כָּל שֶׁהוּא יָד וְלֹא שׁוֹמֵר – מִיטַּמֵּא וּמְטַמֵּא, וְלֹא מִצְטָרֵף.

כָּל דבר המחובר למאכל, שֶׁהוּא יָד, משמש לאחיזה, וְלֹא שׁוֹמֵר, שאינו מגן עליו – מִיטַּמֵּא (נטמא), אם נטמא הפרי, וּמְטַמֵּא את הפרי, אם נגעה טומאה ב׳יד׳, שהם נחשבים כאחד, וְאולם לֹא מִצְטָרֵף עם הפרי לשיעור כביצה, שבו אוכל שנטמא מטמא אוכל אחר או משקה, שאם אין בפרי עצמו שיעור כביצה, אינו מטמא.

שׁוֹמֵר, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ יָד – מִיטַּמֵּא וּמְטַמֵּא וּמִצְטָרֵף.

דבר השׁוֹמֵר ומגן על הפרי, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ משמש כיָד – מִיטַּמֵּא וּמְטַמֵּא וגם מִצְטָרֵף עם הפרי לשיעור כביצה.

לֹא שׁוֹמֵר וְלֹא יָד – לֹא מִיטַּמֵּא וְלֹא מְטַמֵּא.

ואילו דבר המחובר לפרי שאינו לֹא שׁוֹמֵר וְלֹא יָד – לֹא מִיטַּמֵּא וְלֹא מְטַמֵּא, ובוודאי שאינו מצטרף.

שָׁרְשֵׁי הַשּׁוּם וְהַבְּצָלִים וְהַקַּפְלוֹטוֹת, בִּזְמַן שֶׁהֵן לַחִין;

שָׁרְשֵׁי הַשּׁוּם וְשורשי הַבְּצָלִים וְשורשי הַקַּפְלוֹטוֹת (כרשה), בִּזְמַן שֶׁהֵן לַחִין;

וְהַפִּיטְמָא שֶׁלָּהֶן, בֵּין לַחָה בֵּין יְבֵשָׁה;

וְהַפִּיטְמָא שֶׁלָּהֶן, שבתחתיתם, שממנה יוצאים השורשים, בֵּין לַחָה בֵּין יְבֵשָׁה;

וְהָעַמּוּד שֶׁהוּא מְכוּוָּן כְּנֶגֶד הָאוֹכֶל.

וְהָעַמּוּד (גבעול) היוצא ממרכז הבצל שבראשו התרמיל של הזרע, בחלק שֶׁהוּא מְכוּוָּן כְּנֶגֶד הָאוֹכֶל, ולא המתפצל או מתעקם הצדה;

שָׁרְשֵׁי הַחֲזָרִים וְהַצְּנוֹן וְהַנָּפוּס, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

וכן שָׁרְשֵׁי הַחֲזָרִים, החזרת, חסה, וְשורשי הַצְּנוֹן וְהַנָּפוּס, זן של צנון. אלו דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: שֹׁרֶשׁ צְנוֹן גָּדוֹל – מִצְטָרֵף. וְהַסִּיב שֶׁלּוֹ – אֵינוֹ מִצְטָרֵף.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: דווקא שֹׁרֶשׁ צְנוֹן גָּדוֹל, השורש הגדול של הצנון – מִצְטָרֵף, וְאילו הַסִּיב שֶׁלּוֹ, ה׳חוטים׳ היוצאים מן השורש או מגוף הצנון – אֵינוֹ מִצְטָרֵף. והלכה כרבי יהודה.

שָׁרְשֵׁי הַמִּיתְנָא, וְהַפֵּיגוֹם, וְיַרְקוֹת שָׂדֶה וְיַרְקוֹת גִּנָּה שֶׁעֲקָרָן לְשָׁתְלָן,

שָׁרְשֵׁי הַמִּיתְנָא, מנתה, נענע, וְהַפֵּיגוֹם, פיגם, צמח ריחני, וְשורשי יַרְקוֹת שָׂדֶה, הגדלים בר, וְשורשי יַרְקוֹת גִּנָּה, כל אלו שֶׁעֲקָרָן מהקרקע כדי לְשָׁתְלָן במקום אחר, ושורשיהם נצרכים בשביל השתילה;

וְהַשִּׁדְרָה שֶׁל שִׁבּוֹלֶת, וְהַלְּבוּשׁ שֶׁלָּהּ.

