חזור
דמאי
פרק גמַאֲכִילִין אֶת הָעֲנִיִּים דְּמַאי, וְאֶת הָאַכְסַנְיָא דְּמַאי.
מַאֲכִילִין אֶת הָעֲנִיִּים דְּמַאי, וְכן מאכילים אֶת הָאַכְסַנְיָא, את האורחים, דְּמַאי.
רַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיָה מַאֲכִיל אֶת פּוֹעֲלָיו דְּמַאי.
רַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיָה מַאֲכִיל אֶת פּוֹעֲלָיו העניים דְּמַאי. ואין הלכה כרבן גמליאל.
גַּבָּאֵי צְדָקָה — בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: נוֹתְנִין אֶת הַמְעוּשָּׂר לְשֶׁאֵינוֹ מְעַשֵּׂר, וְאֶת שֶׁאֵינוֹ מְעוּשָּׂר לַמְעַשֵּׂר. נִמְצְאוּ כָּל הָאָדָם אוֹכְלִין מְתוּקָּן.
גַּבָּאֵי צְדָקָה, הגובים תבואה מאנשי העיר כדי לחלק לעניים, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: נוֹתְנִין אֶת מה שמְעוּשָּׂר ודאי לְמי שֶׁאֵינוֹ מְעַשֵּׂר, וְאֶת שֶׁאֵינוֹ מְעוּשָּׂר בוודאות נותנים למי שמְעַשֵּׂר. נִמְצְאוּ לפי זה כָּל הָאָדָם אוֹכְלִין מְתוּקָּן, או מפני שקיבלו מעושר, או מפני שהם מעשרים בעצמם.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: גּוֹבִין סְתָם וּמְחַלְּקִין סְתָם, וְהָרוֹצֶה לְתַקֵּן יְתַקֵּן.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: גּוֹבִין את הכול סְתָם, בלי לשאול את הנותן אם עישר או לא, וּמְחַלְּקִין סְתָם, וְהָרוֹצֶה לְתַקֵּן ולעשר את מה שקיבל — יְתַקֵּן. והלכה כדברי חכמים.
הָרוֹצֶה לַחֲזוֹם עֲלֵי יָרָק לְהָקֵל מִמַּשָּׂאוֹ — לֹא יַשְׁלִיךְ עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר.
הָרוֹצֶה לַחֲזוֹם (לחתוך) עֲלֵי יָרָק כדי לְהָקֵל מִמַּשָּׂאוֹ — לֹא יַשְׁלִיךְ את העלים הללו בדרך עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר אותם, שאינו רשאי לגרום תקלה לאחרים.
הַלּוֹקֵחַ יָרָק מִן הַשּׁוּק וְנִמְלַךְ לְהַחֲזִיר — לֹא יַחֲזִיר עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר, שֶׁאֵינוֹ מְחֻסָּר אֶלָּא מִנְיָן.
הַלּוֹקֵחַ (קונה) אגודות יָרָק מִן הַשּׁוּק, שנטלן כדי לזכות בהן, וְנִמְלַךְ, שהתחרט והחליט לְהַחֲזִיר את הירק למוכר (בהסכמת המוכר) — לֹא יַחֲזִיר את מה שלקח עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר, שכיוון שזכה בו — מוטל עליו לעשר אותו כדין דמאי. ואפילו במקרה שֶׁאֵינוֹ מְחֻסָּר אֶלָּא מִנְיָן, כלומר, למרות שעדיין לא ספר את אגודות הירק לצורך התשלום.
הָיָה עוֹמֵד וְלוֹקֵחַ וְרָאָה טוֹעַן אַחֵר יָפֶה מִמֶּנּוּ — מוּתָּר לְהַחֲזִיר, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא מָשַׁךְ.
אבל הָיָה עוֹמֵד וְלוֹקֵחַ, מתעסק בקניית ירק, ובתוך כך רָאָה טוֹעַן (מִטען) אַחֵר של ירקות שהוא יָפֶה מִמֶּנּוּ מן הראשון — מוּתָּר לְהַחֲזִיר, ואינו צריך לעשר, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא מָשַׁךְ, לא נטלו כדי לזכות בו.
