חזור
כלאים
פרק דקָרַחַת הַכֶּרֶם — בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע אַמּוֹת. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה.
קָרַחַת הַכֶּרֶם, שטח פנוי באמצע הכרם, שיבואר עניינה להלן, כמה גדולה היא צריכה להיות? בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע אַמּוֹת (כ־12 מטרים), וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: די בשֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה (כ־8 מטרים).
מְחוֹל הַכֶּרֶם — בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אַמָּה.
מְחוֹל הַכֶּרֶם, שטח פנוי סביב הכרם, מהו שיעורו? בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אַמָּה. והלכה כדברי בית הלל.
וְאֵיזוֹ הִיא קָרַחַת הַכֶּרֶם?
וְאֵיזוֹ הִיא קָרַחַת הַכֶּרֶם? איזה דין נאמר בה?
כֶּרֶם שֶׁחָרַב מֵאֶמְצָעוֹ; אִם אֵין שָׁם שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה — לֹא יָבִיא זֶרַע לְשָׁם.
כֶּרֶם שֶׁחָרַב, שנעקרו הגפנים מֵאֶמְצָעוֹ, אִם אֵין שָׁם שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה בין הגפנים שמכאן ומכאן — לֹא יָבִיא זֶרַע לְשָׁם, כדעת בית הלל.
הָיוּ שָׁם שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה — נוֹתְנִין לָהּ עֲבוֹדָתָהּ וְזוֹרֵעַ אֶת הַמּוֹתָר.
הָיוּ שָׁם שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה — נוֹתְנִין לָהּ לקבוצת הגפנים מכל צד מקום כדי עֲבוֹדָתָהּ, ארבע אמות (ראו להלן פ"ז מ"ג), וְזוֹרֵעַ אֶת הַמּוֹתָר, את מה שנותר באמצע השטח, בכל מין זרע שירצה.
אֵיזוֹ הִיא מְחוֹל הַכֶּרֶם?
אֵיזוֹ הִיא מְחוֹל הַכֶּרֶם ששנינו במשנה הקודמת? איזה דין נאמר בו?
בֵּין כֶּרֶם לַגָּדֵר; אִם אֵין שָׁם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אַמָּה — לֹא יָבִיא זֶרַע לְשָׁם.
שטח פנוי בֵּין הכֶּרֶם, כלומר, בין הגפנים לַגָּדֵר, אִם אֵין שָׁם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אַמָּה (לדברי בית הלל, או שש עשרה אמה לדעת בית שמאי) — לֹא יָבִיא זֶרַע לְשָׁם.
הָיוּ שָׁם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אַמָּה — נוֹתְנִין לוֹ עֲבוֹדָתוֹ וְזוֹרֵעַ אֶת הַמּוֹתָר.
הָיוּ שָׁם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אַמָּה, או יותר — נוֹתְנִין לוֹ לכרם כדי עֲבוֹדָתוֹ, ארבע אמות, וְזוֹרֵעַ אֶת הַמּוֹתָר, עד הגדר.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֵין זֶה אֶלָּא גֶּדֶר הַכֶּרֶם.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: השטח שבין הכרם לגדר אֵין זֶה מחול הכרם, שצריך שיהיה רחב שתים עשרה אמות, אֶלָּא הוא קרוי גֶּדֶר הַכֶּרֶם, ודי שירחיק ארבע אמות מן הגפנים לצורך עבודת הכרם, ויזרע את כל הנותר עד הגדר.
וְאֵיזֶה הוּא מְחוֹל הַכֶּרֶם? בֵּין שְׁנֵי הַכְּרָמִים.
וְאֵיזֶה הוּא מְחוֹל הַכֶּרֶם, שרק אם היו בו שתים עשרה אמה לפחות רשאי לזרוע באמצע? שטח פנוי בֵּין שְׁנֵי הַכְּרָמִים (שאין גדר ביניהם). שנותן ארבע אמות כדי עבודת כרם זה, וארבע אמות לכרם זה, וזורע ארבע אמות שביניהן. ואין הלכה כדברי רבי יהודה.
אֵיזֶה הוּא גָּדֵר? שֶׁהוּא גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים. וְחָרִיץ שֶׁהוּא עָמֹק עֲשָׂרָה וְרָחָב אַרְבָּעָה.
