נָטַל לְיָדוֹ אַחַת, מִשְּׁטִיפָה אַחַת – יָדוֹ טְהוֹרָה.

אם נָטַל לְיָדוֹ אַחַת מִשְּׁטִיפָה אַחַת – יָדוֹ טְהוֹרָה, אף ששפך עליה פחות מרביעית.

לִשְׁתֵּי יָדָיו, מִשְּׁטִיפָה אַחַת – רַבִּי מֵאִיר מְטַמֵּא, עַד שֶׁיִּטּוֹל מֵרְבִיעִית.

אבל אם נטל לִשְׁתֵּי יָדָיו מִשְּׁטִיפָה אַחַת, שנטל אותן פעם אחת בלבד – רַבִּי מֵאִיר מְטַמֵּא, שלא הועילה להן נטילה עַד שֶׁיִּטּוֹל, אלא אם כן נטל להן, מֵרְבִיעִית הלוג (כ-86 סמ"ק). אבל אם היה בהם פחות מכאן, צריך ליטול פעם שנייה כדי לטהר אותן.

נָפַל כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה – טָהוֹר.

אם נָפַל כִּכָּר לחם שֶׁל תְּרוּמָה על המים לאחר שטיהרו את הידיים – הכיכר טָהוֹר.

רַבִּי יוֹסֵי מְטַמֵּא.

רַבִּי יוֹסֵי מְטַמֵּא, שאמנם היד נטהרה על ידי המים, אך המים נטמאו מהיד, ומטמאים את התרומה. ואין הלכה כמותו.

נָטַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים לְמָקוֹם אֶחָד, וְאֶת הַשְּׁנִיִּים לְמָקוֹם אַחֵר, וְנָפַל כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה;

אם נָטַל אֶת המים הָרִאשׁוֹנִים לְמָקוֹם אֶחָד וְנטל אֶת הַשְּׁנִיִּים, שפיכה שנייה, לְמָקוֹם אַחֵר בחצר, וְנָפַל כִּכָּר לחם שֶׁל תְּרוּמָה על מי הנטילה;

עַל הָרִאשׁוֹנִים – טָמֵא. וְעַל הַשְּׁנִיִּים – טָהוֹר.

אם נפל הכיכר עַל המים הָרִאשׁוֹנִים – טָמֵא, שנטמאו מהידיים. וְאם נפל עַל הַשְּׁנִיִּים – טָהוֹר, שהם עצמם טהורים.

נָטַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים וְאֶת הַשְּׁנִיִּים לְמָקוֹם אֶחָד, וְנָפַל כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה – טָמֵא.

אם נָטַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים וְאֶת הַשְּׁנִיִּים לְמָקוֹם אֶחָד, וְנָפַל כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה על המים – טָמֵא, שהמים השניים לא טיהרו את הראשונים כשנשפכו עליהם.

נָטַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים, וְנִמְצָא עַל יָדָיו קֵיסָם אוֹ צְרוֹר – יָדָיו טְמֵאוֹת, שֶׁאֵין הַמַּיִם הָאַחֲרוֹנִים מְטַהֲרִים, אֶלָּא הַמַּיִם שֶׁעַל גַּבֵּי הַיָּד.

וכן, אם נָטַל אֶת המים הָרִאשׁוֹנִים, וְנִמְצָא, שהיה עַל יָדָיו קֵיסָם עץ אוֹ צְרוֹר, אבן קטנה – יָדָיו טְמֵאוֹת, אף שנטל מים שניים, מפני שֶׁאֵין הַמַּיִם הָאַחֲרוֹנִים מְטַהֲרִים אֶלָּא את הַמַּיִם שֶׁעַל גַּבֵּי הַיָּד ממש אבל לא את המים שעל הצרור, שהם נטמאו מהיד, והם חוזרים ומטמאים את היד.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: כֹּל שֶׁהוּא מִבְּרִיַּת הַמַּיִם – טָהוֹר.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: כֹּל יצור שֶׁהוּא מִבְּרִיַּת הַמַּיִם, כגון ירוקת, תולעים, יתושים או יבחושים, הנוצרים במים עומדים, ונשאר על היד עם המים הראשונים – טָהוֹר על ידי המים השניים, שהוא נחשב כמים. ואין הלכה כמותו.

הַיָּדַיִם מִיטַּמְּאוֹת וּמִיטַּהֲרוֹת עַד הַפֶּרֶק.

הַיָּדַיִם מִיטַּמְּאוֹת וּמִיטַּהֲרוֹת רק עַד הַפֶּרֶק של כף היד, אבל מה שמחוץ לפרק הוא כשאר הגוף, ואין שם טומאת ידיים ולא טהרה בנטילה.

כֵּיצַד? נָטַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים עַד הַפֶּרֶק, וְאֶת הַשְּׁנִיִּים חוּץ לַפֶּרֶק, וְחָזְרוּ לַיָּד – טְהוֹרָה.

