כָּל יְדוֹת הָאוֹכָלִים שֶׁהֵם חִבּוּר בְּאַב הַטֻּמְאָה – חִבּוּר בִּטְבוּל יוֹם.

כָּל יְדוֹת הָאוֹכָלִים שֶׁהֵם נחשבים חִבּוּר בְּאַב הַטֻּמְאָה, כגון עוקץ של פרי, שאם נגעה בו טומאה, נטמא הפרי – נחשבים חִבּוּר גם בִּטְבוּל יוֹם, שאם נגע בו טבול יום, והאוכל הוא תרומה – נפסלה.

אוֹכֶל שֶׁנִּפְרַס וּמְעוֹרֶה מִקְצָת;

אוֹכֶל שֶׁנִּפְרַס לשניים ועדיין מְעוֹרֶה (מחובר) במִקְצָת, שלא נפרד לגמרי –

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אִם אוֹחֵז בַּגָּדוֹל וְהַקָּטָן עוֹלֶה עִמּוֹ – הֲרֵי הוּא כָּמוֹהוּ.

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אִם אוֹחֵז בַּחלק הגָּדוֹל, וְהַקָּטָן עוֹלֶה עִמּוֹ ואינו נופל – הֲרֵי הוּא כָּמוֹהוּ, וכשנגע טבול יום בחצי אחד, נפסל גם השני.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם אוֹחֵז בַּקָּטָן וְהַגָּדוֹל עוֹלֶה עִמּוֹ – הֲרֵי הוּא כָּמוֹהוּ.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: רק אִם אוֹחֵז בַּחלק הקָּטָן, וְהַגָּדוֹל עוֹלֶה עִמּוֹ, שזהו חיבור חזק יותר – הֲרֵי הוּא כָּמוֹהוּ.

רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: בַּטָּהוֹר.

רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: קובעים לפי האחיזה בַּטָּהוֹר, שאם הטמא עולה עמו, הרי הם אחד, והטהור נטמא. אבל אם הטמא אינו עולה עם הטהור, אף שהטהור עולה עם הטמא – אינו חיבור.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: בַּטָּמֵא.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: האחיזה בַּטָּמֵא קובעת, שאם הטהור עולה עמו, הוא נטמא עמו. והלכה כחכמים.

וּשְׁאָר כָּל הָאוֹכָלִים;

וּשְׁאָר כָּל הָאוֹכָלִים, נקבע הדבר לפי דרך אחיזתם הרגילה:

אֵת שֶׁדַּרְכּוֹ לֵיאָחֵז בֶּעָלֶה – אוֹחֵז אוֹתוֹ בֶּעָלֶה. וּבַקֶּלַח – אוֹחֲזִין אוֹתוֹ בַּקֶּלַח.

כגון בירק, אֵת שֶׁדַּרְכּוֹ לֵיאָחֵז בֶּעָלֶה – אוֹחֵז אוֹתוֹ בֶּעָלֶה, ואם הפרי אינו נופל, הרי זה חיבור, והכול נטמא יחד. ושדרכו להיאחז בַקֶּלַח – אוֹחֲזִין אוֹתוֹ בַּקֶּלַח, וכך בודקים.

יָרָק שֶׁל תְּרוּמָה וּבֵיצָה טְרוּפָה נְתוּנָה עַל גַּבָּיו, וְנָגַע טְבוּל יוֹם בַּבֵּיצָה – לֹא פָּסַל אֶלָּא הַקֶּלַח שֶׁכְּנֶגְדּוֹ.

מאכל העשוי מיָרָק שֶׁל תְּרוּמָה, וּבֵיצָה טְרוּפָה נְתוּנָה עַל גַּבָּיו, וְנָגַע טְבוּל יוֹם בּשכבת הבֵּיצָה – לֹא פָּסַל אֶלָּא את הַקֶּלַח (אותו ירק) שֶׁכְּנֶגְדּוֹ היכן שנגע, ושאר הירקות טהורים, שאין זה חיבור.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: כָּל הַסֵּדֶר הָעֶלְיוֹן.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: פסל את כָּל הַסֵּדֶר הָעֶלְיוֹן של הקלחים, השכבה העליונה. והלכה כתנא הראשון.

אִם הָיָה כְּמִין כּוֹבַע – אֵינָהּ חִבּוּר.

אִם הָיָה כְּמִין כּוֹבַע, שתוך כדי אפייה או בישול התנפחה שכבת הביצה, ונגע טבול יום בבועה – אֵינָהּ חִבּוּר לירק, ואפילו מה שכנגד מקום מגעו טהור.

