כָּל סְאָה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רוֹבַע מִמִּין אַחֵר — יְמַעֵט;

כָּל סְאָה של זרעים שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רוֹבַע (רבע הקב) זרע מִמִּין אַחֵר, כלומר, אחד חלקי עשרים וארבעה (סאה = שישה קבים) — יְמַעֵט את המין האחר כך שיהיה בו פחות משיעור זה, ואז רשאי לזרוע.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: יָבוֹר;

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: יָבוֹר, יברור הכול, ולא די במה שממעט. והלכה כדברי התנא הראשון.

בֵּין מִמִּין אֶחָד בֵּין מִשְּׁנֵי מִינִין.

ומוסיפים: הלכה זו, שימעט (או יבור) נאמרה בֵּין שהזרע המעורב הוא מִמִּין אֶחָד, כגון רובע הקב שעורים בסאה חיטים, בֵּין שהוא מִשְּׁנֵי מִינִין, כגון שיש בסאה חיטים שמינית הקב שעורים ושמינית הקב כוסמין.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לֹא אָמְרוּ אֶלָּא מִמִּין אֶחָד.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לֹא אָמְרוּ אֶלָּא מִמִּין אֶחָד, אבל שני מינים אינם מצטרפים לרובע הקב.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: כָּל שֶׁהוּא כִּלְאַיִם בַּסְּאָה מִצְטָרֵף לְרוֹבַע.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: כָּל זרע ממין אחר שֶׁהוּא כִּלְאַיִם בַּסְּאָה שהוא רוצה לזרוע, בין שהוא מין אחד או מינים אחדים, הרי זה מִצְטָרֵף לְרוֹבַע. והלכה כדברי חכמים.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? תְּבוּאָה בִּתְבוּאָה וְקִטְנִית בְּקִטְנִית, תְּבוּאָה בְּקִטְנִית וְקִטְנִית בִּתְבוּאָה.

ואומרים: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? מתי נאמר שיעור זה? בזרע תְּבוּאָה שהתערב בִּזרע תְּבוּאָה אחר, כגון חיטים בשעורים, וכן בקִטְנִית שהתערבה בְּמין קִטְנִית אחר, כגון אפונה בשעועית, וכן תְּבוּאָה בְּקִטְנִית וְקִטְנִית בִּתְבוּאָה.

בֶּאֱמֶת אָמְרוּ: זֵרְעוֹנֵי גִנָּה שֶׁאֵינָן נֶאֱכָלִין, מִצְטָרְפִין אֶחָד מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבַּע בְּנוֹפֵל לְבֵית סְאָה.

אבל, בֶּאֱמֶת אָמְרוּ, שזֵרְעוֹנֵי גִנָּה שֶׁאֵינָן נֶאֱכָלִין, כגון זרעי צנון וגזר, שדי בכמות קטנה מהם כדי לזרוע שטח גדול, אם התערבו בסאה תבואה, הרי הם מִצְטָרְפִין לאסור לזרוע את התבואה, אם היה בהם אֶחָד מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבַּע בְּנוֹפֵל מהם לְבֵית סְאָה, כלומר, מן הכמות הדרושה לזרוע מהם 'בית סאה' (שטח זריעה של סאה תבואה), שהיא קטנה ברבע מכמות התבואה הדרושה לשם כך. וכיוון שדי ברבע סאה זירעוני גינה לזרוע מהם בית סאה, נמצא שאם התערב אחד חלקי תשעים ושש של סאה (1/24 של רבע סאה, שהוא רבע של רובע הקב) זירעוני גינה בתוך סאה זרע תבואה — צריך למעט אותם.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: כְּשֵׁם שֶׁאָמְרוּ לְהַחְמִיר — כָּךְ אָמְרוּ לְהָקֵל; הַפִּשְׁתָּן בַּתְּבוּאָה מִצְטָרֶפֶת אֶחָד מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה בְּנוֹפֵל לְבֵית סְאָה.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: כְּשֵׁם שֶׁאָמְרוּ לְהַחְמִיר בזירעוני גינה שהתערבו, אם היה בהם 1/24 מן הכמות הדרושה לזרוע מהם בית סאה, חייב למעט אותם, למרות שהיא רבע משל תבואה — כָּךְ אָמְרוּ לְהָקֵל, בזרעים שזורעים מהם כמות גדולה יותר משל תבואה. כיצד? כגון זרע הַפִּשְׁתָּן, שזורעים ממנו שלוש סאים ב'בית סאה' תבואה, אם נתערב בּסאה תְּבוּאָה, הרי זרע הפשתן מִצְטָרֶפֶת לאסור לזרוע את התבואה, אם יש בזרע הפשתן שיעור אֶחָד מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה בְּנוֹפֵל (בכמות שזורעים ממנו) לְבֵית סְאָה, כלומר, שלושת רבעי הקב, פי שלוש מכמות התבואה האוסרת. והלכה כדברי רבי שמעון.

