רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: נִדָּה שֶׁיָּשְׁבָה עִם הַטְּהוֹרָה בַּמִּטָּה – כִּפָּה שֶׁבְּרֹאשָׁהּ טָמֵא מִדְרָס.

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: נִדָּה, המטמאת במדרס כמו הזב, שֶׁיָּשְׁבָה עִם הַטְּהוֹרָה בַּמִּטָּה – אפילו כִּפָּה שֶׁבְּרֹאשָׁהּ של הטהורה טָמֵא מִדְרָס, מפני שכאשר הטהורה מניעה את המיטה, הנידה נחשבת נשענת עליה ועל בגדיה.

יָשְׁבָה בַּסְּפִינָה – כֵּלִים שֶׁבְּרֹאשׁ הַנֵּס שֶׁבַּסְּפִינָה טְמֵאִין מִדְרָס.

ויותר מכך, יָשְׁבָה הנידה בַּסְּפִינָה הקטנה, שמתנועעת על ידי תנועת האנשים שבתוכה – אפילו כֵּלִים שֶׁבְּרֹאשׁ הַנֵּס (התורן) שֶׁבַּסְּפִינָה טְמֵאִין מִדְרָס, מפני שכאשר הספינה שוקעת בצד אחד, נחשבת הנידה שבצד האחר כנשענת על הספינה עם כל הכלים שעליה.

נוֹטֶלֶת עֲרֵיבָה מְלֵאָה בְּגָדִים;

הייתה הנידה נוֹטֶלֶת עם הטהורה עֲרֵיבָה, גיגית גדולה, מְלֵאָה בְּגָדִים;

בִּזְמַן שֶׁמַּשָּׂאָן כָּבֵד – טְמֵאִין. בִּזְמַן שֶׁמַּשָּׂאָן קַל – טְהוֹרִין.

בִּזְמַן שֶׁמַּשָֹּׂאָן כָּבֵד ומחמת כובד המשא לעתים הן נסמכות זו על זו – הבגדים שבערבה טְמֵאִין כמדרס הנידה. בִּזְמַן שֶׁמַּשָֹּׂאָן קַל – הבגדים טְהוֹרִין מטומאת מדרס, שאין בזה הישענות.

זָב שֶׁהִקִּישׁ עַל כְּצוּצְרָא, וְנָפַל כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה – טָהוֹר.

זָב שֶׁהִקִּישׁ (הכה, דפק) עַל כְּצוּצְרָא (גזוזטרה, כעין מרפסת), ומחמת הרעדה נָפַל מהכצוצרא כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה – הכיכר טָהוֹר, שאין זה היסט המטמא, משום שהכצוצרא לא נעקרה ממקומה אלא רעדה במקומה.

הִקִּישׁ עַל הַמָּרִישׁ, עַל הַמַּלְבֵּן, עַל הַצִּנּוֹר, וְעַל הַדַּף, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא עָשׂוּי בַּחֲבָלִים,

הִקִּישׁ עַל הַמָּרִישׁ, קורת בניין עבה, עַל הַמַּלְבֵּן, מסגרת של פתחים וחלונות, עַל הַצִּנּוֹר הקבוע, וְעַל הַדַּף (לוח עץ), אַף עַל פִּי שֶׁהוּא עָשׂוּי, מותקן במקומו בַּחֲבָלִים בלבד, בלא חיזוק של טיט או מסמרים,

עַל הַתַּנּוּר, וְעַל הַיָּם, וְעַל אִצְטְרוּבָּל,

וכן, אם הקיש עַל הַתַּנּוּר הקבוע בקרקע, וְעַל הַיָּם, אגן אבן עגול ששימש לריסוק הזיתים בבית הבד, וְעַל אִצְטְרוּבָּל, החלק התחתון של ריחיים גדולות לטחינת תבואה,

וְעַל חֲמוֹר שֶׁל רֵחַיִם שֶׁל יָד, וְעַל סְאָה שֶׁל רֵחַיִם שֶׁל זֵיתִים,

וְעַל חֲמוֹר, קורה הקבועה על רגליים, הבסיס שֶׁל רֵחַיִם שֶׁל יָד, וְעַל סְאָה, הבסיס העגול שֶׁל רֵחַיִם שֶׁל זֵיתִים,

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אַף עַל קוֹרַת הַבַּלָּנִין –

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אַף המקיש עַל קוֹרַת הַבַּלָּנִין, הקורה שבעל המרחץ יושב עליה.

