הָיָה קוֹרֵא בַּתּוֹרָה, וְהִגִּיעַ זְמַן הַמִּקְרָא,

אדם שהָיָה קוֹרֵא בַּתּוֹרָה כדרכו, וכשהגיע בקריאתו לפרשת 'שמע' הִגִּיעַ זְמַן הַמִּקְרָא (זמן קריאת שמע),

אִם כִּיוֵּן לִבּוֹ — יָצָא, וְאִם לָאו — לֹא יָצָא.

אִם כִּיוֵּן לִבּוֹ למצוות קריאת שמע — יָצָא, וְאִם לָאו, שלא כיוון לבו לזה — לֹא יָצָא.

בַּפְּרָקִים שׁוֹאֵל מִפְּנֵי הַכָּבוֹד וּמֵשִׁיב,

היה קורא קריאת שמע, ופגש אדם; בַּפְּרָקִים, כלומר בין הפרקים, החלקים של קריאת שמע, שׁוֹאֵל מִפְּנֵי הַכָּבוֹד, בשלומו של אדם מכובד, וכל שכן שמֵשִׁיב שלום לאדם כזה ששאל בשלומו.

וּבָאֶמְצַע שׁוֹאֵל מִפְּנֵי הַיִּרְאָה וּמֵשִׁיב, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

וּבָאֶמְצַע פרשה, שׁוֹאֵל בשלום אדם רק מִפְּנֵי הַיִּרְאָה, כשהוא מפחד מפניו, או שמפני הדין חייב במוראו, וכן מֵשִׁיב לאדם כזה ששאל בשלומו, אבל לא מפני הכבוד, אלו דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בָּאֶמְצַע שׁוֹאֵל מִפְּנֵי הַיִּרְאָה, וּמֵשִׁיב מִפְּנֵי הַכָּבוֹד;

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בָּאֶמְצַע שׁוֹאֵל מִפְּנֵי הַיִּרְאָה, וּמֵשִׁיב אפילו מִפְּנֵי הַכָּבוֹד.

בַּפְּרָקִים שׁוֹאֵל מִפְּנֵי הַכָּבוֹד, וּמֵשִׁיב שָׁלוֹם לְכָל אָדָם.

בַּפְּרָקִים — שׁוֹאֵל מִפְּנֵי הַכָּבוֹד, וּמֵשִׁיב שָׁלוֹם לְכָל אָדָם, ואפילו אינו מכובד.

אֵלּוּ הֵן בֵּין הַפְּרָקִים: בֵּין בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה לִשְׁנִיָּה, בֵּין שְׁנִיָּה לִ'שְׁמַע', וּבֵין 'שְׁמַע' לִ'וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ', בֵּין 'וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ' לְ'וַיֹּאמֶר', בֵּין 'וַיֹּאמֶר' לֶ'אֱמֶת וְיַצִּיב'.

אֵלּוּ הֵן בֵּין הַפְּרָקִים: בֵּין בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה שלפני קריאת שמע ('יוצר אור') לִשְׁנִיָּה ('אהבה'), בֵּין ברכה שְׁנִיָּה לִ'שְׁמַע', וּבֵין 'שְׁמַע' לִ'וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ', בֵּין 'וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ' לְ'וַיֹּאמֶר', בֵּין 'וַיֹּאמֶר' לֶ'אֱמֶת וְיַצִּיב'.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בֵּין 'וַיֹּאמֶר' לֶ'אֱמֶת וְיַצִּיב' לֹא יַפְסִיק.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בֵּין 'וַיֹּאמֶר' לֶ'אֱמֶת וְיַצִּיב' לֹא יַפְסִיק, אלא יאמר "ה' אלוקיכם אמת" ברצף אחד.

א ָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה: לָמָּה קָדְמָה 'שְׁמַע' לִ'וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ'?

אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה: לָמָּה קָדְמָה קריאת פרשת ''שְׁמַע' לִקריאת 'וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ'?

אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיְּקַבֵּל עָלָיו עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם תְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ יְקַבֵּל עָלָיו עֹל מִצְוֹת.

אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיְּקַבֵּל עָלָיו אדם עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם תְּחִלָּה, כשאומר "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד", וְאַחַר כָּךְ יְקַבֵּל עָלָיו עֹל מִצְוֹת, שבו עוסקת הפרשה השנייה — "והיה אם שמוע תשמעו אל מצוותי".

'וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ' לְ'וַיֹּאמֶר'?

ולמה קודמת פרשת 'וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ' לְ'וַיֹּאמֶר'?

שֶׁ'וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ' נוֹהֵג בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, 'וַיֹּאמֶר' אֵינוֹ נוֹהֵג אֶלָּא בַּיּוֹם.

שֶׁעיקר 'וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ' נוֹהֵג בין בַּיּוֹם וּבין בַלַּיְלָה, ואילו עיקרה של 'וַיֹּאמֶר', שהיא מצות ציצית, אֵינוֹ נוֹהֵג אֶלָּא בַּיּוֹם.

הַקּוֹרֵא אֶת שְׁמַע וְלֹא הִשְׁמִיעַ לְאָזְנוֹ — יָצָא.

הַקּוֹרֵא אֶת שְׁמַע בלחש, וְלֹא הִשְׁמִיעַ לְאָזְנוֹ, שאפילו הוא עצמו אינו שומע את קולו — יָצָא ידי חובה.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: לֹא יָצָא.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: לֹא יָצָא. ואין הלכה כרבי יוסי.

קָר ָא וְלֹא דִּקְדֵּק בְּאוֹתִיּוֹתֶיהָ — רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: יָצָא,

אם קָרָא וְלֹא דִּקְדֵּק בְּאוֹתִיּוֹתֶיהָ, להגות אותן כראוי — רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: יָצָא,

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לֹא יָצָא.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לֹא יָצָא. והלכה כרבי יוסי.

ה ַקּוֹרֵא לְמַפְרֵעַ — לֹא יָצָא.

הַקּוֹרֵא לְמַפְרֵעַ, שלא קרא כסדר, אלא הפך את סדר הפסוקים — לֹא יָצָא ידי חובה.

קָרָא וְטָעָה — יַחֲזֹר לַמָּקוֹם שֶׁטָּעָה.

אם קָרָא וְטָעָה בקריאה, ונזכר לאחר זמן — יַחֲזֹר לַמָּקוֹם שֶׁטָּעָה, ויגמור את הקריאה.

הָאוּמָּנִין קוֹרִין בְּרֹאשׁ הָאִילָן אוֹ בְּרֹאשׁ הַנִּדְבָּךְ, מַה שֶּׁאֵינָן רַשָּׁאִין לַעֲשׂוֹת כֵּן בַּתְּפִלָּה.

הָאוּמָּנִין, בעלי מלאכה, קוֹרִין (קוראים) בְּרֹאשׁ הָאִילָן אם הייתה מלאכתם לקטוף פירות, אוֹ בְּרֹאשׁ הַנִּדְבָּךְ שורת האבנים שהם עומדים עליה, ואינם צריכים לרדת ולקרוא, מַה שֶּׁאֵינָן רַשָּׁאִין לַעֲשׂוֹת כֵּן בַּתְּפִלָּה (תפילת שמונה עשרה), שצריכים לרדת לקרקע ולהתפלל, מפני שתפילה צריכה כוונה יתֵרה.

חָתָן פָּטוּר מִקְּרִיאַת שְׁמַע בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת, אִם לֹא עָשָׂה מַעֲשֶׂה.

חָתָן שנשא בתולה פָּטוּר מִקְּרִיאַת שְׁמַע בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן שלאחר החתונה, שכרגיל הייתה ביום רביעי, עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת, אִם עדיין לֹא עָשָׂה מַעֲשֶׂה כלומר, אם לא בעל, שכיוון שלבו טרוד מפני בעילה ראשונה, שהוא עניין של מצווה, ואינו יכול לכוון את לבו — פטרו אותו חכמים מלקרוא.

מַעֲשׂ ֶה בְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁקָּרָא בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן שֶׁנָּשָׂא.