הָיְתָה שָׂדֵהוּ זְרוּעָה חִטִּים, וְנִמְלַךְ לְזָרְעָהּ שְׂעוֹרִים — יַמְתִּין לָהּ עַד שֶׁתַּתְלִיעַ, וְיוֹפַךְ, וְאַחַר כָּךְ יִזְרָע.

הָיְתָה שָׂדֵהוּ זְרוּעָה חִטִּים, וְנִמְלַךְ (חשב) לְזָרְעָהּ שְׂעוֹרִים, כיצד יעשה? יַמְתִּין לָהּ עַד שֶׁתַּתְלִיעַ כלומר, עד שיתחילו הזרעים להצמיח שורשים קטנים כעין תולעים, וְאז יוֹפַךְ (יהפוך) את האדמה על ידי חרישה, כדי שהשורשים יתייבשו וימותו, וכך לא יוכלו זרעי החיטים לצמוח עוד, וְאַחַר כָּךְ יִזְרָע את השעורים.

אִם צִימְּחָה — לֹא יֹאמַר: אֶזְרַע וְאַחַר כָּךְ אוֹפַךְ, אֶלָּא הוֹפֵךְ וְאַחַר כָּךְ זוֹרֵעַ.

אִם כבר צִימְּחָה השדה, שנבטו בה חיטים — לֹא יֹאמַר: אֶזְרַע את השעורים, וְאַחַר כָּךְ אוֹפַךְ (אהפוך, אחרוש) את השדה, כדי שלא יצמחו החיטים. אֶלָּא הוֹפֵךְ וְאַחַר כָּךְ זוֹרֵעַ, על מנת שלא ייראה כזורע כלאיים.

כַּמָּה יְהֵא חוֹרֵשׁ? כְּתַלְמֵי הָרְבִיעָה.

כַּמָּה יְהֵא חוֹרֵשׁ כשהוא הופך את השדה? כְּתַלְמֵי הָרְבִיעָה, תלמים שחורשים בזמן הרביעה (עונת הגשמים) הראשונה, שהם מרווחים. ואינו צריך לחרוש בצפיפות כדי לוודא שכל הזרעים נהפכו.

אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר: כְּדֵי שֶׁלֹּא יְשַׁיֵּיר רוֹבַע לְבֵית סְאָה.

אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר: יחרוש כך כְּדֵי שֶׁלֹּא יְשַׁיֵּיר שטח בשיעור רוֹבַע הקב שאינו חרוש לְכל בֵית סְאָה, כלומר, אחד מעשרים וארבעה משטח השדה. והלכה כדברי התנא הראשון.

זְרוּעָה וְנִמְלַךְ לְנוֹטְעָהּ — לֹא יֹאמַר: אֶטַּע וְאַחַר כָּךְ אוֹפַךְ. אֶלָּא הוֹפֵךְ וְאַחַר כָּךְ נוֹטֵעַ.

הייתה שדה זְרוּעָה חיטים או שעורים, וְנִמְלַךְ (חשב) לְנוֹטְעָהּ אילנות — לֹא יֹאמַר: אֶטַּע תחילה את האילנות, וְאַחַר כָּךְ אוֹפַךְ את הקרקע, כדי שהזרעים לא ינבטו, אֶלָּא הוֹפֵךְ וְרק אַחַר כָּךְ נוֹטֵעַ.

נְטוּעָה וְנִמְלַךְ לְזוֹרְעָהּ — לֹא יֹאמַר: אֶזְרַע וְאַחַר כָּךְ אֲשָׁרֵשׁ. אֶלָּא מְשָׁרֵשׁ וְאַחַר כָּךְ זוֹרֵעַ.

