חזור
זבים
פרק בהַכֹּל מִיטַּמְּאִין בְּזִיבָה,
הַכֹּל, כל אדם מישראל, מִיטַּמְּאִין בְּזִיבָה,
אַף הַגֵּרִים, אַף הָעֲבָדִים, בֵּין מְשׁוּחְרָרִין בֵּין שֶׁאֵינָן מְשׁוּחְרָרִין,
אַף הַגֵּרִים, ואַף הָעֲבָדִים הכנעניים של ישראל, בֵּין שהם מְשׁוּחְרָרִין, בֵּין שֶׁאֵינָן מְשׁוּחְרָרִין,
חֵרֵשׁ, שׁוֹטֶה, וְקָטָן,
וכן חֵרֵשׁ, שׁוֹטֶה וְקָטָן – מיטמאין בזיבה,
סְרִיס אָדָם, סְרִיס חַמָּה.
וכן סְרִיס אָדָם, שאיברי ההולדה שלו נפגעו על ידי פגיעה חיצונית כגון תאונה, וסְרִיס חַמָּה, סריס בטבע, הן מלידה הן מחמת חולי, אף שאיבריו החיצוניים שלמים.
טוּמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס –
ואילו הטוּמְטוּם, האטום, שאיברי מינו מכוסים, וְהאַנְדְּרוֹגִינוֹס, אדם שיש בו סימני זכר ונקבה –
נוֹתְנִין עֲלֵיהֶן חוּמְרֵי הָאִישׁ וְחוּמְרֵי הָאִשָּׁה:
נוֹתְנִין עֲלֵיהֶן חוּמְרֵי הָאִישׁ וְחוּמְרֵי הָאִשָּׁה,
מִטַּמְּאִין בַּדָּם כָּאִשָּׁה, וּבַלּוֹבֶן כָּאִישׁ, וְטוּמְאָתָן בְּסָפֵק.
מִטַּמְּאִין בַּדָּם כָּאִשָּׁה זבה, וּבַלּוֹבֶן, בזיבה בעלת צבע בהיר, כָּאִישׁ, וְטֻמְאָתָן בְּסָפֵק, כאשר ראו לובן או אודם הם טמאים בספק ולא בוודאי.
בְּשִׁבְעָה דְּרָכִים בּוֹדְקִין אֶת הַזָּב עַד שֶׁלֹּא נִזְקַק לְזִיבָה:
בְּשִׁבְעָה דְּרָכִים בּוֹדְקִין אֶת הַזָּב, לוודא שזיבתו לא באה מגורם חיצוני, עַד שֶׁלֹּא נִזְקַק לַזִּיבָה, לפני שנעשה זב, שאם אירע בו אחד משבעת הדברים הללו אינו נעשה זב:
בְּמַאֲכָל, בְּמִשְׁתֶּה, וּבְמַשָּׂא, בִּקְפִיצָה, בְּחוֹלִי, וּבְמַרְאֶה, וּבְהִרְהוּר.
בְּמַאֲכָל, באכילה כבדה או אכילת מאכלים מסוימים העלולים לגרום לזיבה. בְּמִשְׁתֶּה, בשתייה מרובה או של דברים הגורמים לכך. וּבְמַשָֹּׂא, שנשא משא כבד. בִּקְפִיצָה שכרוכה במאמץ או כאב. בְּחוֹלִי, שראה זיבה כשהוא חולה, וּבְמַרְאֶה של אישה או מעשה מיני. וּבְהִרְהוּר מחשבה או דמיון בעניינים אלה.
הִרְהֵר עַד שֶׁלֹּא רָאָה, אוֹ שֶׁרָאָה עַד שֶׁלֹּא הִרְהֵר.
ומפרטים: שני דברים אלה עומדים כל אחד לעצמו, בין הִרְהֵר בעניינים אלה עַד שֶׁלֹּא רָאָה, ללא שראה בפועל, אוֹ שֶׁרָאָה עַד שֶׁלֹּא הִרְהֵר, בלא שהרהר בדברים.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֲפִילּוּ רָאָה בְּהֵמָה חַיָה וָעוֹף מִתְעַסְּקִין זֶה עִם זֶה, אֲפִילּוּ רָאָה בִּגְדֵי צֶבַע הָאִשָּׁה.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֲפִלּוּ רָאָה בְּהֵמָה, חַיָה וָעוֹף מִתְעַסְּקִין בהזדווגות זֶה עִם זֶה, אֲפִילּוּ רָאָה בִּגְדֵי צֶבַע (בגדים צבעוניים) של הָאִשָּׁה – לא נטמא כזב, שגם זה בכלל 'מראה'. והלכה כתנא הראשון.
