חזור
עקצים
פרק בזֵיתִים שֶׁכְּבָשָׁן בְּטַרְפֵיהֶן – טְהוֹרִים,
זֵיתִים שֶׁכְּבָשָׁן בְּטַרְפֵיהֶן, עם העלים שלהם – הטרָפים טְהוֹרִים, אם הזיתים נטמאו, שאינם חלק מהם,
לְפִי שֶׁלֹּא כְּבָשָׁן אֶלָּא לְמַרְאֶה.
לְפִי שֶׁלֹּא כְּבָשָׁן כך אֶלָּא לְמַרְאֶה, לשם היופי, ואינם לא יד ולא שומר שנחשבים חלק מהפרי (לעיל פ"א מ"א).
כְּשׁוּת שֶׁל קִשּׁוּת וְהַנֵּץ שֶׁלָּהּ – טְהוֹרָה.
כְּשׁוּת (שער) שֶׁל קִשּׁוּת (קישוא) וְהַנֵּץ שֶׁלָּהּ, ציצת שער שבראשה – טְהוֹרָה (טהורים), שאינם לא יד ולא שומר.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כָּל זְמַן שֶׁהִיא לִפְנֵי הַתַּגָּר – טְמֵאָה.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כָּל זְמַן שֶׁהִיא (הקישות) לִפְנֵי הַתַּגָּר (הסוחר) – הכשות טְמֵאָה, מפני שיש בה תועלת לקישות. והלכה כתנא הראשון.
כָּל הַגַּלְעִינִין מִיטַּמְּאוֹת וּמְטַמְּאוֹת וְלֹא מִצְטָרְפוֹת.
כָּל הַגַּלְעִינִין (גרעינים) מִיטַּמְּאוֹת עם הפרי, אם נטמא, וּמְטַמְּאוֹת את הפרי, אם נטמא הגרעין, מפני שהן משמשות כיד לאחיזת הפרי, וְלֹא מִצְטָרְפוֹת לפרי כדין שומר.
גַּלְעִינָה שֶׁל רוֹטֶב, אַף עַל פִּי יוֹצְאָה – מִצְטָרֶפֶת. שֶׁל יְבֵשָׁה – אֵינָהּ מִצְטָרֶפֶת.
גַּלְעִינָה שֶׁל רוֹטֶב, תמרה לחה, טרייה, אַף עַל פִּי שיוֹצְאָה בחלקה מחוץ לגוף הפרי – מִצְטָרֶפֶת לפרי לשיעור טומאה, מפני שהיא דבוקה לבשר הפרי, ודינה כשומר. אולם גלעינה שֶׁל תמרה יְבֵשָׁה – אֵינָהּ מִצְטָרֶפֶת, שנפרדה מהפרי ואינה משמשת שומר אלא יד.
לְפִיכָךְ, חוֹתָל שֶׁל יְבֵשָׁה – מִצְטָרֵף. וְשֶׁל רוֹטֶב – אֵינוֹ מִצְטָרֵף.
לְפִיכָךְ, כתוצאה מהבדל זה, חוֹתָל, קרום שבין הפרי לגרעין, שֶׁל תמרה יְבֵשָׁה – מִצְטָרֵף, שהוא נשאר דבוק לבשר הפרי. וְאילו חותל שֶׁל רוֹטֶב – אֵינוֹ מִצְטָרֵף, שכן הגלעינה היא השומר.
גַּלְעִינָה שֶׁמִּקְצָתָהּ יוֹצְאָה – שֶׁכְּנֶגֶד הָאוֹכֶל מִצְטָרֵף.
ומעירים: גַּלְעִינָה שֶׁמִּקְצָתָהּ יוֹצְאָה, ששנינו שמצטרפת – רק החלק שֶׁכְּנֶגֶד הָאוֹכֶל, גוף הפרי, מִצְטָרֵף, ולא החלק שיצא.
עֶצֶם שֶׁיֵּשׁ עָלָיו בָּשָׂר – שֶׁכְּנֶגֶד הָאוֹכֶל מִצְטָרֵף.
אגב כך מוסיפים: וכן עֶצֶם שֶׁיֵּשׁ עָלָיו בָּשָׂר מסביב, החלק שֶׁכְּנֶגֶד הָאוֹכֶל, הבשר – מִצְטָרֵף לשיעור כדין שומר.
