חזור
כלאים
פרק ואֵיזֶהוּ עָרִיס? הַנּוֹטֵע שׁוּרָה שֶׁל חָמֵשׁ גְּפָנִים בְּצַד הַגָּדֵר שֶׁהוּא גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים, אוֹ בְּצַד חָרִיץ שֶׁהוּא עָמוֹק עֲשָׂרָה טְפָחִים וְרָחָב אַרְבָּעָה — נוֹתְנִין לוֹ עֲבוֹדָתוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת.
אֵיזֶהוּ עָרִיס שנתנו לו חכמים מקצת דיני הכרם? הַנּוֹטֵע שׁוּרָה אחת שֶׁל חָמֵשׁ גְּפָנִים בְּצַד הַגָּדֵר שֶׁהוּא גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים (80 ס"מ), אוֹ בְּצַד החָרִיץ שֶׁהוּא עָמוֹק עֲשָׂרָה טְפָחִים, וְהגדר או החריץ רָחָב אַרְבָּעָה טפחים (32 ס"מ), וזמורות הגפנים מודלות על הגדר, או על החריץ — נוֹתְנִין לוֹ לעריס הזה כדי עֲבוֹדָתוֹ, שהוא אַרְבַּע אַמּוֹת (כ־2 מטרים), כדין כרם, וזורע משם והלאה את שאר השדה בתבואה. ואין די בהרחקה של שישה טפחים (אמה, 48 ס"מ) כדין גפנים יחידות.
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: מוֹדְדִין אַרְבַּע אַמּוֹת מֵעִיקַּר הַגְּפָנִים לַשָּׂדֶה.
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: מוֹדְדִין אותן אַרְבַּע אַמּוֹת מֵעִיקַּר (מגזע) הַגְּפָנִים לכיוון השָּׂדֶה, ורק משם והלאה מותר לזרוע.
וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: מִן הַגָּדֵר לַשָּׂדֶה.
וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: אין צורך למדוד ארבע אמות אלא מִן הַגָּדֵר לַשָּׂדֶה, שהגדר היא עיקרו של העריס, למרות שהגפנים עצמן נמצאות בתוך אותן ארבע אמות (ראו איור א).
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי: טוֹעִים כָּל הָאוֹמְרִים כֵּן.
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי: טוֹעִים כָּל הָאוֹמְרִים כֵּן, שלדעת בית הלל יש לשורת חמש גפנים שבצד הגדר דין מיוחד, שצריך להרחיק ממנה ארבע אמות כדי לזרוע.
אֶלָּא, אִם יֶשׁ שָׁם אַרְבַּע אַמּוֹת מֵעִיקַּר גְּפָנִים וְלַגָּדֵר — נוֹתְנִין לוֹ אֶת עֲבוֹדָתוֹ, וְזוֹרֵעַ אֶת הַמּוֹתָר.
אֶלָּא כך נאמרה הלכה בעניין שורת גפנים כזו: אִם יֶשׁ שָׁם אַרְבַּע אַמּוֹת או יותר מֵעִיקַּר גְּפָנִים וְלַגָּדֵר — נוֹתְנִין לוֹ אֶת עֲבוֹדָתוֹ, שטח שגפן יחידה צריכה לשם עיבודה, וְזוֹרֵעַ אֶת הַמּוֹתָר, את השטח שנותר משם ועד הגדר (ראו איור ג). אבל אם אין ארבע אמות מעיקר הגפנים ולגדר — לא יזרע שם כלל.
וְכַמָּה הִיא עֲבוֹדַת הַגֶּפֶן? שִׁשָּׁה טְפָחִים לְכָל רוּחַ.
וְכַמָּה הִיא עֲבוֹדַת הַגֶּפֶן היחידה? שִׁשָּׁה טְפָחִים (48 ס"מ) לְכָל רוּחַ.
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: שְׁלשָׁה.
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: שְׁלשָׁה טפחים (24 ס"מ) לכל רוח. והלכה כדברי התנא הראשון.
