כֵּיצַד מְבָרְכִין עַל הַפֵּרוֹת?

כֵּיצַד מְבָרְכִין עַל הַפֵּרוֹת ברכה ראשונה, לפני אכילתם?

עַל פֵּר וֹת הָאִילָן אוֹמֵר: "בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ",

עַל פֵּרוֹת הָאִילָן אוֹמֵר: "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ",

חוּץ מִן הַיַּיִן, שֶׁעַל הַיַּיִן אוֹמֵר: "בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן".

חוּץ מִן הַיַּיִן, הבא מפרי העץ, שיש לו ברכה מיוחדת, שֶׁעַל הַיַּיִן אוֹמֵר: "בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן".

וְעַל פ ֵּרוֹת הָאָרֶץ אוֹמֵר: "בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה",

וְעַל פֵּרוֹת הָאָרֶץ, כל פרי שאינו גדל על אילן, כגון קישואים, וכן מיני דגן וקטניות — אוֹמֵר: "בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה",

חוּץ מִן הַפַּת, שֶׁעַל הַפַּת הוּא אוֹמֵר: "הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ".

חוּץ מִן הַפַּת, שאף שהיא עשויה מפירות הארץ, יש לה חשיבות לעצמה, שֶׁעַל הַפַּת הוּא אוֹמֵר: "הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ".

וְעַל הַ יְרָקוֹת אוֹמֵר: "בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה".

וְעַל הַיְרָקוֹת, גידולי הארץ שהירק שלהם הוא הנאכל, העלים והגבעולים, כגון חסה — אוֹמֵר: "בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה".

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: "בּוֹרֵא מִינֵי דְשָׁאִים".

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: על ירקות אומר נוסח מיוחד: "בּוֹרֵא מִינֵי דְשָׁאִים".

בֵּרַךְ עַל פֵּרוֹת הָאִילָן: "בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה" — יָצָא.

אם טעה ובֵּרַךְ עַל פֵּרוֹת הָאִילָן: "בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה" — יָצָא ידי חובה, שהרי גם האילן צומח מן האדמה.

וְעַל פֵּרוֹת הָאָרֶץ: "בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ" — לֹא יָצָא.

אבל אם בירך עַל פֵּרוֹת הָאָרֶץ: "בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ" — לֹא יָצָא, שהרי לא בירך על מה שהוא נהנה ממנו.

עַל כֻּלָּם, אִם אָמַר: "שֶׁהַכֹּל נִהְיָה" — יָצָא.

עַל כֻּלָּם, על כל מה שאוכל, אִם אָמַר: "שֶׁהַכֹּל נִהְיָה בדברו" — יָצָא, שברכה זו כוללת הכול.

עַל דָּבָר שֶׁאֵין גִּדּוּלוֹ מִן הָאָרֶץ — אוֹמֵר: "שֶׁהַכֹּל".

עַל דָּבָר שֶׁאֵין גִּדּוּלוֹ, שאינו צומח מִן הָאָרֶץ, כגון בשר — אוֹמֵר: "שֶׁהַכֹּל נהיה בדברו".

עַל הַחֹמֶץ וְעַל הַנּוֹבְלוֹת וְעַל הַגּוֹבַאי — אוֹמֵר:"שֶׁהַכֹּל".

וכן עַל הַחֹמֶץ, יין שהחמיץ, וְעַל הַנּוֹבְלוֹת, פירות שנפלו מן העץ לפני שהבשילו, והם ראויים לאכילה, וְעַל הַגּוֹבַאי, ארבה, שיש בו מינים כשרים לאכילה, אוֹמֵר עליהם: "שֶׁהַכֹּל".

עַל הֶחָלָב וְעַל הַגְּבִינָה וְעַל הַבֵּיצִים — אוֹמֵר: "שֶׁהַכֹּל".

עַל הֶחָלָב וְעַל הַגְּבִינָה וְעַל הַבֵּיצִים אוֹמֵר "שֶׁהַכֹּל", שאינם מגידולי הארץ.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כָּל שֶׁהוּא מִין קְלָלָה — אֵין מְבָרְכִין עָלָיו.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כָּל שֶׁהוּא מִין קְלָלָה, כגון החומץ והנובלות, שהם דברים שהתקלקלו, וכן הארבה, שמשחית הכול — אֵין מְבָרְכִין עָלָיו כלל. והלכה כדברי התנא הראשון.