הייתה שדהו נְטוּעָה אילנות, וְנִמְלַךְ לְזוֹרְעָהּ חיטים — לֹא יֹאמַר: אֶזְרַע את החיטים וְאַחַר כָּךְ אֲשָׁרֵשׁ (אעקור מן השורש) את האילנות, אֶלָּא מְשָׁרֵשׁ וְאַחַר כָּךְ זוֹרֵעַ.

אִם רָצָה — גּוֹמֵם עַד פָּחוֹת מִטֶּפַח, זוֹרֵעַ, וְאַחַר כָּךְ מְשָׁרֵשׁ.

אִם רָצָה לזרוע מיד, ואינו יכול להמתין עד שיעקור את כל האילנות מן השורש — גּוֹמֵם (קוצץ) את האילנות עַד פָּחוֹת מִטֶּפַח לקרקע, וזוֹרֵעַ את התבואה, וְאַחַר כָּךְ מְשָׁרֵשׁ (עוקר מן השורש) את האילנות, כי כיוון שנקצצו כל כך שוב אינם נחשבים לעצים.

הָיְתָה שָׂדֵהוּ זְרוּעָה קַנְבּוֹס אוֹ לוּף — לֹא יְהֵא זוֹרֵעַ וּבָא עַל גַּבֵּיהֶם, שֶׁאֵינָן עוֹשִׂין אֶלָּא לִשְׁלשָׁה שָׁנִים.

הָיְתָה שָׂדֵהוּ זְרוּעָה קַנְבּוֹס אוֹ לוּף — לֹא יְהֵא זוֹרֵעַ וּבָא עַל גַּבֵּיהֶם מין אחר, ולא יועיל אם יהפוך את הקרקע, מפני שֶׁאֵינָן עוֹשִׂין אֶלָּא לִשְׁלשָׁה שָׁנִים, שמינים אלה חוזרים וצומחים במשך שלוש שנים.

תְּבוּאָה שֶׁעָלָה בָּה סְפִיחֵי אִסְטִיס, וְכֵן מְקוֹם הַגְּרָנוֹת שֶׁעָלוּ בָּהֶן מִינִין הַרְבֵּה, וְכֵן תִּלְתָּן שֶׁהֶעֱלָה מִינֵי צְמָחִים — אֵין מְחַיְּיבִין אוֹתוֹ לְנַכֵּשׁ.

תְּבוּאָה שֶׁעָלָה (צמחו) בָּה סְפִיחֵי אִסְטִיס, שנותרו בקרקע משנים קודמות; וְכֵן מְקוֹם הַגְּרָנוֹת, שאוספים בו את מיני התבואה לאחר שנקצרו, שֶׁעָלוּ בָּהֶן מִינִין הַרְבֵּה, מן הזרעים השונים שנפלו שם; וְכֵן שדה תִּלְתָּן שֶׁהֶעֱלָה בתוכו מִינֵי צְמָחִים (עשבים) — אֵין מְחַיְּיבִין אוֹתוֹ לְנַכֵּשׁ, לעקור אותם, משום שאין רצונו בקיומם, ואין בכך משום איסור כלאיים.

אִם נִכֵּשׁ אוֹ כִּיסַּח — אוֹמְרִים לוֹ: עֲקוֹר אֶת הַכֹּל חוּץ מִמִּין אֶחָד.

אבל אִם נִכֵּשׁ (עקר מן השורש) אוֹ כִּיסַּח (חתך מעל פני הקרקע) חלק מן המינים שצמחו במקום הגרנות, אוֹמְרִים לוֹ: עֲקוֹר אֶת הַכֹּל חוּץ מִמִּין אֶחָד שתשאיר, שהרי גילה דעתו שרצונו בקיומם של המינים שלא ניכש או כיסח, והוא עובר בכך על איסור כלאיים.

הָרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת שָׂדֵהוּ מֵשָׁר מֵשָׁר מִכָּל מִין —

הָרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת שָׂדֵהוּ מֵשָׁר מֵשָׁר חלקות צרות וארוכות לאורך השדה מִכָּל מִין לעצמו, כיצד יעשה?

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: שְׁלשָׁה תְּלָמִים שֶׁל פָּתִיחַ.