טָהוֹר.

בכל אלו, אם נפל כיכר תרומה מחמת ההכאה – טָהוֹר, מפני שהם כלים כבדים וקבועים ואינם ניסטים ממקומם. ואין הלכה כרבי יוסי.

הִקִּישׁ עַל הַדֶּלֶת, עַל הַנֶּגֶר, עַל הַמַּנְעוּל,

הִקִּישׁ הזב עַל הַדֶּלֶת, עַל הַנֶּגֶר, בריח, מוט או יתד לנעילת הדלת, עַל הַמַּנְעוּל,

עַל הַמָּשׁוֹט,

עַל הַמָּשׁוֹט של ספינה,

וְעַל הַקֶּלֶת,

וְעַל הַקֶּלֶת, החלק המסתובב על האצטרובל בריחיים הגדולות (ראו במשנה הקודמת),

וְעַל אִילָן שֶׁכֹּחוֹ רָע,

וְעַל אִילָן שֶׁכֹּחוֹ רָע, חלש,

וְעַל סוֹכָה שֶׁכֹּחָהּ רָע, עַל אִילָן יָפֶה,

וְעַל סוֹכָה (ענף גדול) שֶׁכֹּחָהּ רָע, אף שהיא גדלה עַל אִילָן יָפֶה, חזק,

עַל סוּלָּם מִצְרִי בִּזְמַן שֶׁאֵינוֹ קָבוּעַ בְּמַסְמֵר,

או הקיש עַל סוּלָּם מִצְרִי, שהוא קטן, בִּזְמַן שֶׁאֵינוֹ קָבוּעַ למקומו בְּמַסְמֵר,

עַל הַכֶּבֶשׁ, עַל הַקּוֹרָה, וְעַל הַדֶּלֶת, בִּזְמַן שֶׁאֵינָן עֲשׂוּיִן בְּטִיט –

או עַל הַכֶּבֶשׁ, עַל הַקּוֹרָה וְעַל הַדֶּלֶת, בִּזְמַן שֶׁאֵינָן עֲשׂוּיִן (מחוברים) בְּטִיט –

טְמֵאִין.

טְמֵאִין הכלים והאוכלים שהיו עליהם ונפלו, שהם נחשבים כמי שהוסטו על ידי הזב.

עַל הַשִּׁידָּה, עַל הַתֵּיבָה, וְעַל הַמִּגְדָּל – טְמֵאִין.

זב שהקיש עַל הַשִּׁידָּה, מין ארון נמוך, עַל הַתֵּיבָה, ארגז גדול, וְעַל הַמִּגְדָּל, ארון גבוה – טְמֵאִין.

רַבִּי נְחֶמְיָה וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מְטַהֲרִין בְּאֵלּוּ.

רַבִּי נְחֶמְיָה וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מְטַהֲרִין בְּאֵלּוּ, בשידה, תיבה ומגדל. והלכה כתנא הראשון.

זָב שֶׁהָיָה מוּטָּל עַל חֲמִשָּׁה סַפְסָלִים, אוֹ עַל חָמֵשׁ פּוּנְדִּיּוֹת;

זָב שֶׁהָיָה מוּטָּל (שוכב) עַל חֲמִשָּׁה סַפְסָלִים, אוֹ עַל חָמֵשׁ פּוּנְדִּיּוֹת, מין חגורות רחבות ועבות;

לְאָרְכָּן – טְמֵאִין, לְרָחְבָּן – טְהוֹרִין.

אם אורך גופו מוטל לְאָרְכָּן – טְמֵאִין כולם, כי פעמים שרוב הגוף מוטל על זה ופעמים על זה. ואם מוטל לְרָחְבָּן – טְהוֹרִין מטומאת מדרס, מפני שאף אחד מן הכלים אינו נושא את רוב גופו, ושכיבת הזב מתאפשרת גם ללא כלי זה.

