Berakhot 8

חזור

בְּרָכוֹת

פרק ח

אֵלּוּ דְּבָרִים שֶׁבֵּין בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל בַּסְּעֻדָּה:

אֵלּוּ דְּבָרִים שֶׁיש בהם מחלוקת בֵּין בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל בענייני סְּעֻדָּה:

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: מְבָרֵךְ עַל הַיּוֹם, וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ עַל הַיַּיִן.

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: בקידוש שעושים בליל השבת לפני הסעודה, מְבָרֵךְ תחילה עַל הַיּוֹם, שמקדים להזכיר את הברכה המסיימת ב'מקדש השבת', וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ עַל הַיַּיִן 'בורא פרי הגפן'.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: מְבָרֵךְ עַל הַיַּיִן, וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ עַל הַיּוֹם.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים להפך: מְבָרֵךְ עַל הַיַּיִן, וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ עַל הַיּוֹם. והלכה כבית הלל.

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: נוֹטְלִין לַיָּדַיִם, וְאַחַר כָּךְ מוֹזְגִין אֶת הַכּוֹס.

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: נוֹטְלִין לַיָּדַיִם לצורך הסעודה, וְאַחַר כָּךְ מוֹזְגִין אֶת הַכּוֹס, ועושים עליה קידוש לפני הבציעה על הפת.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: מוֹזְגִין אֶת הַכּוֹס, וְאַחַר כָּךְ נוֹטְלִין לַיָּדָיִם.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: מוֹזְגִין אֶת הַכּוֹס תחילה, ומברכים עליה ושותים, וְאַחַר כָּךְ נוֹטְלִין לַיָּדָיִם.

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: מְקַנֵּחַ יָדָיו בַּמַּפָּה וּמַנִּיחָהּ עַל הַשֻּׁלְחָן.

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: לאחר נטילת ידיים מְקַנֵּחַ יָדָיו בַּמַּפָּה, מפית ששימשה לניגוב הידיים לאחר הנטילה, ובמהלך הסעודה, וּמַנִּיחָהּ עַל הַשֻּׁלְחָן. אבל לא יניח אותה על הכסת שהוא מסב עליה.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: עַל הַכֶּסֶת.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: לאחר שמקנח ידיו במפה יניח אותה עַל הַכֶּסֶת שהוא מסב עליה, ולא יניח אותה על השולחן. והלכה כדברי בית הלל.

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: מְכַבְּדִין אֶת הַבַּיִת, וְאַחַר כָּךְ נוֹטְלִין לַיָּדָיִם.

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: מְכַבְּדִין (מטאטאים) אֶת הַבַּיִת, משיירי האוכל לאחר סעודה, וְרק אַחַר כָּךְ נוֹטְלִין לַיָּדָיִם על גבי רצפה, שמא נשארו פירורים גדולים על הרצפה, ויש להם דין אוכל שאסור לקלקל אותו, ויתקלקלו אותם פירורים בגלל המים.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: נוֹטְלִין לַיָּדַיִם, וְאַחַר כָּךְ מְכַבְּדִין אֶת הַבָּיִת.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: נוֹטְלִין לַיָּדַיִם, וְאַחַר כָּךְ מְכַבְּדִין אֶת הַבָּיִת.

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: נֵר, וּמָזוֹן, וּבְשָׂמִים, וְהַבְדָּלָה.

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: קודם מברך על הנֵר "בורא מאורי האש", ואחר כך ברכת המָזוֹן, ואחר כך מברך על הבְשָׂמִים, וְאחר כך אומר ברכת הַבְדָּלָה ('המבדיל בן קודש לחול').

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: נֵר, וּבְשָׂמִים, וּמָזוֹן וְהַבְדָּלָה.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, כך הוא הסדר: נֵר, וּבְשָׂמִים, וּברכת המָזוֹן וְהַבְדָּלָה.

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: "שֶׁבָּרָא מְאוֹר הָאֵשׁ".

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: "שׁ ֶבָּרָא מְאוֹר הָאֵשׁ".

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: "בּוֹרֵא מְאוֹרֵי הָאֵשׁ".

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: "בּוֹרֵא מְאוֹרֵי הָאֵשׁ".

אֵין מְבָרְכִין לֹא עַל הַנֵּר וְלֹא עַל הַבְּשָׂמִים שֶׁל גּוֹיִם,

אֵין מְבָרְכִין ברכה שתיקנו חכמים בהבדלה לֹא עַל הַנֵּר וְלֹא עַל הַבְּשָׂמִים שֶׁל גּוֹיִם, לא על הנר — משום שהשתמשו בו בשבת, ולא על הבשמים — מחשש שהשתמשו בהם לעבודה זרה.

וְלֹא עַל הַנֵּר וְלֹא עַל הַבְּשָׂמִים שֶׁל מֵתִים,

וְלֹא מברכים עַל הַנֵּר וְלֹא עַל הַבְּשָׂמִים שֶׁל מֵתִים, מפני שמברכים רק על נר ובשמים המיועדים להנאה, ואילו הנר נעשה לכבוד המת, והבשמים — להפגת ריח רע.

וְלֹא עַל הַנֵּר וְלֹא עַל הַבְּשָׂמִים שֶׁלִּפְנֵי עֲבוֹדָה זָרָה.