וְכן הַשִּׁדְרָה, החוט המרכזי, שֶׁל שִׁבּוֹלֶת הדגן, וְהַלְּבוּשׁ שֶׁלָּהּ, קליפות גרגירי התבואה.

רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: אַף הַסִּיג שֶׁל רְצָפוֹת –

רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: אַף הַסִּיג (עפרורית) שֶׁל רְצָפוֹת, מין צמח –

הֲרֵי אֵלּוּ מִיטַּמְּאִין וּמְטַמְּאִים וּמִצְטָרְפִין.

כל אלו הם שומרים לפרי או חלק ממנו, ולכן הֲרֵי אֵלּוּ מִיטַּמְּאִין וּמְטַמְּאִים וּמִצְטָרְפִין.

אֵלּוּ מִיטַּמְּאִין וּמְטַמְּאִין וְלֹא מִצְטָרְפִין:

חלקי צמח אֵלּוּ, מִיטַּמְּאִין, אם נטמא הפרי, וּמְטַמְּאִין אותו אם נטמאו וְלֹא מִצְטָרְפִין עמו לשיעור כביצה לטמא מאכל אחר.

שָׁרְשֵׁי הַשּׁוּם וְהַבְּצָלִים וְהַקַּפְלוֹטוֹת, בִּזְמַן שֶׁהֵם יְבֵשִׁים;

שָׁרְשֵׁי הַשּׁוּם וְהַבְּצָלִים וְהַקַּפְלוֹטוֹת, בִּזְמַן שֶׁהֵם יְבֵשִׁים, שאז השורשים אינם שומרים עוד, והם משמשים לאחיזה ולאגידה בלבד;

וְהָעַמּוּד שֶׁאֵינוֹ מְכוּוָּן כְּנֶגֶד הָאוֹכֶל.

וְהָעַמּוּד (גבעול) של הבצל בחלקו שֶׁאֵינוֹ מְכוּוָּן כְּנֶגֶד הָאוֹכֶל אלא מתפצל הצדה, שאינו שומר את הבצל, והוא משמש כיד לאחיזתו או לתלייתו (ובמקרה שהוא עצמו אינו אכיל);

וְיַד הַפַּרְכִּיל טֶפַח מִכָּאן וְטֶפַח מִכָּאן; יַד הָאֶשְׁכּוֹל כָּל שֶׁהוּא; וְזָנָב שֶׁל אֶשְׁכּוֹל שֶׁרִיקְּנוֹ,

וְיַד הַפַּרְכִּיל, זמורת גפן שתלויים בה אשכולות ענבים, עד אורך טֶפַח (רוחב כף יד – 8 ס״מ) מִכָּאן וְטֶפַח מִכָּאן משני צדי האשכול, שכך נוח לאחוז בזמורה; ויַד הָאֶשְׁכּוֹל, ענף דק המחבר את האשכול לזמורה, בכָל אורך שֶׁהוּא; וְזָנָב, קצה תחתון, שֶׁל אֶשְׁכּוֹל שֶׁרִיקְּנוֹ מענבים, שהוא משמש לאחיזת יתר האשכול;

וְיַד הַמַּכְבֵּד שֶׁל תְּמָרָה אַרְבָּעָה טְפָחִים;

וְיַד הַמַּכְבֵּד שֶׁל תְּמָרָה, ענף הדקל שבו תלויים ‘שרביטים׳ שעליהם התמרים, עד אורך של אַרְבָּעָה טְפָחִים (32 ס"מ), אבל החלק שמעבר לכך אינו משמש את הפירות;

וְקָנֶה שֶׁל שִׁבּוֹלֶת שְׁלֹשָׁה טְפָחִים; וְיַד כָּל הַנִּקְצָרִים שְׁלֹשָׁה;

וְקָנֶה (גבעול) שֶׁל שִׁבּוֹלֶת תבואה – עד שְׁלֹשָׁה טְפָחִים (24 ס״מ) מן השיבולת; וְכן יַד של כָּל המינים הַנִּקְצָרִים – עד שְׁלֹשָׁה טפחים, שכך הדרך להשאיר לאחיזה;