חוּט שֶׁל בֵּיצָה שֶׁקָּרַם עַל דְּפָנוֹת שֶׁל לְפָס, וְנָגַע בּוֹ טְבוּל יוֹם;

חוּט דק שֶׁל נוזל בֵּיצָה שֶׁקָּרַם (נקרש) במהלך הטיגון עַל דְּפָנוֹת שֶׁל לְפָס (מחבת) ומחובר לתבשיל תרומה, וְנָגַע בּוֹ (בחוט) טְבוּל יוֹם;

מִן הַשָּׂפָה וְלִפְנִים – חִבּוּר. מִן הַשָּׂפָה וְלַחוּץ – אֵינוֹ חִבּוּר.

אם נגע מִן הַשָּׂפָה וְלִפְנִים, בתוך חלל הכלי – חִבּוּר לתבשיל, ונפסל התבשיל. ואם נגע מִן הַשָּׂפָה וְלַחוּץ, שחוט הביצה נמשך בצד החיצוני של הלפס ושם נגע – אֵינוֹ חִבּוּר, והתבשיל טהור.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: חוּט וְכֹל שֶׁנִּקְלָף עִמּוֹ.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: החוּט וְכֹל שֶׁנִּקְלָף עִמּוֹ מהתבשיל כשמושכים אותו – חיבור ופסול, ולא יותר. והלכה כתנא הראשון.

וְכֵן בְּקִטְנִיּוֹת שֶׁקָּרְמוּ עַל שְׂפָתָהּ שֶׁל קְדֵרָה.

וְכֵן הדין בְּקִטְנִיּוֹת שֶׁקָּרְמוּ, יצרו שכבה דקה, עַל שְׂפָתָהּ שֶׁל קְדֵרָה שהתבשלו בה, מבפנים ומבחוץ, ומחוברים לתבשיל שבתוכה, דין אותו קרום כדין חוט הביצה.

עִסָּה שֶׁנִּדְמְעָה אוֹ שֶׁנִּתְחַמְּצָה בִּשְׂאוֹר שֶׁל תְּרוּמָה –

עִסָּה (בצק) של חולין שֶׁנִּדְמְעָה, שהתערבה בה עיסת תרומה, אוֹ שֶׁנִּתְחַמְּצָה (החמיצה, תפחה) בּאמצעות שְׂאוֹר שֶׁל תְּרוּמָה שהוכנס לתוכה, שדינה כתרומה, שאסורה באכילה למי שאינו כהן –

אֵינָהּ נִפְסֶלֶת בִּטְבוּל יוֹם.

אֵינָהּ נִפְסֶלֶת בּמגע טְבוּל יוֹם.

רַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹסְלִין.

רַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹסְלִין את העיסה, כדין תרומה שנגע בה טבול יום.

עִסָּה שֶׁהוּכְשְׁרָה בְּמַשְׁקֶה, וְנִילוֹשָׁה בְּמֵי פֵרוֹת וְנָגַע בָּהֶן טְבוּל יוֹם;

עִסָּה של תרומה שֶׁהוּכְשְׁרָה בְּמַשְׁקֶה לקבל טומאה, כגון שהחיטים הורטבו במים בשעת הטחינה, ומעתה היא יכולה להיטמא, וְנִילוֹשָׁה בְּמֵי פֵרוֹת, מיצים שונים, שאינם נחשבים משקה להכשיר לקבלת טומאה למאכל שעדיין לא הורטב במים, וְנָגַע בָּהֶן טְבוּל יוֹם –

רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן יְהוּדָה אִישׁ בַּרְתּוֹתָא אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: פָּסַל אֶת כּוּלָּהּ.

רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן יְהוּדָה אִישׁ בַּרְתּוֹתָא אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: פָּסַל אֶת כּוּלָּהּ, שמי הפירות מחברים את העיסה כולה, שתיחשב חיבור.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר מִשְּׁמוֹ: לֹא פָּסַל אֶלָּא מְקוֹם מַגָּעוֹ.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר מִשְּׁמוֹ של רבי יהושע: לֹא פָּסַל אֶלָּא מְקוֹם מַגָּעוֹ, שכשם שמי פירות אינם מכשירים לקבלת טומאה, כך אינם מחברים את העיסה לעניין קבלת טומאה. והלכה כרבי עקיבא.

