Zavim 1

חזור

זבים

פרק א

הָרוֹאֶה רְאִיָּה אַחַת שֶׁל זוֹב –

הָרוֹאֶה רְאִיָּה (הפרשה) אַחַת שֶׁל זוֹב (זיבה),

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: כְּשׁוֹמֶרֶת יוֹם כְּנֶגֶד יוֹם.

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: דינו כְּשׁוֹמֶרֶת יוֹם כְּנֶגֶד יוֹם, כאישה שראתה דם פעם אחת מתוך שלוש העושות אותה לזבה, ועליה להמתין ('לשמור') יום אחד נקי כדי להיטהר בטבילה; שכבר בשלב זה היא מטמאת משכבה ומושבה כזבה גמורה.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: כְּבַעַל קֶרִי.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: הרואה ראייה אחת של זוב דינו כְּבַעַל קֶרִי, כמי שנפלטה ממנו שכבת זרע, הטמא עד הערב ונטהר במי מקווה (ויקרא טו,טז), ואינו מטמא כזב 'משכב' ו'מושב', והקרי עצמו מטמא רק במגע ולא במשא כזוב.

רָאָה אַחַת, וּבַשֵּׁנִי הִפְסִיק, וּבַשְּׁלִישִׁי רָאָה שְׁתַּיִם אוֹ אַחַת מְרוּבָּה כִּשְׁתַּיִם –

מי שרָאָה ראייה אַחַת, וּבַיום השֵּׁנִי הִפְסִיק, פסק מלראות, וּבַיום השְּׁלִישִׁי רָאָה שְׁתַּיִם, שתי ראיות אוֹ ראייה אַחַת שהיא מְרוּבָּה, שנמשכה כִּשְׁתַּיִם (ראו משנה ד), שדינה כשתי ראיות;

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: זָב גָּמוּר.

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: הרי זה זָב גָּמוּר, בעל שלוש ראיות, שמביא קרבן כשנטהר (ויקרא יד,יד–טו).

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: מְטַמֵּא מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב, וְצָרִיךְ בִּיאַת מַיִם חַיִּים, וּפָטוּר מִן הַקָּרְבָּן.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: דינו כזב בעל שתי ראיות, מפני שהיום הנקי ‘מחק׳ את הראייה הראשונה, ולכן, אמנם מְטַמֵּא מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב, וְצָרִיךְ לטהרתו בִּיאַת מַיִם חַיִּים, טבילה במי מעיין, ואולם, פָטוּר מִן הַקָּרְבָּן.

אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יְהוּדָה: מוֹדִים בֵּית שַׁמַּאי בָּזֶה שֶׁאֵינוֹ זָב גָּמוּר.

אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יְהוּדָה: מוֹדִים בֵּית שַׁמַּאי בָּזֶה, שהפסיק לאחר ראייה אחת, שֶׁאֵינוֹ זָב גָּמוּר, כסברת בית הלל.

וְעַל מָה נֶחְלְקוּ?

וְעַל מָה נֶחְלְקוּ?

עַל הָרוֹאֶה שְׁתַּיִם אוֹ אַחַת מְרוּבָּה כִּשְׁתַּיִם, וּבַשֵּׁנִי הִפְסִיק, וּבַשְּׁלִישִׁי רָאָה אַחַת,

עַל הָרוֹאֶה שְׁתַּיִם אוֹ אַחַת מְרוּבָּה כִּשְׁתַּיִם ביום אחד, וּבַיום השֵּׁנִי הִפְסִיק מלזוב, וּבַשְּׁלִישִׁי רָאָה אַחַת;

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: זָב גָּמוּר.

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: זָב גָּמוּר, כי כשראה שתי ראיות ביום אחד נזקק לספירת שבעה נקיים, ואין ההפסקה מבטלת את הזיבה.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: מְטַמֵּא מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב, וְצָרִיךְ בִּיאַת מַיִם חַיִּים, וּפָטוּר מִן הַקָּרְבָּן, כזב בעל שתי ראיות בלבד. והלכה כבית הלל.

הָרוֹאֶה קֶרִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי לִסְפִירַת זוֹבוֹ –

הָרוֹאֶה קֶרִי, שפולט זרע בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי לִסְפִירַת זוֹבוֹ;

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: סוֹתֵר שְׁנֵי יָמִים שֶׁלְּפָנָיו.

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: סוֹתֵר (‘מפיל׳) את שְׁנֵי היָמִים הנקיים שֶׁהיו לְפָנָיו, ומתחיל לספור שבעה נקיים מחדש.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: לֹא סָתַר אֶלָּא יוֹמוֹ.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: לֹא סָתַר אֶלָּא יוֹמוֹ, רק היום שהוא טמא בו מחמת הקרי אינו עולה לספירת טהרתו מזובו, אבל שני הימים הקודמים עולים, ומשלים חמישה ימים נקיים.

רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: הָרוֹאֶה בַּשֵּׁנִי – סוֹתֵר אֶת שֶׁלְּפָנָיו.

רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: דווקא כשראה קרי ביום השלישי נחלקו, אבל זב הָרוֹאֶה קרי בַּיום השֵּׁנִי לספירת זובו – סוֹתֵר אֶת היום שֶׁלְּפָנָיו אף לדעת בית הלל.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֶחָד הָרוֹאֶה בַּשֵּׁנִי וְאֶחָד הָרוֹאֶה בַּשְּׁלִישִׁי, שֶׁבֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: סָתַר שְׁנֵי יָמִים שֶׁלְּפָנָיו. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: לֹא סָתַר אֶלָּא יוֹמוֹ.

ואילו רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֶחָד הָרוֹאֶה בַּשֵּׁנִי וְאֶחָד הָרוֹאֶה בַּשְּׁלִישִׁי, בין בזה ובין בזה נחלקו, שֶׁבֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: סָתַר שְׁנֵי יָמִים, או במקרה של הרואה בשני – את היום – שֶׁלְּפָנָיו. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: לֹא סָתַר אֶלָּא יוֹמוֹ.

וּמוֹדִים בָּרוֹאֶה בָּרְבִיעִי שֶׁלֹּא סָתַר אֶלָּא יוֹמוֹ.

וּמוֹדִים בית שמאי (בין לרבי ישמעאל בין לרבי עקיבא) בָּרוֹאֶה קרי בּיום הרְבִיעִי לספירתו, שֶׁלֹּא סָתַר אֶלָּא יוֹמוֹ.

בְּרָאָה קֶרִי. אֲבָל אִם רָאָה זוֹב, אֲפִלּוּ יוֹם שְׁבִיעִי – סָתַר אֶת שֶׁלְּפָנָיו.

ומוסיפים: וכל זה אמור רק בְּרָאָה קֶרִי. אֲבָל אִם רָאָה זוֹב, אֲפִלּוּ יוֹם שְׁבִיעִי – סָתַר אֶת שֶׁלְּפָנָיו, שהרי צריך שבעה נקיים שלמים ללא זיבה.

רָאָה אַחַת הַיּוֹם וּשְׁתַּיִם לְמָחָר,

רָאָה אדם זיבה פעם אַחַת הַיּוֹם וּשְׁתַּיִם לְמָחָר, באחת משעות היממה הבאה,

שְׁתַּיִם הַיּוֹם וְאַחַת לְמָחָר,

או שְׁתַּיִם הַיּוֹם וְאַחַת לְמָחָר,

שָׁלשׁ לִשְׁלשָׁה יָמִים אוֹ לִשְׁלשָׁה לֵילוֹת –

או שָׁלשׁ ראיות לִשְׁלשָׁה יָמִים רצופים, אוֹ לִשְׁלשָׁה לֵילוֹת רצופים –

הֲרֵי זֶה זָב גָּמוּר.

הֲרֵי זֶה זָב גָּמוּר, שמביא קרבן לאחר שנטהר. ואולם, הרואה שתי ראיות בלבד, אף על פי שלעניין הטומאה דינו כזב – אינו מביא קרבן.

רָאָה אַחַת וְהִפְסִיק כְּדֵי טְבִילָה וְסִפּוּג, וְאַחַר כָּךְ רָאָה שְׁתַּיִם אוֹ אַחַת מְרוּבָּה כִּשְׁתַּיִם,

רָאָה ראייה אַחַת וְהִפְסִיק מלזוב כְּדֵי משך זמן של טְבִילָה במים וְסִפּוּג (ניגוב) הגוף אחריה, וְאַחַר כָּךְ רָאָה שְׁתַּיִם, שתי ראיות נפרדות, אוֹ אפילו ראה אחר כך ראייה אַחַת מְרוּבָּה שנמשכה כִּשְׁתַּיִם;

אוֹ רָאָה שְׁתַּיִם אוֹ אַחַת מְרוּבָּה כִּשְׁתַּיִם, וְהִפְסִיק כְּדֵי טְבִילָה וְסִיפּוּג,

אוֹ להפך, רָאָה שְׁתַּיִם, אוֹ אַחַת מְרוּבָּה כִּשְׁתַּיִם, וְהִפְסִיק כְּדֵי טְבִילָה וְסִפּוּג, וְאַחַר כָּךְ רָאָה אַחַת –

וְאַחַר כָּךְ רָאָה אַחַת – הֲרֵי זֶה זָב גָּמוּר.

הֲרֵי זֶה זָב גָּמוּר, כרואה שלוש ראיות. אבל שתי ראיות שביניהן הפסקה קטנה מכדי טבילה וסיפוג – הרי הן כראייה אחת.