וְשֶׁאֵין דַּרְכָּן לִקָּצֵר, יְדֵיהֶם וְשָׁרְשֵׁיהֶם כָּל שֶׁהֵן;

וְשל מינים שֶׁאֵין דַּרְכָּן לִקָּצֵר אלא להיתלש מהשורש – יְדֵיהֶם וְשָׁרְשֵׁיהֶם בכָל אורך שֶׁהֵן;

וּמַלְעִין שֶׁל שִׁבּוֹלִין –

וּמַלְעִין, כעין שער, שֶׁל שִׁבּוֹלִין בראשן, שאוחזים בו –

הֲרֵי אֵלּוּ מִיטַּמְּאִים וּמְטַמְּאִין וְלֹא מִצְטָרְפִין.

הֲרֵי כל אֵלּוּ מִיטַּמְּאִים וּמְטַמְּאִין, וְלֹא מִצְטָרְפִין, שהם יד ולא שומר.

אֵלּוּ לֹא מִיטַּמְּאִין וְלֹא מְטַמְּאִין וְלֹא מִצְטָרְפִין:

אֵלּוּ לֹא מִיטַּמְּאִין וְלֹא מְטַמְּאִין וְלֹא מִצְטָרְפִין:

שָׁרְשֵׁי קוּלְסֵי הַכְּרוּב וְחָלְפוֹת תְּרָדִים וְהַלֶּפֶת,

שָׁרְשֵׁי קוּלְסֵי (קלחי) הַכְּרוּב וְשורשי חָלְפוֹת תְּרָדִים (סלק עלים) וְשורשי הַלֶּפֶת, שכן אינם משמשים את החלק הנאכל, לא לשמירה ולא לאחיזה.

אֵת שֶׁדַּרְכָּם לִיגָּזֵז וְנֶעֶקְרוּ.

ואֵת הירקות שֶׁדַּרְכָּם לִיגָּזֵז ולהשאיר את שורשיהם באדמה וְנֶעֶקְרוּ עם השורש – השורש אינו בכלל יד ואינו נטמא.

רַבִּי יוֹסֵי מְטַמֵּא בְּכֻלָּן, וּמְטַהֵר בְּשָׁרְשֵׁי קוּלְסֵי הַכְּרוּב וְהַלֶּפֶת.

רַבִּי יוֹסֵי מְטַמֵּא בְּכֻלָּן, שכן בפועל אוחזים בהם כיד, וכן בשורשי חלפות התרדים, מפני שהם נאכלים עמהם, וּמְטַהֵר רק בְּשָׁרְשֵׁי קוּלְסֵי הַכְּרוּב וְהַלֶּפֶת. והלכה כתנא הראשון.

כָּל יְדוֹת הָאוֹכָלִין שֶׁבְּסָסָן בַּגּוֹרֶן – טְהוֹרִים.

כָּל יְדוֹת הָאוֹכָלִין, כגון קני השיבולים, שֶׁבְּסָסָן, דש וריסק אותן, בַּגּוֹרֶן, מקום הדישה – טְהוֹרִים, שאינם ראויים לאחיזה.

רַבִּי יוֹסֵי מְטַמֵּא.

רַבִּי יוֹסֵי מְטַמֵּא, מפני שהקלשון אוחז בהם כשהופכים את היבול. והלכה כתנא הראשון.

פְּסִיגָה שֶׁל אֶשְׁכּוֹל שֶׁרִיקְּנָהּ – טְהוֹרָה. שִׁיֵּר בָּהּ גַּרְגִּיר אֶחָד – טְמֵאָה.

פְּסִיגָה שֶׁל אֶשְׁכּוֹל, אשכול קטן שמתפצל באשכול הגדול, שֶׁרִיקְּנָהּ מענבים, ונותרה השדרה – טְהוֹרָה, שאינה משמשת עוד כיד לאשכול הגדול, שלא כזנב האשכול (לעיל משנה ג). ואם שִׁיֵּר בָּהּ אפילו רק גַּרְגִּיר (עינב) אֶחָד – טְמֵאָה, שהיא משמשת את אותו גרגיר.

שַׁרְבִיט שֶׁל תְּמָרָה שֶׁרִיקְּנוֹ – טָהוֹר. שִׁיֵּר בּוֹ תְּמָרָה אַחַת – טָמֵא.

