Tohorot 5

חזור

טהרות

פרק ה

הַשֶּׁרֶץ וְהַצְּפַרְדֵּעַ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים,

הַשֶּׁרֶץ המת, מן השרצים שמטמאים (ויקרא יא,כט–ל), וְהַצְּפַרְדֵּעַ המתה, שאינה מטמאת, שהיו מוטלים בִּרְשׁוּת הָרַבִּים;

וְכֵן כַּזַּיִת מִן הַמֵּת וְכַזַּיִת מִן הַנְּבֵלָה,

וְכֵן כַּזַּיִת מִן הַמֵּת שמטמא בטומאת אוהל, וְכַזַּיִת מִן הַנְּבֵלָה שאינה מטמאת באוהל, שהיו שניהם מוטלים ברשות הרבים;

וְעֶצֶם מִן הַמֵּת וְעֶצֶם מִן הַנְּבֵלָה,

וְכן עֶצֶם מִן הַמֵּת, המטמאת, וְעֶצֶם מִן הַנְּבֵלָה, שאינה מטמאת כלל;

וְגוּשׁ מֵאֶרֶץ טְהוֹרָה וְגוּשׁ מִבֵּית הַפְּרַס,

וְכן גוּשׁ עפר מֵאֶרֶץ טְהוֹרָה, שאין בה חשש טומאה, וְגוּשׁ מִבֵּית הַפְּרַס, שגזרו עליו טומאה כעצמות המת;

גּוּשׁ מֵאֶרֶץ טְהוֹרָה וְגוּשׁ מֵאֶרֶץ הָעַמִּים,

וכן גּוּשׁ מֵאֶרֶץ טְהוֹרָה וְגוּשׁ מֵאֶרֶץ הָעַמִּים (חוץ לארץ), שגזרו עליו טומאה כעצמות המת;

שְׁנֵי שְׁבִילִין, אֶחָד טָמֵא וְאֶחָד טָהוֹר;

וכן שְׁנֵי שְׁבִילִין ברשות הרבים, אֶחָד טָמֵא, כגון שהמת קבור תחתיו, וְאֶחָד טָהוֹר;

הָלַךְ בְּאֶחָד מֵהֶם וְאֵין יָדוּעַ בְּאֵיזֶה מֵהֶן הָלַךְ,

אם הָלַךְ אדם טהור בְּאֶחָד מֵהֶם, מן השבילים, וְאֵין יָדוּעַ בְּאֵיזֶה מֵהֶן הָלַךְ, בשביל הטמא או בטהור,

הֶאֱהִיל עַל אֶחָד מֵהֶם וְאֵין יָדוּעַ עַל אֵיזֶה מֵהֶן הֶאֱהִיל,

או הֶאֱהִיל עַל אֶחָד מֵהֶם, מחתיכות הבשר, מן המת או מן הנבלה, וְאֵין יָדוּעַ עַל אֵיזֶה מֵהֶן הֶאֱהִיל,

הֵסִיט אֶת אֶחָד מֵהֶם וְאֵין יָדוּעַ אֵיזֶה מֵהֶם הֵסִיט –

או שהֵסִיט אֶת אֶחָד מֵהֶם, העצמות או גושי העפר, וְאֵין יָדוּעַ אֵיזֶה מֵהֶם הֵסִיט, אם עצם המת או עצם הנבלה, גוש מארץ טהורה או מבית הפרס –

רַבִּי עֲקִיבָא מְטַמֵּא, וַחֲכָמִים מְטַהֲרִים.

בכל אלו רַבִּי עֲקִיבָא מְטַמֵּא, וַחֲכָמִים מְטַהֲרִים ככל ספק טומאה ברשות הרבים. והלכה כחכמים.

אֶחָד שֶׁאָמַר: "נָגַעְתִּי בָּזֶה וְאֵינִי יוֹדֵעַ אִם הוּא טָמֵא וְאִם הוּא טָהוֹר",

אדם אֶחָד שֶׁאָמַר: "נָגַעְתִּי בָּזֶה, בשרץ, וְאֵינִי יוֹדֵעַ אִם זה שנגעתי בו הוּא טָמֵא או אִם הוּא טָהוֹר",

"נָגַעְתִּי וְאֵינִי יוֹדֵעַ בְּאֵיזֶה מִשְּׁנֵיהֶם נָגַעְתִּי" –

או כשידוע מה השרץ ומה הצפרדע, ואמר: "נָגַעְתִּי באחד מהם, וְאֵינִי יוֹדֵעַ בְּאֵיזֶה מִשְּׁנֵיהֶם נָגַעְתִּי" –

רַבִּי עֲקִיבָא מְטַמֵּא, וַחֲכָמִים מְטַהֲרִים.

