חזור
דמאי
פרק זהַמַּזְמִין אֶת חֲבֵירוֹ שֶׁיֹּאכַל אֶצְלוֹ, וְהוּא אֵינוֹ מַאֲמִינוֹ עַל הַמַּעַשְׂרוֹת —
הַמַּזְמִין אֶת חֲבֵירוֹ שֶׁיֹּאכַל אֶצְלוֹ בשבת, וְהוּא המוזמן אֵינוֹ מַאֲמִינוֹ את המזמין עַל הַמַּעַשְׂרוֹת — רשאי לעשר לפני השבת, כאשר ההפרשה בפועל תיעשה בשבת.
אוֹמֵר מֵעֶרֶב שַׁבָּת:
וכך אוֹמֵר מֵעֶרֶב שַׁבָּת:
"מַה שֶּׁאֲנִי עָתִיד לְהַפְרִישׁ מָחָר הֲרֵי הוּא מַעֲשֵׂר, וּשְׁאָר מַעֲשֵׂר — סָמוּךְ לוֹ.
"מַה שֶּׁאֲנִי עָתִיד לְהַפְרִישׁ מָחָר, חלק אחד ממאה מן הפירות, שכוונתי להפריש כתרומת מעשר — הֲרֵי הוּא מוגדר מעכשיו כחלק מן המַעֲשֵׂר הראשון; וּשְׁאָר מַעֲשֵׂר ראשון, תשעה חלקים כמוהו, הריהם סָמוּךְ לוֹ. ולאחר שקרא שם למעשר הראשון, יכול לתרום ממנו את תרומת המעשר, ולכן מוסיף ואומר:
זֶה שֶׁעָשִׂיתִי מַעֲשֵׂר עָשׂוּי תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר עָלָיו.
זֶה, אותו אחד ממאה שֶׁעָשִׂיתִי מַעֲשֵׂר ראשון בתחילה, יהיה עָשׂוּי תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר עָלָיו, על כל המעשר הראשון.
וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִּצְפוֹנוֹ אוֹ בִּדְרוֹמוֹ, וּמְחוּלָּל עַל הַמָּעוֹת".
וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי יהיה בִּצְפוֹנוֹ, אוֹ: בִּדְרוֹמוֹ, והוא מְחוּלָּל עַל הַמָּעוֹת האלו שאני מניח לצורך זה". ולמחרת אינו צריך אלא להפריש אחד ממאה לשם תרומת מעשר, ויהיה רשאי לאכול את היתר על סמך התנאי שעשה.
מָזְגוּ לוֹ אֶת הַכּוֹס, אוֹמֵר:
המתארח אצל עם הארץ ומָזְגוּ לוֹ אֶת הַכּוֹס של יין, אוֹמֵר:
"מַה שֶּׁאֲנִי עָתִיד לְשַׁיֵּיר בְּשׁוּלֵי הַכּוֹס, הֲרֵי הוּא מַעֲשֵׂר, וּשְׁאָר מַעֲשֵׂר סָמוּךְ לוֹ.
"מַה שֶּׁאֲנִי עָתִיד לְשַׁיֵּיר בְּשׁוּלֵי (בתחתית) הַכּוֹס, חלק אחד ממאה מן היין, שכוונתי להפריש כתרומת מעשר — הֲרֵי הוּא עכשיו מַעֲשֵׂר ראשון, וּשְׁאָר המַעֲשֵׂר הראשון, תשעה חלקים כמוהו, הריהם סָמוּךְ לוֹ.
זֶה שֶׁעָשִׂיתִי מַעֲשֵׂר עָשׂוּי תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר עָלָיו.
ומוסיף ואומר: זֶה, אותו אחד ממאה שֶׁעָשִׂיתִי מַעֲשֵׂר בתחילה, עָשׂוּי תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר עָלָיו, על כל המעשר הראשון.
וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי בְּפִיו, וּמְחוּלָּל עַל הַמָּעוֹת".
ומוסיף ואומר: וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי נמצא בְּפִיו של הכוס, וּמְחוּלָּל אותו מעשר שני עַל הַמָּעוֹת". וכך יכול לשתות מן הכוס, וישייר בתחתיתה מעט יין, כדי תרומת מעשר.