הָיָה עָלָיו מִצַּד אֶחָד,
ואם הָיָה הבשר עָלָיו, על העצם, מִצַּד אֶחָד ולא מקיף מסביב –
רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: רוֹאִין אוֹתוֹ כְּאִלּוּ הוּא מַקִּיפוֹ בְּטַבַּעַת.
רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: רוֹאִין אוֹתוֹ, את הבשר המצוי בצד אחד, כְּאִלּוּ הוּא מַקִּיפוֹ, את העצם, בְּטַבַּעַת, שאם יעשו ממנו חוט צר שיקיף את העצם, הרי כל העצם סביב מצטרפת.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: שֶׁכְּנֶגֶד הָאוֹכֶל – מִצְטָרֵף, כְּגוֹן הַסִּיאָה וְהָאֵזוֹב וְהַקּוֹרָנִית.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: רק צד העצם שֶׁכְּנֶגֶד הָאוֹכֶל, שמכוסה בבשר – מִצְטָרֵף, אבל לא שאר עובי העצם החשוף. וכְגוֹן (כמו) הַסִּיאָה וְהָאֵזוֹב וְהַקּוֹרָנִית (מיני אזוב), שגם בהם רק העץ שעליו העלים הנאכלים מצטרף, וכל השאר אינו מצטרף. והלכה כחכמים.
הָרִמּוֹן וְהָאֲבַטִּיחַ שֶׁנִּמּוֹק מִקְצָתוֹ – אֵינוֹ מִצְטָרֵף.
הָרִמּוֹן וְהָאֲבַטִּיחַ שֶׁנִּמּוֹק (נרקב) מִקְצָתוֹ – החלק הרקוב אֵינוֹ מִצְטָרֵף עם הפרי לטומאה.
שָׁלֵם מִכָּאן וּמִכָּאן וְנִמּוֹק מִן הָאֶמְצַע – אֵינוֹ מִצְטָרֵף.
וכן אם הפרי שָׁלֵם, ראוי לאכילה, מִכָּאן וּמִכָּאן, וְנִמּוֹק מִן הָאֶמְצַע – אֵינוֹ מִצְטָרֵף צד זה לצד זה מפני הרקוב שבאמצע.
הַפִּטְמָא שֶׁל רִמּוֹן – מִצְטָרֶפֶת.
הַפִּטְמָא, הבליטה הנמצאת בתחתית ה׳כתר׳, שֶׁל רִמּוֹן – מִצְטָרֶפֶת, שהיא שומרת על הפרי, שאם תיחתך, ייחשף תוכו של הרימון ויתקלקל.
וְהַנֵּץ שֶׁלּוֹ – אֵינוֹ מִצְטָרֵף.
וְהַנֵּץ, הפרח, ה׳שערות׳ שמעל הפטמה, שֶׁלּוֹ – אֵינוֹ מִצְטָרֵף, שאינו שומר.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אַף הַמַּסְרֵק טָהוֹר.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: לא רק הנץ אלא אַף הַמַּסְרֵק, הכתר שסביב הפטמה, טָהוֹר לגמרי, מפני שאם יינטל, לא ייחשף תוכו של הרימון. ואין הלכה כרבי אליעזר.
כָּל הַקְּלִפִּין מִיטַּמְּאוֹת וּמְטַמְּאוֹת וּמִצְטָרְפוֹת.
כָּל הַקְּלִפִּין (הקליפות) מִיטַּמְּאוֹת מהפרי וּמְטַמְּאוֹת את הפרי וּמִצְטָרְפוֹת עמו לשיעור כביצה לטמא טומאת אוכלין, מפני שהן שומר למאכל (לעיל פ"א מ"א).
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: שְׁלֹשָׁה קְלוּפִּין בַּבָּצָל;
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: שְׁלֹשָׁה קְלוּפִּין (קליפות) בַּבָּצָל;
הַפְּנִימִית, בֵּין שְׁלֵמָה בֵּין קְדוּרָה – מִצְטָרֶפֶת.
הקליפה הַפְּנִימִית – בֵּין אם היא שְׁלֵמָה בֵּין אם קְדוּרָה (מחוררת) מִצְטָרֶפֶת לבצל, מפני שהיא מאכל;
הָאֶמְצָעִית – שְׁלֵמָה מִצְטָרֶפֶת, וּקְדוּרָה אֵינָהּ מִצְטָרֶפֶת.