רַבִּי עֲקִיבָא מְטַמֵּא, וַחֲכָמִים מְטַהֲרִים.

רַבִּי יוֹסֵי מְטַמֵּא בְּכוּלָּן, וּמְטַהֵר בַּשְּׁבִיל;

רַבִּי יוֹסֵי מְטַמֵּא בְּכוּלָּן, בכל הספקות ששנינו במשנה הקודמת וכאן, כאשר יש לאדם ספק אם נגע או הסיט או האהיל על טומאה; וּמְטַהֵר בהולך בַּשְּׁבִיל ואינו יודע באיזה שביל הלך, אם בטמא או בטהור,

שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לַהֲלוֹךְ, וְאֵין דַּרְכָּם לִיגַּע.

וטעם הדבר, מפני שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לַהֲלוֹךְ ברשות הרבים, ואי אפשר להם להימנע מכך, ולפיכך לא החמירו בדבר, וְאולם אֵין דַּרְכָּם לִיגַּע, ולכן אם נגע אדם – מטמאים אותו מספק. והלכה כחכמים.

שְׁנֵי שְׁבִילִים, אֶחָד טָמֵא וְאֶחָד טָהוֹר;

שְׁנֵי שְׁבִילִים ברשות הרבים, אֶחָד טָמֵא, כגון שיש בו קבר לכל רוחבו, וְאֶחָד טָהוֹר;

הָלַךְ בְּאֶחָד מֵהֶם וְעָשָׂה טְהָרוֹת, וְנֶאֶכְלוּ,

הָלַךְ אדם טהור בְּאֶחָד מֵהֶם וְאחר כך עָשָׂה טְהָרוֹת, התעסק במאכלים טהורים, כפי ששנינו, שההולך באחד משני השבילים טהור, כדין ספק טומאה ברשות הרבים, וְנֶאֶכְלוּ, ואינם עוד לפנינו;

הִזָּה וְשָׁנָה וְטָבַל וְטָהַר, וְהָלַךְ בַּשֵּׁנִי וְעָשָׂה טְהָרוֹת – הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרוֹת.

אם אחר כך הִזָּה, הזו עליו, מי חטאת ביום השלישי לטומאתו, וְשָׁנָה, והוזה עליו בשנית ביום השביעי, וְטָבַל וְטָהַר מטומאת המת, ולאחר מכן הָלַךְ בַּשביל השֵּׁנִי, וְשוב עָשָׂה טְהָרוֹת – הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרוֹת, כדין ספק טומאה ברשות הרבים. ואף על פי שאכל את הטהרות הראשונות מתוך הנחה שהשביל הראשון הוא הטהור, הרי עכשיו יש ספק חדש.

אִם קַיָּימוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת – אֵלּוּ וָאֵלּוּ תְּלוּיוֹת.

אבל אִם בשעה שעשה טהרות בשנית קַיָּימוֹת הטהרות הָרִאשׁוֹנוֹת – אֵלּוּ וָאֵלּוּ, הטהרות הראשונות והשניות תְּלוּיוֹת (ספק טמאות), שהרי אלו או אלו בוודאי טמאות, אלא שאיננו יודעים אילו מהן.

אִם לֹא טָהַר בֵּינְתַיִים – הָרִאשׁוֹנוֹת תְּלוּיוֹת, וְהַשְּׁנִיּוֹת יִשָּׂרְפוּ.

אִם האדם שעבר בשביל לֹא טָהַר בֵּינְתַיִים, בין הילוכו בשני השבילים, ושתיהן לפנינו – הטהרות הָרִאשׁוֹנוֹת תְּלוּיוֹת, שמא השביל הראשון הוא הטמא, וְהַשְּׁנִיּוֹת יִשָּׂרְפוּ, שהן טמאות בוודאי, שהרי עסק בהן לאחר שעבר בשני השבילים.