פּוֹעֵל שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין לְבַעַל הַבַּיִת — נוֹטֵל גְּרוֹגֶרֶת אַחַת, וְאוֹמֵר:
פּוֹעֵל, הניזון מפירות בעל הבית, שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין לְבַעַל הַבַּיִת על המעשרות, ואינו מקבל את כל הפירות ביחד כדי לעשרם כדין דמאי אלא מעט מעט. אם לדוגמה היה עתיד לקבל מאה גרוגרות, נוֹטֵל גְּרוֹגֶרֶת (תאנה מיובשת) אַחַת, הראשונה שהוא מקבל, וְאוֹמֵר:
"זוֹ וְתֵשַׁע הַבָּאוֹת אַחֲרֶיהָ עֲשׂוּיוֹת מַעֲשֵׂר עַל תִּשְׁעִים שֶׁאֲנִי אוֹכֵל.
"זוֹ וְתֵשַׁע הַבָּאוֹת אַחֲרֶיהָ שאטול, הריהן עֲשׂוּיוֹת מַעֲשֵׂר ראשון עַל תִּשְׁעִים גרוגרות שֶׁאֲנִי אוֹכֵל לאחר מכן.
זוֹ עֲשׂוּיָה תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר עֲלֵיהֶן.
וזוֹ, הראשונה שנטלתי, עֲשׂוּיָה תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר עֲלֵיהֶן, על התשע האחרות.
וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי בָּאַחֲרוֹנָה, וּמְחוּלָּל עַל הַמָּעוֹת".
וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי על הגרוגרות נמצא בָּאַחֲרוֹנָה, באחרונות, והוא מְחוּלָּל עַל הַמָּעוֹת שיש לי בביתי".
וְחוֹשֵׂךְ גְּרוֹגֶרֶת אֶחָת.
ונותן את הגרוגרת של תרומת המעשר לכהן, וְחוֹשֵׂךְ גְּרוֹגֶרֶת אֶחָת, כלומר, נמנע מלאכול גרוגרת אחת ממה שהוא זכאי ליטול מבעל הבית, שהרי הגרוגרת שהפריש לתרומת מעשר, ניתנה משל בעל הבית.
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: לֹא יַחְשׂוֹךְ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְמַעֵט מְלַאכְתּוֹ שֶל בַּעַל הַבָּיִת.
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: לֹא יַחְשׂוֹךְ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְמַעֵט מְלַאכְתּוֹ שֶל בַּעַל הַבָּיִת, שהרי אם הוא ממעט באכילה אינו עובד כראוי.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: לֹא יַחְשׂוֹךְ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא תְּנַאי בֵּית דִּין.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: לֹא יַחְשׂוֹךְ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא תְּנַאי בֵּית דִּין, שתרומת המעשר ממזונות הפועל תינתן משל בעל הבית. והלכה כרבי יוסי.
הַלּוֹקֵחַ יַיִן מִבֵּין הַכּוּתִים — אוֹמֵר: "שְׁנֵי לוּגִּין שֶׁאֲנִי עָתִיד לְהַפְרִישׁ הֲרֵי הֵן תְּרוּמָה, וַעֲשָׂרָה — מַעֲשֵׂר, וְתִשְׁעָה — מַעֲשֵׂר שֵׁנִי". מֵחֵל וְשׁוֹתֶה.
הַלּוֹקֵחַ (הקונה) מאה לוגים יַיִן מִבֵּין הַכּוּתִים, ולא הספיק לעשרם לפני שבת, אוֹמֵר: "שְׁנֵי לוּגִּין שֶׁאֲנִי עָתִיד לְהַפְרִישׁ לאחר השבת לצורך תיקון היין, הֲרֵי הֵן תְּרוּמָה גדולה; וַעֲשָׂרָה לוגים הם מַעֲשֵׂר ראשון; וְתִשְׁעָה, עשירית ממה שנותר לאחר הפרשת מעשר ראשון, הם מַעֲשֵׂר שֵׁנִי". ומֵחֵל (מתחיל) וְשׁוֹתֶה מיד. ולאחר שבת מפריש מן היין שנותר את התרומה והמעשרות.
