חזור
כלאים
פרק חכִּלְאֵי הַכֶּרֶם — אֲסוּרִין מִלִּזְרוֹעַ וּמִלְּקַיֵּים, וַאֲסוּרִין בַּהֲנָאָה.
כִּלְאֵי הַכֶּרֶם — אֲסוּרִין מִלִּזְרוֹעַ, כלומר, אסור לזרוע תבואה או ירק בכרם, וגם מִלְּקַיֵּים אותם, שהרואה כלאיים בכרמו צריך לעקור אותם, וַאֲסוּרִין בַּהֲנָאָה, שאין ליהנות מהם בכל אופן שהוא.
כִּלְאֵי זְרָעִים — אֲסוּרִים מִלִּזְרוֹעַ וּמִלְּקַיֵּים, וּמוּתָּרִין בַּאֲכִילָה, וְכָל שֶׁכֵּן בַּהֲנָאָה.
כִּלְאֵי זְרָעִים — אֲסוּרִים גם הם מִלִּזְרוֹעַ וּמִלְּקַיֵּים, אבל מוּתָּרִין בַּאֲכִילָה לאדם, וְכָל שֶׁכֵּן שהם מותרים בַּהֲנָאָה.
כִּלְאֵי בְגָדִים — מוּתָּרִין בְּכָל דָּבָר, וְאֵינָן אֲסוּרִין אֶלָּא מִלִּלְבּוֹשׁ.
כִּלְאֵי בְגָדִים (שעטנז), בגדים העשויים צמר ופשתים — מוּתָּרִין בְּכָל דָּבָר, מותר לעשות בגדים כאלו, וגם לקיים אותם וליהנות מהם, וְאֵינָן אֲסוּרִין אֶלָּא מִלִּלְבּוֹשׁ.
כִּלְאֵי בְהֵמָה — מוּתָּרִים לְגַדֵּל וּלְקַיֵּים, וְאֵינָם אֲסוּרִים אֶלָּא מִלְּהַרְבִּיעַ.
כִּלְאֵי בְהֵמָה, בעלי חיים שנוצרו מהכלאה של שני מינים — מוּתָּרִים לְגַדֵּל אותם וּלְקַיֵּים אותם ברשותו, וְאֵינָם אֲסוּרִים אֶלָּא מִלְּהַרְבִּיעַ, שלכתחילה אסור להרביע שני מינים.
כִּלְאֵי בְהֵמָה אֲסוּרִים זֶה בָּזֶה.
ועוד, כִּלְאֵי בְהֵמָה, שנוצרו כתוצאה מהכלאה — אֲסוּרִים זֶה בָּזֶה בהרבעה, כגון להרביע פרד ופרדה, הבאים מהרבעת חמור וסוסה, או סוסה וחמור.
בְּהֵמָה עִם בְּהֵמָה וְחַיָּה עִם חַיָּה,
בְּהֵמָה (בעל חיים ביתי) עִם בְּהֵמָה ממין אחר, וְחַיָּה (שאינה מבויתת) עִם חַיָּה ממין אחר,
בְּהֵמָה עִם חַיָּה וְחַיָּה עִם בְּהֵמָה;
וכן בְּהֵמָה עִם חַיָּה וְחַיָּה עִם בְּהֵמָה;
טְמֵאָה עִם טְמֵאָה וּטְהוֹרָה עִם טְהוֹרָה,
וכן בהמה או חיה טְמֵאָה עִם בהמה או חיה טְמֵאָה ממין אחר, וּטְהוֹרָה עִם טְהוֹרָה ממין אחר,
טְמֵאָה עִם טְהוֹרָה וּטְהוֹרָה עִם טְמֵאָה —
או טְמֵאָה עִם טְהוֹרָה, וּטְהוֹרָה עִם טְמֵאָה —
אֲסוּרִין לַחֲרוֹשׁ, וְלִמְשׁוֹךְ, וּלְהַנְהִיג.