הַשֶּׁרֶץ וְהַצְּפַרְדֵּעַ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים;

הַשֶּׁרֶץ הטמא וְהַצְּפַרְדֵּעַ מוטלים מתים בִּרְשׁוּת הָרַבִּים;

נָגַע בְּאֶחָד מֵהֶם וְעָשָׂה טְהָרוֹת, וְנֶאֶכְלוּ,

נָגַע בְּאֶחָד מֵהֶם וְאחר כך עָשָׂה טְהָרוֹת, וְנֶאֶכְלוּ הטהרות אחר כך, שאינן עוד לפנינו,

טָבַל, נָגַע בַּשֵּׁנִי וְעָשָׂה טְהָרוֹת –

ולאחר מכן, הנוגע טָבַל וטהר מטומאת שרץ מספק, ונָגַע בַּשֵּׁנִי וְעָשָׂה טְהָרוֹת –

הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרוֹת.

הֲרֵי הטהרות האֵלּוּ טְהוֹרוֹת.

אִם קַיָּימוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת – אֵלּוּ וָאֵלּוּ תְּלוּיוֹת.

אִם קַיָּמוֹת הטהרות הָרִאשׁוֹנוֹת, והרי אחת מן הטהרות נטמאה בוודאי – אֵלּוּ וָאֵלּוּ תְּלוּיוֹת.

אִם לֹא טָבַל בֵּינְתַיִם – הָרִאשׁוֹנוֹת תְּלוּיוֹת וְהַשְּׁנִיּוֹת יִשָּׂרְפוּ.

אִם לֹא טָבַל בֵּינְתַיִם – הָרִאשׁוֹנוֹת תְּלוּיוֹת וְהַשְּׁנִיּוֹת יִשָּׂרְפוּ.

שְׁנֵי שְׁבִילִין, אֶחָד טָמֵא וְאֶחָד טָהוֹר;

שְׁנֵי שְׁבִילִין ברשות הרבים, שאֶחָד מהם טָמֵא וְאֶחָד טָהוֹר;

הָלַךְ בְּאֶחָד מֵהֶן וְעָשָׂה טְהָרוֹת, וּבָא חֲבֵירוֹ וְהָלַךְ בַּשֵּׁנִי וְעָשָׂה טְהָרוֹת;

הָלַךְ אדם טהור בְּאֶחָד מֵהֶן וְעָשָׂה טְהָרוֹת, וּבָא חֲבֵירוֹ וְהָלַךְ בַּשֵּׁנִי וְגם הוא עָשָׂה טְהָרוֹת, ולא ידוע, איזה מן האנשים הלך בשביל הטמא;

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם נִשְׁאֲלוּ זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְזֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ – טְהוֹרִין.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם נִשְׁאֲלוּ, שאלו את החכם להורות להם את דינם, זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְזֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ – טְהוֹרִין. שלכל אדם מורים את טהרתו בפני עצמו, ככל ספק טומאה ברשות הרבים, אף על פי שכל הטהרות קיימות.

וְאִם נִשְׁאֲלוּ שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד – טְמֵאִים.

וְרק אִם נִשְׁאֲלוּ שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד (יחד) – טְמֵאִים, שהרי אחד מהם טמא, ואי אפשר לומר לשניהם יחד שטהורים הם.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ – טְמֵאִים.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ, אף כשבא כל אחד להישאל בפני עצמו – טְמֵאִים, מפני שאי אפשר להורות ולטהר את שניהם, בזמן שאחד מהם טמא בוודאי. והלכה כמותו.

שְׁנֵי כִכָּרִים, אֶחָד טָמֵא וְאֶחָד טָהוֹר;

שְׁנֵי כִכָּרִים, אֶחָד טָמֵא וְאֶחָד טָהוֹר;

אָכַל אֶת אֶחָד מֵהֶם וְעָשָׂה טְהָרוֹת, וּבָא חֲבֵירוֹ וְאָכַל אֶת הַשֵּׁנִי וְעָשָׂה טְהָרוֹת;

אָכַל אדם טהור אֶת אֶחָד מֵהֶם וְעָשָׂה טְהָרוֹת, התעסק במאכלים טהורים, וּבָא חֲבֵירוֹ וְאָכַל אֶת הכיכר הַשֵּׁנִי וְעָשָׂה טְהָרוֹת;

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם נִשְׁאֲלוּ זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְזֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ – טְהוֹרִין.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם נִשְׁאֲלוּ זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְזֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ – טְהוֹרִין, ואפילו היה זה ברשות היחיד, מפני שספק דברי סופרים טהור (כדלעיל פ״ד מי״א),

וְאִם נִשְׁאֲלוּ שְׁנֵיהֶן כְּאַחַת – טְמֵאִים.