אגב שהוזכרה גדר, מבררים: אֵיזֶה הוּא גָּדֵר, מה נחשב גדר לענייני כלאי הכרם? גדר שֶׁהוּא גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים (80 ס"מ), וְכן חָרִיץ, שקע או חפירה, שֶׁהוּא עָמֹק עֲשָׂרָה טפחים, וְרָחָב אַרְבָּעָה טפחים (32 ס"מ). וגדר כזו נחשבת כמחיצה בין הכרם למה שחוצה לו, ומותר לטעת כרם מצדה האחד, ולזרוע מצדה השני, למרות שהם סמוכים זה לזה.
מְחִצַּת הַקָּנִים, אִם אֵין בֵּין קָנֶה לַחֲבֵירוֹ שְׁלשָׁה טְפָחִים כְּדֵי שֶׁיִּכָּנֵס הַגְּדִי — הֲרֵי זוֹ כִּמְחִיצָּה.
מְחִצַּת הַקָּנִים, מחיצה דקה שעשויה מקנים העומדים סמוך זה לזה, וגובהה עשרה טפחים, אִם אֵין בֵּין קָנֶה לַחֲבֵירוֹ שְׁלשָׁה טְפָחִים (כ־24 ס"מ), שהוא השיעור כְּדֵי שֶׁיִּכָּנֵס בו הַגְּדִי — הֲרֵי זוֹ כִּמְחִיצָּה גמורה.
וְגָדֵר שֶׁנִּפְרַץ, עַד עֲשָׂרָה אַמּוֹת — הֲרֵי הִיא כְּפֶתַח, יָתֵר מִיכֵּן — כְּנֶגֶד הַפִּרְצָה אָסוּר.
וְגָדֵר שֶׁנִּפְרַץ, אם נפרץ עַד עֲשָׂרָה אַמּוֹת (כ־5 מטרים) הֲרֵי הִיא הפרצה נחשבת כְּפֶתַח בלבד, ולא בטל דין הגדר, ומותר לזרוע גם סמוך לפרצה. נפרצה הגדר יָתֵר מִיכֵּן, יותר מעשר אמות — כְּנֶגֶד הַפִּרְצָה אָסוּר לזרוע שם תבואה או ירק.
נִפְרְצוּ בּוֹ פְּרָצוֹת הַרְבֵּה, אִם הָעוֹמֵד מְרוּבֶּה עַל הַפָּרוּץ — מוּתָּר. וְאִם הַפָּרוּץ מְרוּבֶּה עַל הָעוֹמֵד — כְּנֶגֶד הַפִּרְצָה אָסוּר.
נִפְרְצוּ בּוֹ בגדר פְּרָצוֹת הַרְבֵּה, אִם הָעוֹמֵד, החלק שנשאר, מְרוּבֶּה עַל הַפָּרוּץ — מוּתָּר לזרוע בסמוך לגדר, גם סמוך למקום הפרוץ, מפני שלא התבטלה הגדר, וְאִם הַפָּרוּץ מְרוּבֶּה עַל הָעוֹמֵד — כְּנֶגֶד הַפִּרְצָה אָסוּר לזרוע, אבל מותר לזרוע כנגד העומד.
הַנּוֹטֵעַ שׁוּרָה שֶל חָמֵשׁ גְּפָנִים — בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: כֶּרֶם.
הַנּוֹטֵעַ שׁוּרָה שֶל חָמֵשׁ גְּפָנִים — בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: הרי זה כֶּרֶם לענייני כלאיים, וצריך להרחיק ממנו ארבע אמות כדי לזרוע תבואה או ירק.
וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: אֵינוֹ כֶּרֶם, עַד שֶׁיְּהוּ שָׁם שְׁתֵּי שׁוּרוֹת.
וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: אֵינוֹ כֶּרֶם, עַד שֶׁיְּהוּ שָׁם שְׁתֵּי שׁוּרוֹת של גפנים, כלומר, שאותן חמש גפנים יהיו מסודרות בשתי שורות.
לְפִיכָךְ, הַזּוֹרֵעַ אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁבַּכֶּרֶם — בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: קִידֵּשׁ שׁוּרָה אַחַת. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: קִידֵּשׁ שְׁתֵּי שׁוּרוֹת.
לְפִיכָךְ, הַזּוֹרֵעַ אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁבַּכֶּרֶם, כלומר, ארבע אמות שסמוכות לכרם — בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: קִידֵּשׁ, כלומר, אסר רק שׁוּרָה אַחַת של גפנים, זו שבתוך ארבע אמות לתבואה שזרע, שהרי לדעתם זו היא הגדרת כרם. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: קִידֵּשׁ שְׁתֵּי שׁוּרוֹת. והלכה כדברי בית הלל.