כֵּיצַד משפיע כלל זה על טהרת הידיים? אם נָטַל אֶת המים הָרִאשׁוֹנִים עַד הַפֶּרֶק ולא יותר, וְנטל אֶת הַשְּׁנִיִּים, ויצאו מחוּץ לַפֶּרֶק, וְחָזְרוּ ונזלו לכף היָד – היד טְהוֹרָה, ולא נטמאה ממגע חוזר של המים השניים שנגעו במקום לא נטול, שאין המקום שמחוץ לפרק זקוק לנטילה ואינו מטמא את המים.

נָטַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים וְאֶת הַשְּׁנִיִּים חוּץ לַפֶּרֶק, וְחָזְרוּ לַיָּד – טְמֵאָה.

אבל אם נָטַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים וְאֶת הַשְּׁנִיִּים כך שיצאו אלו ואלו חוּץ לַפֶּרֶק, וְחָזְרוּ לַיָּד – טְמֵאָה, מפני שהמים הראשונים נטמאו מהיד וזקוקים לטהרה על ידי השניים, כמבואר במשנה ב, אך המים השניים אינם מטהרים אותם מחוץ לפרק, ואף נטמאים מהם, לכן, כשחזרו אל תוך הפרק, טימאו את היד.

נָטַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים לְיָדוֹ אַחַת, וְנִמְלַךְ, וְנָטַל אֶת הַשְּׁנִיִּים לִשְׁתֵּי יָדָיו – טְמֵאוֹת.

אם נָטַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים לְיָדוֹ אַחַת, וְנִמְלַךְ (חזר בו) וְנָטַל אֶת הַשְּׁנִיִּים לִשְׁתֵּי יָדָיו יחד, ונגעו הידיים זו בזו – טְמֵאוֹת, שהיד הטמאה, לא רק שאינה נטהרת במים השניים, אלא מטמאת את המים שעל היד השנייה ואת היד השנייה.

נָטַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים לִשְׁתֵּי יָדָיו, וְנִמְלַךְ, וְנָטַל אֶת הַשְּׁנִיִּים לְיָדוֹ אַחַת – יָדוֹ טְהוֹרָה.

אבל אם נָטַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים לִשְׁתֵּי יָדָיו, וְנִמְלַךְ וְנָטַל אֶת הַשְּׁנִיִּים לְיָדוֹ אַחַת – יָדוֹ טְהוֹרָה, שעשה בה כדין.

נָטַל לְיָדוֹ אַחַת, וְשִׁפְשְׁפָהּ בַּחֲבֶרְתָּהּ – טְמֵאָה.

נָטַל לְיָדוֹ אַחַת, וְשִׁפְשְׁפָהּ בַּחֲבֶרְתָּהּ – טְמֵאָה, שנטמאו המים מהיד השנייה וחזרו וטימאו את הראשונה.

בְּרֹאשׁוֹ אוֹ בַּכּוֹתֶל – טְהוֹרָה.

אולם אם נטל לידו ושפשפה בְּרֹאשׁוֹ אוֹ בַּכּוֹתֶל – טְהוֹרָה, שאין היד נטמאת אלא מטומאת יד.

נוֹטְלִין אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה, זֶה בְּצַד זֶה, אוֹ זֶה עַל גַּבֵּי זֶה, וּבִלְבַד שֶׁיְּרַפּוּ, שֶׁיָּבוֹאוּ בָּהֶם הַמַּיִם.

נוֹטְלִין אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה אנשים בשפיכה אחת זֶה בְּצַד זֶה, אוֹ זֶה עַל גַּבֵּי זֶה, וּבִלְבַד שֶׁיְּרַפּוּ, שלא יצמידו את ידיהם בחוזקה, כדי שֶׁיָּבוֹאוּ בָּהֶם הַמַּיִם לכל מקום.

סָפֵק נַעֲשָׂה בָּהֶם מְלָאכָה, סָפֵק לֹא נַעֲשָׂה בָּהֶם מְלָאכָה, סָפֵק יֵשׁ בָּהֶם כַּשִּׁעוּר סָפֵק שֶׁאֵין בָּהֶם כַּשִּׁעוּר, סָפֵק טְמֵאִים סָפֵק טְהוֹרִין – סְפֵקָן טָהוֹר.

אם נטל ידיים במים שסָפֵק נַעֲשָׂה בָּהֶם מְלָאכָה ונפסלו לנטילה (לעיל פ״א מ״ב–מ״ד), סָפֵק לֹא נַעֲשָׂה בָּהֶם מְלָאכָה, או שסָפֵק יֵשׁ בָּהֶם כַּשִּׁעוּר (רביעית הלוג, לעיל פ״א מ״א), סָפֵק שֶׁאֵין בָּהֶם כַּשִּׁעוּר, או שסָפֵק אם הם טְמֵאִים, כלומר שהמים פסולים לנטילת ידיים, סָפֵק טְהוֹרִין – בכל אלו סְפֵקָן טָהוֹר.

