הַמְכַנֵּס חַלּוֹת עַל מְנָת לְהַפְרִישׁ, וְנָשְׁכוּ – בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: חִבּוּר בִּטְבוּל יוֹם.

הַמְכַנֵּס, מקבץ יחד, חַלּוֹת, חתיכות בצק שהופרשו לחלה מעיסות שונות, עַל מְנָת לְהַפְרִישׁ (להפריד) אותן אחר כך זו מזו, וְנָשְׁכוּ, שנדבקו כך שאם יפריד אותן ‘ינשכו׳ זו מזו – בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: הרי זה חִבּוּר בִּטְבוּל יוֹם, שאם נגע באחת מהן, נפסלו כולן.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: אֵינוֹ חִבּוּר.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: אֵינוֹ חִבּוּר, מאחר שעתיד להפרידן, ואם נגע באחת – לא נפסלו שאר החתיכות.

מִקְרָצוֹת נוֹשְׁכוֹת זוֹ בָּזוֹ, וְכִכָּרוֹת נוֹשְׁכוֹת זוֹ בָּזוֹ,

מִקְרָצוֹת (חתיכות בצק) שנוֹשְׁכוֹת זוֹ בָּזוֹ, וְכן כִכָּרוֹת לחם שנאפו יחד, והן נוֹשְׁכוֹת זוֹ בָּזוֹ,

הָאוֹפֶה חֲמִיטָה עַל גַּבֵּי חֲמִיטָה עַד שֶׁלֹּא קָרְמוּ בַּתַּנּוּר,

וכן הָאוֹפֶה חֲמִיטָה (עוגה דקה), והיא מונחת עַל גַּבֵּי חֲמִיטָה אחרת, עַד שֶׁלֹּא קָרְמוּ, נוצר מעליהן קרום, בַּתַּנּוּר, והוא עתיד להפרידן לפני שייאפו לגמרי.

וְקוֹלִית שֶׁל מַיִם הַמְחוּלְחֶלֶת,

וְקוֹלִית שֶׁל מַיִם הַמְחוּלְחֶלֶת, בועה חלולה של מים, שנוגעת באוכל תרומה,

וּרְתִיחַת גְּרִיסִין שֶׁל פּוֹל רִאשׁוֹנָה,

וּרְתִיחַת (קצף) תבשיל גְּרִיסִין שֶׁל פּוֹל שהורתחו לרִאשׁוֹנָה, שהתבשיל דליל, ויש בבועות אוויר,

וּרְתִיחַת יַיִן חָדָשׁ,

וּרְתִיחַת יַיִן חָדָשׁ, קצף של תירוש, ונגע טבול יום בבועות מהסוגים הללו;

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף שֶׁל אוֹרֶז – בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: חִבּוּר בִּטְבוּל יוֹם.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף רתיחה שֶׁל בישול אוֹרֶז – בכולם בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: חִבּוּר בִּטְבוּל יוֹם, שאם נגע בחתיכה או בבועות, והכול תרומה – נפסל הכול.

בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים: אֵינוֹ חִבּוּר.

ובֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: אֵינוֹ חִבּוּר, שרק מה שנגע בו נפסל, והשאר טהור וכשר.

וּמוֹדִים בִּשְׁאָר כָּל הַטּוּמְאוֹת, בֵּין קַלּוֹת בֵּין חֲמוּרוֹת.

וּמוֹדִים בית הלל בִּשְׁאָר כָּל הַטּוּמְאוֹת, אנשים או חפצים טמאים, שנגעו בכל אלו, בֵּין טומאות קַלּוֹת בֵּין חֲמוּרוֹת, שטמא הכול. והלכה כבית הלל.

הַמְכַנֵּס חַלּוֹת עַל מְנָת שֶׁלֹּא לְהַפְרִישׁ,

הַמְכַנֵּס, מקבץ יחד, חַלּוֹת, חתיכות בצק שהופרשו לחלה מעיסות שונות, עַל מְנָת שֶׁלֹּא לְהַפְרִישׁ (להפריד) אותן זו מזו אלא להשאירן כבצק אחד, ונדבקו;

הָאוֹפֶה חֲמִיטָה עַל גַּבֵּי חֲמִיטָה מִשֶּׁקָּרְמוּ בַּתַּנּוּר,

וכן הָאוֹפֶה חֲמִיטָה (עוגה דקה) עַל גַּבֵּי חֲמִיטָה ונדבקו, ונגע טבול יום באחת מהן מִשֶּׁקָּרְמוּ (נוצר מעליהן קרום) בַּתַּנּוּר, ששוב לא יפרידו ביניהן;

וְקוֹלִית שֶׁל מַיִם שֶׁאֵינָהּ מְחוּלְחֶלֶת,

וְקוֹלִית (בעבוע) שֶׁל מַיִם שֶׁאֵינָהּ מְחוּלְחֶלֶת (=חלולה), שהבועות דחוסות וצמודות למה שתחתיהן;

וּרְתִיחַת גְּרִיסִין שֶׁל פּוֹל שְׁנִיָּה,

וּרְתִיחַת (בעבוע) של תבשיל גְּרִיסִין שֶׁל פּוֹל שהורתחו פעם שְׁנִיָּה, שהתבשיל סמיך, והבועות דחוסות אליו;

וּרְתִיחַת יַיִן יָשָׁן, וְשֶׁל שֶׁמֶן לְעוֹלָם, וְשֶׁל עֲדָשִׁים,

וּרְתִיחַת (קצף) יַיִן יָשָׁן, ורתיחה שֶׁל שֶׁמֶן לְעוֹלָם (בכל מצב), חדש או ישן, וְכן רתיחה שֶׁל תבשיל עֲדָשִׁים,

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף שֶׁל טֹפַח –

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף שֶׁל טֹפַח (סוג קטנית) –

טְמֵאִים בִּטְבוּל יוֹם, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בְּכָל הַטּוּמְאוֹת.