עָרִיס שֶׁהוּא יוֹצֵא מִן הַמַּדְרֵגָה,
עָרִיס שֶׁהוּא יוֹצֵא מִן הַמַּדְרֵגָה, שהגפנים נטועות על מדרגה שבצד השדה, ומסככות על חלק מן השדה (ראו איור),
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: אִם עוֹמֵד בָּאָרֶץ וּבוֹצֵר אֶת כּוּלּוֹ — הֲרֵי זֶה אוֹסֵר אַרְבַּע אַמּוֹת בַּשָּׂדֶה, וְאִם לָאו — אֵינוֹ אוֹסֵר אֶלָּא כְּנֶגְדּוֹ.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: אִם עוֹמֵד אדם בָּאָרֶץ, בשדה, וּבוֹצֵר אֶת כּוּלּוֹ, את כל האשכולות של העריס — הֲרֵי זֶה העריס אוֹסֵר אַרְבַּע אַמּוֹת בַּשָּׂדֶה סביבו משום כלאיים, כאילו היו הגפנים נטועות בשדה עצמו. וְאִם לָאו, שאינו יכול להגיע לכל הענבים, אלא צריך לעלות על המדרגה, או לטפס על סולם לשם כך — אֵינוֹ אוֹסֵר לזרוע אֶלָּא כְּנֶגְדּוֹ, כלומר, רק מה שמתחת לעריס.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אַף הַנּוֹטֵעַ אַחַת בָּאָרֶץ וְאַחַת בַּמַּדְרֵגָה,
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אַף הַנּוֹטֵעַ שורה אַחַת של גפנים בָּאָרֶץ וְשורה אַחַת בַּמַּדְרֵגָה,
אִם גָּבוֹהַּ מִן הָאָרֶץ עֲשָׂרָה טְפָחִים — אֵינָהּ מִצְטָרֶפֶת עִמָּהּ, וְאִם לָאו — הֲרֵי זוֹ מִצְטָרֶפֶת עִמָּהּ.
אִם המדרגה גָּבוֹהַּ מִן הָאָרֶץ עֲשָׂרָה טְפָחִים — אֵינָהּ מִצְטָרֶפֶת עִמָּהּ להיחשב ככרם בן שתי שורות, לאסור לזרוע בארבע אמות הסמוכות לה, וְאִם לָאו — הֲרֵי זוֹ מִצְטָרֶפֶת עִמָּהּ.
הַמַּדְלֶה אֶת הַגֶּפֶן עַל מִקְצָת אַפִּיפְיָרוֹת — לֹא יָבִיא זֶרַע אֶל תַּחַת הַמּוֹתָר.
הַמַּדְלֶה אֶת הַגֶּפֶן עַל מִקְצָת שטח אַפִּיפְיָרוֹת, שבכה של קנים או חוטים — לֹא יָבִיא זֶרַע אֶל תַּחַת הַמּוֹתָר, לא יזרע תבואה או ירק גם תחת המקום שלא הגיעו לשם שריגי הגפן.
אִם הֵבִיא — לֹא קִדֵּשׁ.
ומכל מקום, אִם הֵבִיא זרע תחת המותר — לֹא קִדֵּשׁ, לא אסר את הגפן והתבואה משום כלאיים.
וְאִם הִלֵּךְ הֶחָדָשׁ — אָסוּר.
וְאולם אִם הִלֵּךְ הֶחָדָשׁ, אם הגפן התפשטה מעל מה שזרע — אָסוּר מה שנזרע שם מתחילה.
וְכֵן הַמַּדְלֶה עַל מִקְצָת אִילַן סְרָק.
וְכֵן הַמַּדְלֶה את הגפן עַל מִקְצָת אִילַן סְרָק, שאינו מצמיח פירות — דינו כמדלה על מקצת אפיפירות, שאסור לזרוע תבואה כלל תחת האילן כולו. ואם עבר וזרע, הרי אם לאחר זמן התפשטה הגפן — נאסר כל מה שתחתיה.