הָאֶמְצָעִית – כשהיא שְׁלֵמָה מִצְטָרֶפֶת, שהיא שומרת, וּכשהיא קְדוּרָה אֵינָהּ מִצְטָרֶפֶת, מפני שאינה שומרת;
וְהַחִיצוֹנָה – בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ טְהוֹרָה.
וְהַחִיצוֹנָה – בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ טְהוֹרָה, שאינה שומר ואינה יד, גם אם היא שלמה.
הַמְחַתֵּךְ לְבַשֵּׁל, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא מֵרֵק – אֵינוֹ חִבּוּר.
הַמְחַתֵּךְ ירק או בשר כדי לְבַשֵּׁל, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא מֵרֵק (השלים) את החיתוך לגמרי – אֵינוֹ חִבּוּר, שאם נגעה טומאה בחתיכה, לא נטמאה האחרת, מפני שהן עומדות להיפרד במהלך הבישול.
לִכְבּוֹשׁ, וְלִשְׁלוֹק, וּלְהַנִּיחַ עַל הַשֻּׁלְחָן – חִבּוּר.
אולם המחתך כדי לִכְבּוֹשׁ בחומץ וכדומה, וכדי לִשְׁלוֹק בבישול קל, וּכדי לְהַנִּיחַ עַל הַשֻּׁלְחָן ללא בישול, ולא ניתק את החתיכות – הן נחשבות חִבּוּר, שפעולות אלה לא יפרידו את החתיכות.
הִתְחִיל לְפָרֵק; אוֹכֶל שֶׁהִתְחִיל בּוֹ – אֵינוֹ חִבּוּר.
אם חתך ירקות או גושי בשר והִתְחִיל לְפָרֵק כל אחד לחתיכות – אותו אוֹכֶל שֶׁהִתְחִיל בּוֹ הפרדה אֵינוֹ חִבּוּר בין החתיכות שלו, אף שעדיין לא נותקו לגמרי, אבל הגושים שעדיין לא התחיל להפריד לחתיכות – חלקיהם נחשבים חיבור.
הָאֱגוֹזִים שֶׁאֲמָנָן, וְהַבְּצָלִים שֶׁחֲמָרָן – הֲרֵי אֵלּוּ חִבּוּר.
הָאֱגוֹזִים שֶׁאֲמָנָן, אגד אותם יחד, וְהַבְּצָלִים שֶׁחֲמָרָן, קשר בגבעולים – הֲרֵי אֵלּוּ חִבּוּר.
הִתְחִיל לְפָרֵק בָּאֱגוֹזִים וּלְפַקֵּל בַּבְּצָלִים – אֵינוֹ חִבּוּר.
ואם הִתְחִיל לְפָרֵק מהאגודה בָּאֱגוֹזִים, וּלְפַקֵּל (לקלף) בַּבְּצָלִים מהגבעול – מה שהתחיל אֵינוֹ חִבּוּר, מפני שהוא עומד לפריקה.
הָאֱגוֹזִים וְהַשְּׁקֵדִים – חִבּוּר, עַד שֶׁיְּרַסֵּס.
הָאֱגוֹזִים וְהַשְּׁקֵדִים שקליפתם היא שומר (לעיל משנה ד), נחשבת הקליפה חִבּוּר לפרי גם אם נסדקה ועודה מחוברת, עַד שֶׁיְּרַסֵּס (ירסק) אותה לרסיסים, ואז איננה חיבור לפרי גם אם לא הופרדה ממנו לגמרי.
בֵּיצָה מְגוּלְגֶּלֶת – עַד שֶׁיָּגוֹס.
בֵּיצָה מְגוּלְגֶּלֶת, מבושלת למחצה – הקליפה נטמאת עם הביצה כדין שומר (לעיל משנה ד), והיא חיבור עַד שֶׁיָּגוֹס (יגוז, יחתוך) בקליפה, ואז אינה שומר עוד, שהביצה יכולה להישפך.
וּשְׁלוּקָה – עַד שֶׁיְּרַסֵּס.
וּבביצה שְׁלוּקָה, מבושלת, קשה – הקליפה היא חיבור גם אם קילף חלקית, שהיא עדיין שומר, עַד שֶׁיְּרַסֵּס, ישבור את הקליפה לרסיסים, ואז אינה חיבור, גם אם היא עדיין דבוקה.
עֶצֶם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מוֹחַ – חִבּוּר, עַד שֶׁיְּרַסֵּס.
