָן בַּקַּנְבּוֹס.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: בגדי הצמר הַבָּאִים מֵחוֹף הַיָּם, מערי החוף של ארץ ישראל, וּמִמְּדִינַת הַיָּם, מעבר לים — אֵינָן צְרִיכִין בְּדִיקָה, מִפְּנֵי שֶׁחֶזְקָתָן שהם תפורים בחוטי קַּנְבּוֹס, ולא בפשתן.

וּמִנְעָל שֶׁל זֶרֶד אֵין בּוֹ מִשּׁוּם כִּלְאָיִם.

וּמִנְעָל שֶׁל זֶרֶד, מנעל מרופד בתוכו — אֵין בּוֹ מִשּׁוּם כִּלְאָיִם, שאין חוששים שמא מעורב בריפוד גם פשתן.

אֵין אָסוּר מִשּׁוּם כִּלְאַיִם אֶלָּא טָווּי וְאָרוּג, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז" — דָּבָר שֶׁהוּא שׁוּעַ טָווּי וָנוּז.

אֵין אָסוּר מִשּׁוּם כִּלְאַיִם מדין תורה אֶלָּא טָווּי וְאָרוּג, שטוו יחד סיבים של צמר ופשתן, ועשו מהם אריג, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז צמר ופשתים יחדו" (דברים כב,יא), שמפרשים את המילה "שעטנז" כמעין ראשי תיבות: דָּבָר שֶׁהוּא שׁוּעַ (מוחלק), שסרקו והחליקו אותו כדי לטוות ממנו חוטים, שהוא טָווּי לחוטים, וָנוּז (ארוג), שעשו מחוטים אלו אריג.

רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: נָלוֹז וּמַלִּיז הוּא אֶת אָבִיו שֶׁבַּשָּׁמַיִם עָלָיו.

רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: לשון "שעטנז" משמעה דבר מעוקם, מוטה; שמי שלובש כלאיים הוא נָלוֹז (מוטה מן הדרך) וּמַלִּיז (מטה) הוּא אֶת אָבִיו שֶׁבַּשָּׁמַיִם עָלָיו, שאינו מרחם עליו, שעברה חמורה היא.

לְבָדִים אֲסוּרִים, מִפְּנֵי שֶׁהֵם שׁוּעִים.

לְבָדִים, שמערבים יחד סיבים של צמר ופשתן (ועדיין לא טוו מהם חוטים) ודוחסים אותם יחד למעין אריג עבה ואחיד — אֲסוּרִים מדברי סופרים, מִפְּנֵי שֶׁהֵם שׁוּעִים, מוחלקים יחד לבגד, ולכן יש בהם צד של שעטנז.

פִּיו שֶׁל צֶמֶר בְּשֶׁל פִּשְׁתָּן — אָסוּר, מִפְּנֵי שֶׁהֵם חוֹזְרִין כָּאָרִיג.

פִּיו שֶׁל צֶמֶר בְּבגד שֶׁל פִּשְׁתָּן, חוטים עבים של צמר שעושים על שפת בגד פשתן לחזקו — אָסוּר, מִפְּנֵי שֶׁהֵם חוֹזְרִין סובבים סביב שפת הבגד, ונראה הדבר כחלק מן האָרִיג.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: מְשִׁיחוֹת שֶׁל אַרְגָּמָן אֲסוּרוֹת, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מוֹלֵל עַד שֶׁלֹּא קוֹשֵׁר.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: מְשִׁיחוֹת, חבלים דקים, שֶׁל אַרְגָּמָן (צמר צבוע ארגמן), שחוגרים סביב בגד פשתן — אֲסוּרוֹת, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מוֹלֵל, תופר ומחבר את המשיחות לבגד, עַד שֶׁלֹּא קוֹשֵׁר, לפני שהוא קושר אותן, כדי שלא יפלו מן הבגד.

לֹא יִקְשׁוֹר סֶרֶט שֶׁל צֶמֶר בְּשֶׁל פִּשְׁתָּן לַחְגּוֹר בּוֹ אֶת מָתְנָיו, אַף עַל פִּי שֶׁהָרְצוּעָה בָּאֶמְצַע.

לֹא יִקְשׁוֹר סֶרֶט שֶׁל צֶמֶר בְּסרט שֶׁל פִּשְׁתָּן כדי לַחְגּוֹר בּוֹ אֶת מָתְנָיו, אַף עַל פִּי שֶׁהָרְצוּעָה של עור בָּאֶמְצַע החגורה (בין הצמר והפשתן), שגם באופן זה יש איסור כלאיים.

אוֹתוֹת הַגַּרְדִּין וְאוֹתוֹת הַכּוֹבְסִים — אֲסוּרוֹת מִשּׁוּם כִּלְאַיִם.

אוֹתוֹת הַגַּרְדִּין (אורגים) הסימנים שרוקמים האורגים בבגד כדי לדעת למי הוא שייך, וְכן אוֹתוֹת הַכּוֹבְסִים, שרוקמים בבגד כדי לזכור של מי הוא — אֲסוּרוֹת מִשּׁוּם כִּלְאַיִם, אם היו של צמר בפשתים או להפך.

הַתּוֹכֵף תְּכִיפָה אַחַת — אֵינָהּ חִבּוּר, וְאֵין בָּהּ מִשּׁוּם כִּלְאַיִם, וְהַשּׁוֹמְטָהּ בַּשַּׁבָּת פָּטוּר.

הַתּוֹכֵף תְּכִיפָה אַחַת, שתוחב את החוט עם המחט פעם אחת דרך שני אריגים (איור א) — אֵינָהּ נחשבת חִבּוּר לעניין טומאה, ואם נטמא בגד אחד לא נטמא גם האחר; וְאֵין בָּהּ מִשּׁוּם כִּלְאַיִם, אם אחד מהם פשתן ואחד צמר; וְהַשּׁוֹמְטָהּ, השולף אותה, בַּשַּׁבָּת — פָּטוּר, ואינו נחשב כעושה מלאכה של מתיר קשר, או קורע.

עָשָׂה שְׁנֵי רָאשֶׁיהָ לְצַד אֶחָד — חִבּוּר, וְיֵשׁ בָּהּ מִשּׁוּם כִּלְאַיִם, וְהַשּׁוֹמְטָהּ בַּשַּׁבָּת חַיָּיב.

אבל אם עָשָׂה שְׁנֵי רָאשֶׁיהָ לְצַד אֶחָד, שלאחר שתחב את המחט עם החוט דרך שני האריגים, חזר ותחב אותה לכיוון ההפוך, כך ששני ראשי החוט פונים לצד אחד, וניתן לקשור אותם (איור ב) — הרי זה חִבּוּר לעניין דיני טומאה, וְיֵשׁ בָּהּ מִשּׁוּם כִּלְאַיִם, אם מדובר בצמר ופשתן, וְהַשּׁוֹמְטָהּ בַּשַּׁבָּת — חַיָּיב.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: עַד שֶׁיְּשַׁלֵּשׁ.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אין זה נחשב חיבור עַד שֶׁיְּשַׁלֵּשׁ, שיכניס ויוציא את המחט עם החוט שלוש פעמים (איור ג).

הַשַּׂק וְהַקּוּפָּה מִצְטָרְפִין לְכִלְאָיִם.

הַשַּׂק וְהַקּוּפָּה מִצְטָרְפִין לְכִלְאָיִם, אם חתיכת בגד צמר מחוברת לשק, וחתיכת פשתן מחוברת לקופה (סל גדול), ותפר אותן זו לזו — הרי זה נחשב צירוף לעניין כלאיים, ואסור לו לשאת את השק והקופה על כתפיו.