הַמַּדְלֶה אֶת הַגֶּפֶן עַל מִקְצָת אִילַן מַאֲכָל — מוּתָּר לְהָבִיא זֶרַע אֶל תַּחַת הַמּוֹתָר. וְאִם הִלֵּךְ הֶחָדָשׁ — יַחֲזִירֶנּוּ.
הַמַּדְלֶה אֶת הַגֶּפֶן עַל מִקְצָת אִילַן מַאֲכָל — מוּתָּר לְהָבִיא זֶרַע אֶל תַּחַת הַמּוֹתָר, מותר לזרוע תבואה או ירק תחת האילן, במקומות שהגפן לא הגיעה לשם (שהרי אין איסור לזרוע בסמוך לאילן שאינו גפן). וְאִם הִלֵּךְ הֶחָדָשׁ, אם התפשטו ענפי הגפן, והם מסככים על הזרעים — אין הזרע נאסר, אלא יַחֲזִירֶנּוּ, יסב את ענפי הגפן לכיוון אחר, ודי בכך.
מַעֲשֶׂה שֶׁהָלַךְ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אֵצֶל רַבִּי יִשְׁמָעֵאל לִכְפַר עָזִיז, וְהֶרְאָהוּ גֶּפֶן מוּדְלָה עַל מִקְצָת תְּאֵנָה, אָמַר לוֹ: מָה אֲנִי לְהָבִיא זֶרַע אֶל תַּחַת הַמּוֹתָר?
ומספרים, מַעֲשֶׂה שֶׁהָלַךְ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אֵצֶל רַבִּי יִשְׁמָעֵאל לִכְפַר עָזִיז, וְהֶרְאָהוּ ר' ישמעאל גֶּפֶן מוּדְלָה עַל מִקְצָת תְּאֵנָה, ואָמַר לוֹ: מָה אֲנִי לְהָבִיא זֶרַע אֶל תַּחַת הַמּוֹתָר, החלק שאינו מתחת הגפן?
אָמַר לוֹ: מוּתָּר.
אָמַר לוֹ ר' יהושע: מוּתָּר.
וְהֶעֱלָהוּ מִשָּׁם לְבֵית הַמָּגַנְיָיה, וְהֶרְאָהוּ גֶּפֶן שֶׁהוּא מוּדְלָה עַל מִקְצָת הַקּוֹרָה; וְסַדָּן שֶׁל שִׁקְמָה, וּבוֹ קוֹרוֹת הַרְבֵּה.
וְהֶעֱלָהוּ מִשָּׁם ר' ישמעאל לְבֵית הַמָּגַנְיָיה, מקום סמוך, וְהֶרְאָהוּ גֶּפֶן שֶׁהוּא מוּדְלָה עַל מִקְצָת הַקּוֹרָה, על מקצת ענף גדול של שקמה; וְסַדָּן (גזע) שֶׁל שִׁקְמָה היה זה, וּבוֹ היו קוֹרוֹת הַרְבֵּה, שענפים מרובים יצאו ממנו, והגפן הייתה מודלית על מקצת אחת מהן, ושאל האם מותר לזרוע תחת עץ השקמה.
אָמַר לוֹ: תַּחַת הַקּוֹרָה זוֹ אָסוּר, וְהַשְּׁאָר מוּתָּר.
אָמַר לוֹ ר' יהושע: תַּחַת הַקּוֹרָה זוֹ אָסוּר לזרוע, שהרי השקמה היא אילן סרק, וְהַשְּׁאָר מוּתָּר, שכיוון שמדובר בעץ גדול, כל קורה נחשבת כאילן בפני עצמו.
אֵיזֶהוּ אִילַן סְרָק? כָּל שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה פֵּירוֹת.
ושואלים: אֵיזֶהוּ אִילַן סְרָק? כָּל שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה פֵּירוֹת מאכל.
רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: הַכֹּל אִילַן סְרָק, חוּץ מִן הַזַּיִת וְהַתְּאֵנָה.
רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: הַכֹּל, כל מיני האילנות, ואפילו אילנות מאכל, נחשבים לאִילַן סְרָק לעניין זה, חוּץ מִן הַזַּיִת וְהַתְּאֵנָה, שהם חשובים ואינם נחשבים כאילנות סרק לעומת הגפן.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: כָּל שֶׁאֵין כָּמוֹהוּ נוֹטְעִין שָׂדוֹת שְׁלֵמוֹת — הֲרֵי זֶה אִילַן סְרָק.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: כָּל מין עץ שֶׁאֵין כָּמוֹהוּ נוֹטְעִין שָׂדוֹת שְׁלֵמוֹת — הֲרֵי זֶה אִילַן סְרָק לעניין זה. והלכה כדברי התנא הראשון.
פִּסְקֵי עָרִיס — שְׁמֹנֶה אַמּוֹת וָעוֹד.
פִּסְקֵי עָרִיס (שיבואר עניינו להלן) מידתו היא שְׁמֹנֶה אַמּוֹת (כ־4 מטרים) וָעוֹד קצת.
וְכָל מִדּוֹת שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים בַּכֶּרֶם — אֵין בָּהֶם "וָעוֹד", חוּץ מִפִּסְקֵי עָרִיס.
ומעירים: וְכָל מִדּוֹת שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים בכלאי הכֶּרֶם הן באמות שלמות ואֵין בָּהֶם "וָעוֹד", חוּץ מִפִּסְקֵי עָרִיס.
אֵילוּ הֵן פִּסְקֵי עָרִיס:
אֵילוּ הֵן פִּסְקֵי עָרִיס:
עָרִיס שֶׁחָרַב מֵאֶמְצָעוֹ, וְנִשְׁתַּיְּירוּ בּוֹ חָמֵשׁ גְּפָנִים מִכָּאן וְחָמֵשׁ גְּפָנִים מִכָּאן; אִם יֵשׁ שָׁם שְׁמוֹנֶה אַמּוֹת — לֹא יָבִיא זֶרַע לְשָׁם. שְׁמוֹנֶה אַמּוֹת וָעוֹד — נוֹתְנִין לוֹ כְּדֵי עֲבוֹדָתוֹ, וְזוֹרֵעַ אֶת הַמּוֹתָר.
עָרִיס, שורת גפנים מודלות על גבי גדר, שֶׁחָרַב מֵאֶמְצָעוֹ, שמתו גפנים באמצעו, וְנִשְׁתַּיְּירוּ בּוֹ חָמֵשׁ גְּפָנִים מִכָּאן וְחָמֵשׁ גְּפָנִים מִכָּאן; אִם יֵשׁ שָׁם, ברווח שבאמצע, שְׁמוֹנֶה אַמּוֹת — לֹא יָבִיא זֶרַע לְשָׁם. אבל אם יש שם שְׁמוֹנֶה אַמּוֹת וָעוֹד — נוֹתְנִין לוֹ לעריס כְּדֵי עֲבוֹדָתוֹ, שישה טפחים (48 ס"מ) לכאן ושישה טפחים לכאן, וְזוֹרֵעַ אֶת הַמּוֹתָר את השטח שנותר באמצע (ראו איור).
עָרִיס שֶׁהוּא יוֹצֵא מִן הַכּוֹתֶל מִתּוֹךְ הַקֶּרֶן וְכָלֶה — נוֹתְנִין לוֹ עֲבוֹדָתוֹ, וְזוֹרֵעַ אֶת הַמּוֹתָר.
עָרִיס שֶׁהוּא יוֹצֵא מִן הַכּוֹתֶל מִתּוֹךְ הַקֶּרֶן, גפן או שתיים נטועות בזווית שבין שני כתלים ומודלות על הכותל לכאן ולכאן, וְכָלֶה (נפסק) העריס, שאינו נמשך לאורך הכותל — נוֹתְנִין לוֹ לעריס הזה כדי עֲבוֹדָתוֹ, שישה טפחים, וְזוֹרֵעַ אֶת הַמּוֹתָר, מותר השטח שבין שני הכתלים (איור א).