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֲפִילּוּ אָכַל כָּל מַאֲכָל, בֵּין רָע בֵּין יָפֶה, וְשָׁתָה כָּל מַשְׁקֶה.
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֲפִילּוּ אָכַל כָּל מַאֲכָל שהוא, בֵּין רָע לגופו, בֵּין יָפֶה לו, וְשָׁתָה כָּל מַשְׁקֶה – אינו מיטמא, אלא אם פרשה ממנו זיבה על קיבה ריקה.
אָמְרוּ לוֹ: אֵין כָּאן זָבִין מֵעַתָּה!
אָמְרוּ לוֹ: אֵין כָּאן זָבִין מֵעַתָּה, לדבריך לא ייעשה אדם זב, שהרי כרגיל אכל או שתה מקודם.
אָמַר לָהֶם: אֵין אַחֲרָיוּת זָבִים עֲלֵיכֶם.
אָמַר לָהֶם: אֵין אַחֲרָיוּת זָבִים מוטלת עֲלֵיכֶם, אינכם אחראים לכך שיהיו זבים. ואין הלכה כרבי עקיבא.
מִשֶּׁנִּזְקַק לְזִיבָה – אֵין בּוֹדְקִין אוֹתוֹ.
אבל מִשֶּׁנִּזְקַק לְזִיבָה, לאחר שנעשה זב – אֵין בּוֹדְקִין אוֹתוֹ עוד, אין משמעות לבדיקה,
אוֹנְסוֹ וּסְפֵיקוֹ וְשִׁכְבַת זַרְעוֹ – טְמֵאִים, שֶׁרַגְלַיִם לַדָּבָר.
אלא אוֹנְסוֹ, זיבה שנגרמה מגורם חיצוני, וּסְפֵיקוֹ, הפרשה שיש ספק אם היא אכן זיבה, וְשִׁכְבַת זַרְעוֹ, טְמֵאִים כזיבה, מפני שֶׁרַגְלַיִם לַדָּבָר, יש בסיס לומר, שראה זיבה המטמאת.
רָאָה רְאִיָּה רִאשׁוֹנָה – בּוֹדְקִין אוֹתוֹ.
ומפרטים למעשה את דין המשנה: רָאָה רְאִיָּה רִאשׁוֹנָה – בּוֹדְקִין אוֹתוֹ לוודא, שלא ראה מחמת מאורע חיצוני.
בַּשְּׁנִיָּה – בּוֹדְקִין אוֹתוֹ.
וכן בַּפעם השְּׁנִיָּה – בּוֹדְקִין אוֹתוֹ, שאם אירע בו אחד משבעת הדברים האמורים – לא נעשה זב.
בַּשְּׁלִישִׁית – אֵין בּוֹדְקִין אוֹתוֹ.
אבל אם ראה שתי ראיות, וכבר נעשה זב, הרי בּראייה השְּׁלִישִׁית – אֵין בּוֹדְקִין אוֹתוֹ, שכבר נזקק לטומאה. לכן, גם אם הראייה השלישית נגרמה על ידי גורם חיצוני, עליו להביא קרבן כזב גמור.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אַף בַּשְּׁלִישִׁית בּוֹדְקִין אוֹתוֹ, מִפְּנֵי הַקָּרְבָּן.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אַף בַּשְּׁלִישִׁית בּוֹדְקִין אוֹתוֹ, מִפְּנֵי הַקָּרְבָּן, שהרי רק בראייה השלישית נעשה זב גמור המביא קרבן (ראו פ"א מ"א). לכן יש לוודא, שלא באה מחמת אונס, ורק אז יביא קרבן לכשייטהר. ואין הלכה כמותו.
הָרוֹאֶה קֶרִי – אֵינוֹ מִטַּמֵּא בְּזִיבָה מֵעֵת לְעֵת.
הָרוֹאֶה קֶרִי, הפולט שכבת זרע – אֵינוֹ מִטַּמֵּא בְּזִיבָה מֵעֵת לְעֵת, בתוך עשרים וארבע שעות, אם ראה זיבה, שהזוב יכול להיגרם אז מחמת הקרי או מחולשת הגוף.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: יוֹמוֹ.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: ביוֹמוֹ, רק כאשר ראה זיבה באותו יום שראה (עד שקיעת החמה). אך כעבור היום, מיטמא אפילו בתוך עשרים וארבע שעות. והלכה כתנא הראשון.
נָכְרִי שֶׁרָאָה קֶרִי וְנִתְגַּיֵּיר – מִיָּד הוּא מִיטַּמֵּא בְּזִיבָה.