יָשַׁן, סָפֵק שֶׁנִּתְהַפֵּךְ עֲלֵיהֶן – טְמֵאִין.

אם הזב יָשַׁן על הספסלים או הפונדיות, סָפֵק שֶׁנִּתְהַפֵּךְ עֲלֵיהֶן לאורכם בתוך שנתו – טְמֵאִין, שדרכו של הישן להתהפך.

הָיָה מוּטָּל עַל שִׁשָּׁה כִּסָּיוֹת; שְׁתֵּי יָדָיו עַל שְׁנַיִם, שְׁתֵּי רַגְלָיו עַל שְׁנַיִם, רֹאשׁוֹ עַל אֶחָד, גּוּפוֹ עַל אֶחָד – אֵין טָמֵא אֶלָּא זֶה שֶׁתַּחַת הַגּוּף.

הָיָה מוּטָּל עַל שִׁשָּׁה כִּסָּיוֹת (כיסאות), באופן ששְׁתֵּי יָדָיו מונחות עַל שְׁנַיִם, שני כיסאות, ושְׁתֵּי רַגְלָיו עַל שְׁנַיִם, רֹאשׁוֹ עַל כיסא אֶחָד, ועיקר גּוּפוֹ עַל כיסא אֶחָד – אֵין טָמֵא אֶלָּא זֶה שֶׁתַּחַת הַגּוּף, שהוא הכיסא היחיד שעיקר הגוף מוטל עליו.

עוֹמֵד עַל שְׁנֵי כִסְאוֹת, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אִם רְחוֹקִין זֶה מִזֶּה – טְהוֹרִין.

היה הזב עוֹמֵד עַל שְׁנֵי כִסְאוֹת, רגל אחת על כל כיסא, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אִם הכיסאות רְחוֹקִין זֶה מִזֶּה – טְהוֹרִין, מפני שהכובד מתחלק על כל כיסא בשווה, ורוב הגוף אינו נשען על שום כיסא, אבל העומד על כיסאות קרובים פעמים משעין את עיקר כובדו על אחד מהם.

עֶשֶׂר טַלִּיּוֹת זוֹ עַל גַּב זוֹ;

עֶשֶׂר או יותר טַלִּיּוֹת (טליתות) זוֹ עַל גַּב זוֹ;

יָשַׁן עַל גַּבֵּי הָעֶלְיוֹנָה – כּוּלָּן טְמֵאוֹת.

יָשַׁן הזב עַל גַּבֵּי הָעֶלְיוֹנָה – כֻּלָּן טְמֵאוֹת, מפני שהזב מכביד על כולן.

הַזָּב בְּכַף מֹאזְנַיִם, וּמִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב כְּנֶגְדּוֹ;

הַזָּב שהיה בְּכַף מֹאזְנַיִם אחת, וּמִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב בכף שכְּנֶגְדּוֹ;

כָּרַע הַזָּב – טְהוֹרִין,

אם כָּרַע, הכריע את כף המאזניים, הַזָּב – טְהוֹרִין ממדרס, שהרי הזב לא נתלה עליהם.

כָּרְעוּ הֵן – טְמֵאִין.

כָּרְעוּ הֵן, המשכב והמושב – טְמֵאִין משום מדרס הזב, שהרי הוא כנתלה עליהם.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: בִּיחִידִי – טָמֵא.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: בּמשכב יחִידִי – טָמֵא המשכב בכף השנייה משום מדרס.

וּבִמְרוּבִּין – טָהוֹר, שֶׁאֵין אֶחָד נוֹשֵׂא אֶת רוּבּוֹ.

וּבמשכבות מְרוּבִּין – טָהוֹר, מפני שֶׁאֵין שום אֶחָד מהכלים נוֹשֵׂא אֶת רוּבּוֹ של הזב. ואין הלכה כרבי שמעון.

הַזָּב בְּכַף מֹאזְנַיִם, וְאוֹכָלִין וּמַשְׁקִין בְּכַף שְׁנִיָּה – טְמֵאִין.

