מִי שֶׁמֵּתוֹ מוּטָל לְפָנָיו, פָּטוּר מִקְּרִיאַת שְׁמַע, וּמִן הַתְּפִלָּה וּמִן הַתְּפִילִּין.

מִי שֶׁמֵּתוֹ מוּטָל לְפָנָיו, שמת אחד מקרוביו, ומוטל עליו לדאוג לקבורתו — הרי זה פָּטוּר משום כך מִקְּרִיאַת שְׁמַע, וּמִן הַתְּפִלָּה וּמִן הַתְּפִילִּין, כל זמן שלא נקבר.

נוֹשְׂאֵי הַמִּטָּה וְחִלּוּפֵיהֶן וְחִלּוּפֵי חִלּוּפֵיהֶן, אֶת שֶׁלִּפְנֵי הַמִּטָּה וְאֶת שֶׁלְּאַחַר הַמִּטָּה;

נוֹשְׂאֵי הַמִּטָּה, מיטת המת, וְחִלּוּפֵיהֶן אלו שעומדים להחליף אותם, כשיתעייפו, או כדי להשתתף במצווה, וְחִלּוּפֵי חִלּוּפֵיהֶן, אלו המיועדים להחליף את המחליפים, וכן שאר מלווי המת, אֶת שֶׁהולכים לִּפְנֵי הַמִּטָּה וְאֶת שֶׁהולכים לְּאַחַר הַמִּטָּה, הכלל הוא:

אֶת שֶׁלַּמִּטָּה צֹרֶךְ בָּהֶן — פְּטוּרִין, וְאֶת שֶׁאֵין לַמִּטָּה צֹרֶךְ בָּהֶן — חַיָּבִין.

אֶת (כל מי) שֶׁלַּמִּטָּה צֹרֶךְ בָּהֶן, לשאת את המיטה, או לסייע בדבר אחר — פְּטוּרִין מקריאת שמע, מפני שהם עוסקים במצווה, וְאֶת שֶׁאֵין לַמִּטָּה צֹרֶךְ בָּהֶן, והם רק מלווים את המת — חַיָּבִין בקריאת שמע.

אֵלּוּ וָאֵלּוּ פְּטוּרִין מִן הַתְּפִלָּה.

אֵלּוּ וָאֵלּוּ, כל המלווים, פְּטוּרִין מִן הַתְּפִלָּה, משום שהיא צריכה כוונה יתרה.

קָבְרוּ אֶת הַמֵּת וְחָזְרוּ,

קָבְרוּ אֶת הַמֵּת וְחָזְרוּ מבית הקברות,

אִם יְכוֹלִין לְהַתְחִיל וְלִגְמֹר עַד שֶׁלֹּא יַגִּיעוּ לַשּׁוּרָה — יַתְחִילוּ, וְאִם לָאו — לֹא יַתְחִילוּ.

אִם יְכוֹלִין לְהַתְחִיל קריאת שמע וְלִגְמֹר עַד שֶׁלֹּא יַגִּיעוּ לַשּׁוּרָה, למקום שבו עומדים בשורה ומנחמים את האבלים — יַתְחִילוּ. וְאִם לָאו, אם אינם יכולים להתחיל ולגמור — לֹא יַתְחִילוּ.

הָעוֹמְדִים בַּשּׁוּרָה — הַפְּנִימִים פְּטוּרִין, וְהַחִיצוֹנִים חַיָּבִין.

הָעוֹמְדִים בַּשּׁוּרָה לנחם את האבלים, הַפְּנִימִים, אלה שרואים את פני האבלים ומנחמים אותם — הם פְּטוּרִין ממצוות אלה, וְהַחִיצוֹנִים, העומדים בשורה מאחוריהם, שאינם רואים את האבלים — חַיָּבִין.

נָשִׁים וַעֲבָדִים וּקְטַנִּים, פְּטוּרִין מִקְּרִיאַת שְׁמַע וּמִן הַתְּפִלִּין,

נָשִׁים וַעֲבָדִים וּקְטַנִּים — פְּטוּרִין מִקְּרִיאַת שְׁמַע, מפני שהיא מצוות עשה שהזמן גרמה (שקיומה תלוי בזמן מסוים, "בשכבך ובקומך"), ונשים ועבדים פטורים ממצוות אלה; וּמטעם זה הם פטורים מִן הַתְּפִלִּין, שאינן נוהגות בשבת וביום טוב.

וְחַיָּבִין בַּתְּפִלָּה וּבַמְּזוּזָה וּבְבִרְכַּת הַמָּזוֹן.

אבל חַיָּבִין בַּתְּפִלָּה, משום שאין לה זמן קבוע מן התורה, וכן מאותו טעם הם חייבים בַמְּזוּזָה וּבְבִרְכַּת הַמָּזוֹן.

בַּעַל קֶרִי מְהַרְהֵר בְּלִבּוֹ וְאֵינוֹ מְבָרֵךְ, לֹא לְפָנֶיהָ וְלֹא לְאַחֲרֶיהָ.

