תְּפִלַּת הַשַּׁחַר — עַד חֲצוֹת. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: עַד אַרְבַּע שָׁעוֹת.

תְּפִלַּת הַשַּׁחַר זמנה עַד חֲצוֹת היום. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: זמנה עַד סוף אַרְבַּע שָׁעוֹת ביום, כלומר, שליש היום.

תְּפִלַּת הַמִּנְחָה — עַד הָעֶרֶב. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: עַד פְּלַג הַמִּנְחָה.

תְּפִלַּת הַמִּנְחָה זמנה עַד הָעֶרֶב, סוף היום. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: עַד פְּלַג (אמצע) הַמִּנְחָה, שעה ורבע לפני סוף היום.

תְּפִלַּת הָעֶרֶב — אֵין לָהּ קֶבַע.

תְּפִלַּת הָעֶרֶב אֵין לָהּ קֶבַע, שלא קבעו לה זמן קבוע מוגדר.

וְשֶׁל מוּסָפִין — כָּל הַיּוֹם. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: עַד שֶׁבַע שָׁעוֹת.

ותפילה שֶׁל מוּסָפִין זמנה כָּל הַיּוֹם. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: זמנה הוא עַד סוף שֶׁבַע שָׁעוֹת ביום.

רַבִּי נְחוּנְיָא בֶּן הַקָּנָה הָיָה מִתְפַּלֵּל בִּכְנִיסָתוֹ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וּבִיצִיאָתוֹ תְּפִלָּה קְצָרָה.

רַבִּי נְחוּנְיָא בֶּן הַקָּנָה הָיָה מִתְפַּלֵּל בִּכְנִיסָתוֹ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וכן בִיצִיאָתוֹ משם תְּפִלָּה קְצָרָה.

אָמְרוּ לוֹ: מַה מָּקוֹם לִתְפִלָּה זוֹ?

אָמְרוּ לוֹ: מַה מָּקוֹם לִתְפִלָּה זוֹ? מה טיבה?

אָמַר לָהֶם, בִּכְנִיסָתִי אֲנִי מִתְפַּלֵּל שֶׁלֹּא תֶּאֱרַע תַּקָּלָה עַל יָדִי, וּבִיצִיאָתִי אֲנִי נוֹתֵן הוֹדָיָה עַל חֶלְקִי.

אָמַר לָהֶם: בִּכְנִיסָתִי אֲנִי מִתְפַּלֵּל שֶׁלֹּא תֶּאֱרַע תַּקָּלָה עַל יָדִי, שלא אבוא לידי טעות בהלכה ואכשיל אחרים, וּבִיצִיאָתִי אֲנִי נוֹתֵן הוֹדָיָה עַל חֶלְקִי, שאני מיושבי בית המדרש.

רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: בְּכָל יוֹם מִתְפַּלֵּל אָדָם שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה.

רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: בְּכָל יוֹם מִתְפַּלֵּל אָדָם בתפילותיו שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה ברכות, לפי הנוסח המלא שתיקנו חכמים.

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: מֵעֵין שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה.

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: רשאי לומר מֵעֵין שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה, בקיצור.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אִם שְׁגוּרָה תְּפִלָּתוֹ בְּפִיו יִתְפַּלֵּל שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה, וְאִם לָאו — מֵעֵין שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אִם שְׁגוּרָה (מורגלת) תְּפִלָּתוֹ בְּפִיו, שיודע אותה על פה, ואומרה בשטף — יִתְפַּלֵּל שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה, וְאִם לָאו, שאינה שגורה בפיו — יתפלל רק מֵעֵין שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: הָעוֹשֶׂה תְּפִלָּתוֹ קֶבַע, אֵין תְּפִלָּתוֹ תַּחֲנוּנִים.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: הָעוֹשֶׂה תְפִלָּתוֹ קֶבַע, שנוהג בה כדבר קבוע, המוטל עליו כחובה — אֵין תְּפִלָּתוֹ תַּחֲנוּנִים, אין זו תפילה ראויה, שעיקרה הוא תחנונים לפני המקום.

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: הַמְהַלֵּךְ בִּמְקוֹם סַכָּנָה — מִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה קְצָרָה, אוֹמֵר: "הוֹשַׁע הַשֵּׁם אֶת עַמְּךָ אֶת שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל, בְּכָל פָּרָשַׁת הָעִבּוּר יִהְיוּ צָרְכֵיהֶם לְפָנֶיךָ, בָּרוּךְ אַתָּה ה' שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה".