ומספרים: מַעֲשֶׂה בְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁקָּרָא בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן שֶׁנָּשָׂא אישה.

אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו: לֹא לִמַּדְתָּנוּ, רַבֵּנוּ, שֶׁחָתָן פָּטוּר מִקְּרִיאַת שְׁמַע בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן?

אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו: וכי לֹא לִמַּדְתָּנוּ רַבֵּנוּ שֶׁחָתָן פָּטוּר מִקְּרִיאַת שְׁמַע בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן?

אָמַר לָהֶם: אֵינִי שׁוֹמֵעַ לָכֶם לְבַטֵּל מִמֶּנִּי מַלְכוּת שָׁמַיִם אֲפִלּוּ שָׁעָה אַחַת.

אָמַר לָהֶם: יכול אני לכוון, ואֵינִי שׁוֹמֵעַ לָכֶם לְבַטֵּל מִמֶּנִּי מַלְכוּת שָׁמַיִם אֲפִלּוּ שָׁעָה אַחַת, על אף שפטור אני מן הדין.

רָחַץ בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן שֶׁמֵּתָה אִשְׁתּוֹ.

רָחַץ רבן גמליאל בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן לאחר שֶׁמֵּתָה אִשְׁתּוֹ, למרות שאבל אסור ברחצה.

אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו: לֹא לִמַּדְתָּנוּ רַבֵּנוּ, שֶׁאָבֵל אָסוּר לִרְחוֹץ?

אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו: וכי לֹא לִמַּדְתָּנוּ רַבֵּנוּ שֶׁאָבֵל אָסוּר לִרְחוֹץ, שאסור לו כל תענוג, משום כבוד המת?

אָמַר לָהֶם: אֵינִי כִּשְׁאָר כָּל אָדָם, אִסְטְנִיס אֲנִי.

אָמַר לָהֶם: אֵינִי כִּשְׁאָר כָּל אָדָם, אִסְטְנִיס אֲנִי, מפונק ומעודן, ויש לי צער גדול אם לא ארחץ.

וּכְשֶׁמֵּת טָבִי עַבְדּוֹ, קִבֵּל עָלָיו תַּנְחוּמִין.

כְשֶׁמֵּת טָבִי עַבְדּוֹ רבן גמליאל קִבֵּל עָלָיו תַּנְחוּמִין, שישב כאבל על קרובו, ובאו לנחם אותו.

אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו: לֹא לִמַּדְתָּנוּ רַבֵּנוּ, שֶׁאֵין מְקַבְּלִין תַּנְחוּמִין עַל הָעֲבָדִים?

אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו: וכי לֹא לִמַּדְתָּנוּ רַבֵּנוּ, שֶׁאֵין מְקַבְּלִין תַּנְחוּמִין עַל הָעֲבָדִים? שאין הם חשובים כבני הבית, ואינם קרובים שלו!

אָמַר לָהֶם: אֵין טָבִי עַבְדִּי כִּשְׁאָר כָּל הָעֲבָדִים, כָּשֵׁר הָיָה.

אָמַר לָהֶם: אֵין טָבִי עַבְדִּי כִּשְׁאָר כָּל הָעֲבָדִים, כָּשֵׁר הָיָה, שגם בתורה ובמצוות וגם באהבת שמים היה יוצא דופן משאר העבדים.

חָתָן, אִם רָצָה לִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע לַיְלָה הָרִאשׁוֹן — קוֹרֵא.

חָתָן פטור מקריאת שמע, אִם רָצָה לִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע לַיְלָה הָרִאשׁוֹן — קוֹרֵא, כפי שמסופר שם על רבן גמליאל.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: לֹא כָּל הָרוֹצֶה לִטֹּל אֶת הַשֵּׁם יִטֹּל.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: לֹא כָּל הָרוֹצֶה לִטֹּל אֶת הַשֵּׁם, לומר על עצמו שהוא ירא שמים, ומסוגל לכוון, יִטֹּל, ולכן סתם כל אדם לא יקרא.