בַּעַל קֶרִי, מְהַרְהֵר קריאת שמע בְּלִבּוֹ, וְאולם אֵינוֹ מְבָרֵךְ ברכות קריאת שמע, אפילו בהרהור, לֹא הברכות שלְפָנֶיהָ וְלֹא הברכות שלְאַחֲרֶיהָ.

וְעַל הַמָּזוֹן מְבָרֵךְ לְאַחֲרָיו, וְאֵינוֹ מְבָרֵךְ לְפָנָיו.

וְעַל הַמָּזוֹן מְבָרֵךְ לְאַחֲרָיו, כלומר, ברכת המזון, שהיא חובה מן התורה, וְאולם אֵינוֹ מְבָרֵךְ ברכה שלְפָנָיו, כגון ברכת 'המוציא לחם מן הארץ', שהיא רק מצווה מדברי סופרים.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מְבָרֵךְ לִפְנֵיהֶם וּלְאַחֲרֵיהֶם.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בכל אלה מְבָרֵךְ בפיו לִפְנֵיהֶם וּלְאַחֲרֵיהֶם.

הָיָה עוֹמֵד בַּתְּפִלָּה, וְנִזְכַּר שֶׁהוּא בַּעַל קֶרִי — לֹא יַפְסִיק, אֶלָּא יְקַצֵּר.

הָיָה עוֹמֵד בַּתְּפִלָּה, וְנִזְכַּר שֶׁהוּא בַּעַל קֶרִי — לֹא יַפְסִיק את התפילה, אֶלָּא יְקַצֵּר בה, שיאמר כל ברכה בקיצור.

יָרַד לִטְבֹּל, אִם יָכוֹל לַעֲלוֹת וּלְהִתְכַּסּוֹת וְלִקְרוֹת עַד שֶׁלֹּא תָּנֵץ הַחַמָּה — יַעֲלֶה וְיִתְכַּסֶּה וְיִקְרָא, וְאִם לָאו — יִתְכַּסֶּה בַּמַּיִם וְיִקְרָא.

בעל קרי שיָרַד לִטְבֹּל במקווה להיטהר, והגיע זמן קריאת שמע, אִם יָכוֹל לַעֲלוֹת מן המקווה וּלְהִתְכַּסּוֹת בבגדיו, וְלִקְרוֹת קריאת שמע עַד שֶׁלֹּא תָּנֵץ הַחַמָּה — יַעֲלֶה וְיִתְכַּסֶּה וְיִקְרָא. וְאִם לָאו, אם לא יספיק — יִתְכַּסֶּה כל גופו בַּמַּיִם וְאז יִקְרָא, שאינו רשאי לומר דברים שבקדושה כשהוא עירום.

אֲבָל לֹא יִתְכַּסֶּה, לֹא בַּמַּיִם הָרָעִים וְלֹא בְּמֵי הַמִּשְׁרָה, עַד שֶׁיַּטִּיל לְתוֹכָן מַיִם.

אֲבָל לֹא יִתְכַּסֶּה לֹא בַּמַּיִם הָרָעִים שריחם רע, וְלֹא בְּמֵי הַמִּשְׁרָה, מים ששורים בהם פשתן, שגם ריחם רע, עַד שֶׁיַּטִּיל לְתוֹכָן מַיִם לבטל את הריח.

וְכַמָּה יַרְחִיק מֵהֶם וּמִן הַצּוֹאָה? אַרְבַּע אַמּוֹת.

ואם לא הטיל מים לתוך מים סרוחים, כַמָּה יַרְחִיק מֵהֶם וּמִן הַצּוֹאָה, כדי שיוכל לקרוא? אַרְבַּע אַמּוֹת (כשני מטר).

זָב שֶׁרָאָה קֶרִי, וְנִדָּה שֶׁפָּלְטָה שִׁכְבַת זֶרַע, וְהַמְשַׁמֶּשֶׁת שֶׁרָאֲתָה נִדָּה — צְרִיכִין טְבִילָה.

זָב, שהוא טמא שבעה ימים לפני שיוכל להיטהר מטומאתו, שֶׁרָאָה קֶרִי; וְכן נִדָּה, שטמאה שבעה ימים, שֶׁפָּלְטָה מגופה שִׁכְבַת זֶרַע בעקבות קיום יחסי אישות, ודינה כבעל קרי; וְכן הַמְשַׁמֶּשֶׁת בתשמיש המיטה עם בעלה, שֶׁרָאֲתָה לאחר מכן דם נִדָּה; כל אלה, למרות שטבילה לא תועיל לטהרם מטומאתם — צְרִיכִין טְבִילָה שתיקנו חכמים לבעל קרי, לצורך אמירת דברים שבקדושה.

וְרַבִּי יְהוּדָה פּוֹטֵר.

וְרַבִּי יְהוּדָה פּוֹטֵר את הזב והנדה מטבילה זו, מפני שהם נשארים בטומאתם.