הַנּוֹטֵעַ שְׁתַּיִם כְּנֶגֶד שְׁתַּיִם וְאַחַת יוֹצְאָה זָנָב — הֲרֵי זֶה כֶּרֶם.
הַנּוֹטֵעַ גפנים שְׁתַּיִם כְּנֶגֶד שְׁתַּיִם וְאַחַת יוֹצְאָה זָנָב מאחורי שתי גפנים — הֲרֵי זֶה כֶּרֶם.
שְׁתַּיִם כְּנֶגֶד שְׁתַּיִם וְאַחַת בֵּינְתַיִם, אוֹ שְׁתַּיִם כְּנֶגֶד שְׁתַּיִם וְאַחַת בָּאֶמְצַע — אֵינוֹ כֶּרֶם, עַד שֶׁיְּהוּ שְׁתַּיִם כְּנֶגֶד שְׁתַּיִם וְאַחַת יוֹצְאָה זָנָב.
אבל אם נטע שְׁתַּיִם כְּנֶגֶד שְׁתַּיִם וְאַחַת בֵּינְתַיִם, בין שתיים מן הגפנים, אוֹ שְׁתַּיִם כְּנֶגֶד שְׁתַּיִם וְאַחַת בָּאֶמְצַע המרובע — אֵינוֹ כֶּרֶם, עַד שֶׁיְּהוּ עד שתהא צורת הכרם שְׁתַּיִם כְּנֶגֶד שְׁתַּיִם וְאַחַת יוֹצְאָה זָנָב.
הַנּוֹטֵעַ שׁוּרָה אַחַת בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ, וְשׁוּרָה אַחַת בְּתוֹךְ שֶׁל חֲבֵירוֹ, וְדֶרֶךְ הַיָּחִיד וְדֶרֶךְ הָרַבִּים בָּאֶמְצַע, וְגָדֵר שֶׁהוּא נָמוּךְ מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים — הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפוֹת.
הַנּוֹטֵעַ שׁוּרָה אַחַת של גפנים בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ, וְשׁוּרָה אַחַת נטועה בְּתוֹךְ שֶׁל חֲבֵירוֹ, וְדֶרֶךְ הַיָּחִיד או דֶרֶךְ הָרַבִּים עוברת בָּאֶמְצַע בין השורות, או גָדֵר שֶׁהוּא נָמוּךְ מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים עובר בין שתי השורות — הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפוֹת להיחשב ככרם, והרוצה לזרוע תבואה או ירק צריך להרחיק ארבע אמות מן הגפנים, ואין די בהרחקה של שישה טפחים.
גָּבוֹהַּ מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים — אֵינָן מִצְטָרְפוֹת.
היה הגדר גָּבוֹהַּ מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים (80 ס"מ) — אֵינָן מִצְטָרְפוֹת.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם עֵרְסָן מִלְמַעְלָה — הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפוֹת.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם עֵרְסָן כלומר, עשה מהם עריס, הדלה אותן על הגדר מִלְמַעְלָה — הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפוֹת, אפילו על גבי גדר גבוהה. והלכה כדברי התנא הראשון.
הַנּוֹטֵעַ שְׁתֵּי שׁוּרוֹת, אִם אֵין בֵּינֵיהֶן שְׁמוֹנֶה אַמּוֹת — לֹא יָבִיא זֶרַע לְשָׁם.
הַנּוֹטֵעַ שְׁתֵּי שׁוּרוֹת של גפנים, אִם אֵין בֵּינֵיהֶן מרחק של שְׁמוֹנֶה אַמּוֹת (כ־4 מטרים) — לֹא יָבִיא זֶרַע לְשָׁם, לא יזרע בין השורות, מפני ששתי השורות מצטרפות לכרם קטן, והרוצה לזרוע צריך להרחיק ארבע אמות מכאן וארבע אמות מכאן. אבל אם המרחק גדול משמונה אמות — אין להן דין של כרם, ודי שירחיק שישה טפחים מן הגפנים ויזרע.
הָיוּ שָׁלשׁ, אִם אֵין בֵּין שׁוּרָה לַחֲבֶרְתָּהּ שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה — לֹא יָבִיא זֶרַע לְשָׁם.
