מַשְׁקֵה טְבוּל יוֹם –

מַשְׁקֵה (נוזל) המופרש מגופו של טְבוּל יוֹם, כגון רוק, מי רגליים, דמעות –

כְּמַשְׁקִין שֶׁהוּא נוֹגֵעַ בָּהֶן; אֵלּוּ וָאֵלּוּ – אֵינָן מְטַמְּאִין.

דינו כְּמַשְׁקִין שֶׁהוּא נוֹגֵעַ בָּהֶן, שאֵלּוּ וָאֵלּוּ אֵינָן מְטַמְּאִין כלל, לא כלים ולא מאכלים ומשקים שנגעו בהם, שכן הם עצמם אינם נטמאים במגעו.

וּשְׁאָר כָּל הַטְּמֵאִין, בֵּין קַלִּין בֵּין חֲמוּרִין –

וּשְׁאָר כָּל הַטְּמֵאִין, בֵּין הקַלִּין, כגון הנוגע בשרץ מת, שהוא בדרגת ראשון לטומאה, ובֵין החֲמוּרִין, כגון זב שהוא בדרגת אב הטומאה –

הַמַּשְׁקִין הַיּוֹצְאִים מֵהֶן כַּמַּשְׁקִין שֶׁהוּא נוֹגֵעַ בָּהֶן; אֵלּוּ וָאֵלּוּ תְּחִלָּה,

הַמַּשְׁקִין הַיּוֹצְאִים מֵהֶן (מגופם) כַּמַּשְׁקִין שֶׁהוּא, הטמא, נוֹגֵעַ בָּהֶן. שאֵלּוּ וָאֵלּוּ תְּחִלָּה (ראשון) לטומאה, ומה שנוגע בהם נטמא בדרגת שני לטומאה,

חוּץ מִן הַמַּשְׁקֶה שֶׁהוּא אַב הַטּוּמְאָה.

חוּץ מִן הַמַּשְׁקֶה שֶׁהוּא עצמו בדרגת אַב הַטּוּמְאָה, כגון הפרשות הזב ודם הנידה (זבים פ"ה מ"ז), ומה שנוגע במשקה זה הוא ראשון לטומאה ומטמא גם אחרים.

קְדֵרָה שֶׁהִיא מְלֵאָה מַשְׁקִים וְנָגַע בָּהּ טְבוּל יוֹם;

קְדֵרָה שֶׁהִיא מְלֵאָה מַשְׁקִים, וְנָגַע בָּהּ טְבוּל יוֹם ובמשקים שבה;

אִם הָיָה מַשְׁקֶה תְּרוּמָה – הַמַּשְׁקִין פְּסוּלִין, וְהַקְּדֵרָה טְהוֹרָה.

אִם הָיָה זה מַשְׁקֶה תְּרוּמָה, כגון שמן – הַמַּשְׁקִין פְּסוּלִין, שטבול יום פוסל את התרומה במגעו, וְהַקְּדֵרָה טְהוֹרָה, שאינה נטמאת ממגעו ולא ממגע משקה התרומה הפסולה.

וְאִם הָיָה מַשְׁקֶה חוּלִּין – הַכֹּל טָהוֹר.

וְאִם הָיָה מַשְׁקֶה חוּלִּין – הַכֹּל טָהוֹר, שטבול יום אינו מטמא משקים של חולין.

וְאִם הָיוּ יָדָיו מְסוֹאָבוֹת – הַכֹּל טָמֵא.

וְאִם הָיוּ יָדָיו של הנוגע מְסוֹאָבוֹת (טמאות) מדברי חכמים, והוא עצמו טהור – הַכֹּל, המשקים והקדרה, טָמֵא, שגזרו חכמים טומאה על כל ידיים שאינן נטולות, שכל משקה שנוגעות בו טמא, ומשקה זה מטמא גם כלי הנוגע בו.

זֶה חוֹמֶר בַּיָּדַיִם מִבִּטְבוּל יוֹם.

ומעירים: דין זֶה הוא חוֹמֶר (חומרה) שיש בַּיָּדַיִם הטמאות מִבִּטְבוּל יוֹם.