כך גם שַׁרְבִיט שֶׁל תְּמָרָה, ‘ענף׳ קטן של מכבד עץ התמר, שלאורכו צומחים התמרים, שֶׁרִיקְּנוֹ מתמרים – טָהוֹר. שִׁיֵּר בּוֹ תְּמָרָה אַחַת – טָמֵא.

וְכֵן בַּקִּטְנִיּוֹת; שַׁרְבִיט שֶׁרִיקְּנוֹ – טָהוֹר. שִׁיֵּר בּוֹ גַּרְגִּיר אֶחָד – טָמֵא.

וְכֵן בַּקִּטְנִיּוֹת; שַׁרְבִיט (תרמיל) שבתוכו גרגירי הקטניות, שֶׁרִיקְּנוֹ – טָהוֹר. שִׁיֵּר בּוֹ אפילו גַּרְגִּיר אֶחָד – טָמֵא.

רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה מְטַהֵר בְּשֶׁל פּוֹל,

רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה מְטַהֵר בְּשרביט שֶׁל פּוֹל, אפילו כשיש בו גרגירים, שהם גדולים, ואין להם צורך בשרביט כדי לשמור אותם בתוכו,

וּמְטַמֵּא בְּשֶׁל קִטְנִיּוֹת, מִפְּנֵי שֶׁהוּא רוֹצֶה בְּמִשְׁמוּשָׁן.

וּמְטַמֵּא בְּשֶׁל שאר קִטְנִיּוֹת, כגון עדשים, מִפְּנֵי שֶׁהוּא רוֹצֶה בְּמִשְׁמוּשָׁן, במגעם ואחיזתם, שגרגירי הקטניות קטנים, ונוח לאדם שהם בתוך השרביטים. ואין הלכה כמותו.

עוּקְצֵי תְאֵנִים וּגְרוֹגְרוֹת וְהַכְּלוּסִים וְהַחֲרוּבִים –

עוּקְצֵי תְאֵנִים טריות וּגְרוֹגְרוֹת, תאנים מיובשות, וְהַכְּלוּסִים וְהַחֲרוּבִים –

הֲרֵי אֵלּוּ מִטַּמְּאִין וּמְטַמְּאִין וּמִצְטָרְפִין.

הֲרֵי אֵלּוּ מִטַּמְּאִין וּמְטַמְּאִין וּמִצְטָרְפִין לפרי לשיעור כביצה לטמא טומאת אוכלין, כדין שומר (לעיל משנה א), שכן קיומם מעכב את התייבשות הפרי.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אַף עוֹקֶץ דְּלַעַת.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אַף עוֹקֶץ הדְּלַעַת מיטמא ומטמא ומצטרף. ואין הלכה כרבי יוסי.

עוּקְצֵי הָאַגָּסִין וְהַקְּרוּסְטְמָלִין וְהַפְּרִישִׁין וְהָעוּזְרָדִין,

לעומת זאת, עוּקְצֵי הָאַגָּסִין וְהַקְּרוּסְטְמָלִין וְהַפְּרִישִׁין וְהָעוּזְרָדִין,

עוֹקֶץ דְּלַעַת טֶפַח,

עוֹקֶץ דְּלַעַת עד גודל טֶפַח (8 ס"מ) סמוך לחלק הנאכל,

עוֹקֶץ קוּנְרָס טֶפַח, רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר: טְפָחַיִים –

ועוֹקֶץ קוּנְרָס (ארטישוק) טֶפַח. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר: טְפָחַיִים (שני טפחים, 16 ס"מ) –

הֲרֵי אֵלּוּ מִיטַּמְּאִין וּמְטַמְּאִין וְלֹא מִצְטָרְפִים.

הֲרֵי אֵלּוּ מִיטַּמְּאִין וּמְטַמְּאִין וְלֹא מִצְטָרְפִים כדין יד (לעיל שם), שהם נוחים לאחיזה אך אינם שומרים על הפרי.

וּשְׁאָר כָּל הָעוּקְצִים – לֹא מִיטַּמְּאִין וְלֹא מְטַמְּאִין.

וּשְׁאָר כָּל הָעוּקְצִים – לֹא מִיטַּמְּאִין וְלֹא מְטַמְּאִין ובוודאי שאינם מצטרפים, שהם לא יד ולא שומר.