וְאִם נִשְׁאֲלוּ שְׁנֵיהֶן כְּאַחַת – טְמֵאִים, מפני שאי אפשר להורות, ששניהם טהורים.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ – טְמֵאִים.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ – טְמֵאִים. והלכה כמותו.

מִי שֶׁיָּשַׁב בִּרְשׁוּת הָרַבִּים,

מִי שֶׁיָּשַׁב בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, והוא טהור,

וּבָא אֶחָד וְדָרַס עַל בְּגָדָיו, אוֹ שֶׁרָקַק וְנָגַע בְּרוּקּוֹ;

וּבָא אדם אֶחָד שאין ידוע אם הוא טמא או טהור וְדָרַס (דרך) עַל בְּגָדָיו, אוֹ שֶׁרָקַק אדם אחד, וְנָגַע היושב בְּרוּקּוֹ;

עַל רוּקּוֹ – שׂוֹרְפִים אֶת הַתְּרוּמָה,

עַל רוּקּוֹ של הזר שׂוֹרְפִים אֶת הַתְּרוּמָה, כפי ששנינו (פ״ד מ״ה), שעל הרוק הנמצא שורפים את התרומה, כרוק של אדם טמא, שרוק הטמאים שכיח,

וְעַל בְּגָדָיו – הוֹלְכִין אַחַר הָרוֹב.

וְעַל בְּגָדָיו שנדרסו – הוֹלְכִין אַחַר הָרוֹב, אם רובם של האנשים הנמצאים באותו מקום טהורים – טהור, ואם רובם מטמאים מדרס, כגון זבים ונידות – חוששים לטומאה.

יָשַׁן בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְעָמַד –

מי שיָשַׁן בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וְעָמַד (קם), ואינו יודע אם העוברים ושבים טימאו את כליו –

כֵּלָיו טְמֵאִים מִדְרָס, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין.

כֵּלָיו, כגון בגדים ומצעות שהיו שם ללא פיקוח, טְמֵאִים משום מִדְרָס הזב, מפני שחוששים, שמתוך הרבים שעברו שם היה טמא בטומאת זב (וכן זבה או נידה) שדרך על כליו, אלו דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין, כדין ספק ברשות הרבים, שאין לפנינו גורם לטומאה. והלכה כמותם.

נָגַע בְּאֶחָד בַּלַּיְלָה, וְאֵין יָדוּעַ אִם חַי אִם מֵת, וּבַשַּׁחַר עָמַד וּמְצָאוֹ מֵת –

טהור שנָגַע בְּאדם אֶחָד בַּלַּיְלָה ברשות הרבים, וְאֵין יָדוּעַ אִם חַי היה אותו אחד או אִם מֵת, וּבַשַּׁחַר עָמַד (קם) וּמְצָאוֹ שהוא מֵת –

רַבִּי מֵאִיר מְטַהֵר. וַחֲכָמִים מְטַמְּאִים, שֶׁכָּל הַטּוּמְאוֹת כִּשְׁעַת מְצִיאָתָן.

רַבִּי מֵאִיר מְטַהֵר, משום שאין להחזיק, שכבר היה מת כשנגע בו, או משום שמקרה זה הוא ספק טומאה ברשות הרבים. וַחֲכָמִים מְטַמְּאִים, מפני שֶׁכָּל הַטּוּמְאוֹת כִּשְׁעַת מְצִיאָתָן, והרי עכשיו נמצא מת. וכן הלכה.

שׁוֹטָה אַחַת בָּעִיר, אוֹ נָכְרִית, אוֹ כּוּתִית –

אפילו אישה שׁוֹטָה אַחַת בלבד נמצאת בָּעִיר, אוֹ נָכְרִית, שטמאה כזבה מדברי חכמים, אוֹ כּוּתִית, שהיא בחזקת נידה, מפני שאינה שומרת על דיני טומאת הנידה כפי הראוי (ראו נידה פ״ד מ״א) –

כָּל הָרוּקִּים שֶׁבָּעִיר טְמֵאִין.

כָּל הָרוּקִּים שֶׁנמצאים בָּעִיר – טְמֵאִין, מפני שייתכן, שמקורו באישה הזו. ואולם במקום שאין אחת מנשים אלו, מניחים, שהנשים הטמאות נזהרות שלא להשאיר את רוקן ברשת הרבים, כדי שלא יגרום טומאה לעוברים שם.