יָרָק שֶׁל חוּלִּין שֶׁבִּשְּׁלוֹ בְּשֶׁמֶן שֶׁל תְּרוּמָה, וְנָגַע בּוֹ טְבוּל יוֹם;

יָרָק שֶׁל חוּלִּין שֶׁבִּשְּׁלוֹ בְּשֶׁמֶן שֶׁל תְּרוּמָה, וְנָגַע בּוֹ (בתבשיל) טְבוּל יוֹם –

רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן יְהוּדָה אִישׁ בַּרְתּוֹתָא אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: פָּסַל כּוּלָּהּ.

רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן יְהוּדָה אִישׁ בַּרְתּוֹתָא אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: פָּסַל את כּוּלָּהּ, ששמן התרומה מחשיב את התבשיל כתרומה ואף מחבר אותו, שייפסל כולו במגע.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר מִשְּׁמוֹ: לֹא פָּסַל אֶלָּא מְקוֹם מַגָּעוֹ.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר מִשְּׁמוֹ של רבי יהושע: לֹא פָּסַל אֶלָּא מְקוֹם מַגָּעוֹ, מפני שעיקר התבשיל הוא חולין, ואין זה חיבור. והלכה כמותו.

טָהוֹר שֶׁנָּגַס מִן הָאוֹכֶל, וְנָפַל עַל בְּגָדָיו וְעַל כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה – טָהוֹר.

אדם טָהוֹר שֶׁנָּגַס מִן הָאוֹכֶל, וְנָפַל האוכל שמעורב ברוק עַל בְּגָדָיו ובתוך כך גם עַל כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה – טָהוֹר הכיכר, שאינו מוכשר על ידי הרוק לקבל טומאה, מפני שלא רצה בו, שהרי לכלך את בגדו.

הָיָה אוֹכֵל זֵיתִים פְּצוּעִים וּתְמָרִים רְטוּבּוֹת; כָּל שֶׁהוּא רוֹצֶה לָמוֹץ אֶת גַּרְעִינָתוֹ וְנָפַל עַל בְּגָדָיו וְעַל כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה – טָמֵא. הָיָה אוֹכֵל זֵיתִים נְגוּבִין וּתְמָרִים יְבֵשׁוֹת, כֹּל שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לָמוֹץ אֶת גַּרְעִינָתוֹ, וְנָפַל עַל בְּגָדָיו וְעַל כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה – טָהוֹר.

אם הָיָה אוֹכֵל זֵיתִים פְּצוּעִים (מבוקעים, מרוסקים) וּתְמָרִים רְטוּבּוֹת, וכן כָּל דבר דומה שֶׁהוּא רוֹצֶה לָמוֹץ (למצוץ) אֶת גַּרְעִינָתוֹ, כך שהוא מפריש רוק בצורה רצונית, וְנָפַל גרעין עם רוק עַל בְּגָדָיו וְעַל כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה והרטיב אותה – טָמֵא הכיכר, מפני שהחשיב את הרוק, ובכך עשה אותו למשקה. אבל אם הָיָה אוֹכֵל זֵיתִים נְגוּבִין (מיובשים) וּתְמָרִים יְבֵשׁוֹת, וכן כָּל דבר שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לָמוֹץ אֶת גַּרְעִינָתוֹ, כך שאינו מפריש רוק רצוני, וְנָפַל עַל בְּגָדָיו וְעַל כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה – טָהוֹר, שכן אין לרוק חשיבות של משקה.

אֶחָד טָהוֹר וְאֶחָד טְבוּל יוֹם – כָּאֵלּוּ.

ומוסיפים: אֶחָד (בין) אדם טָהוֹר וְאֶחָד טְבוּל יוֹם – כָּאֵלּוּ, נוהגים בהם דינים אלה, שרק רוק שהופרש לרצונו מכשיר לקבל טומאה.

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אֵלּוּ וָאֵלּוּ טְמֵאִין בִּטְבוּל יוֹם, שֶׁמַּשְׁקִין שֶׁל טָמֵא מַכְשִׁירִין לִרְצוֹנוֹ וְשֶׁלֹּא לִרְצוֹנוֹ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵין טְבוּל יוֹם טָמֵא.

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אֵלּוּ וָאֵלּוּ, כל האופנים שהופרש רוק, טְמֵאִין בִּטְבוּל יוֹם, מפני שֶׁמַּשְׁקִין שֶׁל אדם טָמֵא מַכְשִׁירִין מאכל לקבל טומאה, אם הופרש לִרְצוֹנוֹ וְגם אם שֶׁלֹּא לִרְצוֹנוֹ (מכשירין פ"א מ"א). וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵין טְבוּל יוֹם בכלל ‘טָמֵא' להגדרה זו, וכדברי התנא הראשון. וכך הלכה.