כֵּיצַד מַפְרִישִׁין הַבִּכּוּרִים?

כֵּיצַד מַפְרִישִׁין הַבִּכּוּרִים?

יוֹרֵד אָדָם בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ וְרוֹאֶה תְּאֵנָה שֶׁבִּכְּרָה, אֶשְׁכּוֹל שֶׁבִּיכֵּר, רִמּוֹן שֶׁבִּיכֵּר – קוֹשְׁרוֹ בְּגֶמִי, וְאוֹמֵר: ״הֲרֵי אֵלּוּ בִּכּוּרִים״.

יוֹרֵד אָדָם בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ וְרוֹאֶה תְּאֵנָה שֶׁבִּכְּרָה, שהחלה להבשיל, או אֶשְׁכּוֹל ענבים שֶׁבִּיכֵּר, או רִמּוֹן שֶׁבִּיכֵּר – קוֹשְׁרוֹ בְּגֶמִי, רצועה עשויה מגומא, וְאוֹמֵר: “הֲרֵי אֵלּוּ בִּכּוּרִים״.

וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אַף עַל פִּי כֵן, חוֹזֵר וְקוֹרֵא אוֹתָם בִּכּוּרִים מֵאַחַר שֶׁיִּתָּלְשׁוּ מִן הַקַּרְקַע.

וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אַף עַל פִּי כֵן, למרות שכבר קרא להם ביכורים במחובר לקרקע, חוֹזֵר וְקוֹרֵא אוֹתָם בִּכּוּרִים מֵאַחַר שֶׁיִּתָּלְשׁוּ מִן הַקַּרְקַע, כדי שתחול עליהם קדושת ביכורים. ואין הלכה כרבי שמעון.

כֵּיצַד מַעֲלִין אֶת הַבִּכּוּרִים?

כֵּיצַד מַעֲלִין אֶת הַבִּכּוּרִים למקדש בירושלים?

כָּל הָעֲיָירוֹת שֶׁבַּמַּעֲמָד מִתְכַּנְּסוֹת לָעִיר שֶׁל מַעֲמָד,

כָּל הָעֲיָירוֹת שֶׁבַּמַּעֲמָד, מעין מחוז, מִתְכַּנְּסוֹת לָעִיר הגדולה שֶׁל מַעֲמָד, כדי לעלות ברוב עם לירושלים עם הביכורים.

וְלָנִין בִּרְחוֹבָהּ שֶׁל עִיר, וְלֹא הָיוּ נִכְנָסִין לַבָּתִּים.

וְלָנִין כל אנשי המעמד בִּרְחוֹבָהּ, ברחבה המרכזית שֶׁל העִיר, וְלֹא הָיוּ נִכְנָסִין לַבָּתִּים, שמא ייטמאו שם, והרי הם בדרכם לבית המקדש, שאסור לטמאים להיכנס לשם.

וְלַמַּשְׁכִּים הָיָה הַמְמוּנֶּה אוֹמֵר: ״קוּמוּ וְנַעֲלֶה צִיּוֹן אֶל בֵּית ה׳ אֱלֹהֵינוּ״!

וְלַמַּשְׁכִּים, בבוקר, הָיָה הַמְמוּנֶּה, ראש המעמד, אוֹמֵר: “קוּמוּ וְנַעֲלֶה צִיּוֹן אֶל בֵּית ה׳ אֱלֹהֵינוּ״!

הַקְּרוֹבִים מְבִיאִים הַתְּאֵנִים וְהָעֲנָבִים, וְהָרְחוֹקִים מְבִיאִים גְּרוֹגְרוֹת וְצִמּוּקִים.

בני המעמדות הַקְּרוֹבִים לירושלים מְבִיאִים הַתְּאֵנִים וְהָעֲנָבִים, כלומר, פירות טריים, וְהָרְחוֹקִים, שלא יכולים להביא פירות טריים, שמא יתקלקלו בדרך, מְבִיאִים גְּרוֹגְרוֹת (תאנים מיובשות) וְכן צִמּוּקִים (ענבים מיובשים).