מִי שֶׁדָּרְסָה אִשָּׁה עַל בְּגָדָיו, אוֹ שֶׁיָּשְׁבָה עִמּוֹ בַּסְּפִינָה;

מִי שֶׁדָּרְסָה (דרכה) אִשָּׁה עַל בְּגָדָיו, אוֹ שֶׁיָּשְׁבָה עִמּוֹ בַּסְּפִינָה, והספינה מתנועעת מכוחם של היושבים בה, והרי זה טומאה בהיסט או מדרס (ראו זבים פ"ג מ"א);

אִם מַכִּירַתּוּ שֶׁהוּא אוֹכֵל בַּתְּרוּמָה – כֵּלָיו טְהוֹרִין.

אִם היא מַכִּירַתּוּ (יודעת בו) שֶׁהוּא אוֹכֵל בַּתְּרוּמָה, שמקפיד על טהרה – כֵּלָיו טְהוֹרִין, שאנו מניחים, שאילו הייתה האישה טמאה, הייתה נזהרת מלדרוס על בגדיו, או שהייתה מודיעה לו.

וְאִם לָאו – יִשְׁאָלֶנָּה.

וְאִם לָאו, שלא הייתה מכירה בו – יִשְׁאָלֶנָּה אם היא טהורה אם לאו, והיא נאמנת בדבריה.

עֵד אוֹמֵר: "נִטְמָא", וְהוּא אוֹמֵר: "לֹא נִטְמֵאתִי" – טָהוֹר.

עֵד אחד אוֹמֵר: "אדם זה נִטְמָא", וְהוּא, האדם עצמו אוֹמֵר: "לֹא נִטְמֵאתִי" – טָהוֹר, שהאדם נאמן בנוגע לעצמו יותר מאחרים.

שְׁנַיִם אוֹמְרִים: "נִטְמֵאתָ", וְהוּא אוֹמֵר: "לֹא נִטְמֵאתִי" –

שְׁנַיִם אוֹמְרִים: "נִטְמֵאתָ", וְהוּא אוֹמֵר: "לֹא נִטְמֵאתִי" –

רַבִּי מֵאִיר מְטַמֵּא,

רַבִּי מֵאִיר מְטַמֵּא, שהרי שני עדים נאמנים לכל דבר, אפילו לחייב אדם עונש מיתה.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: הוּא נֶאֱמָן עַל יְדֵי עַצְמוֹ.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: הוּא נֶאֱמָן עַל יְדֵי (בעבור) עַצְמוֹ. והלכה כחכמים.

עֵד אוֹמֵר: "נִטְמָא", וּשְׁנַיִם אוֹמְרִים: "לֹא נִטְמָא", בֵּין בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד בֵּין בִּרְשׁוּת הָרַבִּים – טָהוֹר.

עֵד אוֹמֵר: "נִטְמָא", וּשְׁנַיִם אוֹמְרִים: "לֹא נִטְמָא", בֵּין בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד בֵּין בִּרְשׁוּת הָרַבִּים – טָהוֹר, שאין דבריו של אחד כלום במקום שניים, אף לא לעורר ספק.

שְׁנַיִם אוֹמְרִים: "נִטְמָא", וְעֵד אוֹמֵר: "לֹא נִטְמָא", בֵּין בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד בֵּין בִּרְשׁוּת הָרַבִּים – טָמֵא.

וכן להפך, שְׁנַיִם אוֹמְרִים: "נִטְמָא" וְעֵד אוֹמֵר: "לֹא נִטְמָא", בֵּין בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד בֵּין בִּרְשׁוּת הָרַבִּים – טָמֵא.

עֵד אוֹמֵר: "נִטְמָא" וְעֵד אוֹמֵר: "לֹא נִטְמָא",

עֵד אוֹמֵר: "נִטְמָא" וְעֵד אוֹמֵר: "לֹא נִטְמָא",

אִשָּׁה אוֹמֶרֶת: "נִטְמָא" וְאִשָּׁה אוֹמֶרֶת: "לֹא נִטְמָא" – בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד טָמֵא, בִּרְשׁוּת הָרַבִּים טָהוֹר.

וכן אִשָּׁה אוֹמֶרֶת: "נִטְמָא" וְאִשָּׁה אוֹמֶרֶת: "לֹא נִטְמָא" – הרי זה ספק, ולכן בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד – טָמֵא. בִּרְשׁוּת הָרַבִּים – טָהוֹר.