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: יעשה בין משר למשר שטח פנוי ברוחב שְׁלשָׁה תְּלָמִים שֶׁל פָּתִיחַ, של החרישה הראשונה.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: מְלֹא הָעוֹל הַשָּׁרוֹנִי.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: רוחבו של כל משר הוא מְלֹא הָעוֹל הַשָּׁרוֹנִי, כרוחב העול המונח על צוואר השור, שהיו משתמשים בו באזור השרון.

וּקְרוֹבִין דִּבְרֵי אֵלּוּ לִהְיוֹת כְּדִבְרֵי אֵלּוּ.

ומעירים: וּקְרוֹבִין דִּבְרֵי אֵלּוּ לִהְיוֹת כְּדִבְרֵי אֵלּוּ, כלומר, אין הבדל גדול בין המידות הללו, והוא כשתי אמות (כמטר).

הָיָה רֹאשׁ תּוֹר חִטִּים נִכְנָס בְּתוֹךְ שֶׁל שְׂעוֹרִים — מוּתָּר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא נִרְאֶה כְּסוֹף שָׂדֵהוּ.

הָיָה רֹאשׁ תּוֹר, כעין משולש, של קצה שדה חִטִּים נִכְנָס בְּתוֹךְ שדה שֶׁל שְׂעוֹרִים — מוּתָּר, ואין איסור במה שהחיטים והשעורים סמוכות זו לזו, מִפְּנֵי שֶׁהוּא, ראש התור, נִרְאֶה כְּסוֹף שָׂדֵהוּ, כלומר כקצה של שדה החיטים, ואינן נראות כזרועות בשדה שעורים.

שֶׁלּוֹ חִטִּים וְשֶׁל חֲבֵירוֹ מִין אַחֵר — מוּתָּר לִסְמוֹךְ לוֹ מֵאוֹתוֹ הַמִּין.

הייתה שדה שֶׁלּוֹ זרועה חִטִּים, וְשדה סמוכה שֶׁל חֲבֵירוֹ זרועה במִין אַחֵר, כגון שעורים — מוּתָּר לִסְמוֹךְ לוֹ, לזרוע בסמוך לחיטים שלו, מֵאוֹתוֹ הַמִּין שיש בשדה חברו, כלומר שעורים, כיוון שהן נראות כסוף שדה חברו.

שֶׁלּוֹ חִטִּים וְשֶׁל חֲבֵירוֹ חִטִּים — מוּתָּר לִסְמוֹךְ לוֹ תֶּלֶם שֶׁל פִּשְׁתָּן, וְלֹא תֶּלֶם שֶׁל מִין אַחֵר.

הייתה שדה שֶׁלּוֹ זרועה חִטִּים, וְשדה סמוכה לה שֶׁל חֲבֵירוֹ זרועה גם כן חִטִּים — מוּתָּר לִסְמוֹךְ לוֹ, לזרוע בסמוך לשדה שלו, תֶּלֶם שֶׁל פִּשְׁתָּן, כדי לבדוק האם הקרקע מתאימה לגידול פשתן, ואין בזה משום מראית עין של זריעת כלאיים. וְאולם לֹא יסמוך לו תֶּלֶם שֶׁל מִין אַחֵר, למרות שכוונתו רק לבדוק את השדה.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אֶחָד זֶרַע פִּשְׁתָּן וְאֶחָד כָּל הַמִּינִין.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אֶחָד זֶרַע פִּשְׁתָּן וְאֶחָד כָּל הַמִּינִין רשאי לזרוע מהם תלם אחד בינו לבין של חברו.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אַף בְּאֶמְצַע שָׂדֵהוּ מוּתָּר לִבְדּוֹק בְּתֶלֶם שֶׁל פִּשְׁתָּן.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: לא רק בין שדה שלו לשדה חברו, אלא אַף בְּאֶמְצַע שָׂדֵהוּ שלו, מוּתָּר לִבְדּוֹק את טיב השדה על ידי תֶלֶם שֶׁל פִּשְׁתָּן, שאין לחשוש בעניין זה למראית עין. והלכה כדברי התנא הראשון.

אֵין סוֹמְכִין לִשְׂדֵה תְבוּאָה חַרְדָּל וְחָרִיעַ, אֲבָל סוֹמְכִין לִשְׂדֵה יְרָקוֹת חַרְדָּל וְחָרִיעַ.

