מֵי רְבִיעִית נוֹתְנִין לַיָּדַיִם, לְאֶחָד, אַף לִשְׁנַיִם.

מֵי רְבִיעִית, רביעית הלוג מים, 86 סמ״ק, נוֹתְנִין אותם לַיָּדַיִם לְאדם אֶחָד, ואַף לִשְׁנַיִם, לשני אנשים. שאם בתחילת הנטילה הייתה בכלי רביעית, די בפחות מכך כדי לטהר את ידיו של השני.

מַחֲצִית לוֹג לִשְׁלשָׁה אוֹ לְאַרְבָּעָה. מִלּוֹג – לַחֲמִשָּׁה וְלַעֲשָׂרָה וּלְמֵאָה.

ואם יש בכלי מַחֲצִית הלוֹג (172 סמ״ק) – נותנים לִשְׁלשָׁה אוֹ לְאַרְבָּעָה אנשים. ומִלּוֹג (344 סמ״ק) ומעלה – נותנים לַחֲמִשָּׁה וְלַעֲשָׂרָה וּלְמֵאָה, ללא הגבלה.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִפְחוֹת לָאַחֲרוֹן שֶׁבָּהֶם מֵרְבִיעִית.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִפְחוֹת לָאַחֲרוֹן שֶׁבָּהֶם מֵרְבִיעִית, שכשבא ליטול, תישאר בכלי רביעית מים. ואין הלכה כמותו.

מוֹסִיפִין עַל הַשְּׁנִיִּים, וְאֵין מוֹסִיפִין עַל הָרִאשׁוֹנִים.

מוֹסִיפִין מים עַל הַשְּׁנִיִּים, הנטילה השנייה, שאם נטל פעמיים, ובפעם השנייה לא כיסו המים את כל היד, יכול להשלים. וְאֵין מוֹסִיפִין עַל הָרִאשׁוֹנִים, הנטילה הראשונה, שצריך ליטול בבת אחת את כל היד, ואינה נטהרת לחצאין, ולכן צריך לחזור וליטול את כולה.

בְּכָל הַכֵּלִים נוֹתְנִין לַיָּדַיִם, אֲפִלּוּ בִּכְלֵי גְלָלִים, בִּכְלֵי אֲבָנִים, בִּכְלֵי אֲדָמָה.

בְּכָל הַכֵּלִים נוֹתְנִין מים לַיָּדַיִם, אֲפִלּוּ בִּכְלֵי גְלָלִים, העשויים מגללי בעלי חיים, בִּכְלֵי אֲבָנִים, העשויים מאבן, או בִּכְלֵי אֲדָמָה, העשויים מאדמה שלא נצרפה בכבשן, אף על פי שאינם מוגדרים ככלים לעניין טומאה.

אֵין נוֹתְנִין לַיָּדַיִם, לֹא בְּדַפְנוֹת הַכֵּלִים, וְלֹא בְּשׁוּלֵי הַמַּחַץ, וְלֹא בִּמְגוּפַת הֶחָבִית.

אבל אֵין נוֹתְנִין לַיָּדַיִם, לֹא בְּדַפְנוֹת הַכֵּלִים, אף שהן מכילות מים כאשר נשבר הכלי, וְלֹא בְּשׁוּלֵי (תחתית) הַמַּחַץ, כלי חרס גדול שיש לו בית קיבול מצדו התחתון, וְלֹא בִּמְגוּפַת (פקק) הֶחָבִית, שיש בה שקע.

וְלֹא יִתֵּן לַחֲבֵרוֹ בְּחָפְנָיו.

וְלֹא יִתֵּן לַחֲבֵרוֹ מים על ידיו בְּחָפְנָיו,

מִפְּנֵי שֶׁאֵין מְמַלְּאִין, וְאֵין מְקַדְּשִׁין, וְאֵין מַזִּין מֵי חַטָּאת, וְאֵין נוֹתְנִים לַיָּדַיִם, אֶלָּא בִּכְלִי.

מִפְּנֵי שֶׁאֵין מְמַלְּאִין מים מהמעיין לצורך קידושם באפר פרה אדומה, וְאֵין מְקַדְּשִׁין מים בנתינת אפר הפרה עליהם, וְאֵין מַזִּין מֵי חַטָּאת, מים עם אפר פרה, על טמא מת כדי לטהרו, וְאֵין נוֹתְנִים מים לטהרת יָדַיִם, אֶלָּא בַּכְּלִי.

וְאֵין מַצִּילִין בְּצָמִיד פָּתִיל אֶלָּא כֵּלִים.

וְאֵין מַצִּילִין מטומאת אוהל המת בְּצָמִיד פָּתִיל, כיסוי מהודק, אֶלָּא כֵּלִים. שאם כלי חרס נמצא בבית שיש בו מת, ויש לכלי מכסה מהודק, הוא מציל על מה שבתוכו מלהיטמא. אבל שבר כלי שעשוי לו כיסוי מהודק אינו מציל על מה שבתוכו.

שֶׁאֵין מַצִּילִין מִיַּד כְּלִי חֶרֶשׂ אֶלָּא כֵּלִים.

ודין נוסף, כיוצא בו: שֶׁאֵין מַצִּילִין מִיַּד כְּלִי חֶרֶס טמא, שמטמא “כֹּל אֲשֶׁר בְּתוֹכוֹ״ (ויקרא יא,לג), אֶלָּא כֵּלִים, שאם הם נמצאים בתוך הכלי הטמא, הריהם מצילים על מה שנמצא בתוכם מפני הטומאה.

