Berakhot 9

חזור

בְּרָכוֹת

פרק ט

הָרוֹאֶה מָקוֹם שֶׁנַּעֲשׂוּ בּוֹ נִיסִּים לְיִשְׂרָאֵל, אוֹמֵר: "בָּרוּךְ שֶׁעָשָׂה נִיסִּים לַאֲבוֹתֵינוּ בַּמָּקוֹם הַזֶּה".

מָקוֹם שֶׁנֶּעֶקְרָה מִמֶּנּוּ עֲבוֹדָה זָרָה, אוֹמֵר: "בָּרוּךְ שֶׁעָקַר עֲבוֹדָה זָרָה מֵאַרְצֵנוּ".

הרואה מָקוֹם שֶׁנֶּעֶקְרָה מִמֶּנּוּ עֲבוֹדָה זָרָה, שהיה פעם מקום עבודה זרה וכבר איננה שם, אוֹמֵר: "בָּרוּךְ שֶׁעָקַר עֲבוֹדָה זָרָה מֵאַרְצֵנוּ".

עַל הַזִּיקִין, וְעַל הַזְּוָעוֹת, וְעַל הַבְּרָקִים, וְעַל הָרְעָמִים, וְעַל הָרוּחוֹת — אוֹמֵר: "בָּרוּךְ שֶׁכֹּחוֹ וּגְבוּרָתוֹ מָלֵא עוֹלָם".

עַל ראיית הַזִּיקִין (כוכבי שביט), וְעַל הַזְּוָעוֹת (רעידות אדמה), וְעַל הַבְּרָקִים, וְעַל הָרְעָמִים, וְעַל הָרוּחוֹת, רוחות סערה — אוֹמֵר: "בָּרוּךְ שֶׁכֹּחוֹ וּגְבוּרָתוֹ מָלֵא עוֹלָם", שניכרים בהם כוחו וגבורתו של הקדוש ברוך הוא למרחוק.

עַל הֶהָרִים, וְעַל הַגְּבָעוֹת, וְעַל הַיַּמִּים, וְעַל הַנְּהָרוֹת, וְעַל הַמִּדְבָּרוֹת — אוֹמֵר: "בָּרוּךְ עוֹשֵׂה מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית".

עַל הֶהָרִים, וְעַל הַגְּבָעוֹת, וְעַל הַיַּמִּים, וְעַל הַנְּהָרוֹת, וְעַל הַמִּדְבָּרוֹת, שאינו מורגל לראות אותם — אוֹמֵר: "בָּרוּךְ עוֹשֵׂה מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית", שאדם נפגש על ידם בבריאת העולם.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הָרוֹאֶה אֶת הַיָּם הַגָּדוֹל — אוֹמֵר: "בָּרוּךְ שֶׁעָשָׂה אֶת הַיָּם הַגָּדוֹל", בִּזְמַן שֶׁרוֹאֶה אוֹתוֹ לִפְרָקִים.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הָרוֹאֶה אֶת הַיָּם הַגָּדוֹל — אוֹמֵר: "בָּרוּךְ שֶׁעָשָׂה אֶת הַיָּם הַגָּדוֹל", וכל זה בִּזְמַן שֶׁרוֹאֶה אוֹתוֹ לִפְרָקִים, לפעמים בלבד ולא באופן רגיל.

עַל הַגְּשָׁמִים, וְעַל הַבְּשׂוֹרוֹת הַטּוֹבוֹת, אוֹמֵר: "בָּרוּךְ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב",

עַל הַגְּשָׁמִים שירדו, וְעַל הַבְּשׂוֹרוֹת הַטּוֹבוֹת ששמע, אוֹמֵר: "בָּרוּךְ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב".

וְעַל שְׁמוּעוֹת רָעוֹת, אוֹמֵר: "בָּרוּךְ דַּיַּין הָאֱמֶת".

וְעַל שְׁמוּעוֹת רָעוֹת ששמע, אוֹמֵר: "בָּרוּךְ דַּיַּין הָאֱמֶת".