הַזָּב שהיה בְּכַף מֹאזְנַיִם, וְאוֹכָלִין וּמַשְׁקִין מונחים בְּכַף השְׁנִיָּה – האוכלים והמשקים טְמֵאִין בדרגת ראשון לטומאה, משום שהזב הסיט אותם (אבל מדרס אינו שייך באוכלים ומשקים).

וּבַמֵּת – הַכֹּל טָהוֹר, חוּץ מִן הָאָדָם.

וּבַמֵּת, אם היה המת מונח על כף המאזניים, ובכף השנייה כלים, משכבות או אוכלים – הַכֹּל טָהוֹר, בין שכרע המת בין שכרעו הם, שאין טומאות מדרס והיסט למת, חוּץ מִן הָאָדָם, שאם היה על כף המאזניים והכריע את המת שבכף השנייה –טמא, כי הסיט את המת.

זֶה חוֹמֶר בַּזָּב מִבַּמֵּת. חוֹמֶר בַּמֵּת מִבַּזָּב:

זֶה חוֹמֶר (חומרה) שיש בַּזָּב מִבַּמֵּת, וכן חוֹמֶר שיש בַּמֵּת מִבַּזָּב:

שֶׁהַזָּב עוֹשֶׂה מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב מִתַּחְתָּיו, לְטַמֵּא אָדָם וּלְטַמֵּא בְּגָדִים; וְעַל גַּבָּיו – מַדָּף לְטַמֵּא אוֹכָלִין וּמַשְׁקִין, מַה שֶּׁאֵין הַמֵּת מְטַמֵּא.

חומר בזב מבמת: שֶׁהַזָּב עוֹשֶׂה (מטמא) מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב מִתַּחְתָּיו, לְטַמֵּא אָדָם וּלְטַמֵּא בְּגָדִים, שהמשכב או המושב שתחת הזב נעשים אב הטומאה לטמא את האדם הנוגע בהם ואת הבגדים שאותו אדם לובש או נוגע בהם בשעת המגע במשכב ובמושב; וְעַל גַּבָּיו, כלים הנישאים על ידי הזב, גם אם אינו נוגע בהם, עושה הזב 'טומאת מַדָּף', שהם נטמאים טומאה קלה (ראשון לטומאה) לְטַמֵּא אוֹכָלִין וּמַשְׁקִין בלבד, אך לא אדם וכלים. מַה שֶּׁאֵין הַמֵּת מְטַמֵּא, לא מדרס ולא מדף.

חוֹמֶר בַּמֵּת: שֶׁהַמֵּת מְטַמֵּא בְּאֹהֶל וּמְטַמֵּא טוּמְאַת שִׁבְעָה, מַה שֶּׁאֵין הַזָּב מְטַמֵּא.

חֹמֶר בַּמֵּת מבזב: שֶׁהַמֵּת מְטַמֵּא אדם, כלים או אוכלים בְּאֹהֶל, כשהמת מאהיל עליהם או הם מאהילים עליו, או כאשר המת והכלים והאוכלים נתונים תחת אוהל אחד, וכן שהמת מְטַמֵּא טֻמְאַת שִׁבְעָה, שאדם או כלים שנטמאו מן המת – טמאים שבעה ימים. מַה שֶּׁאֵין הַזָּב מְטַמֵּא, שאין לזב טומאת אוהל; ואדם שנטמא מהזב טמא רק יום אחד, וכשטבל, והעריב שמשו – נטהר.

הָיָה יוֹשֵׁב עַל גַּבֵּי הַמִּטָּה, וְאַרְבַּע טַלִּיּוֹת תַּחַת אַרְבַּע רַגְלֵי הַמִּטָּה –

הָיָה הזב יוֹשֵׁב עַל גַּבֵּי הַמִּטָּה, וְאַרְבַּע טַלִּיּוֹת (מטליות), אחת תַּחַת כל אחת מאַרְבַּע רַגְלֵי הַמִּטָּה –

טְמֵאוֹת, מִפְּנֵי שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לַעֲמוֹד עַל שָׁלשׁ.

ארבע הטליתות טְמֵאוֹת, מִפְּנֵי שֶׁהמיטה אֵינָהּ יְכוֹלָה לַעֲמוֹד עַל שָׁלשׁ רגליים, על כן כל רגל מעמידה את הזב, והטלית שמתחתיה טמאה.