רָאָה אַחַת מְרוּבָּה כְּשָׁלשׁ,

רָאָה ראייה אַחַת מְרוּבָּה, ארוכה כְּשָׁלשׁ ראיות,

שֶׁהִיא כְּמִין גַּד יוֹן לַשִּׁילֹחַ,

שֶׁהִיא כְּמשך זמן הליכה מִן גַּד יוֹן למעיין השִּׁילֹחַ,

שֶׁהֵן כְּדֵי שְׁתֵּי טְבִילוֹת וְכִשְׁנֵי סִפּוּגִין –

שֶׁהֵן כְּדֵי שיעור שְׁתֵּי טְבִילוֹת וְכִשְׁנֵי סִפּוּגִין –

הֲרֵי זֶה זָב גָּמוּר.

הֲרֵי זֶה זָב גָּמוּר ומביא קרבן לאחר טהרתו כאילו ראה שלוש ראיות.

רָאָה אַחַת מְרוּבָּה כִּשְׁתַּיִם – מְטַמֵּא מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב, וְצָרִיךְ בִּיאַת מַיִם חַיִּים, וּפָטוּר מִן הַקָּרְבָּן.

רָאָה ראייה אַחַת שהיא מְרוּבָּה, ארוכה, כִּשְׁתַּיִם – הרי זה ככל רואה שתי ראיות, שמְטַמֵּא מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב, וְצָרִיךְ בִּיאַת מַיִם חַיִּים, ואולם פָטוּר מִן הַקָּרְבָּן.

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: לֹא אָמְרוּ אַחַת מְרוּבָּה אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ בָּהּ כְּדֵי שָׁלשׁ.

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: לֹא אָמְרוּ אַחַת מְרוּבָּה אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ בָּהּ כְּדֵי שָׁלשׁ, אבל אחת מרובה כשתיים אינה חשובה אלא כראייה אחת. והלכה כתנא הראשון.

רָאָה אַחַת הַיּוֹם וְאַחַת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת,

רָאָה ראייה אַחַת הַיּוֹם וְאַחַת אחרת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, בפרק הזמן שלאחר שקיעת החמה ולפני צאת הכוכבים,

אַחַת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת וְאַחַת לְמָחָר,

או שראה אַחַת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת וְאַחַת אחרת לְמָחָר, בלילה או ביום שלאחריו,

אִם יָדוּעַ שֶׁמִּקְצָת הָרְאִיָּה מֵהַיּוֹם וּמִקְצָתָהּ לְמָחָר – וַדַּאי לַקָּרְבָּן וְלַטּוּמְאָה.

אִם יָדוּעַ שֶׁמִּקְצָת הָרְאִיָּה של בין השמשות מֵהַיּוֹם, וּמִקְצָתָהּ לְמָחָר – הרי זה זב וַדַּאי לַקָּרְבָּן וְלַטּוּמְאָה, שראייה שמקצתה ביום זה, ומקצתה ביום אחר נחשבת כשתי ראיות, אף על פי שאינה ארוכה כשתיים.

אִם סָפֵק שֶׁמִּקְצָת הָרְאִיָּה מֵהַיּוֹם וּמִקְצָתָהּ לְמָחָר – וַדַּאי לַטּוּמְאָה וְסָפֵק לַקָּרְבָּן.

אך אִם יש רק סָפֵק שֶׁמִּקְצָת הָרְאִיָּה של בין השמשות מֵהַיּוֹם, וּמִקְצָתָהּ לְמָחָר, ושמא כולה מהיום או כולה של מחר – הרי זה זב וַדַּאי לַטּוּמְאָה, שהרי ראה שתי ראיות, וְסָפֵק לַקָּרְבָּן, שמא הראייה של בין השמשות הייתה ביום או בלילה, ובסך הכול שתי ראיות, או שמא מקצתה ביום, ומקצתה בלילה, ובסך הכול שלוש.

רָאָה שְׁנֵי יָמִים בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת – סָפֵק לַטּוּמְאָה וְלַקָּרְבָּן.

רָאָה שתי ראיות בשְׁנֵי יָמִים זה אחר זה בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת ולא ראה ראייה נוספת – סָפֵק לַטּוּמְאָה, וְכן ספק לַקָּרְבָּן, שמא הראייה הראשונה הייתה בסוף היום הראשון, והראייה השנייה הייתה בתחילת היום השלישי, ויממה שלמה הפסיקה בין הראיות, ואין זה זב; שמא ראתה את שתי הראיות ביום שלפני בין השמשות או את שתיהן בלילה לאחר בין השמשות, והרי כאן שתי ראיות, והוא טמא אבל פטור מן הקרבן; ושמא אחת מהראיות (או שתיהן) הייתה מקצתה ביום זה, ומקצתה ביום המחר, והרי כאן שלוש (או ארבע) ראיות, וחייב גם בקרבן.

אַחַת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת – סָפֵק לַטּוּמְאָה.

ראה ראייה אַחַת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת – סָפֵק לַטּוּמְאָה, שמא מקצתה מהיום, ומקצתה למחר, והרי כאן שתי ראיות, או כולה של יום אחד ואינו זב.