וְהַשּׁוֹר הוֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם, וְקַרְנָיו מְצוּפּוֹת זָהָב, וַעֲטֶרֶת שֶׁל זַיִת בְּרֹאשׁוֹ. הֶחָלִיל מַכֶּה לִפְנֵיהֶם, עַד שֶׁמַּגִּיעִים קָרוֹב לִירוּשָׁלִַם.

הַשּׁוֹר, המיועד לקרבן שמביאים עם הביכורים (לעיל פ״ב מ״ד) הוֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם, וְקַרְנָיו מְצוּפּוֹת זָהָב לנוי, וַעֲטֶרֶת שֶׁל עלי זַיִת בְּרֹאשׁוֹ לקישוט. והֶחָלִיל מַכֶּה, מנגן, לִפְנֵיהֶם, עַד שֶׁמַּגִּיעִים קָרוֹב לִירוּשָׁלִַם.

הִגִּיעוּ קָרוֹב לִירוּשָׁלִַם, שָׁלְחוּ לִפְנֵיהֶם, וְעִטְּרוּ אֶת בִּכּוּרֵיהֶם.

הִגִּיעוּ קָרוֹב לִירוּשָׁלִַם, שָׁלְחוּ אנשים לִפְנֵיהֶם להודיע לבני העיר שהם מגיעים, וְעִטְּרוּ אֶת בִּכּוּרֵיהֶם, קישטו את הסלים בפירות נוספים, וכן בגוזלי יונים.

הַפַּחוֹת, הַסְּגָנִים וְהַגִּזְבָּרִים, יוֹצְאִים לִקְרָאתָם; לְפִי כְּבוֹד הַנִּכְנָסִים הָיוּ יוֹצְאִים.

בשעה שהגיעה ההודעה על הגעת אנשי המעמד לירושלים, הַפַּחוֹת, השרים, והַסְּגָנִים, הממונים על עבודת המקדש, וְהַגִּזְבָּרִים, הממונים על כספי המקדש, יוֹצְאִים לִקְרָאתָם, לקראת אנשי המעמד. לְפִי כְּבוֹד הַנִּכְנָסִים הָיוּ יוֹצְאִים, אם הנכנסים היו מרובים היו יוצאים לכבודם אנשים מרובים יותר.

וְכָל בַּעֲלֵי אוּמָּנִיּוֹת שֶׁבִּירוּשָׁלִַם עוֹמְדִים לִפְנֵיהֶם, וְשׁוֹאֲלִין בִּשְׁלוֹמָם: “אַחֵינוּ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם פְּלוֹנִי, בָּאתֶם לְשָׁלוֹם״!

וְכָל בַּעֲלֵי אוּמָּנִיּוֹת (בעלי המלאכה) שֶׁבִּירוּשָׁלִַם עוֹמְדִים לִפְנֵיהֶם כשהם עוברים בדרכם למקדש, וְשׁוֹאֲלִין בִּשְׁלוֹמָם ואומרים להם: “אַחֵינוּ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם פְּלוֹנִי, בָּאתֶם לְשָׁלוֹם״!

הֶחָלִיל מַכֶּה לִפְנֵיהֶם עַד שֶׁמַּגִּיעִין לְהַר הַבַּיִת.

הֶחָלִיל היה מַכֶּה, מנגן, לִפְנֵיהֶם עַד שֶׁמַּגִּיעִין לְהַר הַבַּיִת.

הִגִּיעוּ לְהַר הַבַּיִת, אֲפִילּוּ אַגְרִיפַּס הַמֶּלֶךְ נוֹטֵל הַסַּל עַל כְּתֵפוֹ וְנִכְנָס, עַד שֶׁמַּגִּיעַ לָעֲזָרָה.

הִגִּיעוּ לְהַר הַבַּיִת, אֲפִילּוּ אַגְרִיפַּס הַמֶּלֶךְ, נוֹטֵל את הַסַּל שבו מונחים הביכורים עַל כְּתֵפוֹ, ואינו נותנו לאחרים, וְנִכְנָס לתוך הר הבית עַד שֶׁמַּגִּיעַ לָעֲזָרָה.