הָיוּ לוֹ תְּאֵנִים שֶׁל טֶבֶל בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, וְהוּא בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ אוֹ בַּשָּׂדֶה — אוֹמֵר: "שְׁתֵּי תְאֵנִים שֶׁאֲנִי עָתִיד לְהַפְרִישׁ — הֲרֵי הֵן תְּרוּמָה. וְעֶשֶׂר — מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן. וְתִשְׁעָה — מַעֲשֵׂר שֵׁנִי".
הָיוּ לוֹ תְּאֵנִים שֶׁל טֶבֶל בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, וְהוּא נמצא בערב שבת בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ אוֹ בַּשָּׂדֶה, ואינו יכול להפריש מהם תרומה ומעשרות — אוֹמֵר: "שְׁתֵּי תְאֵנִים שֶׁאֲנִי עָתִיד לְהַפְרִישׁ מתוך מאה שיש לי — הֲרֵי הֵן תְּרוּמָה גדולה, וְעֶשֶׂר — מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן, וְתִשְׁעָה — מַעֲשֵׂר שֵׁנִי".
הָיוּ דְּמַאי — אוֹמֵר: "מַה שֶּׁאֲנִי עָתִיד לְהַפְרִישׁ לְמָחָר — הֲרֵי הוּא מַעֲשֵׂר, וּשְׁאָר מַעֲשֵׂר — סָמוּךְ לוֹ. זֶה שֶׁעָשִׂיתִי מַעֲשֵׂר עָשׂוּי תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר עָלָיו. וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי — בִּצְפוֹנוֹ, אוֹ בִּדְרוֹמוֹ, וּמְחוּלָּל עַל הַמָּעוֹת".
הָיוּ הפירות שבביתו לא של טבל, אלא של דְּמַאי, וכגון שקנה אותם מעם הארץ — אוֹמֵר: "מַה שֶּׁאֲנִי עָתִיד לְהַפְרִישׁ לְמָחָר, אחד ממאה, המיועד לתרומת מעשר — הֲרֵי הוּא מַעֲשֵׂר ראשון; וּשְׁאָר המַעֲשֵׂר הראשון, תשעה חלקים כמוהו, סָמוּךְ לוֹ. וזֶה, אותו אחד ממאה שֶׁעָשִׂיתִי מַעֲשֵׂר בתחילה, יהיה עָשׂוּי תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר עָלָיו, על כל המעשר הראשון. וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי יהיה בִּצְפוֹנוֹ אוֹ בִּדְרוֹמוֹ, והוא מְחוּלָּל עַל הַמָּעוֹת האלו שאני מניח לצורך זה".
הָיוּ לְפָנָיו שְׁתֵּי כַלְכָּלוֹת שֶׁל טֶבֶל, וְאָמַר: "מַעַשְׂרוֹת זוֹ בָּזוֹ" — הָרִאשׁוֹנָה מְעוּשֶּׂרֶת.
הָיוּ לְפָנָיו שְׁתֵּי כַלְכָּלוֹת (סלים) ובהן פירות שֶׁל טֶבֶל, כגון א' וב', וְאָמַר: "מַעַשְׂרוֹת שצריך להפריש על כלכלה זוֹ (א') הריהם בָּזוֹ (בב')" — הָרִאשׁוֹנָה (א') מְעוּשֶּׂרֶת, ורשאי לאכול את פירותיה. אבל לא את השנייה, שהרי לא עישר אותה.
"שֶׁל זוֹ בָּזוֹ וְשֶׁל זוֹ בָּזוֹ" — הָרִאשׁוֹנָה מְעוּשֶּׂרֶת.
וכן אם אמר: "מעשרות שֶׁל זוֹ בָּזוֹ, וְשֶׁל זוֹ בָּזוֹ" — רק הָרִאשׁוֹנָה מְעוּשֶּׂרֶת, אבל השנייה אינה מעושרת. מפני שבשעה שאמר תחילה "של זו בזו" כבר תיקן את הראשונה, ושוב אינו יכול לעשר ממנה על השנייה, מפני שאין מעשרים מן הפטור על החייב.