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אִם אֵין שָׁם אַרְבַּע אַמּוֹת — לֹא יָבִיא זֶרַע לְשָׁם.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אִם אֵין שָׁם אַרְבַּע אַמּוֹת עד קצה הכותל — לֹא יָבִיא זֶרַע לְשָׁם. והלכה כדברי התנא הראשון.
הַקָּנִים הַיּוֹצְאִים מִן הֶעָרִיס, וְחָס עֲלֵיהֶן לְפָסְקָן — כְּנֶגְדָּן מוּתָּר.
הַקָּנִים הַיּוֹצְאִים מִן הֶעָרִיס, כגון הקנים שלרוחב העריס הבולטים מעבר לקנים שלאורכו, וְחָס עֲלֵיהֶן, שלא רצה לְפָסְקָן (לחתוך אותם), כדי שלא לקלקל — כְּנֶגְדָּן של הקנים, כלומר, מתחתם מוּתָּר לזרוע, שאין כוונתו להדלות שם את הגפנים.
עֲשָׂאָן כְּדֵי שֶׁיְּהַלֵּךְ עֲלֵיהֶן הֶחָדָשׁ — אָסוּר.
אבל אם עֲשָׂאָן את הקנים הללו כְּדֵי שֶׁיְּהַלֵּךְ עֲלֵיהֶן הֶחָדָשׁ, שענפי הגפן החדשים יתפשטו לשם — אָסוּר לזרוע תחתיהם, אף על פי שעדיין לא צמחה הגפן לשם.
הַפֶּרַח הַיּוֹצֵא מִן הֶעָרִיס — רוֹאִין אוֹתוֹ כְּאִילּוּ מְטוּטֶלֶת תְּלוּיָה בּוֹ, כְּנֶגְדּוֹ אָסוּר.
הַפֶּרַח כלומר, ענף צעיר של הגפן הַיּוֹצֵא מִן הֶעָרִיס, מעבר לגבולות העריס, והוא תלוי באוויר — רוֹאִין אוֹתוֹ כְּאִילּוּ מְטוּטֶלֶת (אנך, חוט שמשקולת בקצהו) תְּלוּיָה בּוֹ בקצה הפרח, וכל השטח שכְּנֶגְדּוֹ, תחתיו, מן העריס ועד קצה הפרח — אָסוּר בזריעה של תבואה או ירק.
וְכֵן בַּדָּלִית.
וְכֵן הדין בַּדָּלִית, גפן יחידה המודלית על כותל או אילן, ויצא ממנה ענף צעיר והוא תלוי באוויר, השטח שמתחתיו אסור בזריעה.
הַמּוֹתֵחַ זְמוֹרָה מֵאִילָן לְאִילָן — תַּחְתֶּיהָ אָסוּר.
הַמּוֹתֵחַ זְמוֹרָה (ענף) של גפן מֵאִילָן שהייתה מודלה עליו לְאִילָן אחר, כדי שלא תישרך על הארץ — כל השטח שמתַּחְתֶּיהָ אָסוּר בזריעה.
סִפְּקָהּ בְּחֶבֶל אוֹ בְּגֶמִי — תַּחַת הַסִּפּוּק מוּתָּר.
סִפְּקָהּ בְּחֶבֶל, אם קשר לזמורה חבל כדי למתוח אותה לאילן האחר, שלא הייתה ארוכה מספיק, אוֹ בְּגֶמִי, מעין רצועה עשויה מגומא — השטח תַּחַת הַסִּפּוּק (החבל הזה) מוּתָּר בזריעה, כי אין זה נחשב כחלק מהעריס או הגפן, וכוונתו רק להרים את הגפן מעל פני הקרקע.
עֲשָׂאָהּ כְּדֵי שֶׁיְּהַלֵּךְ עָלָיו הֶחָדָשׁ — אָסוּר.
אבל אם עֲשָׂאָהּ את החבל או הגמי כְּדֵי שֶׁיְּהַלֵּךְ עָלָיו הֶחָדָשׁ, כדי שהגפן תגדל ותטפס עליו — הרי זה אָסוּר.