הִגִּיעַ לָעֲזָרָה, וְדִבְּרוּ הַלְוִיִּם בַּשִּׁיר: “אֲרוֹמִמְךָ ה׳ כִּי דִלִּיתָנִי וְלֹא שִׂמַּחְתָּ אֹיְבַי לִי״.

הִגִּיעַ לָעֲזָרָה, וְדִבְּרוּ הַלְוִיִּם שעמדו בעזרה בַּשִּׁיר, היו שרים את המזמור “אֲרוֹמִמְךָ ה׳ כִּי דִלִּיתָנִי וְלֹא שִׂמַּחְתָּ אֹיְבַי לִי״ (תהלים מזמור ל).

הַגּוֹזָלוֹת שֶׁעַל גַּבֵּי הַסַּלִּים הָיוּ עוֹלוֹת, וּמַה שֶּׁבְּיָדָם – נוֹתְנִים לַכֹּהֲנִים.

הַגּוֹזָלוֹת שֶׁהיו עַל גַּבֵּי הַסַּלִּים הָיוּ עוֹלוֹת, היו מקריבים אותם כקרבן עולה. וּמַה שֶּׁבְּיָדָם, הסלים והביכורים – אותם נוֹתְנִים לַכֹּהֲנִים.

עוֹדֵהוּ הַסַּל עַל כְּתֵפוֹ, קוֹרֵא מֵ״הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַייָ אֱלֹהֶיךָ״ עַד שֶׁגּוֹמֵר כָּל הַפָּרָשָׁה.

עוֹדֵהוּ, בשעה שהַסַּל עַל כְּתֵפוֹ, קוֹרֵא מֵ״הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַה׳ אֱלֹהֶיךָ״ (דברים כו,ג) עַד שֶׁגּוֹמֵר כָּל הַפָּרָשָׁה של מקרא ביכורים – “וְעַתָּה הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לִּי ה׳״ (שם פסוק י).

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: עַד ״אֲרַמִּי אוֹבֵד אָבִי״.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כשהסל על כתפו קורא רק עַד “אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי״ (שם פסוק ה).

הִגִּיעַ לַ״אֲרַמִּי אוֹבֵד אָבִי״, מוֹרִיד הַסַּל מֵעַל כְּתֵפוֹ וְאוֹחֲזוֹ בְּשִׂפְתוֹתָיו, וְכֹהֵן מַנִּיחַ יָדוֹ תַּחְתָּיו וּמְנִיפוֹ.

הִגִּיעַ לַ״אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי״, לפני שיקרא מוֹרִיד הַסַּל מֵעַל כְּתֵפוֹ וְאוֹחֲזוֹ בְּשִׂפְתוֹתָיו מלמעלה, וְכֹהֵן מַנִּיחַ יָדוֹ תַּחְתָּיו תחת הסל וּמְנִיפוֹ באוויר, ונמצא שהבעלים והכהן מניפים יחד את הסל.

וְקוֹרֵא מֵ״אֲרַמִּי אוֹבֵד אָבִי״ עַד שֶׁהוּא גוֹמֵר כָּל הַפָּרָשָׁה. וּמַנִּיחוֹ בְּצַד הַמִּזְבֵּחַ, וְהִשְׁתַּחֲוָה וְיָצָא.

וְרק לאחר מכן קוֹרֵא הבעלים מֵ״אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי״ כשהסל בידו, עַד שֶׁהוּא גוֹמֵר כָּל הַפָּרָשָׁה, וּמַנִּיחוֹ את סל הביכורים בְּצַד הַמִּזְבֵּחַ, וְהִשְׁתַּחֲוָה כנגד ההיכל, וְיָצָא מן העזרה.

בָּרִאשׁוֹנָה, כָּל מִי שֶׁיּוֹדֵעַ לִקְרוֹת – קוֹרֵא, וְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִקְרוֹת – מַקְרִין אוֹתוֹ.

בָּרִאשׁוֹנָה, כָּל מִי שֶׁהיה יוֹדֵעַ לִקְרוֹת בתורה היה קוֹרֵא, וְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִקְרוֹת היו מַקְרִין אוֹתוֹ, שהיו קורים לו והוא היה חוזר אחריהם.