אֵין סוֹמְכִין לִשְׂדֵה תְבוּאָה שורה של חַרְדָּל או חָרִיעַ (מין כרכום), אֲבָל סוֹמְכִין לִשְׂדֵה יְרָקוֹת חַרְדָּל וְחָרִיעַ, מפני שהם מזיקים לירקות, ואין לחשוש למראית עין של זריעת כלאיים.

וְסוֹמֵךְ לַבּוּר, וְלַנִּיר, וְלַגָּפָה, וְלַדֶּרֶךְ, וְלַגָּדֵר שֶׁהוּא גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים, וְלֶחָרִיץ שֶׁהוּא עָמוֹק עֲשָׂרָה וְרָחָב אַרְבָּעָה, וְלָאִילָן שֶׁהוּא מֵיסֵךְ עַל הָאָרֶץ, וְלַסֶּלַע גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה וְרָחָב אַרְבָּעָה.

וְסוֹמֵךְ זרע ממין אחר לַבּוּר, שטח שאינו חרוש באמצע שדה שלו, וְכן לַנִּיר, שטח חרוש ולא זרוע, וְכן לַגָּפָה, סוג של גדר, וְלַדֶּרֶךְ, וְלַגָּדֵר שֶׁהוּא גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים (80 ס"מ), וְלֶחָרִיץ (תעלה צרה) שֶׁהוּא עָמוֹק עֲשָׂרָה טפחים וְרָחָב אַרְבָּעָה טפחים (32 ס"מ), וְכן סומך לָאִילָן שֶׁהוּא מֵיסֵךְ עַל הָאָרֶץ, שנופו אינו גבוה שלושה טפחים (24 ס"מ) מן הארץ, שאם זרע תחתיו ממין אחד רשאי לזרוע חוצה לו ממין אחר. וְסומך לַסֶּלַע גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טפחים וְרָחָב אַרְבָּעָה טפחים.

הָרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת שָׂדֵהוּ קָרַחַת קָרַחַת מִכָּל מִין — עוֹשֶׂה עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה קָרָחוֹת לְבֵית סְאָה, מִקָּרַחַת לְבֵית רוֹבַע, וְזוֹרֵעַ בְּתוֹכָהּ כָּל מִין שֶׁיִּרְצֶה.

הָרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת שָׂדֵהוּ קָרַחַת קָרַחַת, חלקות מרובעות, מִכָּל מִין לעצמו — עוֹשֶׂה עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה קָרָחוֹת כאלה לְבֵית סְאָה, לשטח המיועד לזריעה של סאה (כ–8.3 ליטר) זרע תבואה, שהוא חמישים אמה (כ–25 מטר) על חמישים אמה, מִקָּרַחַת לְבֵית רוֹבַע הקב, כלומר, כשכל קרחת מיועדת לזריעה של רובע הקב (אחד מעשרים וארבעה לסאה), והוא ריבוע שאורך צלעותיו כעשר אמות וחמישית האמה (כ־5 מטר), וְזוֹרֵעַ בְּתוֹכָהּ, בכל קרחת, כָּל מִין שֶׁיִּרְצֶה, ואינו צריך להרחיק את המינים זה מזה.

הָיְתָה קָרַחַת אַחַת אוֹ שְׁתַּיִם — זוֹרְעָם חַרְדָּל; שָׁלשׁ — לֹא יִזְרָע חַרְדָּל, מִפְּנֵי שֶׁהִיא נִרְאֵית כִּשְׂדֵה חַרְדָּל, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

הָיְתָה בתוך אותן עשרים וארבע קרחות, קָרַחַת אַחַת אוֹ שְׁתַּיִם פנויות — זוֹרְעָם חַרְדָּל, אבל שָׁלשׁ קרחות — לֹא יִזְרָע אותן חַרְדָּל, מִפְּנֵי שֶׁהִיא נִרְאֵית כִּשְׂדֵה חַרְדָּל, ובשדה של מין אחד אסור לזרוע מינים אחרים בסמוך לו. כל אלו דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: תֵּשַׁע קָרָחוֹת מוּתָּרוֹת, עֶשֶׂר — אֲסוּרוֹת.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אין אדם רשאי לעשות בשדהו קרחות סמוכות זו לזו, אלא רק תֵּשַׁע קָרָחוֹת של בית רובע מוּתָּרוֹת בכל בית סאה, כך שיש מרחק של בית רובע (ריבוע שאורך צלעו כעשר אמות וחמישית האמה) בין קרחת לקרחת, אבל עֶשֶׂר קרחות או יותר בבית סאה אֲסוּרוֹת.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: אֲפִילּוּ כָּל שָׂדֵהוּ בֵּית כּוֹר, לֹא יַעֲשֶׂה בְּתוֹכָהּ חוּץ מִקָּרַחַת אֶחָת.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: אֲפִילּוּ כָּל שָׂדֵהוּ גדולה מאד, כשיעור בֵּית כּוֹר, מקום זריעת שלושים סאה — לֹא יַעֲשֶׂה בְּתוֹכָהּ חוּץ מִקָּרַחַת אֶחָת, ממין אחר. והלכה כדברי חכמים.