וכן עֶצֶם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מוֹחַ, המילוי הפנימי שהוא אכיל – העצם נחשבת כחִבּוּר למוח כדין שומר, גם אם פתח אותה, עַד שֶׁיְּרַסֵּס אותה לרסיסים.
הָרִמּוֹן שֶׁפֵּרְדוֹ – חִבּוּר, עַד שֶׁיַּקִּישׁ עָלָיו בַּקָּנֶה.
הָרִמּוֹן שֶׁפֵּרְדוֹ, שהתחיל להפריד את גרגיריו – הקליפה נחשבת עדיין חִבּוּר לגרגרים, עַד שֶׁיַּקִּישׁ עָלָיו בַּקָּנֶה (במקל) כדי להפיל את הגרעינים.
כַּיּוֹצֵא בּוֹ, שְׁלַל הַכּוֹבְסִין, וְהַבֶּגֶד שֶׁהוּא תָּפוּר בְּכִלְאַיִם – חִבּוּר, עַד שֶׁיַּתְחִיל לְהַתִּיר.
כַּיּוֹצֵא בּוֹ, שְׁלַל הַכּוֹבְסִין בגדים המחוברים בתפר גס באופן זמני לצורך כביסה, וְהַבֶּגֶד שֶׁהוּא תָּפוּר בְּכִלְאַיִם, שתפר חלקי בגד צמר בחוט פשתן, שעתיד לפרום זאת לפני הלבישה – נחשבים עדיין חִבּוּר לטומאה, שאם נגעה טומאה בבגד אחד, נטמא עמו גם השני, עַד שֶׁיַּתְחִיל לְהַתִּיר את התפרים.
עֲלֵי יְרָקוֹת יְרוּקִּים – מִצְטָרְפִין. וּלְבָנִים – אֵינָן מִצְטָרְפִין.
עֲלֵי יְרָקוֹת כשהם יְרוּקִּים – מִצְטָרְפִין, ונחשב הכול כאוכל אחד. וּכשהם לְבָנִים ואינם ראויים לאכילה – אֵינָן מִצְטָרְפִין עם שאר הירק.
רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר צָדוֹק אוֹמֵר: הַלְּבָנִים מִצְטָרְפִין בַּכְּרוּב, מִפְּנֵי שֶׁהֵן אוֹכֶל. וּבַחֲזָרִים, מִפְּנֵי שֶׁהֵן מְשַׁמְּרִין אֶת הָאוֹכֶל.
רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר צָדוֹק אוֹמֵר: הַלְּבָנִים מִצְטָרְפִין בַּכְּרוּב, מִפְּנֵי שֶׁהֵן אוֹכֶל. וּבַחֲזָרִים (בחזרת, חסה) הם מצטרפים, מִפְּנֵי שֶׁהֵן מְשַׁמְּרִין אֶת הָאוֹכֶל, וכדין שומר (לעיל פ"א מ"א). והלכה כתנא הראשון.
עֲלֵי בְצָלִים וּבְנֵי בְצָלִים, אִם יֵשׁ בָּהֶן רִיר – מִשְׁתָּעֲרִין בִּכְמוֹת שֶׁהֵן. אִם יֵשׁ בָּהֶן חָלָל – מְמַעֵךְ אֶת חֲלָלָן.
עֲלֵי בְצָלִים וּבְנֵי בְצָלִים, עלים ירוקים הצומחים מבצל תלוש, אִם יֵשׁ בָּהֶן, בחלל העלים, רִיר, נוזל טבעי – מִשְׁתָּעֲרִין, מחשבים את שיעורם, אם יש בהם נפח כביצה בִּכְמוֹת שֶׁהֵן, בנפח הנוכחי, ואִם יֵשׁ בָּהֶן חָלָל ריק – מְמַעֵךְ אֶת חֲלָלָן וכך משער אותם.
פַּת סְפוֹגָנִית – מִשְׁתָּעֶרֶת בִּכְמוֹת שֶׁהִיא. אִם יֵשׁ בָּהּ חָלָל – מְמַעֵךְ אֶת חֲלָלָהּ.
פַּת סְפוֹגָנִית, לחם שהוא אוורירי – מִשְׁתָּעֶרֶת בִּכְמוֹת שֶׁהִיא, ואין ממעכים אותה. ואִם יֵשׁ בָּהּ חָלָל בועה – מְמַעֵךְ אֶת חֲלָלָהּ וכך משער את הגודל.