נִמְנְעוּ מִלְּהָבִיא, הִתְקִינוּ שֶׁיְּהוּ מַקְרִין אֶת מִי שֶׁיּוֹדֵעַ וְאֶת מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ.

כיוון שנהגו כך נִמְנְעוּ אנשים רבים מִלְּהָבִיא ביכורים, כי התביישו להראות שאינם יודעים לקרוא, ומשום כך הִתְקִינוּ תקנה קבועה, שֶׁיְּהוּ מַקְרִין את כולם, אֶת מִי שֶׁיּוֹדֵעַ וְאֶת מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ.

הָעֲשִׁירִים מְבִיאִים בִּכּוּרֵיהֶם בִּקְלָתוֹת שֶׁל כֶּסֶף וְשֶׁל זָהָב,

הָעֲשִׁירִים היו מְבִיאִים בִּכּוּרֵיהֶם בִּקְלָתוֹת (מעין סלים) שֶׁל כֶּסֶף וְשֶׁל זָהָב,

וְהָעֲנִיִּים מְבִיאִין אוֹתָם בְּסַלֵּי נְצָרִים שֶׁל עֲרָבָה קְלוּפָה.

וְהָעֲנִיִּים היו מְבִיאִין אוֹתָם בְּסַלֵּי נְצָרִים (ענפים) שֶׁל עֲרָבָה קְלוּפָה.

וְהַסַּלִּים וְהַבִּכּוּרִים נִיתָּנִין לַכֹּהֲנִים.

וְהַסַּלִּים וְהַבִּכּוּרִים נִיתָּנִין לַכֹּהֲנִים.

רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן נַנָּס אוֹמֵר: מְעַטְּרִין אֶת הַבִּכּוּרִים חוּץ מִשִּׁבְעַת הַמִּינִים.

רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן נַנָּס אוֹמֵר: מְעַטְּרִין אֶת סלי הַבִּכּוּרִים גם בפירות אחרים, חוּץ מִשִּׁבְעַת הַמִּינִים שחייבים בביכורים.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֵין מְעַטְּרִין אֶת הַבִּכּוּרִים אֶלָּא מִשִּׁבְעַת הַמִּינִים.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֵין מְעַטְּרִין אֶת הַבִּכּוּרִים אֶלָּא מִשִּׁבְעַת הַמִּינִים בלבד. והלכה כרבי עקיבא.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, שָׁלשׁ מִדּוֹת בַּבִּכּוּרִים:

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, שָׁלשׁ מִדּוֹת, דינים נפרדים זה מזה, בַּבִּכּוּרִים:

הַבִּכּוּרִים, וְתוֹסֶפֶת הַבִּכּוּרִים, וְעִיטּוּר הַבִּכּוּרִים.

הַבִּכּוּרִים, הפירות הראשונים שביכרו בשדהו (ראו לעיל משנה א); וְתוֹסֶפֶת הַבִּכּוּרִים, פירות שמוסיף כדי להגדיל את כמות הביכורים שהוא מביא; וְעִיטּוּר הַבִּכּוּרִים, שמניחים על סלי הביכורים פירות נאים ליפות ולהדר אותם.

תּוֹסֶפֶת הַבִּכּוּרִים – מִין בְּמִינוֹ; וְעִיטּוּר הַבִּכּוּרִים – מִין בְּשֶׁאֵינוֹ מִינוֹ.

תּוֹסֶפֶת הַבִּכּוּרִים – היא דווקא מִין בְּמִינוֹ, שמוסיף פירות מאותו מין שממנו מביא ביכורים. וְעִיטּוּר הַבִּכּוּרִים – אפילו מִין בְּשֶׁאֵינוֹ מִינוֹ, כלומר, פירות אחרים.

תּוֹסֶפֶת הַבִּכּוּרִים נֶאֱכֶלֶת בְּטָהֳרָה, וּפְטוּרָה מִן הַדְּמַאי; וְעִטּוּר הַבִּכּוּרִים חַיָּיב בַּדְּמַאי.