כל אלה אֲסוּרִין לא רק בהרבעה, אלא גם לַחֲרוֹשׁ יחד, או לִמְשׁוֹךְ משא יחד, או לְהַנְהִיג, להוליך אותם כשהם קשורים יחד.
הַמַּנְהִיג סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים,
הַמַּנְהִיג, מוליך שתי בהמות ממינים שונים, כשהן קשורות יחד — סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים, כלומר, עובר באיסור 'לא תעשה' מן התורה, שאם עבר עליו לוקה ארבעים מלקות.
וְהַיּוֹשֵׁב בַּקָּרוֹן סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים.
וְכן הַיּוֹשֵׁב בַּקָּרוֹן שרתומים אליו שני מינים — סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים.
רַבִּי מֵאִיר פּוֹטֵר.
רַבִּי מֵאִיר פּוֹטֵר את היושב בקרון, מפני שאינו עושה מעשה. והלכה כדברי התנא הראשון.
וְהַשְּׁלִישִׁית שֶׁהִיא קְשׁוּרָה לָרְצוּעוֹת — אֲסוּרָה.
וְהַשְּׁלִישִׁית שֶׁהִיא קְשׁוּרָה לָרְצוּעוֹת — אֲסוּרָה, אם היו שני סוסים רתומים לעגלה — אסור לקשור חמור לרצועות שהם קשורים בהן, אף על פי שאין בו צורך למשוך את העגלה.
אֵין קוֹשְׁרִין אֶת הַסּוּס לֹא לְצִדְדֵי הַקָּרוֹן וְלֹא לְאַחַר הַקָּרוֹן, וְלֹא אֶת הַלּוּבְדְּקִים לַגְּמַלִּים.
אֵין קוֹשְׁרִין אֶת הַסּוּס לֹא לְצִדְדֵי הַקָּרוֹן שמושכים אותו שוורים, וְלֹא לְאַחַר הַקָּרוֹן, אף על פי שאינו מושך אתם, מכל מקום פעמים שהסוס מסייע במקצת לבהמות המושכות את הקרון. וְכן לֹא קושרים אֶת הַלּוּבְדְּקִים (חמור לובי) לַגְּמַלִּים, ההולכים בשיירה, למרות שאינו מסייע לגמלים.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כָּל הַנּוֹלָדִים מִן הַסּוּס, אַף עַל פִּי שֶׁאֲבִיהֶן חֲמוֹר — מוּתָּרִין זֶה עִם זֶה.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כָּל הפרדים הַנּוֹלָדִים מִן הַסּוּס, מן הסוסה, אַף עַל פִּי שֶׁאֲבִיהֶן חֲמוֹר — מוּתָּרִין זֶה עִם זֶה.
וְכֵן הַנּוֹלָדִים מִן הַחֲמוֹר, אַף עַל פִּי שֶׁאֲבִיהֶם סוּס — מוּתָּרִין זֶה עִם זֶה.
וְכֵן הַנּוֹלָדִים מִן הַחֲמוֹר, מן האתון, אַף עַל פִּי שֶׁאֲבִיהֶם סוּס — מוּתָּרִין זֶה עִם זֶה.
אֲבָל הַנּוֹלָדִים מִן הַסּוּס עִם הַנּוֹלָדִים מֵחֲמוֹר — אֲסוּרִים זֶה עִם זֶה.
אֲבָל הַנּוֹלָדִים מִן הַסּוּס (הסוסה) עִם הַנּוֹלָדִים מֵחֲמוֹר (האתון) — אֲסוּרִים זֶה עִם זֶה, שאינם נחשבים למין אחד. שלדעת ר' יהודה, רק מין האם קובע את מינו של הוולד.
הַפְּרוּטִיּוֹת אֲסוּרוֹת, וְהָרַמָּךְ מוּתָּר.