"מַעַשְׂרוֹתֵיהֶן מַעַשְׂרוֹת כַּלְכָּלָה בַּחֲבֶרְתָּהּ" — קָרָא שֵׁם.
אמר: "מַעַשְׂרוֹתֵיהֶן של שתי הכלכלות יהיו מַעַשְׂרוֹת כַּלְכָּלָה אחת בַּחֲבֶרְתָּהּ", שלא הקדים אחת לחברתה — קָרָא שֵׁם מעשר לשתיהן ביחד, ורשאי להפריש מאיזו מהן שירצה.
מֵאָה טֶבֶל, מֵאָה חוּלִּין — נוֹטֵל מֵאָה וְאֶחָד.
מי שהיו לו מֵאָה לוגים של יין טֶבֶל, שכבר הופרשה ממנו תרומה גדולה, ומֵאָה לוגים של יין חוּלִּין, והתערבו — נוֹטֵל מֵאָה וְאֶחָד לוגים; מאה לוגים כדי להפריש מתוכם מעשר ראשון ומעשר שני על הטבל. ועוד לוג אחד לשם תרומת מעשר שצריך להפריש גם מן החולין, שמקבלים את דין הטבל שנפל לתוכם, לחייבם בתרומת מעשר.
מֵאָה טֶבֶל, מֵאָה מַעֲשֵׂר — נוֹטֵל מֵאָה וְאֶחָד.
התערבו לו מֵאָה לוגים טֶבֶל ומֵאָה לוגים של מַעֲשֵׂר ראשון — נוֹטֵל מֵאָה וְאֶחָד לוגים לתיקון התערובת; מאה לוגים כדי להפריש מתוכם את המעשרות על הטבל. ולוג אחד תרומת מעשר, שצריך להפריש מתוך מאה הלוגים של המעשר הראשון, בגלל הטבל שהתערב בהם.
מֵאָה חוּלִּין מְתוּקָּנִים, מֵאָה מַעֲשֵׂר — נוֹטֵל מֵאָה וָעֶשֶׂר.
אם התערבו מֵאָה לוגים חוּלִּין מְתוּקָּנִים במֵאָה לוגים של מַעֲשֵׂר ראשון טבל, שלא הופרשה ממנו תרומת מעשר (עשרה לוגים) — נוֹטֵל מֵאָה וָעֶשֶׂר לוגים כדי לתקן את התערובת; מאה מהם נוטל כמעשר ראשון. ומן המאה הנותרים נוטל עשרה לוגים תרומת מעשר על החולין, שדינם כדין המעשר הראשון, שהוא טבל לעניין תרומת המעשר שבו.
מֵאָה טֶבֶל, תִּשְׁעִים מַעֲשֵׂר; תִּשְׁעִים טֶבֶל וּשְׁמוֹנִים מַעֲשֵׂר — לֹא הִפְסִיד כְּלוּם.
התערבו מֵאָה טֶבֶל ותִּשְׁעִים מַעֲשֵׂר ראשון, או אם התערבו תִּשְׁעִים טֶבֶל וּשְׁמוֹנִים מַעֲשֵׂר ראשון — לֹא הִפְסִיד כְּלוּם משלו לצורך תיקון התערובת. אלא די במה שנוטל מאה (או במקרה השני — תשעים) לשם טבל, ומפריש מהם את המעשרות. ועל התשעים (או השמונים) של המעשר הראשון אינו מפריש תרומת מעשר, למרות שהתערב בו הטבל. שכיוון שהטבל שבתערובת מרובה על המעשר, די לתקן את התערובת לפי שיעור הטבל שבה.
זֶה הַכְּלָל: כָּל זְמַן שֶׁהַטֶּבֶל מְרוּבֶּה — לֹא הִפְסִיד כְּלוּם.
זֶה הַכְּלָל: כָּל זְמַן שֶׁהַטֶּבֶל מְרוּבֶּה על המעשר שהתערב בו — לֹא הִפְסִיד המעשר כְּלוּם.
מִי שֶׁהָיוּ לוֹ עֶשֶׂר שׁוּרוֹת שֶׁל עֶשֶׂר עֶשֶׂר כַּדֵּי יַיִן, וְאָמַר: "שׁוּרָה הַחִיצוֹנָה אַחַת מַעֲשֵׂר", וְאֵין יָדוּעַ אֵיזוֹ הִיא — נוֹטֵל שְׁתֵּי חָבִיּוֹת לוֹכְסָן.
