וְאֵלּוּ דְּבָרִים מִתְעַשְּׂרִין דְּמַאי בְּכָל מָקוֹם:

וְאֵלּוּ דְּבָרִים מִתְעַשְּׂרִין דְּמַאי בְּכָל מָקוֹם, ואפילו מכזיב צפונה, מפני שוודאי באו מתחומי ארץ ישראל, החייבת במעשרות:

הַדְּבֵילָה, וְהַתְּמָרִים, וְהֶחָרוּבִים, הָאוֹרֶז, וְהַכַּמּוֹן.

הַדְּבֵילָה, גוש של תאנים דרוסות ודבוקות, וְהַתְּמָרִים, וְהֶחָרוּבִים, הָאוֹרֶז, וְהַכַּמּוֹן.

הָאוֹרֶז שֶׁבְּחוּצָה לָאָרֶץ — כָּל הַמִּשְׁתַּמֵּשׁ מִמֶּנּוּ פָּטוּר.

הָאוֹרֶז מן הזן שֶׁרגילים לגדל רק בְּחוּצָה לָאָרֶץ — כָּל הַמִּשְׁתַּמֵּשׁ מִמֶּנּוּ פָּטוּר מן הדמאי, ואפילו בארץ ישראל, מפני שהוא ניכר בצורתו מן האורז הגדל בארץ ישראל.

הַמְקַבֵּל עָלָיו לִהְיוֹת נֶאֱמָן — מְעַשֵּׂר אֶת שֶׁהוּא אוֹכֵל, וְאֶת שֶׁהוּא מוֹכֵר, וְאֶת שֶׁהוּא לוֹקֵחַ, וְאֵינוֹ מִתְאָרֵחַ אֵצֶל עַם הָאָרֶץ.

עם הארץ הַמְקַבֵּל עָלָיו לִהְיוֹת נֶאֱמָן על המעשרות, כדי שלא ינהגו בפירותיו מנהג דמאי — צריך שיהיה מְעַשֵּׂר גם אֶת הפירות שֶׁהוּא אוֹכֵל בעצמו, וְגם אֶת שֶׁהוּא מוֹכֵר לאחרים, וְגם אֶת שֶׁהוּא לוֹקֵחַ (קונה) מעם הארץ. וְאֵינוֹ מִתְאָרֵחַ אֵצֶל עַם הָאָרֶץ, שהוא חשוד על המעשרות, כדי שלא יאכל משלו.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף הַמִּתְאָרֵחַ אֵצֶל עַם הָאָרֶץ נֶאֱמָן.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף הַמִּתְאָרֵחַ אֵצֶל עַם הָאָרֶץ נֶאֱמָן, כלומר, אין זה פוגם בנאמנותו.

אָמְרוּ לוֹ: עַל עַצְמוֹ אֵינוֹ נֶאֱמָן, כֵּיצַד יְהֵא נֶאֱמָן עַל שֶׁל אֲחֵרִים!

אָמְרוּ לוֹ: אם עַל עַצְמוֹ אֵינוֹ נֶאֱמָן, שעל עצמו אינו מקפיד, שהרי הוא אוכל דמאי אצל עם הארץ, כֵּיצַד יְהֵא נֶאֱמָן עַל שֶׁל אֲחֵרִים, למכור להם תבואה מתוקנת? והלכה כדברי התנא הראשון.

הַמְקַבֵּל עָלָיו לִהְיוֹת חָבֵר — אֵינוֹ מוֹכֵר לְעַם הָאָרֶץ לַח וְיָבֵשׁ,

הַמְקַבֵּל עָלָיו לִהְיוֹת חָבֵר, אֵינוֹ מוֹכֵר לְעַם הָאָרֶץ לַח וְיָבֵשׁ, לא משקים ולא אוכלים, כדי שלא לגרום להם טומאה;

וְאֵינוֹ לוֹקֵחַ מִמֶּנּוּ לַח,

וְאֵינוֹ לוֹקֵחַ (קונה) מִמֶּנּוּ מאכל לַח, משקה, או מאכל שהורטב במשקה, מפני שיש להניח שנטמא בידי עם הארץ שנגע בו. אבל קונה ממנו יבש, שאין אוכל מקבל טומאה אלא אם באו עליו משקים תחילה;

וְאֵינוֹ מִתְאָרֵחַ אֵצֶל עַם הָאָרֶץ, וְלֹא מְאָרְחוֹ אֶצְלוֹ בִּכְסוּתוֹ.

וְאֵינוֹ מִתְאָרֵחַ אֵצֶל עַם הָאָרֶץ, וְלֹא מְאָרְחוֹ אֶצְלוֹ כשעם הארץ לבוש בִּכְסוּתוֹ, שחכמים גזרו עליה טומאה.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף לֹא יְגַדֵּל בְּהֵמָה דַקָּה, וְלֹא יְהֵא פָּרוּץ בִּנְדָרִים וּבִשְׂחוֹק, וְלֹא יְהֵא מִטַּמֵּא לַמֵּתִים, וּמְשַׁמֵּשׁ בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מי שמקבל עליו להיות חבר אַף יקבל על עצמו שלֹא יְגַדֵּל בְּהֵמָה דַקָּה בארץ ישראל, וְלֹא יְהֵא פָּרוּץ (רגיל ומצוי) בִּנְדָרִים, שימעט ככל האפשר מלנדור, ולא יהיה פרוץ בִשְׂחוֹק, וְלֹא יְהֵא מִטַּמֵּא לַמֵּתִים, ויקבל על עצמו שיהיה מְשַׁמֵּשׁ ולומד בפני החכמים בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ.