בָּנָה בַּיִת חָדָשׁ, וְקָנָה כֵּלִים חֲדָשִׁים — אוֹמֵר: "בָּרוּךְ שֶׁהֶחֱיָינוּ".

בָּנָה בַּיִת חָדָשׁ, וְקָנָה כֵּלִים חֲדָשִׁים, הרי זה אוֹמֵר: "בָּרוּךְ שֶׁהֶחֱיָינוּ וקיימנו והגיענו לזמן הזה".

מְבָרֵךְ עַל הָרָעָה מֵעֵין הַטּוֹבָה, וְעַל הַטּוֹבָה מֵעֵין הָרָעָה.

מְבָרֵךְ 'ברוך דיין האמת' עַל הָרָעָה, למרות שהיא מֵעֵין הַטּוֹבָה, שיצמח ממנה טוב בעתיד; וכן מברך 'ברוך הטוב והמטיב' עַל הַטּוֹבָה למרות שהיא מֵעֵין הָרָעָה, שייתכן שתצמח ממנה רעה.

הַצּוֹעֵק לְשֶׁעָבַר — הֲרֵי זוֹ תְּפִלַּת שָׁוְא.

הַצּוֹעֵק לְשֶׁעָבַר, המתפלל לה' על דבר שכבר היה — הֲרֵי זוֹ תְּפִלַּת שָׁוְא.

כֵּיצַד? הָיְתָה אִשְׁתּוֹ מְעוּבֶּרֶת, וְאָמַר: "יְהִי רָצוֹן שֶׁתֵּלֵד אִשְׁתִּי זָכָר" — הֲרֵי זוֹ תְּפִלַּת שָׁוְא.

כֵּיצַד? הָיְתָה אִשְׁתּוֹ מְעוּבֶּרֶת וְאָמַר: "יְהִי רָצוֹן שֶׁתֵּלֵד אִשְׁתִּי זָכָר" — הֲרֵי זוֹ תְּפִלַּת שָׁוְא, שהרי מינו של העובר נקבע כבר מתחילתו.

הָיָה בָּא בַּדֶּרֶךְ, וְשָׁמַע קוֹל צְוָחָה בָּעִיר, וְאָמַר: "יְהִי רָצוֹן שֶׁלֹּא יִהְיוּ אֵלּוּ בְּנֵי בֵיתִי" — הֲרֵי זוֹ תְּפִלַּת שָׁוְא.

וכן אם הָיָה בָּא בַּדֶּרֶךְ וְשָׁמַע קוֹל צְוָחָה בָּעִיר, וְאָמַר: "יְהִי רָצוֹן שֶׁלֹּא יִהְיוּ אֵלּוּ בְּנֵי בֵיתִי" — הֲרֵי זוֹ תְּפִלַּת שָׁוְא, שהרי צווחה זו כבר נשמעה, וכבר אירע הדבר, ואין טעם להתפלל עליו.

הַנִּכְנָס לַכְּרַךְ מִתְפַּלֵּל שְׁתַּיִם, אַחַת בִּכְנִיסָתוֹ וְאַחַת בִּיצִיאָתוֹ.

הַנִּכְנָס לַכְּרַךְ, לעיר גדולה, שהיו בה סכנות שונות לבאים לתוכה, בין מצד השלטונות, ובין מצד עבריינים — מִתְפַּלֵּל שְׁתַּיִם, שתי תפילות, אַחַת בִּכְנִיסָתוֹ וְאַחַת בִּיצִיאָתוֹ.

בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר: אַרְבַּע, שְׁתַּיִם בִּכְנִיסָתוֹ וּשְׁתַּיִם בִּיצִיאָתוֹ.

בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר: מתפלל אַרְבַּע תפילות, שְׁתַּיִם בִּכְנִיסָתוֹ, וּשְׁתַּיִם בִּיצִיאָתוֹ.

וְנוֹתֵן הוֹדָאָה לְשֶׁעָבַר, וְצוֹעֵק לֶעָתִיד לָבֹא.