וְחוֹמֶר בִּטְבוּל יוֹם מִבַּיָּדַיִם:

ולעומת זה, יש חוֹמֶר בִּטְבוּל יוֹם מִבַּיָּדַיִם:

שֶׁסְּפֵק טְבוּל יוֹם פּוֹסֵל אֶת הַתְּרוּמָה, וְהַיָּדַיִם – סְפֵקָן טָהוֹר.

שֶׁסְּפֵק מגע של טְבוּל יוֹם פּוֹסֵל אֶת הַתְּרוּמָה, וְאילו הַיָּדַיִם – סְפֵקָן טָהוֹר, שהקלו חכמים בספק טומאה זו (טהרות פ"ד מ"ז, וראו ידיים פ"ב מ"ד).

הַמִּקְפָּה שֶׁל תְּרוּמָה וְהַשּׁוּם וְהַשֶּׁמֶן שֶׁל חוּלִּין, שֶׁנָּגַע טְבוּל יוֹם בְּמִקְצָתָן – פָּסַל אֶת כּוּלָּם.

הַמִּקְפָּה, תבשיל גריסי פול, שֶׁל תְּרוּמָה, וְהַשּׁוּם הכתוש וְהַשֶּׁמֶן הם שֶׁל חוּלִּין, שֶׁנָּגַע טְבוּל יוֹם בְּמִקְצָתָן של השום והשמן – פָּסַל אֶת כּוּלָּם, את כל התבשיל, מפני שהשום והשמן בטלים לעיקר התבשיל, והכול נחשב 'חיבור' וגוש אחד של תרומה.

הַמִּקְפָּה שֶׁל חוּלִּין וְהַשּׁוּם וְהַשֶּׁמֶן שֶׁל תְּרוּמָה, שֶׁנָּגַע טְבוּל יוֹם בְּמִקְצָתָן – לֹא פָּסַל אֶלָּא מְקוֹם מַגָּעוֹ,

ואולם במקרה הפוך, שהַמִּקְפָּה שֶׁל חוּלִּין, וְהַשּׁוּם וְהַשֶּׁמֶן שבו הם שֶׁל תְּרוּמָה, שֶׁנָּגַע טְבוּל יוֹם בְּמִקְצָתָן של השום והשמן – לֹא פָּסַל אֶלָּא מְקוֹם מַגָּעוֹ, ויתר התבשיל אינו בטל להם ואינו תרומה. וגם יתר השום והשמן שהם תרומה, שאינו מחובר למה שנגע בו – טהורים.

וְאִם הָיָה הַשּׁוּם מְרוּבֶּה – הוֹלְכִין אַחַר הָרוֹב.

וְאִם הָיָה הַשּׁוּם של תרומה מְרוּבֶּה מן המקפה – הוֹלְכִין אַחַר הָרוֹב, שכל התבשיל נחשב תרומה ונפסל.

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: אֵימָתַי? בִּזְמַן שֶׁהֵן גּוּשׁ בַּקְּעָרָה.

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: אֵימָתַי הולכים אחר הרוב כאשר השום מרובה? בִּזְמַן שֶׁהֵן, השום הכתוש והשמן, מונחים כגוּשׁ בַּקְּעָרָה שבה המקפה.

אֲבָל אִם הָיָה מְפוּזָּר בַּמְּדוֹכָה – טָהוֹר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא רוֹצֶה בְּפִיזּוּרוֹ.

אֲבָל אִם הָיָה השום מְפוּזָּר בַּמְּדוֹכָה (במכתשת) שבה הוא כותש אותו בשמן – טָהוֹר מה שלא נגע בו טבול יום, מִפְּנֵי שֶׁהוּא רוֹצֶה בְּפִיזּוּרוֹ של השום בשעת הכתישה.

וּשְׁאָר כָּל הַנִּדּוֹכִין שֶׁדָּכָן בְּמַשְׁקִין.

ומוסיפים: וכן הדין בשְׁאָר כָּל המינים הַנִּדּוֹכִין (נכתשים) שֶׁדָּכָן בְּתוך מַשְׁקִין, שמכיוון שרוצה שיתפזרו במשקים – כל פירור נחשב לעצמו, ואם הניחם כגוש בקערה – הרי זה 'חיבור'.