מִפְּנֵי שֶׁאָמְרוּ: סְפֵק הַיָּדַיִם לִטָּמֵא וּלְטַמֵּא וְלִטָּהֵר – טָהוֹר.

מִפְּנֵי שֶׁאָמְרוּ חכמים: כל סָפֵק שיש על הַיָּדַיִם, אם דינן לִטָּמֵא, לקבל טומאה, וּלְטַמֵּא תרומה וְלִטָּהֵר מנטילת ידיים – טָהוֹר, שהם ספקות בדינים שמדברי חכמים ולא בדיני תורה.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: לִטָּהֵר – טָמֵא.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: ספק לִטָּהֵר – טָמֵא, מפני שהיו טמאות, ואין ספק מוציא מידי ודאי. ואין הלכה כמותו.

כֵּיצַד? הָיוּ יָדָיו טְהוֹרוֹת, וּלְפָנָיו שְׁנֵי כִכָּרִים טְמֵאִים, סָפֵק נָגַע סָפֵק לֹא נָגַע;

ומפרטים: כֵּיצַד ספק ליטמא ולטמא טהור (לדעת התנא הראשון)? אם הָיוּ יָדָיו טְהוֹרוֹת, וּלְפָנָיו שְׁנֵי כִכָּרִים טְמֵאִים, סָפֵק נָגַע בהן, ונטמאו ידיו, סָפֵק לֹא נָגַע;

הָיוּ יָדָיו טְמֵאוֹת, וּלְפָנָיו שְׁנֵי כִכָּרִים טְהוֹרִים, סָפֵק נָגַע סָפֵק לֹא נָגַע;

או שהָיוּ יָדָיו טְמֵאוֹת, וּלְפָנָיו שְׁנֵי כִכָּרִים של תרומה טְהוֹרִים, סָפֵק נָגַע ופסל את התרומה, סָפֵק לֹא נָגַע;

הָיוּ יָדָיו אַחַת טְמֵאָה וְאַחַת טְהוֹרָה, וּלְפָנָיו שְׁנֵי כִכָּרִים טְהוֹרִים, נָגַע בְּאֶחָד מֵהֶם, סָפֵק בַּטְּמֵאָה נָגַע סָפֵק בַּטְּהוֹרָה נָגַע;

וכן, אם הָיוּ יָדָיו אַחַת טְמֵאָה וְאַחַת טְהוֹרָה, שנטל רק אחת, וּלְפָנָיו שְׁנֵי כִכָּרִים טְהוֹרִים, נָגַע בְּאֶחָד מֵהֶם, סָפֵק בַּיד הטְּמֵאָה נָגַע, סָפֵק בַּטְּהוֹרָה נָגַע;

הָיוּ יָדָיו טְהוֹרוֹת, וּלְפָנָיו שְׁנֵי כִכָּרִים אֶחָד טָמֵא וְאֶחָד טָהוֹר, נָגַע בְּאֶחָד מֵהֶם, סָפֵק בַּטָּמֵא נָגַע סָפֵק בַּטָּהוֹר נָגַע;

הָיוּ יָדָיו טְהוֹרוֹת, וּלְפָנָיו שְׁנֵי כִכָּרִים אֶחָד טָמֵא וְאֶחָד טָהוֹר, נָגַע בְּאֶחָד מֵהֶם, סָפֵק בַּטָּמֵא נָגַע, סָפֵק בַּטָּהוֹר נָגַע;

הָיוּ יָדָיו אַחַת טְמֵאָה וְאַחַת טְהוֹרָה, וּלְפָנָיו שְׁנֵי כִכָּרִים, אֶחָד טָמֵא וְאֶחָד טָהוֹר, נָגַע בִּשְׁתֵּיהֶן, סָפֵק טְמֵאָה בַּטָּמֵא וּטְהוֹרָה בַּטָּהוֹר, אוֹ טְהוֹרָה בַּטָּמֵא וּטְמֵאָה בַּטָּהוֹר –

ואפילו אם הָיוּ יָדָיו אַחַת טְמֵאָה וְאַחַת טְהוֹרָה, וּלְפָנָיו שְׁנֵי כִכָּרִים, אֶחָד טָמֵא וְאֶחָד טָהוֹר, ונָגַע בִּשְׁתֵּיהֶן, כל יד נגעה בכיכר אחר, סָפֵק נגעה היד הטְמֵאָה בַּכיכר הטָּמֵא והטְהוֹרָה בַּטָּהוֹר, אוֹ הטְהוֹרָה נגעה בַּטָּמֵא וּטְמֵאָה בַּטָּהוֹר, שוודאי היה מגע כלשהו ביד הטמאה ובכיכר הטמא –

הַיָּדַיִם כְּמוֹ שֶׁהָיוּ, וְהַכִּכָּרִים כְּמוֹת שֶׁהָיוּ.

בכל המקרים, הַיָּדַיִם הטהורות נשארו כְּמוֹ שֶׁהָיוּ, וְהַכִּכָּרִים הטהורים נשארו כְּמוֹת שֶׁהָיוּ.