מִי שֶׁהָיוּ לוֹ עֶשֶׂר שׁוּרוֹת שֶׁל עֶשֶׂר עֶשֶׂר כַּדֵּי יַיִן טבל, מאה כדים מסודרים בריבוע של עשר על עשר, וכבר תרם תרומה גדולה מן היין, והוא רוצה ליטול מהם מעשר ראשון על יין שיש לו במקום אחר, וְאָמַר: "בשׁוּרָה הַחִיצוֹנָה תהיה חבית אַחַת מַעֲשֵׂר ראשון", וְאֵין יָדוּעַ אֵיזוֹ הִיא השורה החיצונה שאליה התכוון, שהרי יש ארבע שורות כאלו — נוֹטֵל שְׁתֵּי חָבִיּוֹת לוֹכְסָן (באלכסון), בשתי פינות הריבוע (כגון א וג), ועושה אותן מעשר, וכך נמצא שהוא נוטל חבית מתוך כל אחת מן השורות החיצוניות, שהרי כל אחת מהן שייכת לשתי שורות (א שייכת לשורה א–ב ולשורה א–ד, ג שייכת לשורה ג–ב ולשורה ג–ד).
"חֲצִי שׁוּרָה הַחִיצוֹנָה אַחַת מַעֲשֵׂר", וְאֵין יָדוּעַ אֵיזוֹ הִיא — נוֹטֵל אַרְבַּע חָבִיּוֹת מֵאַרְבַּע זָוִיּוֹת.
אם אמר: "בחֲצִי שׁוּרָה הַחִיצוֹנָה תהיה חבית אַחַת מַעֲשֵׂר", וְאֵין יָדוּעַ אֵיזוֹ הִיא חצי שורה שהתכוון אליה — נוֹטֵל אַרְבַּע חָבִיּוֹת מֵאַרְבַּע זָוִיּוֹת (פינות) הריבוע. וכך נמצא שהוא נוטל חבית מכל אחת משמונה חצאי השורות החיצוניות, שהרי כל אחת מן הפינות היא קצה של חצי שורה מכאן, ושל חצי שורה מכאן (כגון א–אa, א–אd).
"שׁוּרָה אַחַת מַעֲשֵׂר", וְאֵין יָדוּעַ אֵיזוֹ הִיא — נוֹטֵל שׁוּרָה אַחַת לוֹכְסָן.
אם אמר: "בשׁוּרָה כלומר, באחת השורות בריבוע זה (ולא דווקא בחיצונות) תהיה חבית אַחַת מַעֲשֵׂר", וְאֵין יָדוּעַ אֵיזוֹ הִיא השורה — נוֹטֵל שׁוּרָה אַחַת לוֹכְסָן, כגון את כל החביות שבין פינה א לפינה ג, ועושה את כולה מעשר, ונמצא שנטל חבית מכל שורה.
"חֲצִי שׁוּרָה אַחַת מַעֲשֵׂר", וְאֵין יָדוּעַ אֵיזוֹ הִיא — נוֹטֵל שְׁתֵּי שׁוּרוֹת לוֹכְסָן.
אם אמר: "בחֲצִי שׁוּרָה מריבוע זה יש חבית אַחַת מַעֲשֵׂר", וְאֵין יָדוּעַ אֵיזוֹ הִיא — נוֹטֵל שְׁתֵּי שׁוּרוֹת לוֹכְסָן, את שתי השורות האלכסוניות, א–ג, ב–ד, שאז ודאי שנטל חבית מכל חצי שורה.
"חָבִית אַחַת מַעֲשֵׂר", וְאֵין יָדוּעַ אֵיזוֹ הִיא — נוֹטֵל מִכָּל חָבִית וְחָבִית.
אמר: "חָבִית אַחַת מריבוע זה מַעֲשֵׂר", וְאֵין יָדוּעַ אֵיזוֹ הִיא — נוֹטֵל יין מִכָּל חָבִית וְחָבִית, ועל ידי זה הוא יוצא ידי חובת הפרשת המעשר.