הָיוּ שָׁלשׁ שורות גפנים — הרי דינו ככרם גדול, ואִם אֵין בֵּין שׁוּרָה לַחֲבֶרְתָּהּ שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה (כ־8 מטרים) — לֹא יָבִיא זֶרַע תבואה לְשָׁם, כדין קרחת הכרם ששנינו במשנה א.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר מִשּׁוּם חֲנִינָא בֶּן חֲכִינַאי: אֲפִילּוּ חָרְבָה הָאֶמְצָעִית, וְאֵין בֵּין שׁוּרָה לַחֲבֶרְתָּה שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה — לֹא יָבִיא זֶרַע לְשָׁם; שֶׁאִילּוּ מִתְּחִלָּה נְטָעָן — הֲרֵי זֶה מוּתָּר בִּשְׁמוֹנֶה אַמּוֹת.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר מִשּׁוּם חֲנִינָא בֶּן חֲכִינַאי: במקרה זה, שהיו שם מתחילה שלוש שורות, אֲפִילּוּ חָרְבָה השורה הָאֶמְצָעִית, ונותרו שתי השורות החיצוניות, וְאֵין בֵּין שׁוּרָה לַחֲבֶרְתָּה שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה — לֹא יָבִיא זֶרַע לְשָׁם. שכיוון שהיו שלוש, וכבר חל עליהן דין כרם גדול — לא התבטל ממנו דין קרחת הכרם. למרות שֶׁאִילּוּ מִתְּחִלָּה נְטָעָן, אם מתחילה היו שם שתי שורות בלבד — הֲרֵי זֶה מוּתָּר היה לזרוע ביניהן בִּשְׁמוֹנֶה אַמּוֹת, אם היו ביניהן שמונה אמות, כפי ששנינו בתחילת המשנה.
הַנּוֹטֵעַ אֶת כַּרְמוֹ עַל שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה — מוּתָּר לְהָבִיא זֶרַע לְשָׁם.
הַנּוֹטֵעַ אֶת כַּרְמוֹ עַל שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה, כל שורה של גפנים רחוקה מחברתה שש עשרה אמה (כ־8 מטרים) — מוּתָּר לְהָבִיא זֶרַע לְשָׁם, שאין זה נחשב ככרם, וכל גפן נידונת לעצמה, שצריך להרחיק ממנה שישה טפחים (48 ס"מ) בלבד, כדי עבודתה, וזורע את כל השטח שבאמצע.
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: מַעֲשֶׂה בְּצַלְמוֹן, בְּאֶחָד שֶׁנָּטַע אֶת כַּרְמוֹ עַל שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה, וְהָיָה הוֹפֵךְ שְׂעַר שְׁתֵּי שׁוּרוֹת לְצַד אַחַת וְזוֹרֵעַ אֶת הַנִּיר, וּבְשָׁנָה אַחֶרֶת הָיָה הוֹפֵךְ אֶת הַשֵּׂעָר לְמָקוֹם אַחֵר וְזוֹרֵעַ אֶת הַבּוּר, וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי חֲכָמִים, וְהִתִּירוּ.
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה כראיה לכך: מַעֲשֶׂה בְּמקום הקרוי צַלְמוֹן, בְּאֶחָד שֶׁנָּטַע אֶת כַּרְמוֹ עַל שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה, וְהָיָה הוֹפֵךְ שְׂעַר (ענפים) של כל שְׁתֵּי שׁוּרוֹת גפנים סמוכות לְצַד אַחַת, זו לעבר זו, וכך היה מתפנה שטח של שש עשרה אמה בעבר השני של כל שורה (ראו איור), ואז היה חורש אותו, וְזוֹרֵעַ בתבואה אֶת הַנִּיר, את השטח החרוש. וּבְשָׁנָה אַחֶרֶת הָיָה הוֹפֵךְ אֶת הַשֵּׂעָר לְמָקוֹם אַחֵר, למקום שזרע בו בשנה הקודמת, וְזוֹרֵעַ אֶת הַבּוּר, השטח הלא מעובד, שלשם היו הגפנים נוטות בשנה הקודמת. וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי חֲכָמִים וְהִתִּירוּ.
רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים: אַף הַנּוֹטֵעַ אֶת כַּרְמוֹ עַל שְׁמוֹנֶה שְׁמוֹנֶה אַמּוֹת — מוּתָּר.
רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים: אַף הַנּוֹטֵעַ אֶת כַּרְמוֹ עַל שְׁמוֹנֶה שְׁמוֹנֶה אַמּוֹת, שיש בין כל שורה ושורה שמונה אמות בלבד — מוּתָּר להביא שם זרעים, במרחק שישה טפחים מן הגפנים שמכאן ומכאן, ואין צורך בשש עשרה אמות.