בְּשַׂר הָעֵגֶל שֶׁנִּתְפַּח, וּבְשַׂר זְקֵנָה שֶׁנִּתְמַעֵט – מִשְׁתָּעֲרִין בִּכְמוֹת שֶׁהֵן.
בְּשַׂר הָעֵגֶל שֶׁנִּתְפַּח בבישול, וּבְשַׂר בהמה זְקֵנָה שֶׁנִּתְמַעֵט גודלו בבישול, שכך דרכם – מִשְׁתָּעֲרִין בִּכְמוֹת שֶׁהֵן במצבם הנוכחי.
קִשּׁוּת שֶׁנְּטָעָהּ בֶּעָצִיץ, וְהִגְדִּילָה וְיָצְאָה חוּץ לֶעָצִיץ – טְהוֹרָה.
קִשּׁוּת (קישוא) שֶׁנְּטָעָהּ בֶּעָצִיץ, שהיא מקבלת טומאה כאוכל תלוש, ונטמאה, וְהִגְדִּילָה (צמחה) אחר כך וְיָצְאָה בחלקה אל מחוּץ לֶעָצִיץ – טְהוֹרָה מטומאתה, שמה שגדל מחוץ לעציץ יונק מהקרקע ומחבר את הקישות כולה לקרקע, כאילו זרע אותה, והיא נטהרת.
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: מַה טִּיבָהּ לִטָּהֵר?
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: מַה טִּיבָהּ לִטָּהֵר, מה מטהר אותה לאחר שנטמאה?
אֶלָּא הַטָּמֵא בְּטֻמְאָתוֹ, וְהַטָּהוֹר יֵאָכֵל.
אֶלָּא החלק הַטָּמֵא נשאר בְּטֻמְאָתוֹ, וְהַחלק הטָּהוֹר, זה שיצא מן העציץ, יֵאָכֵל בטהרה. והלכה כתנא הראשון.
כְּלֵי גְלָלִים וּכְלֵי אֲדָמָה שֶׁהַשָּׁרָשִׁים יְכוֹלִין לָצֵאת בָּהֶן – אֵינָם מַכְשִׁירִים אֶת הַזְּרָעִים.
כְּלֵי גְלָלִים, העשויים מצואת בעלי חיים, וּכְלֵי אֲדָמָה, העשויים מבוץ, שהם חומרים רכים, שֶׁהַשָּׁרָשִׁים יְכוֹלִין לָצֵאת בָּהֶן דרך הדופן החוצה – אֵינָם מַכְשִׁירִים אֶת הַזְּרָעִים הזרועים בהם לקבלת טומאה, אם נפלו עליהם מים, כדין זרע תלוש, אלא הזרעים נחשבים מחוברים לקרקע ואינם מקבלים טומאה.
עָצִיץ נָקוּב – אֵינוֹ מַכְשִׁיר אֶת הַזְּרָעִים. וְשֶׁאֵינוֹ נָקוּב – מַכְשִׁיר אֶת הַזְּרָעִים.
עָצִיץ, העשוי מחרס שהוא נָקוּב – אֵינוֹ מַכְשִׁיר אֶת הַזְּרָעִים שבו, שהם נחשבים כמחוברים לקרקע, שיונקים דרך הנקב. וְשֶׁאֵינוֹ נָקוּב – מַכְשִׁיר אֶת הַזְּרָעִים, שדינם כמאכל תלוש.
כַּמָּה הוּא שִׁעוּרוֹ שֶׁל נֶקֶב? כְּדֵי שֶׁיֵּצֵא בּוֹ שֹׁרֶשׁ קָטָן.
כַּמָּה הוּא שִׁעוּרוֹ (גודלו) שֶׁל נֶקֶב לדין זה? כְּדֵי שֶׁיֵּצֵא בּוֹ, דרך הנקב, שֹׁרֶשׁ קָטָן (דק).
מִלְּאָהוּ עָפָר עַד שְׂפָתוֹ – הֲרֵי הוּא כְּטַבְלָא שֶׁאֵין לָהּ לַזְבִּיז.
אולם עציץ שאינו נקוב, שמִלְּאָהוּ עָפָר עַד שְׂפָתוֹ – הֲרֵי הוּא נחשב כְּטַבְלָא (מגש) שֶׁאֵין לָהּ לַזְבִּיז (מסגרת), כלומר שטוחה, שאינה נחשבת כלי, והזרעים שבתוכו אינם נחשבים כמצויים בכלי, לקבל טומאה.