אֲבָל אֵת שֶׁדַּרְכָּן לָדוּךְ בְּמַשְׁקִים, וְדָכָן שֶׁלֹּא בְּמַשְׁקִין, וְהֵן גּוּשׁ בַּקְּעָרָה – הֲרֵי אֵלּוּ כְּעִגּוּל שֶׁל דְּבֵלָה.

אֲבָל אֵת אלו שֶׁדַּרְכָּן לָדוּךְ בְּמַשְׁקִים, וְדָכָן הפעם שֶׁלֹּא בְּמַשְׁקִין, וְהֵן מונחים כגוּשׁ אחד בַּקְּעָרָה – הֲרֵי אֵלּוּ כְּעִגּוּל שֶׁל דְּבֵלָה, גוש תאנים דחוסות, שאף על פי שהם גוש, אין זה חיבור (תרומות פ"ב מ"א). וכך הלכה.

הַמִּקְפָּה וְהַחֲמִיטָה שֶׁל חוּלִּין, וְהַשֶּׁמֶן שֶׁל תְּרוּמָה צָף עַל גַּבֵּיהֶן, וְנָגַע טְבוּל יוֹם בַּשֶּׁמֶן – לֹא פָּסַל אֶלָּא הַשֶּׁמֶן.

הַמִּקְפָּה, תבשיל גריסי פול, וְהַחֲמִיטָה, מאפה דק, שהן שֶׁל חוּלִּין, וְהַשֶּׁמֶן שֶׁל תְּרוּמָה צָף עַל גַּבֵּיהֶן, וְנָגַע טְבוּל יוֹם בַּשֶּׁמֶן – לֹא פָּסַל אֶלָּא את הַשֶּׁמֶן, והתבשיל או המאפה טהורים.

וְאִם חִיבֵּץ – כָּל מָקוֹם שֶׁהוֹלֵךְ הַשֶּׁמֶן פָּסַל.

וְאִם חִיבֵּץ (בחש) את השמן במקפה או בחמיטה – כָּל מָקוֹם שֶׁהוֹלֵךְ לשם הַשֶּׁמֶן – פָּסַל.

בְּשַׂר הַקֹּדֶשׁ שֶׁקָּרַם עָלָיו הַקִּיפָה; נָגַע טְבוּל יוֹם בַּקִּיפָה – חֲתִיכוֹת מוּתָּרוֹת. נָגַע בַּחֲתִיכָה – חֲתִיכָה וְכָל הָעוֹלִים עִמָּהּ חִבּוּר זֶה לָזֶה. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר: שְׁנֵיהֶם חִבּוּר זֶה לָזֶה.

בְּשַׂר הַקֹּדֶשׁ שֶׁקָּרַם עָלָיו הַקִּיפָה, שהצטבר עליו רוטב קרוש של שומן ותבלינים; נָגַע טְבוּל יוֹם בַּקִּיפָה – חֲתִיכוֹת מוּתָּרוֹת. נָגַע בַּחֲתִיכָה – חֲתִיכָה וְכָל הָעוֹלִים עִמָּהּ חִבּוּר זֶה לָזֶה. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר: שְׁנֵיהֶם, הבשר והקיפה, חִבּוּר זֶה לָזֶה, וגם אם נגע בקיפה, נפסל כל הבשר.

וְכֵן בְּקִטְנִיּוֹת שֶׁקָּרְמוּ עַל גַּבֵּי פְרוּסוֹת.

וְכֵן הדין בְּקִטְנִיּוֹת מבושלות שֶׁקָּרְמוּ (נקשרו) עַל גַּבֵּי פְרוּסוֹת לחם של קודש או תרומה. והלכה כתנא הראשון.

מַעֲשֵׂה קְדֵרָה בְּקִטְנִיּוֹת; בִּזְמַן שֶׁהֵן פְּרוּדִים – אֵינָן חִבּוּר. בִּזְמַן שֶׁהֵן גּוּשׁ – חִבּוּר. אִם הָיוּ גּוּשִׁין הַרְבֵּה – הֲרֵי אֵלּוּ יִמָּנוּ.