רַבִּי שִׁמְעוֹן מְטַהֵר.

רַבִּי שִׁמְעוֹן מְטַהֵר כשיטתו (במשניות ד ה), שאם רוב גוף הזב אינו מכביד על כלי אחד – אין זה מדרס. ואין הלכה כרבי שמעון.

הָיָה רוֹכֵב עַל גַּבֵּי בְהֵמָה, וְאַרְבַּע טַלִּיּוֹת תַּחַת אַרְבַּע רַגְלֵי בְהֵמָה –

הָיָה הזב רוֹכֵב עַל גַּבֵּי בְהֵמָה עומדת, וְאַרְבַּע טַלִּיּוֹת תַּחַת אַרְבַּע רַגְלֵי בְהֵמָה –

טְהוֹרוֹת, מִפְּנֵי שֶׁהִיא יְכוֹלָה לַעֲמוֹד עַל שְׁלֹשָׁה.

כל הטליתות טְהוֹרוֹת, מִפְּנֵי שֶׁהִיא יְכוֹלָה לַעֲמוֹד עַל שְׁלֹשָׁה, ונמצא, שכל טלית בפני עצמה אינה בסיס לזב אלא כמסייעת בלבד.

הָיְתָה טַלִּית אַחַת תַּחַת שְׁנֵי יָדַיִם, תַּחַת שְׁנֵי רַגְלַיִם, תַּחַת יָד וְרֶגֶל – טְמֵאָה.

הָיְתָה טַלִּית אַחַת מונחת תַּחַת שְׁנֵי יָדַיִם, תחת הגפיים הקדמיות של הבהמה, או טלית אחת תַּחַת שְׁנֵי רַגְלַיִם האחוריות, או תַּחַת יָד וְרֶגֶל – טְמֵאָה, מפני שהבהמה אינה יכולה לעמוד על שתיים, ונמצא, שהטלית שמתחת לשתי הגפיים האחרות מהווה מדרס הזב.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: הַסּוּס מְטַמֵּא בְּרַגְלָיו, וְהַחֲמוֹר – בְּיָדָיו,

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: הַסּוּס, כשעומד על ארבע רגליים, מְטַמֵּא בְּרַגְלָיו האחוריות, והטליות שמתחת לכל אחת מרגליו טמאות, וְהַחֲמוֹר מטמא בְּיָדָיו הקדמיות את הטליות שמתחתן,

שֶׁמִּשְׁעֶנֶת הַסּוּס עַל רַגְלָיו, וּמִשְׁעֶנֶת הַחֲמוֹר עַל יָדָיו.

מפני שֶׁעיקר מִשְׁעֶנֶת הַסּוּס עַל רַגְלָיו, ועיקר מִשְׁעֶנֶת הַחֲמוֹר עַל יָדָיו. ואין הלכה כרבי יוסי.

יָשַׁב עַל קוֹרַת בֵּית הַבַּד – כֵּלִים שֶׁבֶּעָקָל טְמֵאִין.

יָשַׁב הזב עַל קוֹרַת בֵּית הַבַּד המכבידה על העקל, מעין סל חבלים שבו מניחים את הזיתים כדי לסחוט את שמנם – כֵּלִים שֶׁנמצאים בֶּעָקָל – טְמֵאִין, מפני שהקורה שהזב יושב עליה מכבידה על העקל ועליהם.

עַל הַמַּכְבֵּשׁ שֶׁל כּוֹבֵס – כֵּלִים שֶׁתַּחְתָּיו טְהוֹרִין.

אבל ישב הזב עַל הַמַּכְבֵּשׁ שֶׁל כּוֹבֵס, מכשיר עשוי שני לוחות כבדים, ובהם ניתנים הבגדים כדי לשמר את קפליהם – כֵּלִים שֶׁתַּחְתָּיו טְהוֹרִין, מפני שהזב אינו נשען כלל על הכלים אלא על המכבש בלבד.

רַבִּי נְחֶמְיָה מְטַמֵּא.

רַבִּי נְחֶמְיָה מְטַמֵּא. ואין הלכה כרבי נחמיה.