כָּל שֶׁהוּא בְּתוֹךְ בֵּית רוֹבַע — עוֹלֶה בְּמִדַּת בֵּית רוֹבַע.

ובעניין זה אומרים: כָּל שֶׁהוּא בְּתוֹךְ אותו בֵּית רוֹבַע, אף על פי שאינו מקום הראוי לזריעה, עוֹלֶה (נחשב) בְּתוך מִדַּת בֵּית רוֹבַע.

אֲכִילַת הַגֶּפֶן, וְהַקֶּבֶר, וְהַסֶּלַע — עוֹלִין בְּמִדַּת בֵּית רוֹבַע.

ולכן אֲכִילַת הַגֶּפֶן, השטח שזמורות הגפן מתפשטות בו, ואוסרות אותו בזריעה של מיני תבואה וירק, וְכן הַקֶּבֶר, וְכן הַסֶּלַע, שאי אפשר לזרוע בהם — עוֹלִין בְּמִדַּת בֵּית רוֹבַע.

תְּבוּאָה בִּתְבוּאָה — בֵּית רוֹבַע. יָרָק בְּיָרָק — שִׁשָּׁה טְפָחִים.

ומעירים: דווקא אם רוצה לזרוע תְּבוּאָה ממין אחד בסמוך לשדה תְבוּאָה ממין אחר — צריך בֵּית רוֹבַע. אבל אם רוצה לסמוך יָרָק בְּיָרָק ממין אחר — די לו בריבוע של שִׁשָּׁה טְפָחִים (48 ס"מ).

תְּבוּאָה בְּיָרָק, יָרָק בִּתְבוּאָה — בֵּית רוֹבַע.

אם רוצה לזרוע תְּבוּאָה בשדה יָרָק או יָרָק בִּשדה תְבוּאָה — צריך בֵּית רוֹבַע.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: יָרָק בִּתְבוּאָה — שִׁשָּׁה טְפָחִים.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: יָרָק בִּשדה תְבוּאָה — די לו בריבוע של שִׁשָּׁה טְפָחִים. והלכה כדברי התנא הראשון.

תְּבוּאָה נוֹטָה עַל גַּבֵּי תְבוּאָה, וְיָרָק עַל גַּבֵּי יָרָק, תְּבוּאָה עַל גַּבֵּי יָרָק, יָרָק עַל גַּבֵּי תְבוּאָה — הַכֹּל מוּתָּר, חוּץ מִדְּלַעַת יְוָנִית.

תְּבוּאָה ממין אחד שהייתה נוֹטָה כלומר, כפופה מעַל גַּבֵּי תְבוּאָה ממין אחר, או יָרָק נוטה עַל גַּבֵּי יָרָק, או תְּבוּאָה עַל גַּבֵּי יָרָק, או יָרָק עַל גַּבֵּי תְבוּאָה — הַכֹּל מוּתָּר, ואינו צריך לעקור, חוּץ מִדְּלַעַת יְוָנִית, שכיוון שעליה מתפשטים מאד ומסתבכים בצמחים שלידה, הרי זה נראה כאילו זרע כלאיים.

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אַף הַקִּשּׁוּת וּפוֹל הַמִּצְרִי. וְרוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵיהֶן מִדְּבָרַי.

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אני שמעתי שיש לאסור אַף את הַקִּשּׁוּת וּפוֹל הַמִּצְרִי, כשעליהם נוטים על גבי תבואה או ירק ממין אחר, אבל רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵיהֶן של חכמים מִדְּבָרַי, שהזכירו רק דלעת יוונית, שהרי אינם גדלים ומסתבכים כמותה. והלכה כדברי חכמים.