מַעֲשֵׂה קְדֵרָה בְּקִטְנִיּוֹת, תבשיל קטניות; בִּזְמַן שֶׁהֵן גרגירים פְּרוּדִים – אֵינָן חִבּוּר, וטמא או טבול יום שנגע בגרגיר אחד לא פסל את השאר. ובִזְמַן שֶׁהֵן נעשים לגוּשׁ על ידי הבישול – הן חִבּוּר, והמגע פוסל את כל הגוש. ואִם הָיוּ גּוּשִׁין הַרְבֵּה – הֲרֵי אֵלּוּ יִמָּנוּ, יספרו אותם וידרגו את טומאתם, שאם נגע אב הטומאה (כגון שרץ מת) בגוש – נעשה הגוש ראשון, והגוש שנוגע בו – שני, וכן הלאה.

שֶׁמֶן שֶׁהוּא צָף עַל גַּבֵּי הַיַּיִן, וְנָגַע טְבוּל יוֹם בַּשֶּׁמֶן – לֹא פָּסַל אֶלָּא הַשֶּׁמֶן. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר: שְׁנֵיהֶם חִבּוּר זֶה לָזֶה.

שֶׁמֶן שֶׁהוּא צָף עַל גַּבֵּי הַיַּיִן, ושניהם תרומה, וְנָגַע טְבוּל יוֹם בַּשֶּׁמֶן – לֹא פָּסַל אֶלָּא את הַשֶּׁמֶן, שהרי אינם מתערבים ואינם חיבור זה לזה. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר: שְׁנֵיהֶם חִבּוּר זֶה לָזֶה ופסולים. והלכה כתנא הראשון.

חָבִית שֶׁשָּׁקְעָה לְתוֹךְ בּוֹר שֶׁל יַיִן, וְנָגַע בּוֹ טְבוּל יוֹם;

חָבִית פתוחה ובה יין של תרומה שֶׁשָּׁקְעָה לְתוֹךְ בּוֹר שֶׁל יַיִן חולין, וְנָגַע בּוֹ טְבוּל יוֹם ביין;

מִן הַשָּׂפָה וְלִפְנִים – חִבּוּר.

אם נגע מִן הַשָּׂפָה של החבית וְלִפְנִים – הרי זה חִבּוּר לכל היין שבחבית (גם אם לא הייתה החבית מלאה ביין תרומה לפני שנפלה לבור).

מִן הַשָּׂפָה וְלַחוּץ – אֵינוֹ חִבּוּר.

ואם נגע מִן הַשָּׂפָה וְלַחוּץ – אֵינוֹ חִבּוּר, והיין שבחבית טהור.

רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר: אֲפִלּוּ עַל גַּבָּהּ רוּם קוֹמָה, וְנָגַע כְּנֶגֶד פִּיהָ – חִבּוּר.

רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר: אֲפִלּוּ עַל גַּבָּהּ (מעליה) יש יין ברוּם קוֹמָה (כגובה אדם), ששקעה לעומק הבור, וְנָגַע טבול יום ביין כְּנֶגֶד פִּיהָ – הרי זה חִבּוּר, ונפסל היין שבחבית. והלכה כתנא הראשון.

חָבִית שֶׁנִּקְּבָה, בֵּין מִפִּיהָ בֵּין מִשּׁוּלֶיהָ בֵּין מִצִּדֶּיהָ, וְנָגַע בּוֹ טְבוּל יוֹם – טְמֵאָה.

חָבִית יין של תרומה שֶׁנִּקְּבָה, שנעשה בה נקב, בֵּין מִפִּיהָ, במכסה שעל פיה, בֵּין מִשּׁוּלֶיהָ, מתחתיתה, בֵּין מִצִּדֶּיהָ, וְנָגַע בּוֹ, ביין שבנקב, טְבוּל יוֹם – טְמֵאָה כל תכולת החבית, שכל היין נחשב מחובר.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מִפִּיהָ וּמִשּׁוּלֶיהָ – טְמֵאָה.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אם ניקבה מִפִּיהָ וכן מִשּׁוּלֶיהָ – טְמֵאָה כולה, שכל היין נחשב מחובר ליין שלמעלה ושלמטה.