ובתפילות אלו, שהוא מתפלל בכניסתו לכרך וביציאתו, נוֹתֵן הוֹדָאָה לְשֶׁעָבַר, מודה לקדוש ברוך ששמר עליו עד כאן, וְצוֹעֵק כלומר, מתפלל ומבקש על מה שיהיה לֶעָתִיד לָבֹא.

חַיָּב אָדָם לְבָרֵךְ עַל הָרָעָה כְּשֵׁם שֶׁהוּא מְבָרֵךְ עַל הַטּוֹבָה,

חַיָּב אָדָם לְבָרֵךְ עַל הָרָעָה כְּשֵׁם שֶׁהוּא מְבָרֵךְ עַל הַטּוֹבָה,

שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ";

שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ" (דברים ו,ה).

"בְּכָל לְבָבְךָ" — בִּשְׁנֵי יְצָרֶיךָ, בְּיֵצֶר טוֹב וּבְיֵצֶר רָע. "וּבְכָל נַפְשְׁךָ" — אֲפִלּוּ הוּא נוֹטֵל אֶת נַפְשְׁךָ. "וּבְכָל מְאֹדֶךָ" — בְּכָל מָמוֹנְךָ.

"בְּכָל לְבָבְךָ" — כוונתו שתאהב את ה' בִּשְׁנֵי יְצָרֶיךָ, בְּיֵצֶר טוֹב וּבְיֵצֶר רָע, שגם ביצר הרע תשתמש לעבודת השם. "וּבְכָל נַפְשְׁךָ" כוונתו — אֲפִלּוּ הוּא נוֹטֵל אֶת נַפְשְׁךָ. "וּבְכָל מְאֹדֶךָ" כוונתו — בְּכָל מָמוֹנְךָ, אפילו נוטל ממך כל ממונך.

דָּבָר אַחֵר: "בְּכָל מְאֹדֶךָ" — בְּכָל מִדָּה וּמִדָּה שֶׁהוּא מוֹדֵד לְךָ, הֱוֵי מוֹדֶה לוֹ בִּמְאֹד מְאֹד.

דָּבָר אַחֵר, "וּבְכָל מְאֹדֶךָ" יש לפרשו: בְּכָל מִדָּה וּמִדָּה שֶׁהוּא מוֹדֵד לְךָ, מתנהג כלפיך, בין בטובה ובין ברעה — הֱוֵי מוֹדֶה לוֹ בִּמְאֹד מְאֹד.

לֹא י ָקֵל אָדָם אֶת רֹאשׁוֹ כְּנֶגֶד שַׁעַר הַמִּזְרָח, שֶׁהוּא מְכוּוָּן כְּנֶגֶד בֵּית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים.

לֹא יָקֵל אָדָם אֶת רֹאשׁוֹ וינהג בזלזול או בבדיחות הדעת כאשר הוא מהלך כְּנֶגֶד שַׁעַר הַמִּזְרָח של בית המקדש, למרות שהוא מחוצה לו, מפני שֶׁהוּא מְכוּוָּן כְּנֶגֶד בֵּית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים, וצריך לנהוג בו כבוד.

לֹא יִכָּנֵס לְהַר הַבַּיִת בְּמַקְלוֹ, וּבְמִנְעָלוֹ, וּבְפוּנְדָּתוֹ, וּבְאָבָק שֶׁעַל רַגְלָיו. וְלֹא יַעֲשֶׂנּוּ קַפַּנְדַּרְיָא, וּרְקִיקָה מִקַּל וָחוֹמֶר.

לֹא יִכָּנֵס אדם לְהַר הַבַּיִת בְּמַקְלוֹ וּבְמִנְעָלוֹ וּבְפוּנְדָּתוֹ (חגורת הכסף שלו) וּבְאָבָק הדרכים שֶׁעַל רַגְלָיו. וְלֹא יַעֲשֶׂנּוּ, לא יעשה את הר הבית קַפַּנְדַּרְיָא (קיצור דרך), שלא יעבור דרכו ממקום למקום, וּרְקִיקָה בהר הבית אסורה מִקַּל וָחוֹמֶר: אם נעילת מנעל, שאין בה דרך בזיון, נאסרה במקדש — קל וחומר שיש לאסור רקיקה שיש בה משום ביזיון.

