Berakhot 7

חזור

בְּרָכוֹת

פרק ז

שְׁלשָׁה שֶׁאָכְלוּ כְּאַחַת, חַיָּיבִין לְזַמֵּן.

שְׁלשָׁה שֶׁאָכְלוּ לחם כְּאַחַת, ביחד — חַיָּיבִין לְזַמֵּן, שאחד מהם מזמן את השאר לברכה המשותפת, והם עונים לו, והוא מברך ברכת המזון עבור כולם.

אָכַל דּ ְמַאי, וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁנִּטְּלָה תְּרוּמָתוֹ, וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁנִּפְדּוּ, וְהַשַּׁמָּשׁ שֶׁאָכַל כַּזַּיִת, וְהַכּוּתִי — מְזַמְּנִין עֲלֵיהֶם.

אָכַל דְּמַאי תבואה שנקנתה מעם הארץ, ויש ספק אם היא מעושרת; וכן אם אכל מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שנותנים ללוי, שֶׁנִּטְּלָה ממנו תְּרוּמָתוֹ, תרומת המעשר הניתנת לכהן; וכן אם אכל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁנִּפְדּוּ, והם מותרים באכילה; וְכן הַשַּׁמָּשׁ, המשרת את הסועדים, שֶׁאָכַל כַּזַּיִת פת; וְכן הַכּוּתִי, מן השומרונים, ששמרו חלק ממצוות התורה — כל אלה מְזַמְּנִין עֲלֵיהֶם, הריהם מצטרפים למניין שלושה לזימון.

אֲבָל אָכַל טֶבֶל, וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁלֹּא נִטְּלָה תְּרוּמָתוֹ, וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁלֹּא נִפְדּוּ, וְהַשַּׁמָּשׁ שֶׁאָכַל פָּחוֹת מִכַּזַּיִת, וְהַנָּכְרִי — אֵין מְזַמְּנִין עֲלֵיהֶם.

אֲבָל אם אָכַל דבר אסור באכילה, כגון פת שנעשתה מטֶבֶל, תבואה שלא הופרשו ממנה תרומות ומעשרות, וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁלֹּא נִטְּלָה תְּרוּמָתוֹ, וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁלֹּא נִפְדּוּ; וְכן הַשַּׁמָּשׁ שֶׁאָכַל פָּחוֹת מִכַּזַּיִת, וְכן הַנָּכְרִי שאכל עמם בסעודה, ששניהם אינם חייבים בברכת המזון — אֵין מְזַמְּנִין עֲלֵיהֶם.

נָשִׁים וַעֲבָדִים וּקְטַנִּים, אֵין מְזַמְּנִין עֲלֵיהֶם.

נָשִׁים, וַעֲבָדִים כנעניים, וּקְטַנִּים, אף שהם חייבים בברכת המזון (לעיל פ"ג מ"ג) — אֵין מְזַמְּנִין עֲלֵיהֶם, אינם מצטרפים לשלושה לצורך הזימון.

עַד כַּמָּ ה מְזַמְּנִין? עַד כַּזַּיִת.

ושואלים: עַד כַּמָּה מְזַמְּנִין? כמה יאכל אדם ואפשר יהיה לצרף אותו לזימון? עַד כַּזַּיִת, ולא פחות מזה.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: עַד כַּבֵּיצָה.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: עַד כַּבֵּיצָה, ולא פחות מכך. ואין הלכה כרבי יהודה.

כֵּיצַד מְזַמְּנִין? בִּשְׁלשָׁה אוֹמֵר: "נְבָרֵךְ", בִּשְׁלשָׁה וָהוּא אוֹמֵר: "בָּרְכוּ".

כֵּיצַד מְזַמְּנִין? מה נוסח ברכת הזימון? בִּשְׁלשָׁה אוֹמֵר: המזמן: "נְבָרֵךְ שאכלנו משלו". בִּשְׁלשָׁה וָהוּא, אם היו חוץ ממנו שלושה — אוֹמֵר: "בָּרְכוּ שאכלנו משלו".