ודין זה הוא באדם רגיל שראה זיבה לאחר קרי, אבל נָכְרִי שֶׁרָאָה קֶרִי וְנִתְגַּיֵּר – מִיָּד הוּא מִטַּמֵּא בְּזִיבָה. מפני שהגר שנתגייר נחשב כאדם שנולד, שטומאת זיבה חלה עליו, ללא קשר למה שאירע קודם לכן.
הָרוֹאָה דָּם, וְהַמְקַשָּׁה – מֵעֵת לְעֵת.
אישה הָרוֹאָה דָם, ואינה יודעת ממתי נעשית נידה וטימאה אוכלים טהורים שעסקה בהם, וְכן הַמְקַשָּׁה בלידתה וראתה דם בגלל צירי לידה, שדם זה אינו מטמא בימים שבהם היא ראויה להיות זבה – שיעורן מֵעֵת לְעֵת, אך לעניינים שונים: הנידה מטמאה למפרע טהרות שעשתה מעת לעת לפני הראייה, ולא קודם לכן (ראו נידה פ"א מ"א). והמקשה ב'ימי הזיבה', אם פסקו הצירים במשך יממה שלמה, וחזרה וראתה דם – דינה כזבה, ואם ראתה בתוך היממה – אין זה דם זיבה, אלא מחמת הלידה הוא בא (ראו נידה פ"ד מ"ד).
וְהַמַּכֶּה אֶת עַבְדּוֹ יוֹם יוֹמַיִם – מֵעֵת לְעֵת.
וְהַמַּכֶּה מכת מוות אֶת עַבְדּוֹ הכנעני, ושהה העבד 'יוֹם או יוֹמַיִם' עד שמת – שיעורו מֵעֵת לְעֵת, שאם לא מת בתוך מעת לעת לא יומת האדון כרוצח, כמו שנאמר: “אַךְ אִם יוֹם אוֹ יוֹמַיִם יַעֲמֹד לֹא יֻקַּם כִּי כַסְפּוֹ הוּא" (שמות כא,כא).
כֶּלֶב שֶׁאָכַל בְּשַׂר הַמֵּת – שְׁלשָׁה יָמִים מֵעֵת לְעֵת הֲרֵי הוּא כִּבְרִיָּיתוֹ.
כֶּלֶב שֶׁאָכַל בְּשַׂר האדם הַמֵּת – עד שְׁלשָׁה יָמִים מֵעֵת לְעֵת (שלוש יממות) הֲרֵי הוּא, הבשר, עדיין כִּבְרִיָּתוֹ (כמו שנברא) ומטמא. אבל אם שהה הבשר במעיו יותר מכן, הבשר מעוכל ואינו מטמא (ראו אהלות פי"א מ"ז).
הַזָּב מְטַמֵּא אֶת הַמִּשְׁכָּב בַּחֲמִשָּׁה דְּרָכִים לְטַמֵּא אָדָם לְטַמֵּא בְּגָדִים:
הַזָּב מְטַמֵּא אֶת הַמִּשְׁכָּב, כל כלי שהוא מטמא ללא מגע ישיר, בַּחֲמִשָּׁה דְּרָכִים, אופנים, ובכך גורם לו למשכב לְטַמֵּא אָדָם לְטַמֵּא בְגָדִים, כלומר שהבגדים שהאדם לובש או נוגע בהם באותה שעה נטמאים. ואלו הם:
עוֹמֵד, יוֹשֵׁב, שׁוֹכֵב, נִתְלֶה, וְנִשְׁעָן.
כאשר הזב עוֹמֵד על המשכב, יוֹשֵׁב עליו, שׁוֹכֵב עליו, נִתְלֶה עליו באוויר, וְנִשְׁעָן על המשכב.
וְהַמִּשְׁכָּב מְטַמֵּא אֶת הָאָדָם בְּשִׁבְעָה דְּרָכִים לְטַמֵא בְּגָדִים:
וְהַמִּשְׁכָּב הטמא מְטַמֵּא אֶת הָאָדָם הטהור בְּשִׁבְעָה דְּרָכִים, לְטַמֵא בְּגָדִים שעליו:
עוֹמֵד, יוֹשֵׁב, שׁוֹכֵב, נִתְלֶה, וְנִשְׁעָן, בְּמַגָּע, וּבְמַשָּׂא.
כאשר הטהור עוֹמֵד על משכב הזב, יוֹשֵׁב עליו, שׁוֹכֵב עליו, נִתְלֶה עליו, וְנִשְׁעָן עליו, וכן בְּמַגָּע וּבְמַשָֹּׂא, כאשר הטהור נגע במשכב הטמא או שהרים אותו אף על פי שלא נגע בו.