הַפְּרוּטִיּוֹת, פרדות, שאי אפשר לדעת אלו מהן בנות סוסה ואלו הן בנות אתון — הרי הן אֲסוּרוֹת זו לעבוד זו עם זו, מפני הספק, שמא אמה של זו סוסה ושל זו אתון. וְהָרַמָּךְ, שהוא מין סוס בר — הרי הוא מוּתָּר בעבודה עם סוס רגיל, ואין זה נחשב ככלאיים של מינים שונים, או של בהמה וחיה.
וְאַדְנֵי הַשָּׂדֶה — חַיָּה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: מְטַמְּאוֹת בְּאֹהֶל כְּאָדָם.
וְאַדְנֵי הַשָּׂדֶה, שהם יצורים פראיים הדומים לבני אדם (אדם=אדן) — הרי זה מין חַיָּה, ולא אדם. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אף שאינם בני אדם ממש, אם מתו — מְטַמְּאוֹת בְּאֹהֶל כְּאָדָם, שכל הנמצא תחת אותה קורת גג עם המת נטמא, בשונה מנבלת בעלי חיים אחרים. והלכה כדברי התנא הראשון.
הַקּוּפָּד וְחוּלְדַּת הַסְּנָיִים — חַיָּה.
הַקּוּפָּד (הקיפוד) וְחוּלְדַּת הַסְּנָיִים, שהיא מין חולדה שגדלה בין שיחי הסנה — הרי אלה מין חַיָּה.
חוּלְדַּת הַסְּנָיִים — רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: מְטַמֵּא כַּזַּיִת בְּמַשָּׂא, וְכָעֲדָשָׁה בְּמַגָּע.
ומוסיפים, כי ביחס לחוּלְדַּת הַסְּנָיִים, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: ספק הוא אם היא מין חיה או שרץ, ולכן מספק הוא מְטַמֵּא כַּזַּיִת בְּמַשָּׂא, שכזית מנבלתה מטמא את הנושא אותה, כדין נבלת בהמה וחיה, ומצד שני חתיכה קטנה כָעֲדָשָׁה מנבלתה מטמאה בְּמַגָּע, כדין שרץ.
שׁוֹר בָּר — מִין בְּהֵמָה. וְרַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: מִין חַיָּה.
שׁוֹר בָּר, מין בקר שאינו מבוית, הוא מִין בְּהֵמָה טהורה, וחֶלבּוֹ אסור באכילה, ואם שחטו אותו אין צריך לכסות את דמו. וְרַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: מִין חַיָּה הוא, שחלבו מותר באכילה, ודמו אינו צריך כיסוי.
כֶּלֶב — מִין חַיָּה. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: מִין בְּהֵמָה.
כֶּלֶב הוא מִין חַיָּה. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: מִין בְּהֵמָה הוא. וההבדל למעשה הוא לעניין תנאי מכר או ירושה, במקרה שנזכר בהם "בהמה" (או "חיה"), האם הכלב בכלל זה או לא. והלכה כדברי התנא הראשון.
חֲזִיר — מִין בְּהֵמָה. עָרוֹד — מִין חַיָּה. הַפִּיל וְהַקּוֹף — מִין חַיָּה.
חֲזִיר — מִין בְּהֵמָה. עָרוֹד, מין חמור בר — הוא מִין חַיָּה. הַפִּיל וְהַקּוֹף גם הם מִין חַיָּה.
וְאָדָם מוּתָּר עִם כּוּלָּם, לִמְשׁוֹךְ וְלַחֲרוֹשׁ וּלְהַנְהִיג.
ומסיימים בעיקר הדיון של פרק זה, באיסור עבודה בשני מיני בעלי חיים. וְאָדָם מוּתָּר עִם כּוּלָּם, עם כל מיני בעלי החיים, בין לִמְשׁוֹךְ ובין לַחֲרוֹשׁ וּבין לְהַנְהִיג.