אָמְרוּ לוֹ: לֹא בָּאוּ אֵלּוּ לַכְּלָל.

אָמְרוּ לוֹ: אף שהם דברים טובים וראויים, לֹא בָּאוּ אֵלּוּ לַכְּלָל, אין הם שייכים לקבלת חברות, שעניינה נאמנות לטהרות ולמעשר. והלכה כדברי התנא הראשון.

הַנַּחְתּוֹמִים — לֹא חִיְּבוּ אוֹתָם חֲכָמִים לְהַפְרִישׁ אֶלָּא כְּדֵי תְרוּמַת מַעֲשֵׂר וְחַלָּה.

הַנַּחְתּוֹמִים, כלומר, האופים, שקונים תבואה או קמח מעם הארץ, ועושים מהם פת, לֹא חִיְּבוּ אוֹתָם חֲכָמִים לְהַפְרִישׁ אֶלָּא כְּדֵי תְרוּמַת מַעֲשֵׂר מן הדמאי שקנו, אבל אינם צריכים להפריש מעשר שני. וְכן צריכים להפריש חַלָּה מן העיסה ולתת אותה לכהן.

הַחֶנְוָנִים — אֵינָן רַשָּׁאִין לִמְכּוֹר אֶת הַדְּמַאי.

הַחֶנְוָנִים אֵינָן רַשָּׁאִין לִמְכּוֹר אֶת הַדְּמַאי, אלא צריכים לעשר אותו לפני שהם מוכרים אותו.

כָּל הַמַּשְׁפִּיעִין בְּמִדָּה גַּסָּה — רַשָּׁאִין לִמְכּוֹר אֶת הַדְּמַאי.

אבל כָּל הַמַּשְׁפִּיעִין, המוכרים בשפע, שמודדים את הסחורה בְּמִדָּה גַּסָּה (גדולה) בכלי מדידה גדולים — רַשָּׁאִין לִמְכּוֹר אֶת הַדְּמַאי, שלא גזרו עליהם להפריש ממה שקנו מעמי הארץ, אלא הטילו את החובה על הקונים.

אֵלּוּ הֵן הַמַּשְׁפִּיעִין בְּמִדָּה גַסָּה: כְּגוֹן הַסִּיטוֹנוֹת וּמוֹכְרֵי תְבוּאָה.

אֵלּוּ הֵן הַמַּשְׁפִּיעִין בְּמִדָּה גַסָּה, כְּגוֹן הַסִּיטוֹנוֹת (סיטונאים) המוכרים לחנוונים רבים, וכן מוֹכְרֵי תְבוּאָה.

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אֶת שֶׁדַּרְכּוֹ לְהִמָּדֵד בְּגַסָּה וּמְדָדוֹ בְּדַקָּה — טְפֵלָה דַּקָּה לַגַּסָּה.

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אֶת שֶׁדַּרְכּוֹ לְהִמָּדֵד, דבר שמוכרים אותו כרגיל בְּמידה גַסָּה, כגון תבואה, וּמְדָדוֹ אותו בְּמידה דַּקָּה (קטנה) — טְפֵלָה דַקָּה לַגַּסָּה, ופטור מן הדמאי.

אֶת שֶׁדַּרְכּוֹ לְהִמָּדֵד בְּדַקָּה וּמָדַד בְּגַסָּה — טְפֵלָה גַּסָּה לַדַּקָּה.

וכן להפך, דבר שֶׁדַּרְכּוֹ לְהִמָּדֵד בְּדַקָּה וּמָדַד בְּגַסָּה — טְפֵלָה גַּסָּה לַדַּקָּה, וחייב בדמאי.

אֵיזוֹ הִיא מִדָּה גַּסָּה? בַּיָּבֵשׁ — שְׁלשֶׁת קַבִּין, וּבַלַּח — דִּינָר.

אֵיזוֹ הִיא מִדָּה גַּסָּה? אם מוכר בַּיָּבֵשׁ — כלי שמכיל שְׁלשֶׁת קַבִּין (4.15 ליטר) ומעלה, וּבַלַּח, במשקים — כלי שמכיל משקים בכדי שווי דִּינָר.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: סַלֵּי תְאֵנִים, וְסַלֵּי עֲנָבִים, וְקוּפּוֹת שֶׁל יָרָק, כָּל זְמַן שֶׁהוּא מוֹכְרָן אַכְסְרָה — פָּטוּר.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: סַלֵּי תְאֵנִים, וְסַלֵּי עֲנָבִים, וְקוּפּוֹת (סלים) שֶׁל יָרָק, כָּל זְמַן שֶׁהוּא מוֹכְרָן אַכְסְרָה, לפי אומדן, ולא לפי משקל או מידה — הרי זה פָּטוּר מן הדמאי, כמו המוכר במידה גסה.