כל אלו טְמֵאִים בִּטְבוּל יוֹם, שאם הם של תרומה, ונגע טבול יום בבועות – נפסל הכול, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר, שבְּכָל הַטּוּמְאוֹת שנגעו בבועות – הכול נטמא. ואין הלכה כרבי יהודה.

מַסְמֵר שֶׁאַחַר הַכִּכָּר, וְגַרְגֵּר מֶלַח קָטָן, וְחַרְחוּר פָּחוֹת מִכָּאֶצְבַּע;

מַסְמֵר, בליטה אפויה, שֶׁאַחַר (מאחורי) הַכִּכָּר, שעושים כך לסימן היכר, וְגַרְגֵּר מֶלַח קָטָן שנאפה עליו, וְחַרְחוּר, חלק חרוך, שעוביו פָּחוֹת מִכּרוחב אֶצְבַּע;

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: כֹּל שֶׁהוּא נֶאֱכָל עָלָיו –

רַבִּי יוֹסֵי חולק ואוֹמֵר: לאו דווקא פחות מאצבע, אלא כֹּל שֶׁהוּא נֶאֱכָל עָלָיו, שאוכלים עם החרחור –

טְמֵאִים בִּטְבוּל יוֹם, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בְּכָל הַטּוּמְאוֹת.

כל אלו טְמֵאִים (כל הכיכר) בִּטְבוּל יוֹם, אם נגע באלה, מפני שהם נחשבים חלק מהכיכר. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בְּכָל הַטּוּמְאוֹת, שאם נגע בהם טומאה – הכיכר טמאה. ואין הלכה כרבי יוסי.

הַצְּרוֹר שֶׁבַּכִּכָּר, וְגַרְגֵּר מֶלַח גָּדוֹל, וְהַתּוּרְמוֹס, וְהַחַרְחוּר יָתֵר מִכָּאֶצְבַּע;

הַצְּרוֹר (אבן) שֶׁנאפה בַּכִּכָּר ובולט ממנה, וְגַרְגֵּר מֶלַח גָּדוֹל שנאפה על הכיכר, וְגרגיר הַתּוּרְמוֹס, מין קטנית, הבולט מהכיכר, וְהַחַרְחוּר (החלק החרוך) שעוביו יָתֵר מִכָּאֶצְבַּע;

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: כֹּל שֶׁאֵינוֹ נֶאֱכָל עִמּוֹ –

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אין הדבר תלוי בעובי, אלא כֹּל חרחור שֶׁאֵינוֹ נֶאֱכָל עִמּוֹ, עם הכיכר, אלא נזרק –

טְהוֹרִים בְּאַב הַטּוּמְאָה, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בִּטְבוּל יוֹם.

בכל אלה טְהוֹרִים, הכיכר טהורה, אפילו בְּמגע של אַב הַטּוּמְאָה, כגון זב או טמא מת, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בִּטְבוּל יוֹם שנגע בהם, שפוסל רק אותם ולא את הכיכר כולה.

הַשְּׂעוֹרָה וְהַכּוּסֶּמֶת בִּזְמַן שֶׁאֵינָן קְלוּפִים, הַתִּיאָה וְהַחִלְתִּית וְהָאֲלוּם,

גרגירי הַשְּׂעוֹרָה וְהַכּוּסֶּמֶת בִּזְמַן שֶׁאֵינָן קְלוּפִים שאינם אכילים לאדם, וכן הַתִּיאָה וְהַחִלְתִּית וְהָאֲלוּם,

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף אֲפוּנִים שְׁחוֹרִים –

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף אֲפוּנִים שְׁחוֹרִים –

טְהוֹרִים בְּאַב הַטּוּמְאָה, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בִּטְבוּל יוֹם, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

כל אלה טְהוֹרִים בְּמגע של אַב הַטּוּמְאָה, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בִּטְבוּל יוֹם, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: טְהוֹרִים בִּטְבוּל יוֹם, וּטְמֵאִים בְּכָל הַטּוּמְאוֹת.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: טְהוֹרִים בִּטְבוּל יוֹם, שלא החמירו בו, וּטְמֵאִים בְּכָל הַטּוּמְאוֹת, שדינם כמאכל.

הַשְּׂעוֹרָה וְהַכּוּסֶּמֶת בִּזְמַן שֶׁהֵן קְלוּפִים, וְהַחִטָּה, בֵּין שֶׁהִיא קְלוּפָה בֵּין שֶׁאֵינָהּ קְלוּפָה; הַקֶּצַח, וְהַשֻּׁמְשׁוֹם, וְהַפִּלְפֵּל,

ומנגד, הַשְּׂעוֹרָה וְהַכּוּסֶּמֶת בִּזְמַן שֶׁהֵן קְלוּפִים, שהם אכילים, וְהַחִטָּה, בֵּין שֶׁהִיא קְלוּפָה בֵּין שֶׁאֵינָהּ קְלוּפָה, שהיא ראויה לאכילת אדם, וכן הַקֶּצַח, וְהַשֻּׁמְשׁוֹם, וְהַפִּלְפֵּל,

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף אֲפוּנִים לְבָנִים –

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף אֲפוּנִים לְבָנִים –

טְמֵאִים בִּטְבוּל יוֹם, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בְּכָל הַטּוּמְאוֹת.

כל אלה טְמֵאִים בּמגע של טְבוּל יוֹם, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בְּכָל הַטּוּמְאוֹת. והלכה כחכמים ולא כרבי יהודה.