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: הַמְהַלֵּךְ בִּמְקוֹם סַכָּנָה והגיע זמן התפילה, ואינו יכול להתפלל שמונה עשרה, כפי שתיקנו חכמים — מִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה קְצָרָה, וכך הוא אוֹמֵר: "הוֹשַׁע הַשֵּׁם אֶת עַמְּךָ אֶת שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל (ירמיהו לא,ו), בְּכָל פָּרָשַׁת הָעִבּוּר, בכל מצב שעלול להוביל לידי חשש סכנה, יִהְיוּ צָרְכֵיהֶם לְפָנֶיךָ, בָּרוּךְ אַתָּה ה' שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה".

הָיָה רוֹכֵב עַל הַחֲמוֹר — יֵרֵד,

המתפלל צריך לכתחילה לעמוד במקומו, ופניו מכוונות למקום המקדש שבירושלים. ולפיכך, אם הָיָה רוֹכֵב עַל הַחֲמוֹר — יֵרֵד מן החמור כדי לעמוד ולהתפלל.

וְאִם אֵינוֹ יָכוֹל לֵירֵד — יַחֲזִיר אֶת פָּנָיו,

וְאִם אֵינוֹ יָכוֹל לֵירֵד, כגון שאין מי שיחזיק את חמורו — יַחֲזִיר (יפנה) אֶת פָּנָיו לעבר ירושלים, וכך יתפלל.

וְאִם אֵינוֹ יָכוֹל לְהַחֲזִיר אֶת פָּנָיו — יְכַוֵּן אֶת לִבּוֹ כְּנֶגֶד בֵּית קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים.

וְאִם אֵינוֹ יָכוֹל לְהַחֲזִיר אֶת פָּנָיו — יְכַוֵּן אֶת לִבּוֹ כְּנֶגֶד בֵּית (מקום) קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים.

הָיָה יוֹשֵׁב בַּסְּפִינָה אוֹ בַּקָּרוֹן אוֹ בָּאַסְדָּה — יְכַוֵּן אֶת לִבּוֹ כְּנֶגֶד בֵּית קֹדֶש הַקֳּדָשִׁים.

הָיָה יוֹשֵׁב בַּסְּפִינָה אוֹ בַּקָּרוֹן אוֹ בָּאַסְדָּה, והגיעה שעת התפילה, ואינו יכול לעמוד במקומו, או שאינו יודע באיזה כיוון נמצאת ירושלים — יְכַוֵּן אֶת לִבּוֹ כְּנֶגֶד בֵּית קֹדֶש הַקֳּדָשִׁים.

רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר: אֵין תְּפִלַּת הַמּוּסָפִין אֶלָּא בְּחֶבֶר עִיר.

רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר: אֵין מתפללים תְּפִלַּת הַמּוּסָפִין אֶלָּא בְּחֶבֶר עִיר, כלומר, בציבור, אבל לא ביחיד.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: בְּחֶבֶר עִיר וְשֶׁלֹּא בְּחֶבֶר עִיר.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: בְּחֶבֶר עִיר וְשֶׁלֹּא בְּחֶבֶר עִיר.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מִשְּׁמוֹ: כָּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ חֶבֶר עִיר — הַיָּחִיד פָּטוּר מִתְּפִלַּת הַמּוּסָפִין.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מִשְּׁמוֹ של רבי אלעזר בן עזריה: כָּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ בו חֶבֶר עִיר, הַיָּחִיד שאינו עמם פָּטוּר מִתְּפִלַּת הַמּוּסָפִין, ויכול לסמוך על תפילת הרבים. אבל אם אין באותו מקום חבר עיר — חייב היחיד בתפילה זו. והלכה כדברי חכמים.

רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר: אֵין תְּפִלַּת הַמּוּסָפִין אֶלָּא בְּחֶבֶר עִיר.

רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר: אֵין מתפללים תְּפִלַּת הַמּוּסָפִין אֶלָּא בְּחֶבֶר עִיר, כלומר, בציבור, אבל לא ביחיד.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: בְּחֶבֶר עִיר וְשֶׁלֹּא בְּחֶבֶר עִיר.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: בְּחֶבֶר עִיר וְשֶׁלֹּא בְּחֶבֶר עִיר.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מִשְּׁמוֹ: כָּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ חֶבֶר עִיר — הַיָּחִיד פָּטוּר מִתְּפִלַּת הַמּוּסָפִין.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מִשְּׁמוֹ של רבי אלעזר בן עזריה: כָּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ בו חֶבֶר עִיר, הַיָּחִיד שאינו עמם פָּטוּר מִתְּפִלַּת הַמּוּסָפִין, ויכול לסמוך על תפילת הרבים. אבל אם אין באותו מקום חבר עיר — חייב היחיד בתפילה זו. והלכה כדברי חכמים.