בַּעֲשָׂרָה אוֹמֵר: "נְבָרֵךְ לֵאלֹהֵינוּ", בַּעֲשָׂרָה וָהוּא אוֹמֵר: "בָּרְכוּ"; אֶחָד עֲשָׂרָה וְאֶחָד עֲשָׂרָה רִבּוֹא.

בַּעֲשָׂרָה אוֹמֵר: "נְבָרֵךְ לֵאלֹהֵינוּ", שיזכיר שם שמים, מפני ששכינה שורה בעשרה. בַּעֲשָׂרָה וָהוּא — אוֹמֵר: "בָּרְכוּ לאלוהינו". ולעניין זה, אֶחָד עֲשָׂרָה אנשים, וְאֶחָד עֲשָׂרָה רִבּוֹא אנשים — דינם שווה.

בְּמֵאָה אוֹמֵר: "נְבָרֵךְ לַה' אֱלֹהֵינוּ", בְּמֵאָה וָהוּא אוֹמֵר: "בָּרְכוּ". בְּאֶלֶף אוֹמֵר: "נְבָרֵךְ לַה' אֱלֹהֵינוּ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל", בְּאֶלֶף וָהוּא אוֹמֵר: "בָּרְכוּ".

ויש אומרים: בְּמֵאָה אוֹמֵר: "נְבָרֵךְ לַה' אֱלֹהֵינוּ", בְּמֵאָה וָהוּא — אוֹמֵר: "בָּרְכוּ לה' אלוהינו". בְּאֶלֶף אוֹמֵר: "נְבָרֵךְ לַה' אֱלֹהֵינוּ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל", בְּאֶלֶף וָהוּא — אוֹמֵר: "בָּרְכוּ לה' אלוהינו אלוהי ישראל".

בְּרִבּוֹא אוֹמֵר: "נְבָרֵךְ לַה' אֱלֹהֵינוּ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֱלֹהֵי הַצְּבָאוֹת יוֹשֵׁב הַכְּרוּבִים עַל הַמָּזוֹן שֶׁאָכַלְנוּ", בְּרִבּוֹא וָהוּא אוֹמֵר: "בָּרְכוּ".

בְּרִבּוֹא (עשרת אלפים) אוֹמֵר: "נְבָרֵךְ לַה' אֱלֹהֵינוּ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֱלֹהֵי הַצְּבָאוֹת יוֹשֵׁב הַכְּרוּבִים עַל הַמָּזוֹן שֶׁאָכַלְנוּ". בְּרִבּוֹא וָהוּא — אוֹמֵר: "בָּרְכוּ לה' אלוהינו וכו'".

כְּעִנְיָן שֶׁהוּא מְבָרֵךְ כָּךְ עוֹנִין אַחֲרָיו: "בָּרוּךְ ה' אֱלֹהֵינוּ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֱלֹהֵי הַצְּבָאוֹת יוֹשֵׁב הַכְּרוּבִים עַל הַמָּזוֹן שֶׁאָכַלְנוּ".

כְּעִנְיָן, כפי הנוסח שֶׁהוּא המזמן מְבָרֵךְ — כָּךְ עוֹנִין אַחֲרָיו שאר המסובים, כגון שאם היו ריבוא עונים: "בָּרוּךְ ה' אֱלֹהֵינוּ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֱלֹהֵי הַצְּבָאוֹת יוֹשֵׁב הַכְּרוּבִים עַל הַמָּזוֹן שֶׁאָכַלְנוּ".

רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: לְפִי רוֹב הַקָּהָל הֵן מְבָרְכִין, שֶׁנֶּאֱמַר: "בְּמַקְהֵלוֹת בָּרְכוּ אֱלֹהִים, ה' מִמְּקוֹר יִשְׂרָאֵל". אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: מַה מָּצִינוּ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, אֶחָד מְרוּבִּין וְאֶחָד מוּעָטִין אוֹמֵר: "בָּרְכוּ אֶת ה'". רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: "בָּרְכוּ אֶת ה' הַמְבוֹרָךְ".