כָּל חוֹתְמֵי בְרָכוֹת שֶׁהָיוּ בַּמִּקְדָּשׁ, הָיוּ אוֹמְרִים: "מִן הָעוֹלָם". מִשֶּׁקִּלְקְלוּ הַמִּינִין, וְאָמְרוּ: אֵין עוֹלָם אֶלָּא אֶחָד — הִתְקִינוּ שֶׁיְּהוּ אוֹמְרִים: "מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם".

כָּל חוֹתְמֵי בְרָכוֹת שֶׁהָיוּ בַּמִּקְדָּשׁ, הָיוּ אוֹמְרִים: "מִן הָעוֹלָם". כל מי שהיה אומר ברכה במקדש היה חותם אותה בנוסח "ברוך ה' אלוהי ישראל מן העולם", ומסיים: "מגן אברהם" וכדומה.

וְהִתְקִינוּ, שֶׁיְּהֵא אָדָם שׁוֹאֵל אֶת שְׁלוֹם חֲבֵרוֹ בַּשֵּׁם,

וְעוד הִתְקִינוּ חכמים שֶׁיְּהֵא אָדָם שׁוֹאֵל אֶת שְׁלוֹם חֲבֵרוֹ בַּשֵּׁם, שיזכיר שם שמים כשהוא שואל בשלום חברו,

שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהִנֵּה בֹעַז בָּא מִבֵּית לֶחֶם וַיֹּאמֶר לַקּוֹצְרִים ה' עִמָּכֶם, וַיֹּאמְרוּ לוֹ יְבָרֶכְךָ ה'". וְאוֹמֵר: "ה' עִמְּךָ גִּבּוֹר הֶחָיִל"; וְאוֹמֵר: "אַל תָּבוּז כִּי זָקְנָה אִמֶּךָ"; וְאוֹמֵר: "עֵת לַעֲשׂוֹת לַה' הֵפֵרוּ תוֹרָתֶךָ".

שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהִנֵּה בֹעַז בָּא מִבֵּית לֶחֶם וַיֹּאמֶר לַקּוֹצְרִים ה' עִמָּכֶם, וַיֹּאמְרוּ לוֹ יְבָרֶכְךָ ה'" (רות ב,ד), הרי שבועז שאל בשלום הקוצרים בשם ה', וגם הם השיבו לו בשם ה'. וְכן אוֹמֵר הכתוב, שאמר מלאך ה' לגדעון: "ה' עִמְּךָ גִּבּוֹר הֶחָיִל" (שופטים ו,יב). וְאוֹמֵר: "אַל תָּבוּז כִּי זָקְנָה אִמֶּךָ" (משלי כג,כב), כלומר, מנהג שקבעוהו ראשונים צריך אתה לנהוג בו כבוד, ולא לזלזל בו. וְכן אוֹמֵר: "עֵת לַעֲשׂוֹת לַה' הֵפֵרוּ תוֹרָתֶךָ" (תהלים קיט,קכו). כלומר, למרות ששאלת שלום חברו בשם נראית כהזכרת שם שמים לשווא, וכהפרה של התורה, תקנה זו היא בבחינה של "עת לעשות לה'", שהוא מוסיף שלום בין הבריות.

רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: הֵפֵרוּ תוֹרָתֶךָ — עֵת לַעֲשׂוֹת לַה'. מִשֶּׁקִּלְקְלוּ הַמִּינִין (הכופרים) וְאָמְרוּ: אֵין עוֹלָם אֶלָּא אֶחָד, עולם הזה, וכפרו בעולם הבא — הִתְקִינוּ קבעו חכמים שֶׁיְּהוּ אוֹמְרִים במקדש: "ברוך ה' אלוהי ישראל מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם".

רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: ודורש את הפסוק הזה בלשון אחרת: אם הֵפֵרוּ תוֹרָתֶךָ, בזמן שמֵפרים את דברי התורה — אז עֵת לַעֲשׂוֹת לַה', וצריך להתאמץ יותר במה שעושים לה'.