מִן הַצְּדָדִין מִכָּאן וּמִכָּאן – טְהוֹרָה.

ואולם אם הנקב מִן הַצְּדָדִין – תכולת החבית מִכָּאן וּמִכָּאן, שאינה במקום הנקב, טְהוֹרָה, שיין אינו חיבור מהצד . והלכה כתנא הראשון.

הַמְעָרֶה מִכְּלִי לִכְלִי, וְנָגַע טְבוּל יוֹם בַּקִּלּוּחַ,

הַמְעָרֶה (השופך) יין מִכְּלִי לִכְלִי, וְנָגַע טְבוּל יוֹם בַּקִּלּוּחַ,

אִם יֵשׁ בּוֹ – יַעֲלֶה בְּאַחַת וּמֵאָה.

אִם יֵשׁ בּוֹ, בכלי התחתון, די יין – יַעֲלֶה (יתבטל) היין שנגע בו בְּאַחַת וּמֵאָה, שאם יש פי מאה יין טהור כנגד אחד פסול, הכול טהור וכשר, שכך דין ביטול בתרומה (תרומות פ"ה מ"ד).

בִּעְבּוּעַ שֶׁבֶּחָבִית שֶׁנִּקַּב, בֵּין מִבִּפְנִים בֵּין מִבַּחוּץ, וּבֵין מִלְמַעְלָן בֵּין מִלְּמַטָּן;

בִּעְבּוּעַ (בועה) שֶׁבֶּחָבִית, שנוצר בדופן החבית בתוך כדי הייצור, שֶׁנִּקַּב בֵּין מִבִּפְנִים בֵּין מִבַּחוּץ, שיש נקב גם בצדו החיצוני וגם בצדו הפנימי, וּבֵין אם היה הבעבוע מִלְמַעְלָן, בצד העליון של החבית, בֵּין מִלְּמַטָּן, בצד התחתון, והמשקה שבחבית נכנס באותו בעבוע;

זֶה כְּנֶגֶד זֶה – טָמֵא בְּאַב הַטּוּמְאָה, וְטָמֵא בְּאֹהֶל הַמֵּת.

אם שני הנקבים הם זֶה כְּנֶגֶד (מול) זֶה, באותו גובה – טָמֵא כל היין שבחבית בְּאַב הַטּוּמְאָה, כגון אם נגע זב בנקב החיצון, וְגם טָמֵא בְּאֹהֶל הַמֵּת, שאם החבית הייתה באוהל שיש בו מת, והייתה סתומה לגמרי חוץ מנקבים אלה, נכנסת הטומאה דרכם.

הַפְּנִימִי מִלְּמַטָּן וְהַחִיצוֹן מִלְמַעְלָן – טָמֵא בְּאַב הַטּוּמְאָה, וְטָמֵא בְּאוֹהֶל הַמֵּת.

כיוצא בדבר, אם הנקב שבצד הַפְּנִימִי של הבועה היה מִלְּמַטָּן (נמוך) וְהַחִיצוֹן היה מִלְמַעְלָן (גבוה) – טָמֵא כל מה שבחבית בְּמגע אַב הַטּוּמְאָה ביין, וְטָמֵא בְּאוֹהֶל הַמֵּת.

הַפְּנִימִי מִלְמַעְלָן וְהַחִיצוֹן מִלְּמַטָּן – טָהוֹר בְּאַב הַטּוּמְאָה, וְטָמֵא בְּאוֹהֶל הַמֵּת.

ואולם, אם הנקב הַפְּנִימִי מִלְמַעְלָן וְהַחִיצוֹן מִלְּמַטָּן – טָהוֹר מה שבחבית בְּמגע אַב הַטּוּמְאָה, שהמשקה שנגע בו אינו חלק מן המשקה שבחבית, וְאולם טָמֵא בְּאוֹהֶל הַמֵּת, שהטומאה שבחלל האוהל נכנסת דרך הנקבים אל תוך החבית.