ומעירים: דברים אלו, שיש להבחין בין עשרה לבין מאה וכו' — לשיטת ר' יוסי הגלילי נאמרו, שרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: לְפִי רוֹב (ריבוי) הַקָּהָל הֵן מְבָרְכִין, שֶׁנֶּאֱמַר: "בְּמַקְהֵלוֹת בָּרְכוּ אֱלֹהִים, ה' מִמְּקוֹר יִשְׂרָאֵל" (תהלים סח,כז). אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: לא כך, שהרי מַה מָּצִינוּ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, אֶחָד מְרוּבִּין וְאֶחָד מוּעָטִין, בין עשרה ובין ריבוא, אוֹמֵר שליח הציבור: "בָּרְכוּ אֶת ה'", והוא הדין לברכת המזון, שמעשרה ואילך אומר רק "נברך לאלוהינו". וכך הלכה. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: בבית הכנסת אומר "בָּרְכוּ אֶת ה' הַמְבוֹרָךְ".

שְׁלשָׁה שֶׁאָכְלוּ כְּאֶחָד אֵינָן רַשָּׁאִין לֵיחָלֵק,

שְׁלשָׁה שֶׁאָכְלוּ כְּאֶחָד, אֵינָן רַשָּׁאִין לֵיחָלֵק, ולברך כל אחד לעצמו, ויש עליהם חובה לזמן.

וְכֵן אַרְבָּעָה, וְכֵן חֲמִשָּׁה.

וְכֵן אַרְבָּעָה, וְכֵן חֲמִשָּׁה אינם רשאים להיחלק, שהרי לפחות חלק מהם לא יוכלו לזמן.

שִׁשָּׁה נֶחֱלָקִין, עַד עֲשָׂרָה.

אבל אם היו שִׁשָּׁה או יותר — נֶחֱלָקִין, רשאים להיחלק לקבוצות, שבכל אחת מהן שלושה אנשים, עַד עֲשָׂרָה.

וַעֲשָׂרָה אֵינָן נֶחֱלָקִין, עַד שֶׁיִּהְיוּ עֶשְׂרִים.

וַעֲשָׂרָה אֵינָן נֶחֱלָקִין, כי בעשרה יש זימון מיוחד שמזכירים שם שמים "נברך לאלוהינו", עַד שֶׁיִּהְיוּ עֶשְׂרִים, שיכולים להיחלק לשתי חבורות של עשרה כל אחת.

שְׁתֵּי חֲבוּרוֹת שֶׁהָיוּ אוֹכְלוֹת בְּבַיִת אֶחָד,

שְׁתֵּי חֲבוּרוֹת של אנשים שֶׁהָיוּ אוֹכְלוֹת בְּבַיִת אֶחָד,

בִּזְמַן שֶׁמִּקְצָתָן רוֹאִין אֵלּוּ אֶת אֵלּוּ — הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפִים לְזִמּוּן,

בִּזְמַן שֶׁמִּקְצָתָן רוֹאִין אֵלּוּ אֶת אֵלּוּ — הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפִים כולם יחד לְזִמּוּן אחד.

וְאִם לָאו — אֵלּוּ מְזַמְּנִין לְעַצְמָן, וְאֵלּוּ מְזַמְּנִין לְעַצְמָן.

וְאִם לָאו, אם אינם רואים זה את זה, אף על פי שהם בבית אחד — אֵלּוּ מְזַמְּנִין לְעַצְמָן, וְאֵלּוּ מְזַמְּנִין לְעַצְמָן.

אֵין מְבָרְכִין עַל הַיַּיִן עַד שֶׁיִּתֵּן לְתוֹכוֹ מַיִם, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר.

אֵין מְבָרְכִין עַל הַיַּיִן 'בורא פרי הגפן' עַד שֶׁיִּתֵּן לְתוֹכוֹ מַיִם, שנהוג היה שאין שותים יין חי כלומר, יין כמות שהוא, אלא מוזגים (מוהלים) אותו במים כדי שלא יהיה חזק כל כך, אלו דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: מְבָרְכִין.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: גם על יין שלא מזגו לתוכו מים מְבָרְכִין 'בורא פרי הגפן'.