תּוֹסֶפֶת הַבִּכּוּרִים דינה כביכורים, ולכן היא נֶאֱכֶלֶת על ידי הכהנים בְּטָהֳרָה, כביכורים עצמם, והיא פְטוּרָה מִן הַדְּמַאי, שהכהן אינו צריך לעשר אותה מספק, שמא הפירות אינם מעושרים כראוי, מפני שדינה כביכורים שפטורים מתרומות ומעשרות. וְעִטּוּר הַבִּכּוּרִים אין לו דין ביכורים, ולכן הוא חַיָּיב בַּדְּמַאי.

אֵימָתַי אָמְרוּ תּוֹסֶפֶת הַבִּכּוּרִים כַּבִּכּוּרִים?

אֵימָתַי אָמְרוּ תּוֹסֶפֶת הַבִּכּוּרִים כַּבִּכּוּרִים?

בִּזְמַן שֶׁהִיא בָּאָה מִן הָאָרֶץ; וְאִם אֵינָהּ בָּאָה מִן הָאָרֶץ – אֵינָהּ כַּבִּכּוּרִים.

בִּזְמַן שֶׁהִיא התוספת בָּאָה מִן הָאָרֶץ. וְאִם אֵינָהּ בָּאָה מִן הָאָרֶץ, וכגון כשהביא אותה מעבר הירדן יחד עם הביכורים – אֵינָהּ כַּבִּכּוּרִים.

לְמָה אָמְרוּ הַבִּכּוּרִים כְּנִכְסֵי כֹהֵן?

לְמָה, לאיזה עניין, אָמְרוּ לעיל (בפ״ב מ״א) שהַבִּכּוּרִים נחשבים כְּנִכְסֵי כֹהֵן?

שֶׁהוּא קוֹנֶה מֵהֶם עֲבָדִים וְקַרְקָעוֹת וּבְהֵמָה טְמֵאָה, וּבַעַל חוֹב נוֹטְלָן בְּחוֹבוֹ, וְהָאִשָּׁה בִּכְתוּבָּתָהּ, כְּסֵפֶר תּוֹרָה.

שֶׁהוּא קוֹנֶה מֵהֶם, על ידם, כל דבר, אפילו עֲבָדִים וְקַרְקָעוֹת וּבְהֵמָה טְמֵאָה, וּבַעַל חוֹב של הכהן נוֹטְלָן את הביכורים לשם תשלום חוֹבוֹ. וְהָאִשָּׁה של הכהן נוטלת את הביכורים בִּכְתוּבָּתָהּ לשם תשלום כתובתה, אם התגרשה ממנו או התאלמנה. כְּשם שנוהגים בסֵפֶר תּוֹרָה, שאדם רשאי למכור ספר תורה כדי לשאת אישה, למרות קדושתו.

וְרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֵין נוֹתְנִים אוֹתָם אֶלָּא לְחָבֵר בְּטוֹבָה.

וְרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֵין נוֹתְנִים אוֹתָם את הביכורים אֶלָּא לְחָבֵר לכהן שמקפיד על הטהרה. וכן רשאי לתת אותם בְּטוֹבָה, לכהן מסוים, כך שהלה יחזיק לו טובה על כך.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: נוֹתְנִין אוֹתָם לְאַנְשֵׁי מִשְׁמָר, וְהֵם מְחַלְּקִין בֵּינֵיהֶם, כְּקָדְשֵׁי הַמִּקְדָּשׁ.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אין אדם צריך לתת את הביכורים דווקא לכהן חבר, ומצד אחר אינו נותן את הביכורים לכהן שמחזיק לו טובה. אלא נוֹתְנִין אוֹתָם לְאַנְשֵׁי מִשְׁמָר הכהונה הנמצא באותה שעה בבית המקדש, וְהֵם מְחַלְּקִין בֵּינֵיהֶם את הביכורים שווה בשווה, כְּמו שהם מחלקים ביניהם את קָדְשֵׁי הַמִּקְדָּשׁ, כלומר, את הקרבנות שבמקדש.