הַמּוֹצֵא פֵּירוֹת בַּדֶּרֶךְ וּנְטָלָן לְאוֹכְלָן, וְנִמְלַךְ לְהַצְנִיעַ — לֹא יַצְנִיעַ עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר.
הַמּוֹצֵא פֵּירוֹת בַּדֶּרֶךְ, ולא ידוע אם הם מעושרים, וּנְטָלָן כדי לְאוֹכְלָן, וְאחר כך נִמְלַךְ התחרט, והחליט לְהַצְנִיעַ אותם בצד הדרך — לֹא יַצְנִיעַ אותן עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר, כיוון שהגביה אותם מתוך כוונה לזכות בהם.
וְאִם מִתְּחִלָּה נְטָלָן בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יֹאבְדוּ — פָּטוּר.
וְאִם מִתְּחִלָּה נְטָלָן בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יֹאבְדוּ, שלא יהיו מונחים בביזיון, ולא כדי לאכלם — הרי זה פָּטוּר.
כָּל דָּבָר שֶׁאֵין אָדָם רַשַּׁאי לְמָכְרָן דְּמַאי — לֹא יִשְׁלַח לַחֲבֵרוֹ דְּמַאי.
כָּל דָּבָר שֶׁאֵין אָדָם רַשַּׁאי לְמָכְרָן (למכור אותו) כשהוא דְּמַאי, גם לֹא יִשְׁלַח לַחֲבֵרוֹ כמתנה כשהוא דְּמַאי.
רַבִּי יוֹסֵי מַתִּיר בַּוַּדַּאי, וּבִלְבַד שֶׁיּוֹדִיעֶנּוּ.
רַבִּי יוֹסֵי מַתִּיר לשלוח לחברו כמתנה בדבר שוַּדַּאי אינו מעושר, וּבִלְבַד שֶׁיּוֹדִיעֶנּוּ שאינו מעושר. ואין הלכה כדברי רבי יוסי.
הַמּוֹלִיךְ חִטִּים לְטוֹחֵן כּוּתִי אוֹ לְטוֹחֵן עַם הָאָרֶץ — בְּחֶזְקָתָן לַמַּעַשְׂרוֹת וְלַשְּׁבִיעִית;
הַמּוֹלִיךְ חִטִּים לְטוֹחֵן כּוּתִי (שומרוני) אוֹ לְטוֹחֵן עַם הָאָרֶץ כדי שיטחן אותן עבורו — הרי הן בְּחֶזְקָתָן לַמַּעַשְׂרוֹת וְלַשְּׁבִיעִית, שאם הפקיד אצלו חיטים מעושרות של שנה רגילה, אין חוששים שהחליף ונתן לו קמח מתבואה שאינה מעושרת, או מתבואה של שמיטה.
לְטוֹחֵן נָכְרִי — דְּמַאי.
אבל אם הוליך חיטים לְטוֹחֵן נָכְרִי — הקמח שמקבל ממנו הוא דְּמַאי, שמא נתן לו קמח מחיטים אחרות שקיבל לטחון, של עם הארץ.
הַמַּפְקִיד פֵּירוֹתָיו אֵצֶל הַכּוּתִי אוֹ אֵצֶל עַם הָאָרֶץ — בְּחֶזְקָתָן לַמַּעַשְׂרוֹת וְלַשְּׁבִיעִית.
הַמַּפְקִיד פֵּירוֹתָיו אֵצֶל הַכּוּתִי אוֹ אֵצֶל עַם הָאָרֶץ — הרי הם בְּחֶזְקָתָן לַמַּעַשְׂרוֹת וְלַשְּׁבִיעִית, שאינו צריך לחשוש שהחליף אותם בפירות שאינם מעושרים, או בפירות שביעית.
אֵצֶל הַנָּכְרִי — כְּפֵירוֹתָיו.