וְאין מברכים לֹא עַל הַנֵּר וְלֹא עַל הַבְּשָׂמִים שֶׁלִּפְנֵי עֲבוֹדָה זָרָה, מפני שיש בהם איסור הנאה מעבודה זרה.

אֵין מְבָרְכִין עַל הַנֵּר עַד שֶׁיֵּאוֹתוּ לְאוֹרוֹ.

אֵין מְבָרְכִין עַל הַנֵּר עַד שֶׁיֵּאוֹתוּ (ייהנו) לְאוֹרוֹ, ולא על הנר המרוחק שאי אפשר ליהנות מאורו.

אֵין מְבָרְכִין לֹא עַל הַנֵּר וְלֹא עַל הַבְּשָׂמִים שֶׁל גּוֹיִם,

וְלֹא עַל הַנֵּר וְלֹא עַל הַבְּשָׂמִים שֶׁל מֵתִים,

וְלֹא עַל הַנֵּר וְלֹא עַל הַבְּשָׂמִים שֶׁלִּפְנֵי עֲבוֹדָה זָרָה.

אֵין מְבָרְכִין עַל הַנֵּר עַד שֶׁיֵּאוֹתוּ לְאוֹרוֹ.

אֵין מְבָרְכִין עַל הַנֵּר עַד שֶׁיֵּאוֹתוּ (ייהנו) לְאוֹרוֹ, ולא על הנר המרוחק שאי אפשר ליהנות מאורו.

מִי שֶׁאָכַל וְשָׁכַח וְלֹא בֵּרַךְ,

מִי שֶׁאָכַל סעודה וְשָׁכַח וְלֹא בֵּרַךְ ברכת המזון, והלך למקום אחר, מה יעשה?

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: יַחֲזוֹר לִמְקוֹמוֹ וִיבָרֵךְ.

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: יַחֲזוֹר לִמְקוֹמוֹ, למקום הסעודה, וִיבָרֵךְ.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: יְבָרֵךְ בַּמָּקוֹם שֶׁנִּזְכַּר.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: אינו חייב לחזור למקומו, אלא יְבָרֵךְ ברכת המזון בַּמָּקוֹם שֶׁנִּזְכַּר.

עַד אֵימָתַי הוּא מְבָרֵךְ? עַד כְּדֵי שֶׁיִּתְעַכֵּל הַמָּזוֹן שֶׁבְּמֵעָיו.

עַד אֵימָתַי הוּא מְבָרֵךְ? כלומר, כמה זמן לאחר הסעודה אדם רשאי לברך? עַד כְּדֵי שיעבור זמן שֶׁיִּתְעַכֵּל הַמָּזוֹן שֶׁבְּמֵעָיו, אבל לאחר מכן הברכה אינה קשורה לסעודה, ומברך אותה לבטלה.

מִי שֶׁאָכַל וְשָׁכַח וְלֹא בֵּרַךְ,

מִי שֶׁאָכַל סעודה וְשָׁכַח וְלֹא בֵּרַךְ ברכת המזון, והלך למקום אחר, מה יעשה?

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: יַחֲזוֹר לִמְקוֹמוֹ וִיבָרֵךְ.

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: יַחֲזוֹר לִמְקוֹמוֹ, למקום הסעודה, וִיבָרֵךְ.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: יְבָרֵךְ בַּמָּקוֹם שֶׁנִּזְכַּר.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: אינו חייב לחזור למקומו, אלא יְבָרֵךְ ברכת המזון בַּמָּקוֹם שֶׁנִּזְכַּר.

עַד אֵימָתַי הוּא מְבָרֵךְ? עַד כְּדֵי שֶׁיִּתְעַכֵּל הַמָּזוֹן שֶׁבְּמֵעָיו.

בָּא לָהֶם יַיִן לְאַחַר הַמָּזוֹן, וְאֵין שָׁם אֶלָּא אוֹתוֹ הַכּוֹס,

בָּא לָהֶם, כלומר, הביאו לפני הסועדים יַיִן לשתייה לְאַחַר הַמָּזוֹן, וְאֵין שָׁם אֶלָּא אוֹתוֹ הַכּוֹס שהביאו להם;

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: מְבָרֵךְ עַל הַיַּיִן, וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ עַל הַמָּזוֹן.

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: מְבָרֵךְ עַל הַיַּיִן, וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ עַל הַמָּזוֹן.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: מְבָרֵךְ עַל הַמָּזוֹן, וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ עַל הַיָּיִן.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: מְבָרֵךְ עַל הַמָּזוֹן, וְרק אַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ עַל הַיָּיִן. והלכה כדברי בית הלל.

עוֹנִין אָמֵן אַחַר יִשְׂרָאֵל הַמְבָרֵךְ, וְאֵין עוֹנִין אָמֵן אַחַר הַכּוּתִי הַמְבָרֵךְ, עַד שֶׁיִּשְׁמַע כָּל הַבְּרָכָה.

עוֹנִין "אָמֵן" אַחַר יִשְׂרָאֵל הַמְבָרֵךְ, אף על פי שלא שמעו את כל נוסח הברכה שלו, אבל אֵין עוֹנִין "אָמֵן" אַחַר הַכּוּתִי (שומרוני) הַמְבָרֵךְ, עַד שֶׁיִּשְׁמַע מפיו את כָּל הַבְּרָכָה, שמא הכניס בנוסח הברכה דברים שהוא מאמין בהם, שאין אנו רשאים לענות עליהם אמן.