הַמַּיִם שֶׁנִּפְסְלוּ מִשְּׁתִיַּת הַבְּהֵמָה,

הַמַּיִם שֶׁנִּפְסְלוּ מִשְּׁתִיַּת הַבְּהֵמָה, שריחם רע או טעמם גרוע,

בְּכֵלִים – פְּסוּלִים, וּבְקַרְקָעוֹת – כְּשֵׁרִים.

אם הם נתונים בְּכֵלִים – פְּסוּלִים ליטול בהם ידיים. ואם הם מכונסים כמקווה בְקַרְקָעוֹת – כְּשֵׁרִים לטבול בהם ידיים במקום נטילה.

נָפַל לְתוֹכָן דְּיוֹ, קוֹמוֹס, וְקַנְקַנְתּוֹם, וְנִשְׁתַּנּוּ מַרְאֵיהֶן – פְּסוּלִין.

מים שנָפַל לְתוֹכָן דְּיוֹ, או קוֹמוֹס, מין שרף, וְכן קַנְקַנְתּוֹם, מין צבע כהה, והמים נצבעו מכמות החומר וְנִשְׁתַּנּוּ מַרְאֵיהֶן – פְּסוּלִין.

עָשָׂה בָּהֶן מְלָאכָה, אוֹ שֶׁשָּׁרָה בָּהֶן פִּתּוֹ – פְּסוּלִין.

מים שעָשָׂה בָּהֶן מְלָאכָה, שהשתמש בהם, אוֹ שֶׁשָּׁרָה בָּהֶן את פִּתּוֹ (לחם) – פְּסוּלִין.

שִׁמְעוֹן הַתִּימְנִי אוֹמֵר: אֲפִלּוּ נִתְכַּוֵּין לִשְׁרוֹת בָּזֶה, וְנָפַל לַשֵּׁנִי – כְּשֵׁרִים.

שִׁמְעוֹן הַתִּימְנִי אוֹמֵר: דווקא אם התכוון לשרות במים אלה את הפת. אבל אם לא התכוון לשרות את הפת במים אלה, אֲפִלּוּ אם נִתְכַּוֵּין לִשְׁרוֹת פת בּכלי זֶה, וְנָפַל לַכלי השֵּׁנִי – המים כְּשֵׁרִים. ואין הלכה כמותו.

הֵדִיחַ בָּהֶם אֶת הַכֵּלִים, אוֹ שֶׁמִּיחָה בָּהֶם אֶת הַמִּדּוֹת – פְּסוּלִים.

אם הֵדִיחַ בָּהֶם אֶת הַכֵּלִים, אוֹ שֶׁמִּיחָה (המיס) בָּהֶם אֶת הלכלוך שנדבק על הַמִּדּוֹת (כלי מדידה) – פְּסוּלִים.

הֵדִיחַ בָּהֶם כֵּלִים מוּדָחִים אוֹ חֲדָשִׁים – כְּשֵׁרִים.

אולם אם הֵדִיחַ בָּהֶם כֵּלִים מוּדָחִים (שטופים) אוֹ כלים חֲדָשִׁים – כְּשֵׁרִים, שלא היה צורך בכך, ואין זה נחשב שעשה בהם מלאכה.

רַבִּי יוֹסֵי פּוֹסֵל בַּחֲדָשִׁים.

רַבִּי יוֹסֵי פּוֹסֵל בַּחֲדָשִׁים. מכיוון שאין משתמשים בכלים חדשים ללא רחיצה. ואין הלכה כמותו.

הַמַּיִם שֶׁהַנַּחְתּוֹם מַטְבִּיל בָּהֶם אֶת הַגְּלוּסְקִין – פְּסוּלִים.

הַמַּיִם שֶׁהַנַּחְתּוֹם (האופה) מַטְבִּיל בָּהֶם אֶת הַגְּלוּסְקִין (מיני מאפה) – פְּסוּלִים, משום שנעשתה בהם מלאכה.

וּכְשֶׁהוּא מֵדִיחַ אֶת יָדָיו בָּהֶן – כְּשֵׁרִים.

וּכְשֶׁהוּא רק מֵדִיחַ אֶת יָדָיו בָּהֶן, שטובל ידיו במים, כדי שלא תידבק בהם העיסה – שאר המים שנותרו בכלי כְּשֵׁרִים.

הַכֹּל כְּשֵׁרִים לִתֵּן לַיָּדַיִם, אֲפִלּוּ חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן.

הַכֹּל כְּשֵׁרִים לִתֵּן מים מכלי לַיָּדַיִם של אחר, אֲפִלּוּ חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן, שאינם בני דעת.

מַנִּיחַ חָבִית בֵּין בִּרְכָּיו וְנוֹטֵל. מַטֶּה חָבִית עַל צִדָּהּ וְנוֹטֵל. וְהַקּוֹף נוֹטֵל לַיָּדַיִם.

מַנִּיחַ אדם חָבִית בֵּין בִּרְכָּיו ומטה אותה וְנוֹטֵל כך את ידיו, שאין זו נחשבת שפיכה מאליה אלא פעולת האדם. וכן מַטֶּה חָבִית עַל צִדָּהּ, והמים נשפכים ממנה, וְנוֹטֵל בזרם המים הנשפכים ממנה לאחר מכן, מפני שההטיה הראשונה נחשבת פעולת נתינת המים. וְהַקּוֹף נוֹטֵל לַיָּדַיִם של האדם, שגם זו נחשבת פעולה.

רַבִּי יוֹסֵי פּוֹסֵל בִּשְׁנֵי אֵלּוּ.

רַבִּי יוֹסֵי פּוֹסֵל בִּשְׁנֵי אֵלּוּ, בהטיית חבית ובקוף, מפני שצריך שהמים יבואו בפעולה ישירה של אדם ולא של בעל חיים.