ואם הפקיד אותם אֵצֶל הַנָּכְרִי — הרי הם כְּפֵירוֹתָיו של הנכרי, ואין עליהם חיוב מעשרות כלל.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: דְּמַאי.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: פירות אלה הם דְּמַאי, שמא החליף אותם בפירות של יהודי אחר עם הארץ. ואין הלכה כרבי שמעון.
הַנּוֹתֵן לְפוּנְדָּקִית —
הַנּוֹתֵן פירות וירקות לְפוּנְדָּקִית מעמי הארץ, כדי שתבשל עבורו —
מְעַשֵּׂר אֶת שֶׁהוּא נוֹתֵן לָהּ, וְאֶת שֶׁהוּא נוֹטֵל מִמֶּנָּה, מִפְּנֵי שֶׁחֲשׁוּדָה לַחֲלוֹף.
מְעַשֵּׂר תחילה אֶת מה שֶׁהוּא נוֹתֵן לָהּ, כדי שאם תאכל משלו לא תיכשל באיסור, וְגם מעשר אֶת מה שֶׁהוּא נוֹטֵל מִמֶּנָּה, מִפְּנֵי שֶׁהיא חֲשׁוּדָה לַחֲלוֹף (להחליף), ושמא נתנה לו משל עצמה, שאינו מעושר.
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: אֵין אָנוּ אַחֲרָאִין לָרַמָּאִין, אֵינוֹ מְעַשֵּׂר אֶלָּא מַה שֶּׁהוּא נוֹטֵל מִמֶּנָּה בִּלְבָד.
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: אֵין אָנוּ אַחֲרָאִין לָרַמָּאִין, שלא ייכשלו בעברה במה שעשו, ולכן אֵינוֹ מְעַשֵּׂר אֶלָּא מַה שֶּׁהוּא נוֹטֵל מִמֶּנָּה בִּלְבָד. והלכה כדברי התנא הראשון.
הַנּוֹתֵן לַחֲמוֹתוֹ — מְעַשֵּׂר אֶת שֶׁהוּא נוֹתֵן לָהּ, וְאֶת שֶׁהוּא נוֹטֵל מִמֶּנָּה, מִפְּנֵי שֶׁהִיא חֲשׁוּדָה לַחֲלוֹף אֶת הַמִּתְקַלְקֵל.
הַנּוֹתֵן לַחֲמוֹתוֹ שהיא מעמי הארץ, פירות וירקות כדי שתבשל עבורו — מְעַשֵּׂר אֶת מה שֶׁהוּא נוֹתֵן לָהּ, וְגם אֶת מה שֶׁהוּא נוֹטֵל מִמֶּנָּה, מִפְּנֵי שֶׁהִיא חֲשׁוּדָה לַחֲלוֹף (להחליף) לחתנה אֶת הַמִּתְקַלְקֵל, ולהשתמש בירקות טובים יותר כדי לבשל לו, ושמא נתנה לו משלה, שאינו מעושר.
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: רוֹצָה הִיא בְּתַקָּנַת בִּתָּהּ וּבוֹשָׁה מֵחֲתָנָהּ.
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה כהסבר לדבר: רוֹצָה הִיא בְּתַקָּנַת בִּתָּהּ, אשתו, האוכלת עמו, שתאכל מאכלים משובחים, וּבוֹשָׁה מֵחֲתָנָהּ לספר לו שנתן לה דבר מקולקל.
מוֹדֶה רַבִּי יְהוּדָה בְּנוֹתֵן לַחֲמוֹתוֹ שְׁבִיעִית, שֶׁאֵינָהּ חֲשׁוּדָה לְהַחֲלִיף לְהַאֲכִיל אֶת בִּתָּהּ שְׁבִיעִית.
ומוסיפים: מוֹדֶה רַבִּי יְהוּדָה בְּנוֹתֵן לַחֲמוֹתוֹ פירות לבשל בשנה השְׁבִיעִית, שאינו צריך לחשוש שמא נתנה לו פירות שביעית שאסורים באכילה, מפני שֶׁאֵינָהּ חֲשׁוּדָה לְהַחֲלִיף את המתקלקל ולְהַאֲכִיל אֶת בִּתָּהּ פירות שְׁבִיעִית אסורים.