הָיוּ לְפָנָיו מִינִים הַרְבֵּה,

הָיוּ לְפָנָיו מִינִים הַרְבֵּה של פירות, על איזה מהם יברך?

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם יֵשׁ בֵּינֵיהֶם מִמִּין שִׁבְעָה — מְבָרֵךְ עָלָיו.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם יֵשׁ בֵּינֵיהֶם מִמִּין שִׁבְעָה כלומר, אחד משבעת המינים שנתברכה בהם ארץ ישראל: חיטה, שעורה, גפן, תאנה, רימון, זית ותמר (דברים ח,ח) — מְבָרֵךְ עָלָיו, שהוא חשוב יותר מהאחרים.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: מְבָרֵךְ עַל אֵיזֶה מֵהֶם שֶׁיִּרְצֶה.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: מְבָרֵךְ עַל אֵיזֶה מֵהֶם שֶׁיִּרְצֶה לאכול תחילה, כגון שהוא חביב עליו יותר.

בֵּרַךְ עַל הַיַּיִן שֶׁלִּפְנֵי הַמָּזוֹן — פָּטַר אֶת הַיַּיִן שֶׁלְּאַחַר הַמָּזוֹן.

בֵּרַךְ עַל הַיַּיִן שֶׁלִּפְנֵי הַמָּזוֹן, שנהוג היה לשתות יין לפני הסעודה, כדי לעורר את התיאבון, או על יין של קידוש — פָּטַר בברכה זו גם אֶת הַיַּיִן שֶׁשותה לְּאַחַר הַמָּזוֹן, לאחר סיום הסעודה, לפני ברכת המזון.

בֵּרַךְ עַל הַפַּרְפֶּרֶת שֶׁלִּפְנֵי הַמָּזוֹן — פָּטַר אֶת הַפַּרְפֶּרֶת שֶׁלְּאַחַר הַמָּזוֹן.

וכן אם בֵּרַךְ עַל הַפַּרְפֶּרֶת, כגון מיני מאפה מתוקים שֶׁמביאים לִּפְנֵי הַמָּזוֹן, שברכתם 'בורא מיני מזונות' — פָּטַר אֶת הַפַּרְפֶּרֶת שֶׁמביאים לְּאַחַר הַמָּזוֹן, לאחר סיום הסעודה, ולפני ברכת המזון.

בֵּרַךְ עַל הַפַּת — פָּטַר אֶת הַפַּרְפֶּרֶת, עַל הַפַּרְפֶּרֶת — לֹא פָּטַר אֶת הַפַּת.

בֵּרַךְ עַל הַפַּת תחילה — פָּטַר אֶת הַפַּרְפֶּרֶת שבתוך הסעודה, שהפת היא עיקר הסעודה, ופוטרת כל מה שנאכל עמה. אבל אם בירך תחילה עַל הַפַּרְפֶּרֶת — לֹא פָּטַר אֶת הַפַּת.

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: אַף לֹא מַעֲשֵׂה קְדֵרָה.

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: אַף לֹא מַעֲשֵׂה קְדֵרָה, אפילו מיני דגן מבושלים, כגון דייסה, אינם נפטרים בברכת הפרפרת, וגם עליהם מברכים 'בורא מיני מזונות'. והלכה כדברי התנא הראשון.

הָיוּ יוֹשְׁבִין לֶאֱכוֹל — כָּל אֶחָד וְאֶחָד מְבָרֵךְ לְעַצְמוֹ; הֵסֵבּוּ — אֶחָד מְבָרֵךְ לְכוּלָּן.

הָיוּ יוֹשְׁבִין לֶאֱכוֹל, ולא זימנו עצמם לסעודה משותפת — כָּל אֶחָד וְאֶחָד מְבָרֵךְ לְעַצְמוֹ על הפת. אבל אם הֵסֵבּוּ על מיטות לאכול, כדרך סעודה משותפת — אֶחָד מְבָרֵךְ לְכוּלָּן.

בָּא לָהֶם יַיִן בְּתוֹךְ הַמָּזוֹן — כָּל אֶחָד וְאֶחָד מְבָרֵךְ לְעַצְמוֹ; לְאַחַר הַמָּזוֹן — אֶחָד מְבָרֵךְ לְכוּלָּם.

הסבו לסעודה, ובָּא (הביאו) לָהֶם יַיִן בְּתוֹךְ הַמָּזוֹן — כָּל אֶחָד וְאֶחָד מן הסועדים מְבָרֵךְ לְעַצְמוֹ על היין, שכל אחד שותה לעצמו בתוך כדי אכילה. אבל אם בא להם יין לְאַחַר הַמָּזוֹן — אֶחָד מְבָרֵךְ לְכוּלָּם.

וְהוּא אוֹמֵר עַל הַמּוּגְמָר, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מְבִיאִין אֶת הַמּוּגְמָר אֶלָּא לְאַחַר הַסְּעוּדָּה.

וְהוּא, שהחל לברך לכולם, אוֹמֵר עבור כולם גם את הברכה עַל הַמּוּגְמָר, קטורת שהיו מביאים לריח טוב, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מְבִיאִין אֶת הַמּוּגְמָר אֶלָּא לְאַחַר הַסְּעוּדָּה, והיה מקום לומר שאין זה נחשב חלק מן הסעודה המשותפת.

הֵבִיאוּ לְפָנָיו מָלִיחַ בַּתְּחִלָּה וּפַת עִמּוֹ –

אף ששנינו לעיל (משנה ה) שברכת הפת פוטרת מה שנאכל עמה, אם הֵבִיאוּ לְפָנָיו מָלִיחַ, כגון דג מלוח, בַּתְּחִלָּה, וּפַת עִמּוֹ —

מְבָרֵךְ עַל הַמָּלִיחַ וּפוֹטֵר אֶת הַפַּת, שֶׁהַפַּת טְפֵלָה לוֹ.

במקרה זה מְבָרֵךְ עַל הַמָּלִיחַ ברכת 'שהכל', וּפוֹטֵר בברכה זו אֶת הַפַּת, מפני שֶׁהַפַּת טְפֵלָה לוֹ, למליח, שהוא אוכל את הפת רק כדי להפיג את המליחות שבפיו.

זֶה הַכְּלָל: כָּל שֶׁהוּא עִקָּר וְעִמּוֹ טְפֵלָה — מְבָרֵךְ עַל הָעִקָּר וּפוֹטֵר אֶת הַטְּפֵלָה.

זֶה הַכְּלָל: כָּל שֶׁהוּא עִקָּר וְאוכל עִמּוֹ טְפֵלָה — מְבָרֵךְ עַל הָעִקָּר וּפוֹטֵר אֶת הַטְּפֵלָה.

אָכַל תְּאֵנִים וַעֲנָבִים וְרִמּוֹנִים — מְבָרֵךְ אַחֲרֵיהֶן שָׁלשׁ בְּרָכוֹת, דִּבְרֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל.

אָכַל תְּאֵנִים וַעֲנָבִים וְרִמּוֹנִים, או שאר הפירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל — מְבָרֵךְ אַחֲרֵיהֶן שָׁלשׁ בְּרָכוֹת של ברכת המזון, אלו דִּבְרֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: בְּרָכָה אַחַת מֵעֵין שָׁלשׁ.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: מברך בְּרָכָה אַחַת קצרה שיש בה מֵעֵין שָׁלשׁ הברכות של ברכת המזון. והלכה כחכמים.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֲפִלּוּ אָכַל שֶׁלֶק, וְהוּא מְזוֹנוֹ — מְבָרֵךְ אַחֲרָיו שָׁלשׁ בְּרָכוֹת.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֲפִלּוּ אָכַל שֶׁלֶק (דבר מבושל, ירק או בשר) וְהוּא מְזוֹנוֹ כלומר, זו הסעודה שלו — מְבָרֵךְ אַחֲרָיו שָׁלשׁ בְּרָכוֹת. ואין הלכה כמותו.

הַשּׁוֹתֶה מַיִם לִצְמָאוֹ — אוֹמֵר: "שֶׁהַכֹּל נִהְיָה בִּדְבָרוֹ".

הַשּׁוֹתֶה מַיִם לִצְמָאוֹ, מפני שהוא צמא — אוֹמֵר לפני השתייה ברכת "שֶׁהַכֹּל נִהְיָה בִּדְבָרוֹ".

רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר: "בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת רַבּוֹת".

רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר: אומר לפני השתייה "בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת רַבּוֹת", שכיוון ששותה להרוות את צימאונו, ראוי להודות ולברך ברכה מיוחדת על כך.